שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן יא
על מ"ש לעיל להרב המופלג החריף ובקי מוהר"ר חיים נתן דעמביצר נ"י מקראקא דמפ"ז החלטתי דתרי ר' יהושע בן חנניה הוה, דבכל הויכוחים של ריב"ח לא מצינו אצלם לשון תני או דתניא או מעשה, אשר מצינו בכל עת בעובדא דתנאי כמ"ש (רש"י תענית י"א ע"ב) ומפ"ז מחק רש"י שם ר' עקיבא וגרס ר' עוקבא, וכ' הרב החריף הנ"ל וז"ל, אמת הדבר כי רש"י ז"ל כ"כ, וכן מצאתי להגאון מהר"מ שי"ף חי' חולין ר"פ גיד הנשה שהחליט ג"כ שאין דרך חז"ל בגמרא לומר אמר ר' עקיבא רק בלשון תניא ע"ש, ואולם הן דברי רש"י והן דברי מהר"מ שיף תמוהים מכמה מקומות בש"ס, ואציג לפני הד"ג איזהו מהם עובדא דר' אליעזר בן ברתותא עם גבאי צדקה (תענית כ"ד ע"א) עובדא דר' חנינא בן דוסא דהוה קא אזיל באורחא (שם ע"ב) עובדא דשמואל הקטן דהוה גזר תעניתא (שם כ"ה ע"ב) עובדא דאימא שלום דביתהו דר' אליעזר עם ההוא פלוסופא (שבת קט"ז ע"א), וכן אצל ויכוח ר"י בן קרחה עם ההוא גוזאה (שבת קנ"ג ע"א) עובדא דר' עוקבא מה שאירע לו עם בתו (שם קנ"ו ע"ב) עובדא דר' יוסי הגלילי עם ברורי' אשת ר' מאיר וקראה לו גלילי שוטה (עירובין נ"ג ע"ב), עובדא דר' פנחס בן יאיר עם נהר גונאי (חולין ו' ע"א וע"ב), וכן עובדא דר' אליעזר ב"ר שמעון דהוי תפיס גנבי (ב"מ פ"ה ע"ב) עובדא דרבי דפתח אוצרות בשני בצורת (ב"ב ח' ע"א), עובדא דר' יוסי ור' יהודא דהוי קא אזלי באורחא ואחזו בולמוס לר' יוסי (יומא פ"ג ע"ב), וכן הרבה מאמרים של התנאים נזכרו בלשון התלמוד ה"פ, בהעדר הלשון תניא או דתניא, כמו (שבת קי"ח ע"ב) הרבה מאמרים לר' יוסי יהי חלקי מאוכלי שלש סעודות וכדומה, וכן (עירובין נ"ג ע"ב) מאמר ר' יהושע מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה ותינוקת, וכן הרבה מחלוקת תנאים נזכרו בש"ס בלי לשון תניא או דתניא או ת"ר כמו (מכות י"א ע"ב) וידבר ד' אל יהושע פליגי בה ר' יהודא ורבנן ח"א מפני ששיהא, עוד שם פליגי ר"י ור' נחמי' חד אמר שמונה פסוקים וח"א ערי מקלט, עוד שם ספר שתפרו בפשתן פליגי בה ר' יהודא ור' מאיר (ודברי רש"י בפי' ליהושע קאפ' ך"ו ויכתוב יהושע וז"ל ובמס' מכות נחלקו בו אמוראים ח"א אלו שמונה פוסקים, וזה פלא למאד דהרי ר' יהודא ור' נחמי' הי' תנאים וצע"ג), וכן (יומא נ"ז ע"א) נזכר פלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן בלשון אתמר אשר השתמשו חז"ל רק על פלוגתת אמוראים, והתוס' ישנים התעוררו ע"ז וכ' משום דר' יונתן ור' יאשיה היו תנאים אחרונים כמו ר' חייא ור"ש ברבי ודבריהם תמוהים והם נגד תלמוד ערוך (מנחות נ"ז ע"ב) דמבואר שהי' מתלמידי ר' ישמעאל ע"ש, לכן דברי רש"י (תענית י"ח ע"ב) ודברי מהר"מ שיף (ח"י) [חי'] חולין (ר"ה) [ר"פ] ג"ה המה תמוהים, והעקר דאותן הספורים וכן הפלוגתות אשר הי' נודעים להתנאים ונקבעו בתוספתא או ברייתא מכונים בלשון תניא, או דתניא, או תנו רבנן, אולם אותן העובדות מתנאים אשר נודעו רק לאמורים לבד הזכירו חז"ל בהעדר לשון תניא או דתניא, כמו שאר עובדות האמוראים עכ"ל הרב החריף מוה' חיים נתן הנ"ל, ולי נראה להצדיק דברי רש"י ז"ל ודברי מהר"מ שיף דכ"מ שמצינו דמספר התלמוד ענין אחד בלשון עברי צח ונקי מורה דכבר נסדר מזמן התנאים בתוספתא או ברייתא, ונופל ע"ז רק לשון תניא או ת"ר, או עכ"פ לשון מעשה, דהוא ג"כ לשון הנהוג במשנה ובברייתא, כמו (ברכות י"א ע"א ט"ז ע"'ב ח"י ע"ב ך"ג ע"א ך"ז ע"ב ל"ב ע"ב ל"ד ע"א ל"ד ע"ב ל"ז ע"א) וכדומה עוד הרבה, ומפ"ז כשהזכירו חז"ל ענין אחד בלשון מעשה, ידענו דהוא לשון ברייתא, ושוב אין נחוץ להזכיר, ענין ת"ר או דתניא ע"ז, כמו (ברכות מ"ז ע"ב) מעשה בר"א ששחרר עבדו, הנה לא הזכיר שמה לשון דתניא או ת"ר, מפני דהזכיר כבר לשון ברייתא מעשה בר"א, ע' (יבמות ט"ו ע"א), אולם אותן העובדות אשר באו בתלמוד בלשון ארמי, כמו (ברכות י' ע"א) הנהו דהוי מצערי לר"מ, דהוא מזמן התנאים, וכן (שם ח"י ע"א) ר' חייא ור' יונתן הוי שקלו בבה"ק, אע"ג דהיו תנאים וכן (שם מ"ח ע"א) עובדא דינאי מלכא ומלכתא דהוי כרוכי רפתא, וכן עובדא דעבדא דינאי מלכא קטל נפשא (סנהדרין י"ט ע"א) אע"ג דהמה ענינים מזמן שמעון בן שטח דהיה ערך ק"ן שנה קודם חורבן בית שני, אפשר דלא הי' נודעים להתנאים מסדרי הברייתות, רק לקצת אמוראים נודע להם בקבלה מה שידעו איש מפי איש, והם פרסמו הדברים לפני חכמי בית המדרש בלשון ארמי הנהוג ביניהם במו"מ ההלכות, ובאופן זה אע"ג דהעובדות מספרות מחכמי התנאים, כיון דלא נקבעו בברייתות לא השתמשו בהם חז"ל בלשון ברייתא. עוד מצינו ה"פ מפורש בש"ס דאמוראים ספרו, עובדות מחכמי התנאים ובלשון עברי צח, אולם שמה מפורש לשון אמר או משתעי כמו (ברכות מ"ד ע"א) כי אתא ר' דימי אמר עיר אחת היתה לו לינאי המלך, וכן (שם ס"ג ע"א) ר' אבוהו הוי משתעי כשירד חנניא בן אחי ר' יהושע, וכן (סנהדרין י"ג ע"ב) אמר ר' יהודא א"ר ברם זכור (זכור) אותו האיש לטוב ור' יהודא בן בבא שמו, עוד (סנהדרין ך"א ע"א) אמר ר"י אמר רב ד' מאות ילדים היה לדוד וכלם בני יפת תואר. עוד מצאתי כי עובדי דחסידי, וכן ענינים טובים של רבינו הקדוש אשר הי' מחוברים בלי ספק בספר מחכמי זמנו בלשון הקודש, כי באותן ענינים דלא נאמרו בהם הלכות ודינים, הי' מותר הכתיבה גם בימים הקדמונים, ומאלו באו הרבה ענינים לשני התלמודים, ואין נופל לשון תניא או ת"ר כיון דלא הי' ברייתות, ולא לשון מעשה, כיון דעקר ענין של קובץ זה הי' רק ספורי מעשיות מן הצדיקים, ומפ"ז (ב"ב ח' ע"א) רבי פתח אוצרות בשני בצורת (סנהדרין י"א ע"א) יתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום, וכן (עירובין פ"ו ע"א) רבי מכבד עשירים, כל אלו העובדות הי' נודעו להאמוראים מספר עובדי דחסידי, ומזה הצד ימצא רו"מ שבר לכל הקושיות אשר התעורר, ועוד אאריך אי"ה במקום אחר להביא כל הענינים אלו בתלמוד בכור הבחינה: