שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן יט
בספרי עטרת צבי מאמר דרכי משה דף י"ד כתבתי להחזיק דעת הרב בעל לב שמח להסיר הסתירה אשר ראינו בדחז"ל פעם אמרו שיעורים הלכה למשה מסיני ופעם אמרו הרמונים שאמרו כזית שאמרו במשנה פ"א כלים, ואם שיעורים המה מסיני איך יצדק לשון שאמרו דהרי חז"ל לא חדשו מדעתם, ואולם האמת בזה דעקרי השיעורים היינו שישערו עניני הכזית כעדשה כביצה כשעור' ככותבת כגרוגרת וכדומה, כלם המה מקובלים דבשיעורים אלו יהיו משוערים כל עניני תורה, אולם חילוק השיעורים שיהיה טומאת שרץ כעדשה, ככותבת ליו"כ ולחיוב סוכה, גרוגרות להוצאת שבת וכדומה כל החילוקים הללו חכמים הם שנתנו, והנה הרב החריף ובקי מוה' שאול הכהן נ"י מווילנא כתב לי ראי' לזה מסוגיא (בכורות ל"ז ע"ב) ת"ר כמה נקיבת האוזן בבכור כמלא כרשינה, ר' יוסי בר יהודה אומר כעדשה, והטעם של ר' יוסי בר' יהודה דס"ל נקיבת אוזן כעדשה דלשיטתו הולך דס"ל (חגיגה י"א ע"א) דשרץ לא הוי שיעורו כעדשה רק כזנב הלטאה ע"ש, וא"כ לאיזה ענין באה הקבלה מסיני לשער בכעדשה, אחרי דטומאת שרץ יש לו שיעור אחר ומפ"ז דעתו לשער נקיבת אוזן בכור כעדשה עכ"ל. ואולם דבריו אינם ברורים דבכל השיעורים בלי ספק היה להם טעם וסיבה מדוע נתנו שיעור זה לענין זה כמו בחגיגה שם שני מקראות כתיבי מהם דמשמע מקצתם ובהם דמשמע בכולן, ומורה דצריכים מקצתו שהוא ככלה ושיעור כעדשה מ"ס דחומט תחלתו בכעדשה ומ"ס כזנב הלטאה דג"כ נחשב מקצתו ככלו עיין רש"י מפני שמפרכסת, טומאת אוכלין בכביצה (יומא פ' ע"א) דכתיב אוכל אשר יאכל אוכל הבא מחמת אוכל ע"ש, כותבת הגסה ביו"כ דקים לי' דהכי מיתבי' דעתי' וכדומה, אבל לשער נקיבת אוזן בכעדשה, משום דנעדר לנו על מה נאמר שיעור כעדשה, זה ענין שאין לו שחר, דכל עניני תורה שיעורים הם ולא מצא ר"י בר יהודה רק מומי בכור, אשר אין לו שום יחס על צד היותר רחוק לכעדשה, וכפי דמשמע בדברי הרמב"ם ה' ביאת מקדש דכל עניני מומין אינם בכלל הלכות מסיני, רק מזה דהי' בקיאים בטבע הנמצאות הכירו במומין וזה הטעם דצריך להיות חכם או בני אדם בקיאים ולא הזכיר הרמב"ם בשום מקום דיהיו שיעורי מומין אלו בכלל הלכה מסיני כמו שדרכו להזכיר בשאר שיעור תורה דאומר תמיד דהם הלכות מסיני ע' הלכות טומאת מת וה' פרה אדומה ובה' מאכלות אסורות ואכ"מ: