שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן י
הנה במ"ש בחיבורי מבוא התלמוד לחלק בין היכי שהזכירו חז"ל לשון תקנו היינו תקנה חדשה, ובין היכי שהזכירו לשון התקינו דמשמע שהיה כבר תקנה קדומה וראו חז"ל שעדיין לא פעלו בתקנתם והתקינו תקנה חדשה, וע"ז הקשה אותי ידידי הרבני החכם השלם המופלג מוהר"ר יעקב בודק נ"י והרי (גיטין י"ז ע"א) תקנו זמן בגיטין משום שמא יחפה על בת אחותו, ומבואר בירושלמי דכן היה מעשה, וכן בהך דאשה חוגרת בסינר דמבואר בירושלמי פ"ד דמגילה דהיה מעשה דרבעה קוף מאחריה ובכ"ז נקט לשון תקנו ואולם לא עיין היטב בדברי שמה היכי דהתנהגות ראשונה היתה רק ע"פ חכמים או עכ"פ ההמון מצידם, עשו הסכמה מוחלטת, בהנהיג ענין זה להטבה כללית, או לעשות סדר נכון ולא הניחו הדברים על המקרה והזדמן, ובמשך הימים כאשר הכירו חז"ל כי תקנה זו אינה מספיק לתועלת אשר כוונו עליה, ותקנו תקנה אחרת, אזי נופל לשון התקינו, כגון כל תקנות ר"ג הזקן דבתחלה הי' נוהגין לשנות שמו ושמה, או לבטל הגט בכ"מ, או להשביע האשה על כתובתה, וכ"ז נעשה מקודם ע"פ חכמים, וכשראה ר"ג התקלה היוצאת, התקין תקנה חדשה ומועלת יותר, וכן בכל הדברים הנזכרים בסוף (מועד קטן ך"ז ע"א) בראשונה היה מוליכין בבית האבל עשירים בקלתות של כסף וזהב, ועניים בסלי נצרים, הנה ע"כ העם מעצמם הנהיגו קודם ככה לחלק בין עשירים ועניים, ועיין שם עוד שארי ענינים שהיו נוהגין בסדר הקבורה, ובלי ספק היה הכל בהסכמה מהעם או מהחכמים להתנהגות, ואזי השתמשו לנכון בלשון התקינו, אבל בהך דזמן בגיטין הנה קודם התקנה לא היה בזה שום הנהגה, ומי שרצה היה כותב זמן בגט, ומי שלא רצה לא כתב, וכן בהך דאשה חוגרת בסינר, קודם תקנת עזרא לא עלה על לב החכמים ולא על לב ההמון להנהיג בזה דבר, ואיש כל הישר בעיניו יעשה, וכאשר עלה על לב חכמים להשים עין פקוחה ע"ז מפני התקלה, הנה נופל שפיר לשון תקנו, דהרי לא היה מקודם בזה שום הנהגה והסכמה וזה אמת:
אכן מצד אחר יש להקשות על כלל זה דהרי (סנהדרין י"ט ע"א) בשתי התקנות שהתקין ר' יוסי בציפורי שיהיו הנשים מספרות בבית הכסא, ושיהיה אשה מולכת בנה לפניה, דשם קודם תקנת ר' יוסי היתה דבר הרשות ורק מפני מעשה שאירע נתנו חכמים עיניהם בזה ובכל זאת השתמשו חז"ל בלשון התקין, והנה בהך שתהא נשים מספרות ע"כ דהיה כאן תקנה קודמת, דהרי הברייתא תניא שהלכו אז שתי נשים לבהכ"ס, והיינו ע"כ מצד התקנה או הנהגה, ורק ר' יוסי התקין דזה לבד אינו מספיק משום דבשתי נשים ג"כ שייך יחוד, והצריך להוסיף בתקנה שתהיה מספרות ג"כ, ונופל לשון התקין אבל בהך שתהא מולכת בנה לפניה בלי ספק לא היה מקודם שום סדר, ומוכרחין אנו לומר דט"ס נפל שם, וצ"ל תיקן ר' יוסי בציפורי וכמו שהראיתי בספרי בשם הירושלמי פרק ד' דמגילה, דנקט הך שתהא נשים מספרות בבית הכסא בתקנות עזרא בלשון תקנו, והעקר רק במשניות וברייתות דקדקו ככל הצורך בלשונם אבל בהתלמוד לא דקדקו כל כך וראה לשון הרמב"ם פכ"ב מה' א"ב הי"ד דכ' תקנו חכמים שתהיינה הנשים מספרות בבהכ"ס ואולם בהך דלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה אחריה, נקט בלשון גזירה פכ"א מה' א"ב הי"ז ע"ש דוק ותשכח כי נכון הכלל שם בלשון המשנה. והנני ידידך נצח: