אור ברסלב
שות מוהרץ סימן ט

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן ט

סימן ח

על מ"ש לעיל סימן ד' בענין תרגום איוב דתרגם ויהי היום פסוק וא"ו והוה ביומא דינא ריש שתא ובפסוק י"ג תרגם והוי אתחולי יומא שבועתא וכ' משום דכתיב הבקר הי' חורשות ושביתת בהמתו הוא דבר תורה, הקשה אותי ידידי ה"ה הרב החריף ובקי מוה' שאול הכהן נ"י קאצינעלנזאהן מווילנא, דהרי אפילו אם היה בר"ה לא שייך שפיר הבקר היו חורשת דשביתת בהמתו לא שייך רק בשבת ולא ביום טוב, יפה התעורר אולם לרו"מ לא בריר לי' הדבר והביא בשם הרב טורי אבן מה שמפורש באו"ח ה' שבת סימן רמ"ו ס"ג ברמ"א שכתב דוקא שבת אבל ביום טוב לא שייך שביתת בהמתו, ובאמת גם הרב טורי אבן חגיגה בסוף קונטרסו אבני מלואים הביא דברי הרמ"א כאן, ואולם עיין מג"א דהביא דיש פלוגתא בזה ודעת מרן הבית יוסף לאסור ולכאורה יש ראי' לדבריו מפ"ק דמגילה דחשיב המשנה דאין בין שבת ליום טוב אלא אוכל נפש לבד, והרי עדיין איכא ביניהם שביתת בהמתו, וכן לפי הטעם דכ' דמפ"ז אין שביתת בהמתו ביום טוב, כיון דאינם בכלל אבות מלאכות, דהרי ליכא בהם רק עשה לבד, שוב אינם בכלל כל מלאכה לא תעשה ובשבת גלי התורה גלי אבל ביו"ט דלא גלי לא גלי ועיין מרן ב"י הלכות יו"ט סי' תצ"ה ובטורי אבן שם, א"כ הה"ד יו"כ לפי שיטה זו ג"כ מותר שביתת בהמתו ושוב יוקשה נמי משנה פ"ק דמגילה דתני אין בין שבת ליו"כ אלא שזה זדונו בכרת וזה זדונו במיתה, והרי איכא גם כן שביתת בהמתו, דבשבת איתא וביום כיפור ליתא, וא"ל דהמשנה לא תדבר רק מעניני מלאכה אשר ישנו בל"ת אבל מה שישנו בעשה לא מיירי, וע' או"ח ריש ה' יו"ט סי' תצ"ה ס"ג, דאסור להוציא משא על בהמה ביו"ט ועיין מג"א שם ס"ק וא"ו דהחליט דשביתת בהמתו אסור ביו"ט, ועיין תוס' יו"ט (ביצה ך"ג ע"א) שנינו במשנה פרתו של ראב"ע יוצאת ורצועה בין קרניה ומקרדין הבהמה ביו"ט, וכ' סיפא ביו"ט מיירי אבל ברישא לא מיירי רק בשבת דביו"ט ליכא שביתת בהמתו ע"ש וע' הגאון ר"א מווילנא עכ"פ איכא פלוגתא בזה, ואי"ה בחלק התשובות אאריך בזה: ומ"ש הרב החריף מוה' שאול הנ"ל להקשות לשיטת הרב פרי מגדים בהקדמה כוללת לאו"ח דנשים אין מצוות על שביתת בהמה א"כ איך יפרנס הא דפרתו של ראב"ע דיוצאת ברצועה שבין קרניה, ומוקי לה הש"ס של שכינתו היתה, הרי דגם אשה מצווה על שביתת בהמה, באמת היא קו' נכונה, אולם לפרש אתונות היו חורשות שהיו של בנותיו של איוב הוא דבר רחוק: ומ"ש רו"מ להקשות לשיטת הרמב"ם במורה נבוכים פס"ו לראשון דפי' והלוחות מעשה אלהים המה, ר"ל שמציאותם טבעית, וכמו שברא השי"ת השמש והירח והארץ וכל צבאם, כן ברא השי"ת את הלוחות, וז"ש חז"ל עשרה דברים נבראו בין השמשות ומכללם הכתב, מורה על היות הענין המוסכם עליו שמכתב הלוחות כשאר מעשה בראשית עכ"ל הרמב"ם, והנה (בש"ס ב"ב י"ד) אמרינן הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה, ואם כשיטת הרמב"ם דמעשה אלהים היינו שמציאותן טבעית, הרי אמרו חז"ל בירושלמי פ"ג דנדרים ופ"ג דשבועות תני רשב"ג אין מרובע מששת ימי בראשית, הנה לא ידעתי להלום קו' זו, וכי בשביל שלא הנהיג השי"ת בשאר ענינים הטבעים תמונת המרובע בכל זאת אין מזה המנע שבלוחות אשר חביבים אצלו יותר, ורק בשביל התורה נברא שמים וארץ, ובלוחות היה רצונו לבראם בתמונת מרובע ואין שום דבר חוצץ לפני רצונו יתברך:

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה