שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
השמטות מחבורי
מ"ש פ"א בהג"ה דדרך חז"ל להשתמש בלשון המקרא לצחות הלשון, הנה יש להוסיף עוד מ"ש (פסחים ק' ע"א) בכל יום אתה מחבב דברי לפני ר' יהודה וכו' הגם לכבוש את המלכה עמי בבית, ועוד ירושלמי פסחים פ' אלו דברים שלשה עשרה שנה עשה ר' עקיבא נכנס אצל ר"א ולא היה יודע בו וכו' א"ל ר' יהושע הלא זה העם אשר מאסת בו צא נא והלחם בו ע"ש, ועיין (פסחים ט' ע"ב) וכי חולדה נביאה היא דידעה דהאידנא ארביסר מפני שמצינו במקרא חולדה נביאה נקט לה כאן בלשון מושאל, וכן השתמשו בלשון ברייתא לצחות כמו (סנהדרין ך"ו ע"א) הלב יודע אם לעקל או לעקלקלות:
מ"ש לעיל סימן ד' נדון התרגומים מתרגום יונתן עיין תוס' יו"ט פסחים ס"פ מקום שנהגו שהביא לפרש דברי התרגום שתרגם וישרפו אותו בשאול כמה דקלן על מלכיא, והוא מענין שאמרו במשנה (ע"ז י"ג ע"א) שורפין על המלכים ואין בזה משום דרכי אמורי ע"ש: וכן מ"ש שם מתרגום חמש מגילות שכבר נתחברו אחר התלמוד בבלי, והנה במס' סופרים פי"ג ה"ו ראיתי דמכנה תרגום אסתר ג"כ בשם תרגום ר' יוסף, ומעתיק שמה כל דברי התרגום, ולבסוף מביא ג"כ תרגום משלי על לפני שבר גאון, ומשמע דתרגום משלי ג"כ כבר היה מסודר לפני תרגום אסתר, ולפני הגאונים מחברי מס' סופרים. מ"ש בפי' הירושלמי עברי לקרב היינו לומר פיוטים וקרובות הנה שמעתי כי כבר הקדימני בזה משכיל אחד מק"ק לבוב וכבר הדפיסו בספרו. בתרגום אונקלס פ' וישב בת איש כנעני בת תגרא כן מובא ג"כ (פסחים נ' ע"א) אולם מאמר רשב"ל הוא: מ"ש למעלה בתרגום קוהלת לענין כרם ביבנה מצאתי כי נזכר זה במחברת ציון בשם חכם אחד: