אור ברסלב
שות מוהרץ סימן יז

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן יז

סימן טז

בענין אשר החלטתי בספרי דרכי הוראה ובס' זה ח"א סי' ב' דאחר חורבן בית שני עד חורבן ביתר היו עדיין מקריבין הפסח במקום המזבח לפי ההלכה דמקריבין אע"פ שאין בית, הנה ראיתי כי איזה משכילי זמנינו יצאו להשיג עלי ועל הרב בעל כפתור ופרח והרב יעב"ץ, אשר התעוררו בראשונה על ענין זה, והנה נוסף על הראיות אשר כתבתי שמה, הנה מצאתי (ברכות נ"ח ע"א) בן זומא עמד על גב מעלה בהר הבית וראה אוכלסא של בני אדם, והנה ידענו דבן זומא היה תלמיד חבר של ר"ע, ור"ע היה נ"ב שנים אחר החורבן, ובע"כ דבן זומא היה אז גדול ונכבד כמו שאמר וברוך שברא כל אלו לשמשני, וע' (חגיגה ט"ו ע"א) מעשה בר' יהושע שהיה עומד על גבי' מעלה בהר הבית, וראה בן זומא ולא עמד מלפניו, וע"כ דבן זומא היה אז גדול בשנים אחר שכבר נכנס לפרדס, ובלי ספק היה אז אחר החורבן, דר' יהושע היה בשעת ולאחר החורבן, ומזה ראי' דגם אחר החורבן טרם שנחרש מקומו של המקדש היו הולכין שמה להקריב קרבנות וידעו מקום המקדש, דבלא"ה מה עסקם במקומות אלו, וכן בענין אשר עורר הגאון יעב"ץ בספרו מטפחת על הזוהר במה שמסופר שמה פ' משפטים זימנא חדא סליקו ישראל למיחג חגא אתא שאילו לר' המנונא סבא ותמה הגאון הנ"ל אפילו היה ביחד עם ר"ש בן יוחאי, עדיין הדבר תימא דיעלו לרגל אחר דבימי ר"י בן זכאי חרב הבית, ור"א ור"י תלמידי ריב"ז, ור"ע תלמיד ר"א ור"י היה רבו של ר"ש בן יוחאי, והנה שכח כי במדרש קוהלת פיסקא שלח לחמך על פני המים נזכר שמה באמצע הפיסקא ר"א בן שמוע הוה מטייל על כיף ימא רבא, חמא אלפא דמטרפא בימא וכו' ארעת ענתה דישראל סלקין לריגלא, א"ל מן בני עשו אחוכון ע"ש, ור"א בן שמוע היה תלמיד ר"ע ע' (יבמות ס"ב כתובות מ' ע"א), ובכ"ז ראינו כי בזמנו עלו לרגל, ור"א בן שמוע ור"ש בן יוחאי בזמן אחד היו, ע' מדרש קינות פיסקא פרשה ציון והיו שואלים לעולי רגלים למי אתם והשיבו טרכיני אדרייני וטריינוס ואדראינוס בחורבן ביתר ואין זה ענין לחורבן הבית, דקדושת המזבח במקומו עומד כמ"ש למעלה בספרי זה ח"א ססי' ב', וכל תמיהתו של ר' יהושע שאמר לר' טרפון כל דבריך אינו אלא תימא, וכי עבודה בזמן הזה מנין (פסחים ע"ב ע"ב) אין הפירוש דבזמנם לא היתה שום עבודה, דהרי ר"ג בעצמו שהיה השואל לר' טרפון כאן הוא בעצמו עשה הפסח כמו שנזכר במשנתינו (שם ע' ע"א) דאמר לטבי עבדו צלו עלי את הפסח, רק עקר הקו' מפני שלא הי' בירושלים רק ביבנה מקומו של ר"ג, ופשיטא דאין לנו שום עבודה רק בירושלים במקום המקדש דוקא, וכן מורה תשובת ר' טרפון לר"ג דא"ל עבודת מתנה וכו' עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש ולמה הזכיר תרומה בגבולין אם היה בירושלים, א"ו דהם היו ביבנה מקומו של הנשיא ר"ג, וע"ז שאל לי', והרי במקום זה אין לנו עבודה, והשיבו דאכילת תרומה אפילו בגבולין הוי כמו עבודה במקדש, ועוד דוקא פסח הנהיגו, אבל לא בשאר הקרבנות, והא דאמר ר' יהודה ב"ב בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, ועכשיו שאין בהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין (פסחים ק"ט ע"א) היינו דריב"ב האריך ימים עד ימי אבוה דשמואל כמו שנזכר בסה"ד, וכבר ידענו דרק במשך הזמן מחורבן הבית עד חורבן ביתר הקריבו פסח, אבל אחר חורבן ביתר ונחרש מקומו של היכל ונגזר שלא יקרב שום בן ישראל להר הבית פשיטא דפסקה הקרבת הפסח ג"כ, ובזמן שאחר חורבן ביתר אמר דאין שמחה אלא ביין ועוד שמחה היא מצות יו"ט, וקרבן פסח מצוה לעצמו ולאו בכלל שמחה הוא, ומה שהתיר ר"ג לאכול גדי מקולס (ביצה כ"ב ע"ב) ואם היה נוהג פסח בימיו עדיין, א"כ בודאי הוי כקדשים בחוץ, הנה טעמו של ר"ג דהתיר דוקא במקום אחר שאינו בירושלים כמו תודוס איש רומי שהנהיג גדי מקולס ברומי שהוא חוץ לארץ ולא אתי למיחלף בקדשים בחוץ, כיון שאין כאן מקום הראוי לפסח, אבל לאכול בירושלים בלילי פסחים גדי מקולס בודאי אסור לכ"ע דהרואה יאמר דהקדישו לפסח ולא נזרק עליהם הדם ולא הקטירו האימורין, וחכמים אוסרים בכל מקום מפני החשד, ושלחו לו אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נדוי (שם כ"ג ע"א) ור"ג התיר בשאר מקום אבל לא בירושלים מקום הקרבת הקרבן, ועוד אפשר התיר אחר חורבן ביתר, דאז גם בירושלים במקום המזבח לא הקריבו את הפסח, וכ"כ ג"כ ידידי ה"ה הרב מוה' מרדכי דוב נ"י מברעסלוי:

ובדבר אשר כתבתי בספרי דרכי הוראה, בשם רב גדול אחד דהפירוש בתר דעברוה (סנהדרין י"א ע"ב) היינו אחר שעברו ב"ד את השנה, ולא מיירי כלל מר"ג דיבנה רק מרבן גמליאל הזקן שהיה עדיין בזמן המקדש, הנה עתה מצאתי פירוש זה בס' שיטה מקובצת על סנהדרין מכונה חמרי וחיי להרב כנסת הגדולה ושם יש קונטרס אחרון מכונה חמר חיור עתיק ומביא בחי' פ"ק דסנהדרין וז"ל ויש מפרשים בתר דעברוה שהרי עברו השנה על מנת שירצה רבן גמליאל, ולפי שלא היה ר"ג בחשבון העיבור אמר באנפי חבראי עכ"ל תוס' תלמידי רבינו פרץ, אכן גם לפירושם אין אפשרות לפרש ר"ג זה היינו ר"ג הזקן, משום דלא יתכן לפרש תקיפא קדמאי רק על ר"ג דיבנה משום דנודע מחלוקתו עם ר' יהושע וכן גזר עליו שיבא לפניו ביו"כ שחל להיות בחשבונו, אבל ר"ג הזקן לא ידענו שום תקיפות שיתנהג בגדולות, ואין לנו שום רמז ע"ז בש"ס ממהותו של ר"ג אדרבה אמרינן (כתובות ח' ע"ב) נהג רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן, ועוד אמרינן בסוף סוטה משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבד תורה, ופי' בערוך מובא בסדר הדורות ערך ר"ג, היינו בני אדם שמכבדין את התורה ע"ש, א"כ ראינו להיפוך דהיה עניו, ואיך קרי לי' הש"ס כאן תקיפי קדמאי, וע"כ מסכים כפרש"י לר"ג דיבנה המה מיחסים אגרות אלו, והוא היה תקיף בדעתו וציער לחכמי זמנו כמ"ש רש"י, ולפ"ז צריכין לפרש דברי הש"ס תא חזי מה בין תקיפי קדמאי לענותני בתראי, היינו קדמאי מקרי ר"ג דיבנה ובתראי היינו (ר"ג) [ר"ש] בנו אביו של רבי, והנה בימי רשב"ג אביו של רבי שהיה אחר חורבן ביתר, לכ"ע פסקו הקרבנות אפי' הקרבת קרבן פסח כיון דנחרש מקום היכל, וא"כ איך כתב באגרות אמרא דעדקין וגוזלייא רכיכין, כיון דאין צורך לאמרין וגוזלות להקריב מהם, והנ"ל דהנה בעובדא דרשב"ג, אין כאן מעשה שאירע, רק רשב"ג הורה הלכתא למשיחא דכן צריך להיות כתיבת אגרות הודעת שנת העיבור, כמו כל דיני קדשים וטהרות בש"ס, אבל בעובדא השנית של ר"ג דתני בברייתא שהיה אומר ליוחנן הסופר כתוב לאחנא בני גליל העליון ובני גליל התחתון ולבני דרום, דמספר הנהגתו בהלכה למעשה, ולפ"ז צריכים להחליט כיון דצוה ליוחנן הסופר שיכתוב לגלות ישראל דמפני דקות הגדיים והטלאים, דלא יהיה ראויים לפסח ע"כ עברו את השנה, ע"כ החלטתי נכונה דבימי ר"ג דיבנה עשו את הפסח:

ומה שהתעוררו איזה משכילי אשכנז על דברי, דהרי בירושלמי סוף פ"ה דמעשר שני, מובא עובדא זו דר"ג שאמר ליוחנן הסופר כתוב ג' אגרות, נאמר שהיה עומד במעלות האולם על הר הבית, והאולם בודאי נחרב ע"י טיטוס, וע"כ דהכוונה על ר"ג הזקן, שהיה בזמן הבית, הנה יפה השיב ידידי הרב הנ"ל דהרי מצינו בסוף מכות בעובדא דר"ע והזקנים שהיו אחר חורבן הבית ערך חמשים שנה, נאמר שועל יוצא מבית קדשי הקדשים, וכבר נשרף ונהרס אז קדשי קדשים עד היסוד ע"י לגיונות של טיטוס, וע"כ הכוונה שועל יוצא ממקום שהיה מקודם קדשי קדשים, וגם אנו נאמר דישב ר"ג במקום שעמד האולם בזמן אשר בית המקדש היה קיים, ועוד צדקו דברי הרב החכם מוה' מרדכי דוב הנ"ל דמעלות האולם היינו מקום שעולים שם לאולם אבל אולם כבר נהרס אז בימי ר"ג דיבנה ועוד יש להוכיח דע"כ צריכין לפרש מעלות האולם מקום שעולים שם לאולם, דאולם עצמו אסור לישראל לכנס דהרי עזרת כהנים אשר מוקדם לאולם אסור לישראל ע' פ"ק דמס' כלים, ור"ג לא הי' כהן, אע"כ דהפירוש במעלות שעולים לאולם, ועוד נ"ל ראי' ברורה דע"כ אחר החורבן מיירי, דהרי גם מעלות מן המזבח לאולם הי' אסורים לישראל ואיך ישב שם ר"ג וב"ד, א"ו דלאו ממעלות האולם שהיה בזמן בהמ"ק מיירי, רק לשכת הגזית מקום ישיבת סנהדרי גדולה היה בדרום סמוך לאולם ואחר החורבן שנהרסו כל הבנינים ישבו הסנהדרין במקום שישבו מקודם לשכת הגזית, ובאותו הצד הסמוך לאולם ישב אז ר"ג וב"ד בעת שכתבו אגרות העיבור הללו, ולאו מעלות ממש הוא רק מקום שהולכין שם לאולם כי האולם היה גבוה מלשכת הגזית, אבל אינו מדבר שם מאומה ממעלות בנין רק ממקום שעולים משפלה להר, כמו שמצינו (ר"ה י"ח ע"א) מעלות בית מרון ע"ש וזה ראי' ברורה לדעתי. ומאז היה דרכם לדרוש לרבים במקומות המקודשים כמו (פסחים ך"ו ע"ב) ר"י בן זכאי היה יושב בצילו של היכל ודרש כל היום, וכן במשך הדורות אשר בין חורבן ירושלים עד חורבן ביתר, כמו בן זומא וכדומה הי' דורשים לרבים במקום הקודש, ושם היו מאספים העם, ונהי דבטלה לשכת הגזית לדין דיני נפשות וקנסות בכל זאת ישבו שמה החכמים לדון ד"מ וללמד בהר הבית, גם אחר חורבן בית שני והקריבו הפסח במקום המקדש וז"ב בלי שום פקפוק והנני מחזיק טיבותא לידידי הרב החכם מוה' מרדכי דוב הנ"ל כי טרח לקיים דברי נגד אלו המשכילים אשר יעוררו מדנים לדחות החלטתי והחלטת הגאון יעב"ץ סי' פ"ז, אשר מתאחדים עם דעת הגאון תשב"ץ בפירושו על אגדת פסח, דרבים מהשרידים הקריבו הפסח במקום המקדש אף לאחר שנחרב הבית:

טרם אכלה אמרתי להראות כאן המקור לדברי רבינו הרמב"ם סוף ה' תרומות ה' כ"ב שכ' כל האוכל תרומה מברך וכו', וכך קבלנו וראינו אותם מברכין אפילו בחלת ח"ל שגם אכילת קדשי הגבול כעבודה שנאמר עבודת מתנה אתן את כהונתכם עכ"ל ומרן שם לא התעורר על המקור, ואולם מש"ס (פסחים ע"ב ע"ב) שנגעתי למעלה, דא"ל ר"ג וכי עבודה בזמן הזה מנין, א"ל הרי אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש עכ"ל הרי מבוארים דברי רבינו ככתבם וכלשונם ותמהני על מפרשי הרמב"ם שלא התעוררו בזה:

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה