שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן יד
לידידי הרב המופלג החריף מוה' צבי הירש כ"ץ נ"י טעבעלעס מפראג:
מ"ש רו"מ לתרץ הקו' דלמה נקרא שומר אבידה שומר שכר מפני עוסק במצוה והרי בצדקה יש לאווי דלא תקפץ ולא תאמץ, והביא דברי התוס' יום טוב פ"ה דאבות משנה י"ג יתנו אחרים והוא לא יתן עינו רעה בשל אחרים, הרי רשע ג"כ מקרי במה שעובר על לא תאמץ, ותירץ דכאן דברה המשנה באופן דיש לעני כדי מחסורו במה שנותנים לו אחרים, ואם אחרים לא הי' נותנים לו לא הי' מניעה מצדו, מפני דרצונו לתת צדקה וליכא בכה"ג לאווי דלא תקפץ ולא תאמץ, ובנ"ד ג"כ באופן זה מדבר, הנה לא צדקו דבריו דבכה"ג היכי דמוכן לתת לעניים בכל עת אשר ישאלו ממנו אם לא יהי' (לכם) [להם] סיוע מאחרים, אין נופל כאן עוסק במצוה פטור מן המצוה, דגם מ"ע דצדקה ליכא בזה, והתוס' יו"ט דנקט בקושייתו רשע הוא שעובר על לאו דלא תאמץ, לאו בדוקא נאמר מפני איסור לאו דגם בעבר על עשה נקרא רשע (ע' יבמות ך' ע"א נדה י"ב ע"ב) דאפילו אינו מקיים רק דברי חכמים נקרא רשע, ועיין ג"כ (שבת מ' סוף ע"א) אמר רבא כל שעבר על דרבנן שרי למקרי עבריינא, מכ"ש היכי דעובר על עשה של תורה בודאי נקרא רשע, וע' טורי אבן מהגאון בעל שאגת ארי' חי' ר"ה ך"ט ע"א, ד"ה איכוון ותקע לי דהקשה הא דאמרו (הוריות י' ע"ב) נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא עביד, הרי אם אמרינן מצות צריכות כוונה שוב לא קיים מצות אכילת פסח, ואם עבר על דרבנן הוא רשע, מכ"ש אם לא קיים מ"ע של תורה, ולא שני לי' להרב הנ"ל בין עובר על מ"ע בקום ועשה ובין עובר בשב ואל תעשה, והנה להרב הנ"ל נעלמו דברי התוס' (פסחים ק"ז ע"ב) ד"ה דלמא, דכ' כיון דאכילת פסחים לא מעכב, אין לו לקרותו רשע, כיון שקיים מצות פסח, אע"ג דלא קיים מצות אכילה, וא"כ אע"ג דמצות צריכות כוונה, בכל זאת אם לא יצא ידי מצות אכילת פסח לא מקרי רשע:
והנה דברי התוס' תמוהים דלפ"ז איך אמרינן בפסחים פ"ה ע"א), יבא עשה דאכילת פסח וידחי ל"ת דשבירת עצם, ואיך שייך באופן זה דחיה עשה לל"ת, והרי אכילת פסחים לא מעכב ולא הוי מצוה דרמיא עלי', ואם אמרינן (כתובות מ' ע"א) אימתי אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת דוקא מילה בצרעת אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה, ופי' הרשב"א בתשובה סי' י"ח דכוונת הש"ס כיון דאפשר למיעקר עשה זו היכי דאמרה לא בעינא, אע"ג דלא מעקר כמאן דמעקר דמי, ובכה"ג לא נאמר אתי עשה ודחי ל"ת ע"ש, וגם אנן נאמר ע"כ אתי עשה ודחי ל"ת דוקא מצוה דרמיא עלי', אבל הכא כיון דאכילת פסחים לא מעכב מצוה כזו לא דחי ל"ת, וצ"ל כיון דאמרינן (פסחים ס"ט ע"ב) דבעינן גברא דראוי לאכילה אבל זקן וחולה אין שוחטין עליו הפסח ע"ש, וא"כ במוח שבעצמות דאינו ראוי לאכילה, שוב בכה"ג מעכב, משא"כ באכל אכילה גסה הי' בידו לתקן שלא יאכל אכילה גסה ובכגון [זה] אין (זה) אכילת פסחים מעכב כיון דהי' ראוי לאכילה גמורה:
נחזור לענין אשר אנחנו בו אע"ג דאכילת פסח מצוה לכ"ע אף אם אינו מעכב דיעבד ע' (פסחים ע"א ע"ב) בכל זאת הבאנו לעיל בשם התוס' דלא מקרי רשע עי"ז, והא דאמרינן כל שאינו מקיים דברי חכמים מקרי רשע (נדה י"ב ע"ב) היינו מפני דעל כל עניני דרבנן ישנו ג"כ בלאו דלא תסור רמב"ם פ"א מה' ממרים ובספר המצות שורש שני, ודוקא בזה מקרי רשע, אבל אם עבר על ענין דאינו רק מצוה לכתחלה לא הוי רשע אע"פ שהוא מצוה מה"ת, וע' פר"ח או"ח סי' תרי"ב ושו"ת חוט השני סי' ח"י דהביאו דברי מרן בחו"מ סי' ל"ד דוקא עבר על ל"ת נקרא רשע ופסול לעדות אבל לא בעבר על עשה, והך דאין מקיים דברי חז"ל נקרא רשע דוקא קום ועשה ולא שוא"ת ולענין צדקה ג"כ כן, אם העני עומד לפניו או לפני הגבאים ותובעים שיתנו להם בכה"ג, אם מעלים עין עובר בלאוי דלא תקפץ ולא תאמץ, ואולם בכה"ג דיש לעניים סיוע מצד אחר, הנה בכל זאת לא נפטר הנותן ממצות עשה, וצריך לחפש אחר עניים, אבל לא תקפץ ולא תאמץ ליכא, ועכ"פ בכה"ג דהיכי דיש לעני מצד אחר לא שייך ל"ת ועשה עכ"פ איכא ועל עשה כזו לא נקרא רשע, אולם דברי התוס' (סוכה כ"ה ע"א) ד"ה שלוחי שכ' דלא שכיח שיבא העני באותו שעה לשאול ממנו ע"כ דבכה"ג שהעני שואל, ובכה"ג ישנו ללאווי דלא תקפץ וקו' נשארת חזקה:
ידודי [ידידו] הטרוד צבי הירש חיות: