שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן יג
לבאר סדר הברייתא המכונה אצלנו אבות דר' נתן אשר כפי הנראה היא כמו תוספתא למס' אבות, אשר קבע רבינו הקדוש במשנתינו, והברייתא תפרש ברחבה המאמרים של משנה אשר באו בקצרה, ואולם באו בברייתא זו הרבה דברים שלא על הסדר, והחוב לבאר דבר דבור על אופניו:
תשובה! משנה ראשונה דאבות נתבארת בשני פרקים הראשונים מברייתא דר' נתן. על מאמר משה קבל תורה מסיני, הסדירה הענינים מקבלת תורה בסיני ובשבח משה רבינו. ואח"ז תבאר ענין ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו'. ואח"ז ענין הוי מתונים בדין, ואח"ז ענין עשו סייג לתורה, ומאריך בביאור הסייגים עד סוף פרק זה, וגם פ' שני, ובסוף פרק שני, יש ענין קצר על הך דהעמידו תלמידים הרבה, ואף כי הך העמידו תלמידים הרבה, הוא קדום במשנה, בכ"ז הקדימה הענין אשר באו דברים ארוכים: פ"ג דאדר"נ לא ידעתי לו שום יחס למשנה ולא לב' פרקים הקודמים, ואולי מפני הדרשות על בבוקר זרע זרעך דדרשו על למוד תורה ויש להם יחס מה לענין העמידו תלמידים הרבה? פ"ד מבאר מ"ב דאבות על ג' דברים העולם עומד. פ"ה באור על מ"ג מאמר אנטיגנוס איש סוכו. פ"ו באור על מ"ד מאמר יהי ביתך בית ועד לחכמים וכו' פ"ז ביאור משנה ה' יהי ביתך פתוח לרוחה וכו'. פ"ח ביאור משנה ו' הך דעשה לך רב וכו', פ"ט מבאר מאמר נתאי הארבלי משנה ז' הרחק משכן רע, (תיבת יהושע בן פרחי' אשר באדר"נ רפ"ט הוא ט"ס, כי ענין זה אינו רק מאמר נתאי הארבלי לבד, ובפ"ח הוא מאמר יהושע בן פרחי'): פ"י ביאור למאמר יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח אל תעש עצמך כעורכי הדיינים וכו' והוי מרבה לחקור את העדים משנה ח' ומשנה ט', פי"א ביאור למאמרי שמעי' ואבטליון אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות, וגם הביאור על מאמר חכמים הזהרו בדבריכם משנה י' ומשנה י"א. פי"ב על מאמר הלל הוי מתלמידיו של אהרן ועל מאמר נגד שמא אבד שמא ועל מאמר דאשתמש בתגא חלף, אכן בהמשך המאמר תבאר הברייתא מקודם, מאמר הלל אם אין אני לי מי לי ואח"ז נגד שמא, ובמשנתינו מי"ב מי"ג מי"ד מאמרי הלל ונגד שמא מוקדם, למאמר אם אין אני לי. פי"ג באור מאמר שמאי עשה תורתך קבע, במשנה ט"ו: פ' י"ד ביאור לפ"ב דאבות משנה ח' על מאמר ר' יוחנן בן זכאי אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, הנה פה עזבה הברייתא דר' נתן סדר המשנה, ובחרה בסדר הדורות והקבלה כיון דהסדר במשנתינו להציג מאמרי החכמים ומאמרי התלמידים מה שקבלו מרבם דור אחר דור, הנה הסדר הנכון הוא אחר הלל ושמאי, לשנות דברי ר' יוחנן בן זכאי, אשר קבל מהלל ושמאי, אולם רבינו הקדוש בסדרו עזב סדר הקבלה, כיון שהגיע להלל הנשיא ראש משפחתו הביא המאמרי' מן בניו של הלל, והזכיר משנה ט"ז מאמר ר"ג עשה לך רב והסתלק מן הספק, והוא מאמר ר"ג הזקן נכדו של הלל ע' תוס' יו"ט שם, ומאמר שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי, הוא מאמר רשב"ג הראשון הנהרג ב' שנים קודם החורבן אביו של ר"ג דיבנה, ומאמר ר"ש בן גמליאל משנה י"ח על ג' דברים העולם עומד, הוא בן ר"ג דיבנה אביו של רבינו הקדוש ע' תוס' יו"ט, פ"ב משנה א' מאמר רבי, פ"ב מ"ב מאמר ר"ג בנו של רבי, שם פ"ב משנה ד' מאמר הלל אל תפרוש מן הציבור, הוא הלל נכדו של רבינו הקדוש ע' ג"כ תוס' יו"ט שם, בשם רבינו מנחם עזרי' וכיון שהשלים הסדר ממשפחתו, חוזר על סדר הקבלה להזכיר דברי ר' יוחנן בן זכאי תלמיד הלל ושמאי, אשר עזב רבינו הקדוש במשנה ט"ז, והנה רבי נתן שהיה שונא לשלשלת הלל ולמשפחת הנשיאים עיין (הוריות י"ג ע"ב) לכן לא נתן להם משפט הבכורה להזכיר מאמריהם קודם, ובחר לקבוע משנתו בסדר הקבלה להזכיר דברי ריב"ז אחר הלל ושמאי:
ודע כי במשנה נזכרו דברי ר"י בן זכאי אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, ובאדר"נ בדברי ריב"ז אם עשית תורתך הרבה, ואולם זה אין שינוי כל כך, אכן במעלות החכמים מצינו שינויים וחילופים הרבה, במעלות ר' יהושע בן חנניה נזכר במשנה אשרי יולדתו, ובאדר"נ נאמר דקרא עליו החוט המשולש לא במהרה ינתק (וע' ב"ב נ"ט ע"א) במשנה נזכר בין חמשה תלמידים שמעון בן נתנאל ירא חטא, ובאדר"נ תחת חכם זה נזכר ישמעאל בן חנניה ערוגה במדבר וכו', אבל לקמן מענין השאלות אשר שאלם ריב"ז איזה דרך טובה שידבק בה האדם, ואיזה דרך רעה שיתרחק בה האדם, נזכר בשניהם בין ה' תלמידיו מאמרי ר' שמעון כמו שהוא במשנתינו, וע"כ הך ישמעאל בן חנניה שנזכר למעלה ט"ס וצ"ל גם לעיל שמעון בן נתנאל:
פט"ו דאדר"נ מבאר פ"ב משנה י', וראיתי קצת שינוי כי במשנתינו נאמר וכל דבריהם כגחלי אש ובברייתא אף כל דבריהם כגחלי אש. פט"ז מבאר משנה י"א. שם פי"ז מבאר משנה י"ב ומשנה י"ג ומשנה י"ד שם, אכן נמצאו הרבה שינויים, במשנתינו נאמר אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים ושמה לא נאמר רק תחנונים לבד, וגם כל המאמר אל תהי רשע בפני עצמך נחסר בברייתא, עוד יש שם הוספה, כי במאמר ר"א הוי שקוד ללמוד תורה וכו' ודבר אחד בתורה אל תשתכח לא נזכר במשנתינו, גם שמה הגירסא ונאמן בעל בריתך שישלם לך שכר פעולתך ובמשנתינו נאמן בעל מלאכתך:
פח"י מאדר"נ ולנגדן היה ר' יהודה הנשיא מונה שבחן של חכמים, עזבה הברייתא סדר המשנה, רק נגד מה שנזכר למעלה דריב"ז היה מונה שבחן של חמשה חכמים, הזכירה הברייתא דגם ר"י הנשיא היה מונה שבח חמשה חכמים, ר"ט, ור"ע, וראב"ע, וריב"נ, ושל ר"י הגלילי (ואוסי) [ואיסי] בן יהודה היה קורא שמות של שבח לשמונה חכמים, לר"מ, ולר' יהודה, לר"א בן יעקב, לר' יוסי, לר' יוחנן בן נורי, לר' יוסי הגלילי, ולר"ש בן גמליאל, ולר' שמעון, אבל בש"ס (גיטין ס"ו ע"א) נמצאו הרבה שינויים וחלופים מכפי אשר אצלנו פה, הן בשמות החכמים, והן בשבחן ע"ש, והחכם ר"י צונץ בס' הדרשות שלו צד ק"ח, אשר עמד לחקור ג"כ על סדר אדר"נ ע"ד משנתינו כ' כי פי"ח הוא הוספה על אדר"נ, מאשר לא בא על סדר המשנה, ובפרט כי לפי עוצם השנאה אשר בין ר' נתן ובית הנשיא כמ"ש (הוריות י"ג ע"ב) ורבי לא רצה להזכיר שמו בסדר המשנה שלו רק בשם יש אומרים, ובאמת לא מצינו בכל סדר המשנה שהזכיר רבינו הקדוש הלכה בשם ר' נתן, רק שני פעמים, פ"א בסוף ברכות ר' נתן מסרס הקרא הפרו תורתך עת לעשות לד' אבל שמה משמע דאין זה מדברי המשנה רק הוספה אח"כ, למען שלא לסיים בדבר רע, ע' רמב"ם פי' המשנה סוף ידים דמפ"ז הוסיפה המשנה וכשלקה הוא אומר ד' הצדיק למען שלא לסיים בדבר רע, ועיין ג"כ (מועד קטן כ"ח ע"ב) דמאמר אבל לעתיד לבא הוא אומר בלע המות לנצח, ע"כ הוא הוספה לסיים בדבר טוב ע' תוס' שם, ולעיל סי' י"ב, ולא נשאר לנו בכל ששה סדרי משנה רק מאמר אחד של ר' נתן, אשר נזכר במשנה פ"ב דשקלים מ"ה, ר' נתן אומר יעשה דימוס על קברו ע"ש, אע"ג דר' נתן היה מגדולי התנאים בזמן רשב"ג אביו של רבי, בכל זאת מפני השנאה אשר ביניהם החליטו שלא להזכיר שמו רק בשם י"א, ואע"ג דר' מאיר היה ג"כ שונא לבית הנשיא ולא פייס לרשב"ג ע"ש בהוריות, וג"כ החליטו שלא להזכירו רק בשם אחרים אומרים, ובכ"ז נזכר ר"מ ה"פ במשנה, י"ל דאלו המשניות בשם ר' מאיר היו סדורות עוד קודם שנולדה המחלוקת בין ר"מ ור"נ ורשב"ג, ומענין זה הוא מאמר יחידי של ר' נתן בפ"ב דשקלים, ואפשר דלר"ג גדלה השנאה עוד יותר מפני שהיה בבלי, ורבי היה שונא את הבבלים, ומפ"ז לא הזכירו רק פ"א ולכל היותר שני פעמים, נחזור לעניננו דפח"י מאדר"נ אשר מביא דברי ר"י הנשיא, אף כי הראינו כי ר"נ לא רצה להזכיר מאמרי רשב"ג ור"י הנשיא בספ"א ורפ"ב דאבות, וסידר ע"ד סדר הקבלה ריב"ז אחר שמאי והלל, בלי ספק לא היה מיחס מדור בפ"ע לר"י הנשיא וע"כ ענין זה הוספה:
פי"ט באדר"נ חוזר והולך על סדר משנתו של רבי, מאמר עקביא בן מהללאל נזכר במשנתינו פ"ג דאבות מ"א, אולם החסיר פה מאמרי ר' טרפון הנזכרים בפ"ב דאבות מט"ו ומשנה ט"ז מפני דהמה מאמרי ר' טרפון שהיה אחר החורבן, והוא הולך על סדר הקבלה, ואם הזכיר למעלה מאמרי ר' יהושע ור' יוסי דהיו בזמן ר' טרפון, היינו משום שהזכיר ריב"ז ודבריו בשבח תלמידיו, הזכיר ג"כ איזה מאמריהם, משא"כ ר' טרפון דלא נחשב בין תלמידי ריב"ז, אין מקום להפסיק בין סדר הקבלה ועיין תוס' יו"ט רפ"ג דהטעם לסמיכת דברי ר"ט מפני שדומה לדברי ר"א בן ערך ונאמן בעל מלאכתך, ומפני זה הזכירה מאמרי עקביא בן מהללאל שהיה בזמן המקדש בסמיכות לדברי ריב"ז וע' תוס' יו"ט כאן, ויש לעורר במשנה דנזכר בדברי עקביא הסתכל בשלשה דברים, ובאדר"נ נזכר הנותן לבו לארבעה דברים והוסיף ומה עתיד להיות. פ' עשרים מאדר"נ על משנתנו פ"ג מ"ב מאמר ר' חנינא סגן הכהנים שהיה ג"כ בזמן עקביא בן מהללאל בזמן המקדש, אכן במשנתינו מאמר ר"ח סגן הכהנים הוי מתפלל בשלמה של מלכות, ובאדר"נ המאמר ר"ח סגן הכהנים אומר, כל הנותן ד"ת על לבו מבטלין ממנו הרהורי לב וכו' ואין זכר למאמר המשנה באדר"נ וצ"ע:
פכ"א מאדר"נ הוא ביאור ע"ד ר' דוסא בן הורכנוס אשר במשנתינו פ"ג דאבות משנה י', ואולם בפכ"ב במאמר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' שנא' ראשית חכמה יראת ד', וכן במאמר כל שמעשיו מרובין מחכמתו וכו' שנאמר נעשה ונשמע, הנה במשנתינו נאמרו ענין הללו בלי שום למוד מקרא, ובברייתא הוספה הוא. וכבר הזכרתי למעלה תנא דברייתא הולך על סדר הקבלה ומפ"ז הסמיך דברי ר' דוסא שהיה מתלמידי שמאי הזקן (יבמות ט"ז ע"א), לתנאים בזמן המקדש אשר מצינו למעלה עקביא בן מהללאל ור"ח סגן הכהנים, אבל משנתינו הקדימה פ"ג מ"ב מ"ג מ"ד מ"ה מ"ו מ"ז מ"ח, מאמרי החכמים ר"ח בן תרדיון ור"ש ור"ח בן חכינאי ור' נחוניא בן הקנה ור"ח איש כפר חנניא ור"א איש ברתותא ור' דוסתאי בר ר' ינאי, מפני שיש קצת סמיכות להמאמרים, אבל ברייתא דר"נ תביט רק על סדר הקבלה, הסמיכה דברי התנאים מזמן המקדש זה לזה, (וקצת מדברי רחב"ת ור"ח בן חכינאי לענין שנים ושלשה שיושבים ויש ביניהם דברי תורה נזכרו באדר"נ לעיל פ"ח ע"ש). והנה במשנתינו מאמר ר"ח בן דוסא כל שיראת חטאו וכו' מוקדם למאמר ר"ד בן הורכנוס שינה של שחרית, אולם הברייתא הקדימה לבאר מאמר ר"ד בן הורכנוס משום שהיה גדול בשנים יותר מר"ח בן דוסא (עיין יבמות הנ"ל), ואולם גם ר"ח בן דוסא היה בזמן המקדש כמו שנזכר (תענית ביוחסין ובסה"ד): פכ"ח נכללו בו הרבה מאמרי התנאים אשר נזכרו במטבע מס' אבות אשר קבע רבינו הקדוש, מתחלה הזכירה ברייתא דר"נ דברי ר"ח בן דוסא כל שיראת וכו' הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין וכו' במשנתינו פ"ג מ"ט, ומאמר של ר"ח בן דוסא כל שרוח הבריות נוחה הימנו וכו' נחסר בברייתא דר"נ. אח"ז נאמר באדר"נ מאמר ר' אליעזר בן עזרי' אם אין תורה אין דרך ארץ, הוא במשנתנו פ"ג משנה טו"ב, והמשנה שלנו הקדימה מאמרי ר"א המודעי ור' ישמעאל ור' עקיבא פ"ג מי"א י"ב י"ג י"ד ט"ו ט"ז, והיינו כי רבינו הקדוש היה שונא לר"א בן עזרי', מפני שלקח הנשיאות מזקנו רבן גמליאל דיבנה כנזכר (ברכות ך"ח ע"ב) לכן הקדים דבריהם לדברי ר"א בן עזרי', אבל ר' נתן שהיה שונא ג"כ למשפחת הנשיא, נתן לראב"ע משפט הבכורה והקדימו על שאר חכמי זמנו, מפני שהיה ממונה מבני הישיבה לנשיא, עוד בס"פ זה הזכיר דברי רבן גמליאל עשה לך רב וקנה לך חבר, הנזכר במשנתינו פ"א מט"ז, וכבר הזכרתי כי רבינו הקדוש חלק כבוד למשפחתו והקדים דבריהם על שארי החכמים, אבל ר' נתן הקדים גם דברי ר"א בן עזרי' לדברי ר"ג, וע"כ צ"ל ר"ג זה אינו רבן גמליאל הזקן רק ר"ג דיבנה שהעבירו אותו בני בית המדרש ואוקמי' לראב"ע, אבל פשיטא דלא היה מקדים ר' נתן מאמר ראב"ע לר"ג הזקן, אשר הי' מוקדם הרבה שנים, והיה עדיין בזמן המקדש, וכן מאמר שמעון בנו אומר, ע"כ היינו רשב"ג אביו של רבי אשר היה מטרה לחצו של ר' נתן כנזכר בהוריות ומפ"ז לא הזכירו אפילו בשם רבי, ושאר מאמריו ושל רבי ור"ג בנו והלל נכדו השמיט עתה בברייתא:
פכ"ג מאדר"נ בן זומא אומר איזו חכם הלומד מכל אדם אחר שהשלים המאמר בדברי ראב"ע ור"ג ורשב"ג, התחיל מן בן זומא שהיה ג"כ בדורו של ראב"ע ור' יהושע, ומאמרי בן זומא אצלנו פ"ד מ"א, ובכאן הוספה על המשנה, כי נזכר עלוב שבעלובים זה שהוא עלוב כמשה רבינו, אח"ז הביא מאמר ר' נהוראי הוי גולה למקום תורה אשר אצלנו פ"ד משנה י"ד. עוד באדר"נ הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, הנה מאמר זה אינו מאמר ר' נהוראי רק מאמר בן עזאי פ"ד משנה ג', וברייתא זו מביא מאמר זה בסמיכה על מאמר ר' נהוראי, וגם מאמר ר' נהוראי מסודר במשנה אחר מאמר זה. עוד שם מאמר ר"א בן יעקב הלומד תורה בילדותו דומה לכתב שנכתב על נייר חדש, ובזקנותו דומה לכתב על נייר ישן, ואצלנו פ"ד משנה ך"א גוף המאמר בשם אלישע בן אבוי', ולא בשם ראב"י ובפך"ד דאדר"נ נמצאו מאמרי אלישע בן אבויה אולם במאמרים חדשים אשר אין להם שום ערך ויחס לענין המשנה: פך"ה מאמר בן עזאי כל שדעתו נוחה מפני חכמתו, אין לו זכר במשנה, רק מאמר זה של בן עזאי כל שרוח חכמים נוחה הימנו בשעת מיתה וכו' יש לו יחס רחוק למאמר המשנה פ"ג מ"י כל שרוח הבריות נוחה הימנו, אף כי הברייתא של ר"נ אינה מדברת רק משעת מיתה, וגם שם הוא מאמר של ר"ח בן דוסא, אכן בס"פ כ"ה מאדר"נ נמצא מאמר בן עזאי הוי רץ למצוה קלה שדומה למאמר משנתינו:
פכ"ו ר' עקיבא אומר סייג לכבוד שחוק וכו', קצת דומה למאמר ר"ע במשנתינו פ"ג מי"ג, ולפי נוסחא אחרינא דומה למשנתינו רק בהוספה טהרה סייג לקדושה ענוה סייג ליראת חטא, עוד בפ' זה ר"א המודעי המחלל שבתות והמבזה מועדות והמפר ברית בבשר (ע' רש"י שבועות י"ג ע"א) והמגלה פנים בתורה וכו' אע"פ שיש בידו וכו' אין לו חלק לעה"ב, במשנתינו פ"ג מי"א נאמר המחלל הקדשים ומוסיף ג"כ המלבין פני חברו ברבים. פכ"ז ר' יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, במשנתינו פ"ד מ"ו, וכאן הוסיף הלמוד מקרא, עוד בפ' זה ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה הלומד על מנת ללמד כו' במשנתינו במשנה פ"ד מ"ה מוקדם לדברי ר' יוסי דלעיל, עוד שם ר"א בן חסמא קינין ופתחי נדה הן גופי הלכות במשנתינו פ"ג מי"ח אולם לא סיימה הברייתא תקופות וכו' פרפראות לחכמה, ונ"ל דחסר כאן תיבת וכו', דדרך הברייתא כל מאמר אשר לא נשתנה כאן ואין כאן גם כן הוספה וראי' מן הקרא, לא הציג המעתיק או המדפיס רק ריש המאמר, וסמך כי נודע המאמר מן המשנה. שם ר"א בן שמוע יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך אצלנו פ"ד מי"ב, וכאן כיון שהזכירה הברייתא ראי' מן המקרא, לכן נאמרו כאן כל דברי המשנה:
פכ"ח באמצע הפרק הלל אומר אל תפרוש עצמך מן הציבור וכו' פ"ב מ"ג דאבות, ואינו מביא כל דברי הלל, מפני שסמך על מה שמובא המאמר השלם במשנה מ"ש בסוף הפ' ר"ש בן אלעזר אל תרצה חבירך וכו', ג"כ סמך על המשנה פ"ד מי"ח: בפכ"ט מביא עוד הפעם דברי ר"ש בן אלעזר רק דמוסיף דנאמרו משום ר' מאיר ומוסיף אל תבא לביתו ביום אידו ואל תשתדל לראותו ביום וכו', היינו ג"כ על המשנה שסיימה בשעת קלקלתו וסיום פכ"ח הוא מיותר: פכ"ט ר' נתן בן יוסף כל המבטל דברי תורה מעושר, במשנה פ"ד מ"ט בשם ר' יונתן, וכאן טעה המעתיק או המדפיס והציג כל דברי המשנה, ולא נהג כמנהגו במקום שאין הוספה, להציג רק ראש המאמר לבד, עם ציון וכו' להורות כי כל המאמר יראה המעיין במשנה. פ' שלשים יש לו יחס למשנתינו ראש פ"ה, דשם נאמר ענין בעשרה מאמרות רק בשינוי מעם דבמשנתינו נאמר ומה תלמוד לומר ובברייתא וכי מה צריך לבאי עולם בכך, ולשון הברייתא יוצדק יותר עיין תוס' יו"ט ועיין עוד שאר שינויים: פל"ב עשרה דורות מאדם ועד נח במשנתינו פ"ה מ"ב רק ג"כ משונה במשנה נאמר להודיע כמה ארך אפים, ובאדר"נ מסיים ולא הביא מי המבול בשביל צדיקים וחסידים שהיו בהם: פל"ג עשרה דורות מנח ועד אברהם וכו' ללמד שכל הדורות היו מכעיסין ולא היה אחד מהם שיהלך בדרכי השם, משונה ממה שנאמר במשנה דשמה נאמר עד שבא אברהם ונטל שכר כנגד כלם ולגירסא זו נכון יותר החידוש, דכאן לא הי' צדיק שיגין בעדם, ובכ"ז לא ענשם, משא"כ ביו"ד דורות מאדם ועד נח הצדיקים גנו בעדם כמבואר רפל"ב. שם עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו במשנתינו שם מ"ג. ובאדר"נ משונה קצת כי במשנה נאמר ועמד בכלם, ובברייתא הגירסא ובכלם נמצא שלם והחשבון מעשרה נסיונות אינו עולה יפה לפי הברייתא, כי פתח עשרה (נסים) [נסיונות] וחשב שנים בלך לך, שנים בשני בניו, שנים בשתי נשיו הרי ששה, אחד עם המלכים הרי שבעה, אחד בין הבתרים הרי שמונה, אחד באור כשדים הרי תשעה, אחד בברית מילה הרי עשרה, ואולם רש"י הביא בשם פרקי דר"א ובשם הפייטן ר"ש הגדול חשבון אחר, א') בקש נמרוד להרגו ונחבא במערה י"ג שנה, ב') השליכו באור כשדים, ג') הגלהו ממולדתו, ד') הביא הקב"ה רעב בימיו, ה') נלקחה שרה בבית פרעה, ו') באו המלכים והגלו את לוט בן אחיו, ז') צוהו למול עצמו, ח') ואת בנו, ט') אמר לו לגרש ישמעאל עם אמו, י') צוהו לשחוט בנו. ובברטנורה יש חשבון אחר כי תחת ענין נמרוד, הביא לקיחת שרה לאבימלך:
בענין עשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים, פי' הברטנורה והתוס' יו"ט היינו שניצולו מעשר מכות אולם מברייתא דאדר"נ מוכח דשני עניינים הם, דמפרש שם כנגד זה שנתנסה אברהם, כנגדן עשה הקב"ה עשרה נסים לבניו כנגדן הביא עשר מכות, משמע דנסים ומכות שני עניינים הם, וכן מבואר לקמן נעשו לישראל עשרה נסים על הים כנגדן עשר מכות למצרים על הים, ושם הנסים על הים המה ענינים נפרדים מעשרה מכות, כמו שמבואר שעשה הים נקבים נקבים ונעשה בקעה וגזרים גזרים וחומר ומדבר ופירורים ויבשה וחומות ונודות והיו מושכין שמן ודבש ע"ש, הה"ד הכא נסים לחוד והצלה מן המכות לחוד, ובענין עשרה נסים על הים, ג"כ יש חילוק בין המפורש באבות דר"נ אשר לפנינו ובין מה שהביא רש"י באבות וכן ממה שמובא שמה בשם אדר"נ:
פל"ד עשרה נסיונות נסה הקב"ה את אבותינו ובכלם לא נמצאו שלמים, במשנתינו הגירסא נסו אבותינו את המקום, וגם בנסיונות אלו יש חילוקים הרבה בין ש"ס (עירוכין י"ג ע"א) ובין ברייתא זו ויתבאר לקמן, ובפ' זה חשבה הרבה ענינים אשר מנינם עשרה כמו עשרה שמות של שבח נקרא הקב"ה עשר נקודות בתורה, עשר ירידות ירדה שכינה על העולם, עשרה מעלות נסתלקה שכינה, עשרה שמות נקרא נביא, עשרה שמות נקרא רוה"ק, עשרה שמות נקרא שמחה, עשרה נקרא חיים: פל"ה עשרה נסים נעשו לאבותינו במקדש לא הסריח בשר הקודש ולא הפילה אשה מריח בשר הקודש, עשרה נסים נעשו לאבותינו בירושלים פתח בעשרה נסים במקדש וחשב שנים? ואולם נחסר כאן ציון וכו', היינו שבענין זה חושב כמו במשנתינו, לכן סמך על מה שמבואר בזה במשנתינו ולא הוצרך לכפול אולם גם במשנתינו קשה, דחשב הנסים שנעשו לאבותינו במקדש ומסיים לא הזיק נחש בירושלים ולא אמר צר לי המקום שאלין בירושלים הרי ירושלים ומקדש שני ענינים הם. ועוד דאס"ד דברייתא דר"נ בעשרה נסים במקדש על המשנה סמכה, הרי בעשרה נסים בירושלים נחשב ג"כ לא אמר צר המקום שאלין בירושלים, וא"כ נחסר נס אחד לנסי מקדש וצ"ע. פל"ו אין לו שום יחס למשנה דאבות, ורק כיון דעוסק בהענינים אשר באו במספר עשרה, ורוצה לחשוב ג"כ עשרת השבטים שאין להם חלק לעה"ב, לכן התחיל מדורות הראשונים כמו אנשי סדום. ואולם השערת ר"י צונץ נכונה כי בפל"ו מתחיל ממספר שבעה, ופתח שבעה אין להם חלק לעה"ב, ונחסרו כאן דור המבול ודור הפלגה, והתחיל מאנשי סדום לתשלום שבעה ועיין פ' חלק. פ' ל"ז מביא ג"כ הענינים במספר שבעה, אשר מתחיל ז' אין להם חלק לעה"ב, ושם הוא התחלה כיון דהתחיל ממספר שבעה דעוסק פל"ו פל"ז ופל"ח, ומנין שמונה בפל"ז שייך לפ' ל"ו אחר מנין עשרה, וששה אשר בפ' זה, ששה דברים נאמרו בבני אדם, ו' דברים נאמרו בשדים שייכים לפל"ח אחר שגמר הענינים במספר שבעה אשר רבים הם בפל"ז וברפל"ח: ובפל"ז נאמר ג"כ שבעה דברים בגולם אשר במשנתינו פ"ה מ"ז, וסמכה הברייתא על המשנה, ולא הכפילה הדברים פה, וגם בר"פ ל"ח שבעה מיני פורעניות באות לעולם, ג"כ סמכה על המשנה, וכאן צריך לבא שני ענינים במנין ששה אשר בפל"ז ועוד שני ענינים במספר ששה אשר בס"פ ל"ט ששה שמות נקרא נחש, ששה שמות נקרא שלמה, ואח"ז שייך ר"פ ל"ט חמשה אין להם סליחה והכל מסודר כהלכתו:
ודע דפ' ל"ט תמוה דסתמה הברייתא חמשה אין להם סליחה כו' בלי הזכרת שם האומר, ואח"ז הציגה הברייתא הוא היה אומר הכל צפוי והכל גלוי והכל לפי דעתו של אדם, עדיין לא ידענו מי האומר הך דחמשה אין להם סליחה, דנדע שם האומר של הכל צפוי, והנה במשנתינו פ"ג מט"ו הכל צפוי הוא מאמר ר"ע אשר נשנה מי"ג ומי"ד, ומט"ז הכל נתון בערבון אדלעיל קאי דמפורש במי"ג שם ר"ע, ואפשר דנעתק בטעות מה דחסר כאן בברייתא מאמרי ר"ע ממשנה י"ג ומאמר ר"ע במי"ד חביב אדם שנברא בצלם וכו' נשנה כאן בברייתא בשם ר"מ, אכן לשון חיבה יתירה נודעת להם, אשר נזכר במשנתינו ג"פ, חסר כאן בברייתא: פ' ארבעים מאדר"נ מסדר הענינים במספר ארבעה, מתחיל בד' דברים שאדם אוכל פרותיהן בעוה"ז, ובאמצע הפ' ארבע מדות בתלמידים וכו' היינו סמכה הברייתא על הנאמר במשנה, עוד שם ארבע מדות בתלמידים, ובענין זה משונה מן מה שנאמר במשנתנו פ"ה מי"ב, כי שמה מדבר מן טבעם מהר לשמוע וממהר לאבד, והברייתא מעין טובה ועין רעה ע"ש, וכן בהך דארבע מדות בהולכי לבית המדרש, יש הבדל רב בין משנתינו פ"ה מי"ד, ובין ברייתא דאדר"נ אולם בד' מדות ביושבים לפני חכמים, שוה הברייתא למשגה בכ"ד, רק שהמשנה קצרה, וברייתא האריכה בבירור הדברים. אח"כ הציגה הברייתא עוד הרבה ענינים במספר ארבעה, כמו לענין התלמידים אמר ר"ג ד' דברים דג טמא, דג טהור, דג הירדן, דג ים הגדול, עוד ארבע מדות רואה ואינו נראה, ד' חכמים הם לענין חלום, אח"ז סדרה ברייתא הענינים במספר שלשה, ג' נביאים הם הרואה מלכים בחלום, ג' כתובים הרואה ס' תהלים בחלום, אח"ז הסדירה עוד איזה מאמרי המשנה המרומזים כאן בקצרה, כל אהבה שהיא תלויה בדבר במשנתינו פ"ה מט"ז, כל מחלוקת שהוא לשם שמים וכו' איזה מחלוקת שהוא לשם שמים וכו' כ"ז במשנתינו פ"ה מי"ז פמ"א סובב והולך עוד על ענינים במספר שלשה כתרים הם וכו', שלשה דברים נאמרו בבני אדם וכו' שלש מדות בתלמיד חכם וכו', שלש זיעות שש דמעות שלש יפות ושלש רעות, שלש דברים בכלי חרס שלש דברים בכלי זכוכית, עוד יש שם שני דברים במספר ארבעה, ד' דברים קשים לתשמיש וד' דברים המקבלין להיות חבר ואלו שייכים למעלה פ' מ'. אח"ז הביא מאמר יהודה בן תימא הוי עז כנמר אשר במשנתינו פה משנה ך', ובזה נשלמה המשנה וגם הברייתא, וע' תוס' יו"ט דמשנה בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה, שאין אלו דברי יהודא בן תימא וגם אינם מסדר מסכתא זו אלא שחכמים הסמיכום והוסיפום כאן ע"ש, וכן בברייתא דר"נ הוסיפו ענינים רבים, וכן הנהיגו בכל הספרים שהוסיפו לבסוף ענינים שונים ע' ס"ס בה"ג, ובסוף ה"ג:
והנה החכם ר"י צונץ מסופק אם נסדרה ברייתא מר' נתן או כינוה רק על שמו, ומקום הספק שלו, מאשר שנזכר שמו פ"א ורפכ"ח ורפל"ה, והנה המשנה בודאי נסדרה מרבינו הקדוש ובכ"ז נזכר שמו הרבה פעמים בשם ר' יהודה הנשיא (ע"ז ל"ה ע"ב) וגם במס' אבות רפ"ב רבי אומר איזה דרך ישרה וכו', וגם בנו ר' גמליאל ונכדו הלל נזכרו במשנה, ומ"ש החכם הנ"ל כי בניו של רבי נזכרו באדר"נ לא מצאתים, רק נזכר מאמר הלל אל תאמין בעצמך עד יום מותך, וכבר הבאתי למעלה בשם התוס' יו"ט דהלל זה נכדו של רבי, אכן כמו שנתוסף מאמר זה במשנה, כן יוכל להיות שנתוסף באדר"נ, ומ"ש דר' יהושע בן לוי שהיה אמורא נזכר כאן, הנה חוץ מזה דבמשנה סוף עוקצין נזכר ג"כ ריב"ל, ונתוסף אח"כ, אכן בפ' ל"ה מן אדר"נ אשר נזכר שמה ריב"ל הוא ט"ס, וצ"ל אמר יהושע באותה שעה שיודע אני שבית הבחירה וכו', וכן הוא בילקוט ותיבת ר"י בן לוי טעות סופר כמו שהתעורר בצדק בעל הגליון שם, ומ"ש החכם הנ"ל כי מהבאורים הרבים אשר בברייתא זו לבאר דברי המשנה, אנו רואים ומכירים כי לא חיבר מן ר' נתן וכוונתו ע"כ כי ר' נתן היה קודם בזמן לרבי וחלק עוד על מעלת נשיאת רשב'ג אביו של רבי ורצה להסירו מגבירה, ואיך ישפיל עצמו לברר דברי רבי, הנה נהפוך הוא, אדרבא לא באו דברי ר' נתן על סדר המשנה שלנו, כמו שהראיתי למעלה פעמים אין מספר, וידענו שכבר בזמן קדמון היו משניות הרבה סדורות כמ"ש בספרי מבוא התלמוד וידענו דמדות ר"ש איש המצפה סדר, ורבי לא שינה המטבע, עדיות בו ביום שמינו לראב"ע לנשיא נשנה, וע' שו"ת חכם צבי סי' י"ב דהביא בשם הכריתות ראי' מסוף כלים, דאמר ר' יוסי אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה, ראינו דכלים מסודר היה כמות שהיא עתה, עוד בזמן ר' יוסי ע"ש, וכאן מס' אבות הי' מסודר קודם רבי בסדר אחר, ועל סדר זה סדר ר' נתן ברייתא שלו, אולם רבי עשה סדר אחר, ומפ"ז לפנינו אבות דר"נ אינו מסודר ע"פ משנתינו, ואלו המאמרות אשר באדר"נ ומרומזים על המשנה, אין הטעם דלא הביא ר נתן כל המאמר מפני שסמך על המשנה, דבודאי לפני ר"נ לא היתה משנת רבי סדורה, רק מטבע אחרת במגלת סתרים שלא ניתן לכתוב אז המשנה, רק המעתיק או המדפיס אדר"נ כ"מ שמובאים שם דברי המשנה, כמו לפנינו לא רצה לכפול הדברים וציין וכו' לעורר כי יבואר במקומו כמ"ש למעלה, ומ"ש החכם הנ"'ל מזה דבאור ר"נ דברי המשנה מוכח כי המשנה סדורה לפני ר' נתן, הנה רוב המאמרים במשנה וברייתא המה מתנאים קדמונים, ורבי סתם דבריהם בלי שום טעם וראי', כמו שדרכו בכל סדר המשנה, ובתוספתא וברייתא מבארים הראיות מן הפסוקים אשר משם יש סמך וראי', וכן כאן לרוב הענינים הביא ברייתא סמך מן הקרא, וכבר אחז"ל (תענית ט' ע"ב) מי איכא מידי דכתובי בכתובי ולא רמיזי באורייתא, מכ"ש שסמכו דברי מוסר:
ועוד הרי ברייתא זו דר' נתן מובא בש"ס במקומות הרבה כמו בש"ס (יומא ד' ע"א) משה נתקדש בהר וכו' ברייתא זו קנתה מקומה בריש אדר"נ: (שבת י"ג ע"א) מעשה בתלמיד אחד שקרא הרבה וכו' בימי ליבונך מה הוא אצלך וכו' ברייתא זו מאדר"נ פ"ב: בש"ס (שבת ל' ע"ב) יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי וכו' מי כאן הלל, הכל באדר"נ פט"ו (שבת קכ"ז ע"ב) מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה לענין החיוב לדון לכף זכות באדר"נ פ"ח: (גיטין ס"ו ע"א) ולנגדן היה ר"י הנשיא מונה שבחן של חכמים באדר"נ ר"פ ח"י, ועיין רש"י שם שהתעורר דמן אדר"נ נשאב מאמר זה ע"ש. (ברכות י"ח ע"ב) מעשה בעני שנתן וכו' הקניטתו אשתו ולן בבה"ק, באדר"נ פ"ג: עובדא דנקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו (תענית י"ט ע"א) הוא מברייתא דר' נתן פ"ו, סוף דבר לא רציתי להאריך, אבל בדרך עיוני מצאתי כי יותר משלשים פעמים מובא בש"ס, עובדא דצדיקים וחסידים, אשר אין להם שום מקור בתוספתא וספרא וספרי רק באדר"נ, ומשם באו להש"ס שלנו:
סוף דבר גורל ברייתא זו דר"נ כגורל שאר ספרי חז"ל משנה וספרא וספרי ותוספתא, כי יצאו מתוקנים כהלכתם מפי המחבר אשר מיוחסי' אליו, רק לבסוף נתוסף אליהם ענינים קצרים מדור שאחריהם כמו במשנה וספרא וספרי וסדר עולם, שהובאו שמה איזה חכמים אחרונים, ובכ"ז אין להחריץ בשביל זה כי כל הס' נתחבר מדור אחרון, כן משפט ברייתא זו, נתחברה כמו תוספתא למשנה אבות, אולם לא למטבע מס' אבות של רבינו הקדוש, כי לא היתה לנוכח עיניו, כי רבי היה צעיר לימים בזמן (שירד) [שעלה] ר' נתן מבבל לארץ ישראל והיה שמה חכם בזמן רשב"ג אביו של רבי (הוריות י"ג ע"ב) וגם רבי בעצמו אמר (ב"ב קל"א ע"ב) ילדות היה בי והעזתי פנים בנתן הבבלי, רק סדר הברייתא ע"ד מטבע מס' אבות שהיתה קבוע קודם ששקעה רבי בסדר אחר, וזה הטעם שהקדים המאוחר, ואיחר המוקדם אצלנו, ובכ"מ אשר נזכר שם ר"י הנשיא ובניו י"ל או שחלק לו כבוד מפני נשיאותו אע"פ שהיה שונאו, או שדברים אלו עם עוד מאמרים קצרים כמו בסוף הברייתא נתוספו אח"כ, ועקרי דברי הברייתא הלזו הי' ערוכים ומסודרים לפני חז"ל, ומובא ברייתא זו ה"פ בתלמוד, רק הי' בברייתא נוסחאות משונות, כמו שנראה מקצת הנדפסות על הגליון, וביותר תראה ענין חדש אשר לא ראיתי לשום מבקר שיתעורר בזה, כי רש"י ז"ל בפירושו לאבות פ"א משנה ה', על מאמר אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו ק"ו באשת חבירו, כ' בזה"ל עם האשה אפילו אשתך, לפי שאם תרבה עמה דברים תספר לה המחלוקת שעשית עם חבריך וכו' כך מפורש באדר"נ שהובא מארץ ישראל וכו' ובאדר"נ של צרפת מוקי לה באשתו נדה, הרי דהיה לפני רש"י ז"ל שתי נוסחאות משונות זו מזו, מברייתא דר' נתן נוסחא אחת של בני א"י, ונסחא אחרת אשר נתפשטה בצרפת מברייתא דר"נ:
ודברי אדר"נ אלו של א"י אשר העתיק רש"י ז"ל, נמצא באמת באדר"נ אצלנו ספ"ז, אבל הך דמוקי באשתו נדה לא נמצא אצלנו ומזה מוכח דאדר"נ אשר אצלנו, הוא נוסחא של א"י, ונוסחא של בני צרפת נאבדה מאתנו, ורש"י ז"ל השתמש פה בשתי הנוסחאות, ועפ"ז יתכן להסיר הרבה תמיהות עצומות אשר יקשה על הרמב"ם ורש"י דהשתמשו בברייתא זו בבאור מס' אבות, ובכ"ז אנו מוצאים באדר"נ אשר אצלנו ענינים משונים הרבה מכפי אשר הביאו הם, וע"כ דהם השתמשו באדר"נ של צרפת ורש"י ג"כ לא היה לפניו אדר"נ של א"י רק לשעה קלה:
ראה דרבי רש"י במשנה משה קבל תורה ד"ה והם אמרו ג' דברים הוי מתונים בדין וכו' וכן הוא אומר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה וכו' והעתיקו לשון ישן מיושן ע"ש ודברי רש"י אלו מבוארים בשינוי קצת, באדר"נ פ"א הוי מתונים בדין שכל הממתין בדין מיושב בדין, שנא' גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקי' ולא שהעתיקו אלא שהמתינו עכ"ל. במשנה ג', פ"א ע"ד אנטיגנוס הוי כעבדים המשמשין את הרב ע"מ שלא לקבל פרס, כתב רש"י ושמעתי כי צדוק ובייתוס תלמידיו היה, ומפני שהי' רגילין לומר כן נהפכו למינות עכ"ל, והנה ענין צדוק ובייתוס שנהפכו למינות ע"י שדקדקו אחר מאמר רבם, נתבאר באדר"נ פ"ה, ומדוע כ' רש"י בלשון ושמעתי אחרי שמבואר הענין בברייתא, אשר רש"י השתמש בה, וע"כ דרש"י לא השתמש רק באדר"נ של צרפת, ושם לא נשנה ענין צדוק ובייתוס, ומפ"ז כ' רש"י רק בלשון שמעתי, והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שכ' ג"כ ענין זה מצדוק ובייתוס שהי' שני תלמידים של אנטיגנוס, ע"כ ג"כ ע"ד אדר"נ סמוך, ולפניו היה ענין זה באדר"נ כמו שהוא לפנינו, וע' ג"כ רמב"ם בפי' המשנה על מאמר הוי מתלמידיו של אהרן, כ' אמרו שאהרן ע"ה כשהיה מרגיש באדם שתוכו רע וכו' והלך לו לשלום וכו' והיה האיש מתבייש אלו היה יודע אהרן צפון לבי לא היה מסתכל בי וכו', ולשון אמרו מורה כי כוונתו על מאמר חז"ל, וכן נמצא באמת פי"ב מאדר"נ רמ"א מה ת"ל ורבים השיב מעון כשהיה אהרן מהלך פגע באדם רשע ונתן לו שלום, למחר בקש לעבור עבירה, א"ל בושתי איר אשא עיני אח"כ ואראה את אהרן וכו' ע"ש, והנה רש"י ז"ל פי' על הוי מתלמידיו של אהרן וז"ל כשהיה אהרן רואה שנים מכין זה את זה היה הולך לכאו"א שלא בדעת חבירו. וא"ל למה אתה מריב עם פלוני, הלא הוא נשתטח לפני ופייסני לבא אצלך וכו' ע"ש, וכיוצא בזה מתפרש באדר"נ שם, וז"ל וכן שני ב"א שעשו מריבה הלך אהרן וישב אצל כאו"א א"ל בני ראה מה אמר מטרף את לבו וכו' ע"ש, ואולם ענין זה שהביא הרמב"ם לא הזכיר רש"י, ואולי רש"י אשר נשתמש באדר"נ של צרפת לא היה לפניו רק ענין זה, ולפני הרמב"ם אשר השתמש באדר"נ של א"י לא היה שמה רק ענין הראשון דפגע באדם רשע ונתן לו שלום, ומה שכ' רש"י עוד אמר אחד לאשתו קונם שאין את נהנית עד שתרוק בעינו של אהרן כה"ג הי' אהרן שומע וא"ל אשתי בעיני - היינו חום יש בעיני - ורוק שלך רפואה וכו', והיתה רוקקת כו', ענין זה לא נמצא באדר"נ שלנו, רק דוגמא לזה מצינו על ר' מאיר דעשה כן לאשה שכעס עליה בעלה ע' ירושלמי פ"ק דסוטה ומדרש פ' שופטים, אבל על אהרן לא מצינו שיהיה נוהג כן, ואולי כן היה הנוסח באדר"נ של צרפת. פי' רש"י והרמב"ם על המאמר הלל נגד שמא אבד שמא, מי שיתגדל שמו סימן שיאבד שמו, מבואר באדר"נ, אולם רש"י פי' על נגד שמא בנ"א שמשתמש בשם המפורש, וזה אין אפשרות לכוין בלשון נגד שמא, ואולי ט"ס ברש"י, ועל הך דהמשתמש בתגא חלף דרשו באדר"נ ספי"ב המשתמש בשם המפורש, וע"ז היה פירושו של רש"י כאן וזה אמת לדעתי: על מאמר שמאי הזקן עשה תורתך קבע פרש"י בלשון תקבע לך עתים ללמוד בכל יום ארבעה או חמשה פרקים, ואולם בירושלמי סוף ברכות אמרינן כל הקובע עתים לתורה כאלו מפיר את התורה, ואולי כוונת רש"י כמ"ש הרמב"ם, היינו שהתורה יהיה עקר ללמוד בכל יום, ושאר עסקיך נמשכים אחריו אם נזדמן נזדמן ואם לא לא וכו'. והיינו שזה יהיה עקר אף אם יש לו עסקים שונים, ואם לא הזדמן לו עסקים אחרים ילמוד כל היום, והך דקובע עתים לתורה כאלו מפיר התורה, היינו שקובע שלא ילמוד רק איזהו שעות ביום, אף על פי שאין לו עסקים המטרידים, ועל זה כוונו חז"ל (שבת למ"ד ע"א) ששואלים קבעת עתים לתורה, היינו על אופן הראשון שיהיה התורה עקר אף במקום עסקים לא ימנע שעה זו מבהמ"ד, ואולם על הרמב"ם ורש"י קשה מדוע נטו מפי' אדר"נ רפ"ד עשה תורתך קבע כיצד מלמד שאם שמע דבר בבהמ"ד, אל יעשה ארעי אלא קבע ע"ש. על מאמר אמור מעט ועשה הרבה, שהביאו רש"י והרמב"ם מאברהם שאמר ואקחה פת לחם, ולבסוף ויקח בן בקר מבואר ג"כ באדר"נ פי"ג שם:
מ"ש רש"י באבות פ"ה מ"ג דעשרה נסים במצרים ועשרה על הים לא נתפרשה לנו, ובאמת מבוארים כלם באדר"נ פל"ג, וע' רמב"ם פי' המשנה דחישב עשרה נסים בים בשינוי, וע"כ דלא הי' עשרה נסים הללו בפרטית באדר"נ של צרפת אשר השתמש בו רש"י, וע' רש"י על המשנה עשרה נסים נעשו לאבותינו במקדש ולא אירע קרי לכה"ג ביו"כ כ' ומה שהיו מתקינין כה"ג אחר תחתיו, מחמת פיסול אחר הי' עושין, ואותו פיסול שאירע ביוסף בן אילם פיסול אחר היה שרץ או צינורא של עם הארץ עכ"ל, ואולם באדר"נ פל"ה מבואר ולא אירע קרי ביו"כ חוץ מר"י בן קמחית שיצא להשיח עם שר אחד ונתזה צינורא מפיו על בגדיו ונכנס אחיו ושמש בכהונה גדולה וכו', והנה בר"י בן קמחית מפורש שנתזה צינורא, וא"כ איך נופל הלשון חוץ, דהרי ר"י בן קמחית לא אירע בו קרי, אלא ודאי דעת ברייתא דר' נתן, ולא אירע קרי לאו דוקא טומאה היוצא מגופו אלא כל טומאה בכלל, וקרי הוא לשון מקרה כמו דכתיב אם תלכו עמי בקרי ופי' הרמב"ם בה' תענית שתאמרו כל עניני העולם מקרה הם, ולרש"י ז"ל לא היה לפניו גירסא זו באדר"נ:
ולא לבד כי נוסחת ברייתא דר"נ היתה משונה לבני א"י, גם משנת אבות בכלל היתה משונה לבני א"י מלפני בבלי, ע' רש"י ספ"ק דאבות על המשנה על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת והשלום שנא' אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם, כתב רש"י ובמשנה טבריונית אין שם פסוק היינו במשנה דאבות לבני טבריה, וע' רש"י פ"ב מ"ד עשה רצונו כרצונך, ויש ספרים שזאת ההלכה כתובה פ' בן זומא ע"ש, עוד שם פ' שני על המשנה גולגולת אחת שצפה על פני המים, דסיים ויש מקומות שלא נהגו לומר זאת ההלכה ע"ש, ובפרט עיין במדרש שמואל בשם הרב ר' יוסף נחמיאש, הביא גירסות ירושלמיות משונות, הוי שותה בצמא נכתב במשנה ירושלמי כצמא בכ"ף, ובמשנה עשה רצונו כרצונך נכתב במשנה ירושלמית ברצונך בבית, וע' תוס' יו"ט פ"ב משנה ט"ו ומצאתי בנוסחת ארץ ישראל ומי הוא בעל מלאכתך ותו לא ע"ש, וע' בתוס' יו"ט פ"ד מ"ב ובמס' אבות שבאה לידי מארץ ישראל נמחק מלת כבחמורה, וע' שם בתוס' יו"ט משנה ה' מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ובמשנת אבות מא"י נמחק תיבת לשמור, וע' משנה הוי ממעט עסק בלא בית וכן הוגה באבות שמארץ ישראל ע"ש: וטעם ריבוי חילוף גירסאות במס' זו יותר מבשאר מסכתות בכל הסדרים, מפני שנהגו כל העם לאמרם בבית הכנסת בשבתות, ואפשר שהי' כתוב ג"כ בסדרי התפלה בימים קדמונים אפי' בעת שהיה איסור הכתיבה לשאר תורה שבע"פ, והי' בכלל מגלת סתרים אשר לתנאים ואמוראים, ומפ"ז בדבר אשר מסור לכל אדם, וכל אחד חושב להבין ולהגיה כרצונו, ומפ"ז רבו הנוסחאות וגירסות השונות במס' זו כמעט בכל מאמר ומאמר:
עוד צריך שתדע אע"פ דהראיתי למעלה, דברייתא דר"נ מובא ה"פ בש"ס, ואחשוב למשפט כי היתה ברייתא זו סדורה עוד קודם לר' חייא ור' אושעיא בעלי התוספתא, דהרי על כל המשניות בששה סדרים נמצא תוספתא, חוץ למס' אבות, וע"כ שחשב ר' חייא למותר, לסדר התוספתא כיון שקדמו ר' נתן במלאכה זו, בכ"ז לא היתה ברייתא דר"נ ערוכה בכל עת לפני חכמי ספרד, רק חכמי אשכנז הזכירו ברייתא זו בכל עת, כמ"ש לעיל ברש"י (גיטין ס"ו ע"א) ומרש"י למס' אבות, וכן הרשב"ם (ב"ב קט"ו ע"ב) בענין הצדוקים, וכן רבינו אפרים שהיה מחכמי אשכנז מביא בפירושו על המשנה פ"א דאבות, ואל תתודע לרשות בברייתא שנינו מלמד שלא יקח אדם עטרה לעצמו אלא אחרים יניחו לו עטרה כענין יהללוך זר ולא פיך עכ"ל והוא אצלנו באדר"נ פי"א ע"ש, ועיין מדרש שמואל בשם הר' אפרים על המשנה עשה לך רב מפורש בברייתא שיעשה את רבו קבוע שילמוד ממנו מקרא משנה הלכות ואגדות והטעם שהניח לו במקרא יאמר לו בגמ' עכ"ל וזה מבואר באדר"נ רפ"ח, וכן דברי רבינו אפרים על הרחק משכן רע שאם נראה נגע סותרין כותלו של צדיק ומי גרם לו היותו שכן אל רשע עכ"ל, והוא באדר"נ פ"ט, וכן דברי רבינו אפרים על ואל תעש עצמך כעורכי דיינים מלמד שאם באת לבהמ"ד אל תבהל להשיב וכו' כן הוא באדר"נ פ"י, וכן פירושו של רבינו הנ"ל על המשנה נגד שמא אבד שמא כיצד מלמד שלא יוציא אדם שם במלכות כיון שיצא לו שם הורגין אותו ונוטלין ממונו עכ"ל כן הוא באדר"נ ספי"ב ועוד רוב פירושי רבינו אפרים המה ע"פ הברייתא דר"נ, ואולם מן פירושי הספרדים הרבים אשר נקבצו ובאו במדרש שמואל, ראינו כי אין מובא מהם שום דבר מברייתא דר' נתן רק הרמב"ם, וכן רבינו יונה על הך דעשה רצונו כרצונך כ' בזה"ל כ' באבות דר' נתן וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך עכ"ל, וכן התשב"ץ בשו"ת ח"ג סס"י ל"ז הביא דברי אבות דר' נתן על הנס עומדים צפופים ע"ש, זולת זה שאר המפרשים כגון הרמ"ה והמאירי והריטב"א ור' מתתי' היצהרי והר"מ אלשקר ושאר גאוני ספרד אשר חברו יחד בס' מדרש שמואל לא הזכירו בפירושם שום רמז מברייתא זו דר"נ, והנה גם בעל הלכות גדולות בסוף ספרו לא הזכיר מאומה מברייתא דר"נ, אכן משם אין ראי' דאפשר דברייתא זו בכלל מ"ש וחיצוניות וקטנות אין מספר, והתוספתות ומס' קטנות בכלל אלו הם. עכ"פ לגדולי הראשונים מחכמי אשכנז כגון רש"י ורבינו אפרים ורשב"ם היו ערוכים דברי ברייתא הללו אולם בנוסחאות שונות וע"פ הרוב נוסחת הצרפתים: