שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן יד
הנה הרב יעב"ץ מסופק אם פרש"י לאבות הוא באמת מרש"י או רק מיוחס אליו, והנה הגאון הנ"ל בספרו עץ אבות התלונן על אלו האומרים דפירוש זה מחובר לרש"י, והרב החכם בעל בן יוחאי מענה קכ"ו כ' ואנכי מצאתי בטור או"ח סי' רמ"ב כתוב מפורש שמיחס לרש"י דהביא פרש"י על אבות ונמצא באמת אצלנו עכ"ל, ואולם לדעתי הדבר תמוה דאיך אפשר שיהי' מחובר מרש"י ושום חכם מהחכמים המבארים מסכת זו המובאים במדרש שמואל לא רמזו ע"ד רש"י, ועוד דמצאתי הרבה ענינים תמוהים בפירוש זה אשר אין אפשרות שיצאו מפי קדוש אבי התעודה רש"י ז"ל אשר ידענו דרכו בקודש כי מדקדק תמיד בלשונו הדק היטב, ועוד מצינו שמה הרבה ענינים אשר מורים כי לא יצאו מרבינו רש"י, כי העתיק ברוב המקומות לשון הגמרא שלא בדקדוק כמו בפ"א משנה יו"ד אהוב את המלאכה כתב רש"י כדאמר מר פשוט נבלה בשוק ולא תהדר במילי ושקיל אגרא, ואולם (ב"ב ק"י ע"א) הגירסא נטוש נבלתא בשוק ושקול אגרא ולא תאמר גברא רבא אנא כו', וכן (פסחים קי"ג ע"א) ולא תאמר כהנא אנא, אבל זה שזכר רש"י ולא תהדר במילי לא נמצא בשום מקום. פ"א מט"ז רבן גמליאל כ' רש"י זה רבן גמליאל בנו של הלל, וזה תמוה דר"ג היה נכדו של הלל בן שמעון בן הלל ולא בנו ע' (שבת ט"ו ע"א) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאתן לפני החורבן ק' שנה ועיין רש"י דר' שמעון הראשון בנו של הלל ור"ג הזקן בנו של ר' שמעון בן הלל ע"ש. פ"ב מ"ד אל תאמין בעצמך עד יום מותך הביא ג"כ אגדת ירושלמי מענין שלמה ולא עמד להקריב התמיד וענין זה נמצא באגדת משלי פי"א אכן אין לו ענין להך דהכא ואין לו שום התיחסות למשנתינו. בפ"ג מ"ט כל שמעשיו מרובים מחכמתו, כ' וכל הלומד ואינו מקיים דומה לאשה שיולדת וקוברת ולאדם שזורע ואינו קוצר עכ"ל, ענין זה נמצא (סנהדרין צ"ט ע"א) ר"י בן קרחה כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה, דומה לאדם שזורע ואינו קוצר ריב"ל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת ע"ש, אולם הלשון שמביא רש"י ונוגע למשנתינו כלומר ואינו מקיים, לא נמצא שמה ולא בשום מקום. פ"ג מי"א המגלה פנים בתורה שלא כהלכה היינו כמנשה שהיה יושב ודורש באגדות של דופי ע"ש אולם (שם ע"ב) דרשו על והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה שהיה יושב ודורש באגדות של דופי. פ"ג מי"ב הוי קל [לראש] ונוח לתשחורת, כתב רש"י ושנינו באגדה בן תשחורת היה לו לר' עקיבא, והנה במדרש איכה פיסקא בכה תבכה בלילה הגירסא מעשה באשה אחת שהיתה בשכינתו של רבן גמליאל והיתה לה בן תשחורת ומת והיתה בוכה עליו בלילה ע"ש הרי דלאשה שכינה של ר"ג היה לה בן תשחורת אבל לא לר"ע. שם שם למה רחל מבכה על בניה מדרש אגדה ע"ד נסתר, הנה חוץ מזה דאין דרך רש"י לפרש המשנה ע"ד נסתר הנה יוקשה יותר דענין זה אין לו יחס למשנתינו בשום אופן, אולי שייך לפ"ב מי"ד ונאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתיך וע"ז מביא אגדה דהקב"ה אמר לרחל יש שכר לפעולתיך. פ"ד מ"א שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא ושמעון התימני ואלו ג' שלא נסמכו נקראו על שם אביהם כדאמרינן בסנהדרין היושבין לפני חכמים בן עזאי ובן זומא ושמעון התימני, ואולם (סנהדרין טו"ב ע"ב) אין זכר להיושבין לפני חכמים, רק למדין לפני חכמים ועוד רק לשיטת ר"נ בר יצחק שלשה שמעון הם אבל לדעת סתם גמרא רק שני שמעון הם ע"ש. ועיין מדרש שמואל שהביא בשם רבי אפרים, ארבעה חברים היו, ומוסיף שמעון בן ננס, ואולם שם בסנהדרין אין שום זכר לשמעון בן ננס, ואולי כוונת רש"י דבן עזאי ובן זומא מכונים היושבים לפני חכמים הכוונה לריש הוריות ב' ע"ב דמכנה שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא (תלמוד) [תלמיד] יושב לפני רבו ע"ש:
ברש"י פ"ה מ"ג בהך ולא אירע קרי לכה"ג ביו"כ, דטומאה זו הואיל ויוצאת מגופו מגונה, ומה שהיו מתקינין כהן אחר תחתיו, מחמת פסול אחר היו עושין, ואותו פיסול שאירע בו ביוסף בן אילם, פסול אחר כגון מחמת שרץ, או צינרא של ע"ה נתזה על בגדו לא קרי עכ"ל, והנה דברי רש"י הללו תמוהים, דהרי בירושלמי ספ"ק דיומא על זה ששנינו דאין מאכילין לכה"ג עיו"כ חלב ובצים, הקשה ולא מן הנסים שהיו במקדש, דלא אירע קרי לכה"ג ביו"כ, ומשני משום לא תנסו ועוד דוקא במקדש ראשון אירע הנס ולא במקדש שני, א"כ לתירץ שני בירושלמי אין מקום לקו' רש"י מיוסף בן אילם דהי' במקדש שני ועוד בהך דיוסף בן אילם מבואר בירושלמי יומא ובירושלמי הוריות דאירע קרי לכה"ג, אע"ג דבתלמודנו פ"ק דיומא ופ"ק דמגילה נאמר אירע בו פסול ומינו לבן אילם מצפורי עכ"פ מכאן מוכח דקרי ופסול דבר אחד, וקרי הוא כל ענין מקרה כמ"ש למעלה, וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז, ובסי' קל"ה הביא כן בשם הרמב"ן חי' יומא, דמ"ש בגמ' סתם אירע בו פסול היינו פסול קרי. וביותר דברי רש"י שכ' לאותו פיסול שאירע ביוסף בן אילם משמע לדעתו ביוסף בן אילם אירע הפסול, אבל הן בבבלי והן בירושלמי מבואר דבכ"ג אחד אשר לא נתבאר שמו אירע בו פסול, ויוסף בן אילם נכנס תחתיו לשמש בכהונה וצ"ע. ברש"י ספ"ה יהודה בן תימא הוי עז כנמר בסמוך לההוא דר"ע דאמר עשה שבתך חול תנינא לה במסכת פסחים פרק מקום שנהגו, ובאמת אינו בפ' מקום שנהגו רק פ' ערבי פסחים (פסחים קי"ב ע"א):
וחוץ מן התמיהות הגדולות אשד פרטתי למעלה, הנה רבו כהנה וכהנה, ובפרט תראה כי לא דרך אחד לפירוש זה עם שאר פירושו על תנ"ך וש"ס, כי בכ"מ דרכו לפרט המקור והמקום למאמר חז"ל אשר הביא, כי הוא במס' פלוני ובמדרש פלוני ובירושלמי פלוני, אולם אחר העיון בפרש"י למס' זו, כל דבר ודבר הוא ממדרשי חז"ל, ובכ"ז לא לבד שאינו מורה מקום הדרשות אנה נמצאו, רק גם על זה כי דבריו מדברי חז"ל נובעים אינו מעורר והקורא מדמה כי מדברי רש"י הם, עיין פי' למשנה אמור מעט ועשה הרבה וכדומה הרבה כמעט בכל משנה, ובאלו המקומות אשר מזכיר דחז"ל מזכירם בלשון כדאמר מר עיין משנת שמעי' ואבטליון וכדומה, וגם רבו כמעט בכל מאמר פירושים שונים ונוסחאות שונות מה שלא נמצא בשאר פירושיו, וכן נמצא לפעמים נסחאות סתירות מכאן לשאר פירושיו, סוף דבר רק איזהו דברים המה לפרש"י והשאר המה סדורים מדור אחרון, ולא נתודע פירושו רק לדור הרשב"ץ ומרן ב"י:
טרם אכלה לדבר מענין מס' אבות ראיתי לעורר פה ע"ד החסיד ר' יוסף בן שושן ז"ל, מובא במדרש שמואל על מאמר המשנה פ"א חכמים הזהרו בדבריכם, שפירש שלא יסבלו דבריכם שני פירושים, כמו שאירע לרבינו הקדוש שדרש אין לשין אלא במים שלנו וטעו כל העם וכו' עכ"ל, ואולם הענין שאירע במים שלנו שטעו בדברי הדורש, לא אירע לרבינו הקדוש, רק לר' מתנה בפפיניא (פסחים מ"ב ע"א) ואפשר לומר דכוונתו על הך (סנהדרין ה' ע"ב), רבי הלך למקום אחד וראה ב"א מגבלין עסותיהן וכו' א"ל תלמיד אחד הורה לנו מי בצעים אין מכשירין, והוא מי ביצים ע"ש הרי דגם לתלמיד אחד של רבינו הקדוש אירע כן דטעו בדבריו וז"ב: