אור ברסלב
שות מוהרץ סימן (ה) [ו]

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן (ה) [ו]

סימן ה

בענין בת קול אשר מצינו הרבה פעמים בספרי התלמודים על פנים שונים, וכבר כתב על זה, החכם מוה' בנימין זאב וועססלי מפראג מאמר ארוך, ובכל זאת לא יצא ידי חובתו, וגם לא הביא כל המאמרים בש"ס, לכן אמרתי להשלים המחסור בפינה זו:

הנה החכם הנ"ל הראה כי ענין בת קול לא היה חשוב וספון אצל חכמינו ז"ל, אחרי כי נתנו כלל גדול אין משגיחין בבת קול (ב"מ נ"ט ע"ב), אולם כבר בארתי בספרי תורת נביאים כי ענין זה לא נאמר רק בענין הוראה הלכה למעשה, ובזה האופן אמרו דאין משגיחין על בת קול, ולאו דוקא בת קול אלא אפילו נבואה גמורה, דהיא מעלה גדולה יותר מבת קול (סנהדרין י"א ע"א סוטה מ"ח ע"ב יומא ט' ע"ב) משמתו חגי זכרי' ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ועדיין היו משתמשים בבת קול, ראינו דבת קול מעלה פחותה מנבואה, ובכל זאת גם לענין נבואה אמרו (שבת ק"ד ע"א יומא פ' ע"א מגילה ג' ע"א תמורה ט"ז ע"א) לא בשמים הוא ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ושם לענין חידוש דינים או להחזיר הלכות הנשכחות ע"י נבואה, נאמר כלל זה, וכבר כתבתי בספרי תורת נביאים פ"א מזה באריכות, והבאתי מש"ס (עירובין מ"ה ע"א) דאף באורים ותומים אין משגיחין במה שיש בו הוראה להלכה ולמעשה, ואמרו שם והרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים, ופרש"י ומידי דאיסור והיתר לא שייל באורים ותומים, וכן אין משגיחין בדברי אליהו במה שיש נ"מ לדין, ואמרו (שבת ק"ח ע"א) מאי עד שיבא אליהו ויאמר, ופרש"י איסור והיתר אין תלוי בו, דלא בשמים היא, וכן לא משגיחין על מאמר יוצא מפורש מפי המלאכים בענין הלכה כמ"ש (מנחות מ"א ע"א) ופליגי אמלאכי דאשכחי לר' קטינא ע"ש, וע' (נדרים ך' ע"ב) מאן מלאכי השרת רבנן דאי מלאכים ממש, הרי אינהו בקיאי בצורת הולד טפי מינן, משמע דוקא בדבר התלוי במעמד ענינים הטבעים, אבל בעניני הלכה, יש רשות לחכמים לחלוק על מלאכים: ומכ"ש דאין משגיחין על בת קול בעניני הלכה, אבל אין מזה ראי' דחז"ל לא החשיבו ענין בת קול למעלה גדולה. ומ"ש החכם הנ"ל מדברי התוס' (סנהדרין י"א ע"א) כי ענין בת קול היינו קול הידד והברה אשר נשמע למרחוק, מכח קול הכאה בכח, באויר, הנה התוס' לא כתבו שם רק בזה"ל י"א שלא היו שומעין קול היוצא מן השמים, אלא מתוך אותו קול יוצא קול אחר, כמו פעמים שאדם מכה בכח, ושומע קול אחר היוצא ממנו למרחוק, ואותו קול היו שומעין, לכך קורין אותו בת קול ע"ש, אולם עדיין התוס' מודים דקול הראשון בא מן השמים, ובעיקר הדבר דבת קול היינו קול הידד, מבואר גם כן במדרש סוף פרשת יתרו וזה לשונו, אמר ר' לקיש כשאדם קורא לחבירו יש לקולו, בת קול, וכן הרמב"ם ז"ל פי' המשנה סוף יבמות מפרש המשנה שאמרה משיאין אשה על פי בת קול, כתב בזה"ל בת קול הוא אשר במשנה מעשה באחד ומעשה בצלמון ע"ש, ובמשנה (יבמות קכ"ב ע"א) באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני מת, והלכו ולא מצאו שם אדם, וכן בעובדא שניה אני פב"פ (נשכנו) [נשכני] נחש והרי אני מת והלכו ולא הכירוהו, ובשני המעשיות לא היה כאן קול מן השמים, רק שמעו קול סתם ואפילו באופן הראשון היה קול האיש שמת, ומה שלא מצאוהו מי יודע איזה מקרה קרה: עוד מצינו (מגילה ל"ב ע"ב) מנין שמשתמשין בבת קול, ושם משמיעת קול בעלמא מדבר, ולא מן קול מן השמים, ע' רש"י ותוס' שם, ועקר בא ללמד שם, שמותר לציית בקולות כאלו ולא היה בכלל ניחוש, ועיין תוס' שם בשם ירושלמי פ"ו דשבת, דשמה נאמר הולכים אחר שמיעת בת קול, ובבבלי מגילה שם התנו והוא דשמע קל גברא במתא, וקל אשה בדברא, והוא דשמע הן הן והוא דשמע לאו לאו וכן (חולין צ"ה ע"ב) אמרו דבשלשה פעמים קי"ל אע"פ דאין נחוש יש סימן, ועניינים אלו אין להם שום התיחסות לבת קול מן השמים, דבת קול מן השמים הוה כעין נבואה וחוב הוא לאדם לשמוע לה, משא"כ קול הברה בעלמא, אמרו דאין זה בכלל ניחוש, ומותר לאדם להתנהג כפי קול הברה אשר בא לו, ובירושלמי שבת שמה אמרו דר' יוחנן ור' לקיש רצו לראות את שמואל, ואמרו ניזול בתר שמיעת בת קול ושאלו לתינוק ואמר ושמואל מת, וכן נזכר חולין שם, עכ"פ ראינו דענין זה אשר מכונה בלבלי בדוק במברא בדוק בינוקא, בדוק בספרא, מכונה בירושלמי גם כן בשם שמיעת בת קול, ובבבלי מסופר אע"פ דאמר ר"י לינוקא פסוק לי פסוקיך, והתינוק השיב לו ושמואל מת, בכל זאת לא אמר אמת ושמואל היה חי אז, משום דלשטתי' בסוף מגילה אזיל, דאין הולכין אחר שמיעת בת קול, רק בשמע קול גברא במתא והוא דאמר הן הן ולאו לאו, ודוקא ג"פ, משא"כ הירושלמי בפ"ו דשבת לא הותנה באלו התנאים, מספר שם דשמואל מת אז, ואמת היה מה שקרא הינוקא ושמואל מת:

ובעקר ביאור ענין בת קול ראיתי להעתיק פה מה שמצאתי בשיטה מקובצת לסנהדרין נספח לספר חמרי וחיי להרב בעל כנסת הגדולה נדפס בק"ק ליווארנע, ושמה מובא בשם רבינו הרא"ש בזה"ל יש מפרשים דמפני זה נקרא בת קול לפי שהוא יוצא במדה ואין כל אדם שומעו אלא הראוי לשמעו עכ"ל, ואולי מפרשו עי"ז דבת היא ענין מדה שהיה מודדין בו בני ישראל כמו שמצינו אלפים בת יכיל, והיינו קול שבא במדה. וע' רש"י (סוטה ל"ג ע"א) בת קול אותה מדה הממונה על כך היינו ג"כ מענין מדה, ורחוק לפרש דרש"י כתב ע"ד הקבלה, וע' תשבי ערך בת קול, ואולם לפי תרגום שיר השירים, וכן עין יעקב בפ' הספינה, שמה נאמר שמע ברת קלא, וברת אין מדה ידוע בלשון תרגום, ע"כ דהתרגום ואגדה מפרשים ענין בת קול ע"ד שיטת התוס' בסנהדרין שהבאתי מפני שהקול שבא לאדם איננו חזק כמו קול בעצמו הבא מן השמים, לפיכך נקרא בת כמ"ש לחז"ל שתשש כוחו כנקבה, ומצאתי ג"כ (סנהדרין צ"ו ע"ב) נפק קלא שוור בר שוור ושם נחסר תיבת בת, וע"כ כשיטת התוס' דהקול בעצמו שיוצא מן השמים הוא חזק, ואין מכנים בשם בת קול רק בהתיחסות השמיעה לבני אדם, עוד מצאתי כי ברוב פעמים ענין רוח הקודש ובת קול אחד הם בלי הבדל, וידענו כי דוד ושלמה השתמשו ברוח הקודש, וכינו חז"ל דבריהם בשם בת קול, עיין (שבת י"ד ע"ב) יצתה בת קול אם חכם בני ישמח לבי גם אני, ועיין (הוריות י"ב ע"ב) יצתה בת קול כטל חרמון שיורד על פי מדותיו, עוד שם יצתה בת קול מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ובפרט עיין (סנהדרין צ"ד ע"א צ"ו ע"ב ק"ד ע"א שבת קמ"ט ע"ב פסחים צ"ד ע"א ובירושלמי חלק), בכל אלו המקומות תמצא כי חז"ל השתמשו בלשון יצתה בת קול על מקראות אשר נאמרו בכתבי קודש, ועוד מצינו (מכות ך"ג ע"ב) בשלשה מקומות הופיע רוח הקודש בבית מדרשו של שם, יצאה בת קול צדקה ממני, הרי דכינו לרוה"ק בשם בת קול, ועל מה שהבאתי לעיל מש"ס הוריות יצתה בת קול כטל חרמון שיורד על פי מדותיו, מצאתי תורת כהנים פ' שמיני, שהשתמשו בענין זה אמר רוח הקודש כטל חרמון וגו' ע"ש ומזה תראה כי אע"פ דלשון הש"ס (יומא ט' ע"ב סוטה מ"ח ע"ב) פסקה רוה"ק ועדיין היו משתמשים בבת קול, מורה בפירוש דב"ק היא מדרגה פחותה מרוה"ק, בכ"ז ענין בת קול מן השמים, הוא חלק מענין נבואה, והחוב להאדם אשר שמע קול כזה להאזין ולהקשיב כמו שמחוייב בחוק הנביא לעשות כפי מה שנשפע עליו בכח הנבואה, אבל בת קול סתם אשר מצינו בלי הוספה מן השמים, יוכל להיות גם כן קול הברה או קול שנולד בכח המדמה בנפש האדם, או סימן בעלמא כמו פסוק לי פסוקיך, בכל אלו האותות אזי אף ע"פ שאין ניחוש יש סימן, וההקשבה וההילוך אחר סימנים כאלו אינו ניחוש, והוא דבר הרשות להשתמש אבל לא חובה:

והנני מציג לפניך קורא אהוב רובי המקומות בתלמוד אשר נזכר בהם ענין בת קול, לבאר בכל אחד על איזה דרך יתפרש, והקורא יבין לפרש עי"ז בשאר מקומות:

א כל מקום שתמצא בת קול מן השמים או משאר מקום מקודש תדע כי אינו כח מדמה, רק ענין נבואה, או רוה"ק, או שאר השפעה אלהית, כמו (סנהדרין י"ב ע"א ירושלמי סוף סוטה) בת קול יוצא מן השמים, וכן בת קול יוצא מן קדשי קדשים (סוטה ל"ג ע"א וירושלמי פ"ט דסוטה) וכן מצינו ירושלמי פ"ב דחגיגה בת קול יוצא מן קדשי קדשים שובו בנים שובבים חוץ מאחר, ובבבלי (חגיגה ט"ו ע"א) נאמר סתם כבר שמעתי בת קול שובו בנים שובבים וכו', ונחסר שמה מן קדשי קדשים כאשר התעוררו התוס' שמה, בכ"ז מאמר אלישע אחר בבבלי כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים, מורה דב"ק זה יצא ממקום מקודש כי אחורי הפרגוד מקום מיוחד למלאכים (פרקי דר"א פ"ד דחגיגה ט"ז א' ברכות ח"י א' סנהדרין פ"ט א'): עוד מצינו הרבה פעמים שנזכר ענין בת קול סתם, ומוכח מענינו דבע"כ צריכין לפרשו על ב"ק מן השמים כמו (עירובין נ"ד ע"ב) שיצתה בת קול על ר' פרידא שיברר חלקו בעולם הבא, ועל כרחך כוונה לבת קול מן השמים, ופעמים נחסר ענין בת קול בתלמוד, ואולם הוא דבר הלמד מעניני ומובן מעצמו דע"כ הכוונה על בת קול, כמו (תענית ך"א ב') אבא אומנא אתא לי' שלמא מרקיעא בכל יומא, ופירש"י בת קול אומרת לו שלום עליך, וכן מה שהביא החכם וועססעלי מהך (ב"מ פ"ה ע"א) אמרו הואיל ומרחם נרחם עליו, ופרש"י אמרו ברקיע, וע"כ נודע לנו זאת ע"י בת קול, כי בלא"ה אין אפשרות לבן אדם לדעת מה שנעשה ברקיע, רק ע"י ב"ק, או ע"י אליהו הנביא, אשר הי' שכיח מאוד בישיבת בבל וארץ ישראל, והודיע להם מה שנגמר במתיבתא דרקיע ע' (ב"מ נ"ט ע"ב גיטין ו' ע"ב), וכן אמרו (ב"ב ע"ד ע"א) פליגי תרי אמוראי בארעא ותרי מלאכי ברקיע, וכ' התוס' שם, כי נודע לחז"ל זאת ע"י אליהו כמו בהנך שב שמעתתא דאתאמרי בצפרא בסורא ולפניא בנהרדעי (עירובין מ"ג ע"א):

ב עוד מצינו ה"פ בתלמוד יצתה ב"ק ולא היה שמיעה ממש, רק במראית החלום, כמו (ב"ב נ"ח א' פ"ג ב', ב"מ נ"ט ב' פ"ו א') כל עניני הסיפורים הנאמרים שמה, לפי ביאורי הגאונים, ורבינו חננאל וריטב"א ובשיטה מקובצת ב"מ נ"ט ודף פ"ו, ובעין יעקב ברכות ח"י ע"ב, כלם לא הי' בפועל ממש, רק במראה החלום לפי מראה בכח המדמה, וכן הביאו בשם אלפסי בתשובה, כי כל עובדי דרבה בר בר חנה, וכן עובדא דר"א הגדול חרוב יוכיח, כ"ז היה במראות החלום ע"ש, ואנכי מצאתי ענין זה מבואר, (חגיגה י"ד ע"ב) ואף אני ואתם בחלומי מסובין היינו על הר סיני, ונתנה עלינו בת קול מן השמים וכו', ומכאן אשר בא מפורש דבת קול היה במראה החלום, תקיש על שאר המאמרים בתלמוד, אשר רמזנו עליהם למעלה בשם הגאונים, דהי' במראות החלום, הה"ד הבת קול אשר מסופר שמה דשמעו בענינים אלו, היה ג"כ בחלום ובכח המדמה לבד:

ג איזהו סימנים וניחושים אשר עשו להם לסימן אם יהיה כן אזי ילכו למקום פלוני או יחדלו, מקרי ג"כ בשם בת קול, כמ"ש למעלה מש"ס סוף מגילה מנין שמשתמשין בבת קול, וכן ממ"ש בירושלמי פ"ו דשבת ניזיל בתר שמיעת בת קול, ובש"ס מכונה זאת בשם בדיק בספרא בדיק בינוקא, וכל אלו המה רק רשות, וכן מ"ש ר' יוחנן (ברכות נ"ז ע"ב) השכים ונפל לו פסוק אחד הרי זה נבואה קטנה, מאשר ראינו כי ר' יוחנן החשיב סימנים אלו לדבר שיש בו ממש ולסימן מובהק כמ"ש למעלה מש"ס (חולין צ"ה ע"ב וירושלמי שבת) דבעת שרצה לראות את שמואל א"ל לינוקא פסוק לי פסוקיך, והולך בזה לשיטתו דבכגון זה מקרי נבואה קטנה ואינו בכלל ניחוש28:

ד המקרים אשר קרו במקום אחד, ונתפשטה השמיעה הלזו למרחוק בפתע פתאום בזמן קצר, אשר אינו באפשר בהלוך הטבע, גם זה כינו חז"ל בשם בת קול, ומהירות כזו הוי כמו בת קול מן השמים, וזה ענין הבת קול אשר נתפשטה מהר במחנה ישראל ברגע אשר מת משה רבינו (סוטה י"ג ע"ב) - והחכם רב"ז וועססעלי הביאו בשם הספרי פ' ברכה - עוד כינו חז"ל לפעמים ענין כזה בשם אזנים לכותל אזנים לדרך, וסמכו על קרא עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר, וע' (ב"ב ג' ע"א ומדרש ויקרא רבה אמור פל"ב) גם מכונה לפעמים ענין זה בכינוי בא בקפיצה עיין (עירובין מ"ג ע"א יבמות קט"ז ע"א) ועיין רש"י שם דפירש בקפיצה ע"י שם ע"ש:

ה עוד מצינו דכינו חז"ל בשם בת קול, הסכמת דעות רוב בני אדם על פעולה אחת, אשר בהשקפה ראשונה תתנגד למצות התורה, ובכל זאת החליטו העם כי אין תכליתה של עבירה זו, רק לענין טוב כללי, וגדולה עבירה לשמה (נזיר כ"ג ע"ב) והסכמה כזו של כלל בני אדם, הוא נכלל במאמר החכמים קול המון כקול שדי, ובלשון חז"ל בשם בת קול, וזה הענין במעשה דמיתת רבינו הקדוש, שיצאה בת קול מי שהיה במיתתו של רבינו הקדוש, מוכן ומזומן לחיי עולם הבא, והתוס' התעוררו דהרי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ותירץ בשיטה מקובצת ומהרי"ט, כיון דמבואר בירושלמי פרק ט' דכלאים ובכתובות פ' הנושא, דע"י שמת רבי בערב שבת, והיו טרודים בקבורתו באו לידי חילול שבת, והיו דואגים שלא יחשב להם זאת לעון וחטא, לכן נתאחדו כל העם בפינה זו, דכל מי שהיה במיתתו של רבי יש להם חלק לעוה"ב, כיון שלא עשו רק לכבודו של רבינו הקדוש והתירו ג"כ טומאת כהן במיתתו, ע' תוס' כאן ד"ה בטלה קדושה היינו קדושת כהונה29, ועד"ז יתבאר מ"ש (מועד קטן ט' ע"א) דבעת ששמחו ישראל בגמר בנין המקדש של שלמה, לא התענו אז ביום כפור, ודנו קל וחומר מעבודה דדוחה שבת, ובכ"ז היו דואגים ויצאה בת קול שנמחל להם אותו עון, והכוונה דכל פעולותיהם לא היתה להנאת עצמם רק לפאר ולרומם בית אלהינו, ובאופן זה שייך עת לעשות הפרו תורתך לצורך שעה:

ו ובפרט מצינו ענין בת קול פלוני מוכן ומזומן לחיי עולם הבא, בכל החכמים אשר אבדו עצמם לדעת מפני איזהו סיבה, כמו ההוא כובס שלא היה במיתת רבי, ונפל מן הגג ויצאה ב"ק דמזומן לחיי עוה"ב (כתובות ק"ג ע"ב) וכן בקטיעא בר שלום (ע"ז י' ע"ב) ובר"ח בן תרדיון וקלנצטורו (שם טו"ב ע"א), וכן באליעזר בן דורדייה (שם י"ח ע"א), וכן (תענית כ"ט ע"א) באותו אדון שהפיל עצמו מן הגג וכן (גיטין נ"ז ע"ב) באם של שבעת הבנים שהפילה עצמה מן הגג, ויצאה ב"ק אב הבנים שמחה, והיינו כי ענין המאבד עצמו לדעת חמור מאוד, ואמרו דאיש כזה אין לו חלק לעולם הבא30 ואולם ענין קידוש השם לטובה כללית, או לשאר תכלית נרצה שלא יבאו לבזותו, כמו שדרשו חז"ל (ב"ר סדר נח פל"ד), אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, אך להביא את החונק עצמו, יכול כשאול בן קיש ת"ל אך, יכול כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך, וכן בשאר ענינים שעושים להטבה כללית, ולתכלית הנרצה בעיני אלהים ואדם, בכה"ג אינו בכלל איסור, וגם ענין ב"ק זה היינו ג"כ קול המון כקול שדי:

ז כבר נצטויינו מפי הנביאים והחכמים לדרוש בשלום הממשלה אשר אנו חוסים בצילה ולהתפלל בעדה אל ה', ובפרט שלא להיות בקשר עם המורדים, וכתיב ירא את ה' בני ומלך עם שונים אל התערב (משלי כ"ד), ונאמר אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים (קהלת ח' ב') ובפרט הסכנה מפחדת מאוד לפני המורדים, שיחובו בעצמם חובת מיתה, והאיש אשר ידו בקושרים הוא בכל רגע בסכנת מיתה, מסכן נפשו בכל עת ונדון כמאבד עצמו לדעת וזה הענין בר' יוסי בן קיסמא ור' חנינא בן תרדיון (ע"ז ח"י ע"א) דא"ל ריב"ק אי אתה יודע אומה זו מן השמים המליכוה, והיא שהחריבה ביתו ושרפה את היכלה וכו' ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה וס"ת מונח בחיקך, א"ל מן השמים ירחמו א"ל אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר מן השמים ירחמו וכו' א"ל רבי מה אני לעולם הבא? ולכאורה מה ענין שאלה זו כאן, אבל על פי האמור למעלה ניחא, דהאיש אשר ידו בקושרים נגד הממשלה, והוא בסכנה בכל רגע, הוי כמאבד עצמו לדעת, ועל תשובת רחב"ת דמן השמים ירחמו, שאל לו כהוגן אני אומר לך דברים של טעם דהסכנה גלויה ומפחדת, ואתה אומר מן השמים ירחמו, והרי אסור להמציא עצמו לסכנה31 ומאחר דשמע רחב"ת זאת א"ל מה אני לעולם הבא, כיון דהכנסתי עצמי לסכנה זו, אולי יהיה משפטי כמאבד עצמו לדעת דאין לו חלק לעוה"ב, א"ל כלום מעשה בא לידך וכו' וכן היה סוף המעשה שתפסו לרחב"ת ויצאה בת קול כי מזומן לחיי עולם הבא, אע"ג דהמציא עצמו לסכנה מ"מ היה מחשבתו לטובה להקהיל קהלות ברבים, למען לא תשתכח תורה מישראל, וכן היה הענין בר' עקיבא אשר החזיק ידי בר כוזיבא32 (סנהדרין צ"ג ע"ב ירושלמי פרק ד' דתענית ומדרש קינות) והיה מחזיק בידו נגד הרומיים, ותפסו אותו ודנו אותו כמורד במלכות, ובשעת מיתתו יצאה בת קול אשריך ר"ע שיצאה נשמתך בטהרה (ברכות ס"א ע"ב), ועדיין לא הספיק להעם בשורה זאת, דעדיין חשו העם ע"י שהי' ידו בקושרים ומורדים נגד אומה המושלת, הנה חלילה וחס נחשב עי"ז כמאבד עצמו לדעת, ע"י שהמציא עצמו לסכנה, ויצאה בת קול עוד הפעם אשריך ר"ע שיצאה נשמתך בטהרה, ומזומן לחיי עולם הבא, כי היתה כוונתו רצויה ומקובלת לפני הקב"ה:

ח גם כל דעת והחלטת ההסכמה מן ההמון לשבח או לגנות הפעולות של בני אדם מכונה בלשון חז"ל ג"כ בשם בת קול, כמו (שבת ל"ג ע"ב) כי ר"ש בן יוחאי ור' אליעזר בנו, היו כל כך מורגלים במערה לעסוק כל ימיהם בתורה ולהספיק עצמם במועט, עד שנדמה להם כל השתדלות בני אדם להמציא טרף לביתם, לענין תוהו והבל, ויצתה בת קול להחריב עולמי באתם שובו למערתכם, כי גם העולם היינו להתעסק בצרכי עבודה נתן ה' בלבם, לחרוש ולזרוע ולהיות עמל בצרכי העולם כל היום, ישב עולם לפני אלהים וגו', ואם יתנהגו העולם אחר דעתם אזי לא תהיה הארץ מיושבת רק נשאר חרוב ושמם, וכן מתפרש הא דאמרו (מגילה ג' ע"א) יצאה ב"ק מי הוא שגילה, וכן הב"ק אשר נזכר (שבת נ"ב ע"ב, שם פ"ה ע"א ב"מ פ"ו ע"א תענית ך"ה ע"ב) בכל אלו המקומות מכונה משפט חרוץ מכללות העם בשם זה, ומענין זה יש לחשוב מה שמצינו (פסחים נ"ז ע"א) ארבע צווחות צווחה העזרה צאו מכאן בני עלי שטמאו היכל ה', צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי, ויכנס ישמעאל בן פאבי ויוחנן בן נרבאי, היינו כי הכהנים העושים משמרת עבודה בבית המקדש, החריצו משפטם מי המה הכהנים הכשרים ומי המה אלו אשר אינם נוהגים כשורה וראוי להרחיקם - אולם ביוסיפון לרומיים מלחמות היהודים ראיתי שמספר כי באמת נשמע בימים אלו אשר היתה ירושלים במצור מן הרומיים קולות משונות בפנים להיכל, כי עתיד המקדש לחרוב ויבאו זרים לחלל יופי ותפארת המקדש -ובכלל זה יוכל להתפרש מ"ש (ב"ב ג' ע"ב) דהורדוס שמע בת קלא כל עבדא דמרד השתא מצלח, היינו לפי אשר הכיר שפלות מלכי חשמונאי, וגבורת אביו אנטיפטר האדומי, כמו שמסופר ביוסיפון לרומיים, הכיר וידע בנפשו כי עתה עת למרוד במלך ויצלח בדרכו ובפעולתו:

ט עניני ההשגחה והנהגת העולם מהשם יתברך הנודעים אלינו ע"י נסיון ממעשים בכל יום, במה שנוגע לבני אדם בכלל ולעם ישראל בפרט, מכונה ג"כ בשם בת קול, מפ"ז נזכר בת קול יוצא בכל יום, כמו (ברכות ג' ע"א) שלש פעמים בכל יום ב"ק אומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי, (ברכות טו"ב ב') בת קול יוצא בכל יום כל העולם נזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין (מ"ק ח"י ע"ב) בכל יום ב"ק יוצא בת פלוני לפלוני, וכן פ"ו דאבות בכל יום ב"ק יוצאת מהר חורב אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, וכל אלו המה התפעלות בנפש ממה שרואין הנהגת עולם התחתון ובפרט רגשות הנפש ע"י הבטה בהר חורב מקום שניתנה תורה, וחורבת ירושלים, ביחס לכל החמודות אשר היה שם בימי קדם:

י עוד מצאתי שני מקומות בבלי אשר נאמר שם מענין בת קול כמו (גיטין נ"ו ע"ב) ביתוש דטיטוס יצאה ב"ק בריה קטנה יש בעולמי, וכן (חולין פ"ז ע"א) יצאה בת קול כוס של ברכה, ואין אפשרות לכלול ענין יציאת הב"ק בשני מקומות אלו עם ענינים הקודמים אע"כ הכוונה בת קול מן השמים בדרך נס יוצא מגדר הטבע, ואף על פי שלא נאמר בת קול מן השמים בכל זאת הענין מובן מעצמו:

הנה הצעתי רוב המקומות אשר נמצאו שמה עניני בת קול ויותר ממה שקרא הקורא יבין בעצמו למצוא עוד יותר בירושלמי ואגדות ולהציג כל ענין וענין על מקומו כפי משפטו הראוי:

צבי הירש חיות

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה