אור ברסלב
שות מוהרץ סימן ז

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן ז

סימן ו

שאלני חכם אחד להודיע אותו איה המה דברי המדרש מובא רבינו בחיי פ' משפטים, כי מצוה לעלות ג' פעמים בשנה לירושלים ברגלים דוקא ולא במרכבות ועגלות:

תשובה מקומו של מדרש זה נעלם ממנו, אולם גם מדברי תלמודנו (ריש חגיגה ג' ע"א) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, כמה נאין רגליהם של ישראל בשעה שעולים לרגל ע"ש, הרי שדרשו על רגלים ממש, וכן דרשו שמה חיגר, ומי שאינו יכול להלוך ברגליו פטור ודרשו' שמה רגלים פרט לבעלי קבים ע"ש ריש חגיג', הרי שדרשו חז"ל קרא כדכתיב ורגלים דוקא שהיו צריכים לעלות ברגליהם, וגם זה הי' משום חיבוב מצוה, כמו דאמרינן (סוטה כ"א ע"א) רבי ולא שכר פסיעות יש לי, ומפ"ז נהגו לילך ברגליהם דוקא להראות איך מחבבים המצות ובכל זאת לא נאמר לעיכוב, והראני חכם אחד דברי הירושלמי פ"ה דפסחים ה"ז נאמר שמה שכן דרך הולכי רגלים מתקנין מנעליהם וסנדליהן ברגל, ורבנין אמרו עשירים הי' בבהמה היו עולים ע"ש, הרי דרק העניים הלכו ברגלהם לרגל והעשירים היו באמת רוכבים על הבהמות, עכ"פ ראינו דלאו בדוקא נאמרו דברי המדרש הללו: וכן בהבאת בכורים מצינו שהיו אומרים בדרך שמחתי באומרים לי בית ד' נלך, שהי' הסלים על כתפם, ושור הולך לפניהם, ומכל סדר הנהגת הבאה בכורים אשר נזכר במשנה פ"ג דבכורים אין זכר לרכיבה ולנסיע' בקרון רק הלוך ברגלים, והכל משום חיבוב המצו', ומקרא מלא נאמר, כי אעבור בסך אדדם עד בית אלהים המון חוגג ולשון אדדם אינו נופל על הנסיע' והרכיב' רק על הלוך ברגלים, ועל דרך עליה לרגל מספר הכתוב:

ב ועל אשר נסתפק רו"מ אם מ"ע דעליה לרגל ג"פ בשנ', הי' נוהג רק בירושלים במקום הנבחר, או גם בשיל' ונוב וגבעון החיוב לעלות לרגל, כבר נשאלתי ע"ז מידידי הרב החריף ובקי מוה' חיים נתן דעמביצר מקראקא וכ' שכבר נסתפק בזה הרב בעל זרע אברהם, ואולם לדעתי ענין זה מבואר (חגיג' ו' ע"א) השיב רבי תחת ב"ה לדברי ב"ש, והנה לא עלתה, והא שמואל דיכול לרכוב על כתפו של אביו הי', וע' רש"י שם, ועתה אם במשכן שילה אין כאן חוב דעלי' לרגל, א"כ אין כאן קו' לדברי ב"ש, דמפ"ז לא עלה שמואל, משום דבמשכן שילה אין כל כך חוב על הגדולים כ"ש על הקטנים, א"ו אלקנ' שהי' עולה מימים ימימ' לשיל', לאו מתורת נדבה רק מתורת חוב, ומקש' הש"ס שפיר, וכן מבואר במדרש אגדת שמואל ומובא באברבנאל שם, וז"ל שלא כדרך שהי' עולה בשנה זו, הלך בשנה אחרת, בשביל שישמעו ישראל ויעלו עמו לרגל, וכן מצינו בסוף שופטים הנה חג לד' בשילה מימים ימימ', ומ"ש רו"מ דאפשר לומר דהי' חג האסיף זמן אסיפת התבוא', שעת קבוץ ואסיפ' לעם, אבל לא חג ד', אמת דכ"כ הרב מהר"י אברבנאל שם, אולם במדרש אגדת שמואל דרשו על קרא ויהי היום ויזבח אלקנה, ריב"ל אומר זה יומו של עצרת, הרי כי בעצרת אשר הוא חד ד', הי' ג"כ עול' ומתורת חיוב המוטל עליו ע"פ התורה, וע' טו"ז או"ח סי' תקצ"ז ס"ק א', דהביא בשם המדרש ויהי היום ויעבור אלישע שונם, זה יומו של ראש השנה, וכאן אין אפשרות לדרוש ויהי היום על ר"ה, דהרי בר"ה אין כאן חיוב עלי' לרגל, ולא נתחייבו בחגיג' וראיית פנים, ומפ"ז דרשו על עצרת:

ובקדושת נוב וגבעון הגם שהית' מעלת קדושת' פחות' ממעלת משכן שילה, בכל זאת הי' חייבים בראי', וכן מוכח פשטות לשון הרמב"ם רפ"א מה' בית הבחיר' למעיין שם היטב, ועוד ראי' מש"ס (חגיג' כ"ו ע"א) שדרשו ויאסף כל איש ישראל כאיש אחד חברים, הכתוב עשאן חברים בשעת הרגל, והנה רש"י פי' שם דלאו ברגל היתה, אלא כל שעת אסיפ' הי' דינם כחברים, והה"ד רגל לדידן נחשב שעת אסיפ', אכן שיטת הרמב"ם פי"א מה' מטמאי משכב ומושב ה"ט, דטעם שעשאו' כחברים, מפני שהכל מחוייבים לטהר עצמם ברגל, א"כ אין ראי' מן שעת אסיפ' אשר נאמר כאן שהי' אסיפ' למלחמ' במצפה לעלות על גבעה, ובאמת בירושלמי כאן למד ריב"ל מקרא אחר דכ' ירושלים הבנוי' כעיר שחובר' לה יחדיו שהכל נעשו חברים, ואימת בשעת הרגל, שנאמר ששם עלו שבטים ע"ש, וע' משנה למלך סוף ה' טומאת אוכלין עכ"פ והכא שעת אסיפה, דחז"ל סברו דגם כאן רגל הי', ומפני הקרבנות דינם כחברים עכ"פ מוכח דגם בשאר מקומות המקודשים הי' נוהג מ"ע דעליה לרגל, וע' משנה למלך פ"א מה' קרבן פסח באריכות:

מה שתמה רו"מ על מ"ש להגהות (מגילה ט"ז ע"ב) דאיך שייך לשון מפני מה חרבה שילה בפ"ק דיומא, הרי עקר המקדש דוקא בירושלים, וממילא עתידה שילה לחרוב, אם נבנה המקדש במקום המיועד ירושלים, וכן איך שייך לשון הש"ס שם במגילה ובנימין בכה על צואריו על מקדש שילה, ומה בכיה שייך על ענין שנענשו מדוע שהו בבנין המקדש בירושלים בזמן קודם וכ' רו"מ אנה מצא זאת דישראל נענשו על שהיות בנין המקדש בירושלים, ולהיפך ראינו שחיוב מצוה דבנין בית הבחירה אחרי אשר יניח ד' להם מכל אויביהם, ודרשו חז"ל (סנהדרין ך' ע"ב) כריתת זרעו של עמלק קודם לבנין המקדש, ושניהם לא נתקיימו רק בימי דוד, ודוד אחר שהכרית עמלק רצה לבנותו אבל השי"ת עכב על ידו עכ"ל רו"מ, הנה בעיקר הדבר שנענשו על איחור בנין המקדש מבואר באגדת שמואל ובילקוט סוף שמואל וז"ל למה היה דוד דומה באותה שעה שקנה גורן ארוונה, לאחד שהי' מכה בנו, ולא הי' יודע בשל מה הכהו, ובאחרונה א"ל דע על דבר זה הכתיך, כך כל אותן אוכלסין שנפלו, אלא ע"י שלא תבעו ממך את בנין המקדש, והרי הדברים ק"ו ומה אלו שלא ראו את המקדש כך, אנן על אחת כו"כ ע"ש, הרי שישראל נענשו שלא נתעצמו על דוד לבנותו, וכן דוד עצמו מצינו שנענש ע' ילקוט שמואל סי' קמ"ד כתוב אחד אומר האתה תבנה לי בית, וכתוב אחד אומר לא אתה תבנה הבית, אלא לא אתה תבנה בית שאין אתה בונה אותו אתה הקדמת כבודך לכבודי כי בשעה שראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין המקדש ע"ש, הרי כי דוד נענש שלא זכה לבנין על שאיחרו לבנין ביתו:

ובעיקר הדבר איך הי' אפשרות לבנות הבית בימי דוד אחרי שהי' גורן ארוונה היינו הר המוריה עדיין ביד ארוונה, הנה ראיתי בספרי ס"פ עקב פיסקא כל המקום הרי שכבשו ישראל את חוץ לארץ מנין שמצות נוהגת שם, ומפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגת שם דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משיכבשו את א"י רשאין לכבוש ח"ל, הוא לא עשה כן, כיבש ארם נהרים והיבוסי שהיה סמוך לירושלים לא הוריש, א"ל הקב"ה סמוך לפלטרין שלי לא כבשת, והדברים תמוהים לכאורה דקרא והיבוסי לא הוריש (שופטים א') נאמר בהתחלת הכיבוש בזמן יהושע, וכבש יהודה את ירושלים בחלקו והיבוסי היינו מקום המקדש בגורלו של בנימין לא הורישו אז, אבל דוד מיד שנתיישב במלכותו התחיל בכיבוש היבוסי ובנה מצודת ציון שמה (שמואל ב' ה'), ואיך אמרו בספרי דוד עשה שלא כהוגן, ואולם בירושלמי פ"ב דחלה והרמב"ם פ"א מה' תרומות לא נזכר כבישת היבוסי, רק נאמר עד שלא כבש ספרי ארץ ישראל, הלך וכבש ספרי ח"ל, והכוונה לא על איחור כבישת היבוסי, רק על שהקדים כבישת ארם נהרים לכבישת פלשתים כמבואר בד"ה א' סי' כ' וארץ פלשתים לא"י תחשב, וגירסת הספרי צריכים לדחוק דאע"פ שדוד כבש היבוסי, בכ"ז מקום המזבח הי' עדיין תחת ארוונה דגורן ארוונה היינו הר המוריה כמבואר בד"ה, ושם הי' מקום המזבח ע' רמב"ם פ"ב מה' בית הבחירה ה"ב, ודוד נענש מדוע לא קנה גורן ארוונה או לא כבשו קודם לכן, למען יוכל לבנות המקדש במקום המוכרח לבנותו על פי התורה:

ודע דק"ל על מ"ש חז"ל (יומא ך"ב ע"ב) דוד בשתים ולא עלתה לו, היינו מעשה דאוריה ודהסתה, והש"ס הקשה שמה מדוע לא חשבו עוד שאר עונות ומשני ע"ש, ומדוע לא חשיב ענין זה דאיחור כבישת מקום המקדש, ובנין המקדש, וכן קשה הרי הרכיב ארון אלהים על עגלה להיפך מן מצות התורה שאמרה בכתף ישאו, וע' (ד"ה א' ט"ו) כי למבראשונה לא אתם פרץ ד' אלהינו בנו, כי לא דרשנוהו כמשפט, וישאו את ארון האלהים כדבר ד' בכתפם וגו', וכן אמרו חז"ל (סוטה ל"ה ע"א) מפני שאמר דוד זמירות היו לי חקיך נכשל בדבר שתינוקת בית רבן יודעים, בתורה נאמר בכתף ישאו והוא הרכיב על עגלה ע"ש, ודוד עצמו חשבו לעון כמו שהבאתי מקרא, גם נראה מקרא זה דפרץ עוזא היה בשביל עון זה, ובש"ס דסוטה, לא משמע כן, עכ"פ מדוע לא חשבו בש"ס דיומא עונות אלו: עוד קשה דאמרו שאול באחת היינו מעשה עמלק, ובקרא (ד"ה א' י' ט"ו) נאמר וימת שאול במעלו אשר מעל בד', על דבר אשר לא שמר, וגם לשאול באוב לדרוש, ולא דרש בד', וימיתהו ויסב את המלוכה לדוד ע"ש, הרי דמבואר בקרא עוד עון אחר אשר גרמה לו הסרת המלוכה, היינו במה ששאל בבעלת אוב, וצ"ע:

והנני ידידו צבי הירש חיות.

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה