שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
סימן ה
ראיתי להרבה חכמי ישראל אשר נסתפקו, אם פירש"י אשר נמצא אצלנו על מסכת תענית, בא לנו באמת מן אבי התעודה הפרשן המפורסם רש"י ז"ל, או פירוש זה רק מיוחס אליו לבד, כמו פרש"י, נדרים, נזיר, דברי הימים, שידענו בבירור שאינם מרש"י, כמו שנודע לכל, ומבואר בספרי גדולי ישראל, וכאשר למדתי מסכת תענית בעיון רב, וחקרתי בעין בקורת על כל דבריו פה, מצאתי ראיות נכונות וברורות אשר יתנו עדיהן ויצדקו, כי אין אפשרות כלל שיהיה פירוש זה מן רבינו הגדול רש"י, וכבר בהערות שלי הנספחות לש"ס החדש בבית הדפוס המפואר שמיד עט בוש בע"מ וויען, נדפסו איזהו הערות בזה, אולם שמה באתי בקצרה ואמרתי לבא כאן בארוכה לברר הדבר בראיות ישרות להחזיק הדבר כי פרש"י לתענית אינו מרש"י:
א מן הסתירות אשר מפרש"י תענית לפירושי רש"י לשאר מסכתות, למדין אנו כי לא יצאו ממקור אחד, ואב אחד לא הולידם ואציג הסתירות על סדר הגמרא. רש"י תענית ב' ע"א ד"ה ואמר ר' יוחנן שלשה מפתחות שלא נמסרו לשליח אחד ביחד, ואולם רש"י (סנהדרין קי"ג ע"א) אומר בפירוש דאף מפתח אחד מאלו השלשה מפתחות לא נמסר לשליח22. ד' ע"ב רש"י לאבא חברי ושמואל קוראו כן, ואולם (יבמות טו"ב ע"ב) ד"ה ומודה לי אבא פרש"י משום דקשיש מיני' קורא לי' נשיאי ורבי. ח' ע"א ארי דורס ואוכל ואינו מתירא, דוב טורף ואוכל שמוליך לחורו מפני שמפחד מן הבריות, אולם רש"י (ב"ק ט"ז ע"ב) דרס היינו שלא הרג רק מחיים אכלם, טרף שהורג ואח"כ אוכל ע"ש, וע' תוס' (פסחים מ"ט ע"ב) ד"ה מה ארי דורס, וע' רש"י (סנהדרין צ' ע"ב) ד"ה מה ארי ספק דורס דמשמע דורס היינו קודם שתסריח, וטורף היינו לאחר שתסריח. י"א ע"ב רש"י ד"ה בחלוק לבן שאין בו אימרא, כדי שלא יחשדוהו שהוציא מעות הקדש, אולם ברש"י (ע"ז ל"ד ע"א) הביא גם כן פירוש זה ודחאו דלא שייך חשד בכה"ג ע"ש: י"ג ע"א ד"ה כשאמרו אסור בעשיית מלאכה, כתב רש"י מכאן משמע דבליל תשעה באב מותר בעשיית מלאכה, ואולם רש"י (פסחים נ"ד ע"ב) כותב בהדיא דגם ליל ט"ב אסור במלאכה, וכבר התעורר על סתירה זו הרב מגן אברהם ה' ט"ב סי' תקנ"ד, ורמז עליו הרב מהר"י ברלין בגליון הש"ס. ט"ו ע"א ד"ה ובקבלה הוא אומר פרש"י שהנביא מצוה לישראל, ותוספות הגה שם ברש"י מוסיף דכל היכי שהנביא מזהיר ומוכיח לישראל קרוי קבלה, ואולם ראה רש"י (חולין קל"ז ע"א) כ' דמפ"ז מקרי דברי נביאים דברי קבלה מפני שקבלו כל נבואה לפי צורך הדור והשעה, וע' שו"ת חות יאיר סי' ט' דהתעורר בזה. י"ח ע"א הפגינו צעקו כך מתרגמינן בתהלים כל לשון שועה וצעקה לשון פגינה, והנה חוץ מזה אשר התעורר החכם רי"צ דרש"י (מגילה ך"ב ע"ב) כותב דליכא תרגום בכתובים, - ע' לעיל סי' ד' באריכות בזה - יש להוסיף דרש"י בפירושו לתהלים אינו מביא בשום מקום תרגום על תילים וע"כ לא היה למראה עיניו23, ויותר מזה קשה דלא נמצא בתהלים שיתרגם כל לשון שועה בלשון פגינה רק פעם אחד ושועתי אליך תבא, ופגינתי קדמך תיעול, ומובא ג"כ בערוך ערך פגן, ואפשר עוד במקום אחד, זולת זה תרגם כ"מ שועה וצעקה צלותי או בעותי. כ"ד ע"א, זעירא דמן חבריא צעיר שבישיבה, אבל (חולין ל"א ע"ב) מובא ברש"י פי' זה וכתב ולי נראה דאושיעה זעירי היה נקרא והתעורר בזה מהרי"ב. ך"ה ע"א, כל היכי דקתני בי שמשי היינו ערב שבת, נוסף על הסתירה אשר רמז הרב מהרי"ב. מרש"י (כתובות ק"ג ע"א, שבת פ"ו ע"ב) הנה קשה לי יותר, דהרי רש"י (יומא פ"ב ע"א) מפרש בי שמשי היינו משך כל ליל שבת ולאו דוקא בין השמשות. ך"ט ע"ב ד"ה קצרי כך שמו בלשון ישמעאל, ואולם רש"י (ב"ק קי"ט ע"ב) כתב כי כן לשונו בלשון ארמי וע' מהרי"ב, וע' ערוך ערך קצר דבאמת הוא לשון ארמי, דמצינו ליונתן שתרגם מסילת שדה כובס, חקל משטח קצריא. ך"ט ע"'א ד"ה קיר ושוע פרש"י כמו קירי בלשון חז"ל (חולין קל"ט ע"ב), ואולם שם בחולין פרש"י קירי לשון אדון וע' מהרי"ב:
ב נוסף על הסתירות מצאתי שינויים וחילופים בין פירושו כאן לפירושיו על שאר מסכתות, ואבא ג"כ על הסדר: וא"ו ע"ב נמושות "לשון ממשש" אולם רש"י (ב"מ ך"א ע"ב) שם פרש"י מלשון ולא ימושון, וכן בפירוש לקוטי בתר לקוטי נמצא שורש ולא ימוש ועוד איזהו חילופים. שם שם ד"ה יקפל החמור, ולא (ישתכה) [ישתכר] במכירת תבואתו, ע' מהרי"ב שהתעורר על החילופים מש"ס (ברכות נ"ט ע"א). י' ע"ב ויכנס בכי טוב בעוד שהחמה זורחת שאין לסטים מצויים, א"נ שלא יפול בבורות ובבקעים, אולם ראה פרש"י (פסחים ב' ע"א) לא הביא רק מפני שביום אין לסטים מצויין אבל לא טעם שני. י"ח ע"ב ד"ה לודקיא והיינו הרוגי לוד וי"א שנהרגו ע"י בתו של מלך, שנמצאה מתה, אולם ע' רש"י (ב"ב י' ע"ב) כ' דהרוגי לוד היינו פפוס ולוליינוס ונהרגו ע"י בתו של מלך אכן אינו מביא זאת בשם י"א ולפי' א' של רש"י היינו הרוגי לוד ולא פירש סיבת מיתתן צ"ל דהיינו כמבואר בירושלמי פ"ג דסנהדרין שנהרגו פפוס וליליינוס ע"י שנתנו להם מים בכלי צבוע ולא רצו לשתות24 - ך"ז ע"ב ד"ה ה"ג למ"ד דולג נדלג ולמ"ד פוסק נפסק, ואולם רש"י (מגילה ך"ב ע"א) פי' דרק למ"ד דולג קשה, אבל למ"ד פוסק לק"מ אחר שכבר קראו ג' פסוקים, וע' הגהות מהרי"ב שם - ך"ט ע"א במזמור אל נקמות כדאמרינן (עירובין י"א ע"א) ד"ה איליא נקט שכן תרגם יונתן (יחזקאל כ"ח) שא קינה טול איליא, אבל רש"י (עירובין י"א ע"א) הביא ראי' מת"י על ירמי' שא על שפיים קינה, והוסיף עוד דהוא מלשון אלי כבתולה על על בעל נעוריה:
ג עוד ראיתי כי משונים המה חידושי התוס' על מסכתא זאת מפירושי התוס' על שארי מסכתות, כי בכל מקום ראינו דברי התוס' המה רק פלפולים רחבים ועמוקים, מכל סוגיות הש"ס הנוגעים לסוגיא זו אשר עומדים שמה, ונושאים ונותנים בארוכה ולפעמים מועטים מבארים הפשט, ולא כן במסכתא זו, רוב חידושי התוס' לא באו רק לפרש פי' הגמרא, והקורא ומדקדק היטב, ימצא כמעט בכל דבור התוס', לשון פירוש או לשון כלומר לפרש הכוונה בש"ס ומזה ראי' ברורה כי לא היה נוכח עיני התוס' שום פירוש על מסכתא זו, והצרכו בעלי התוס' למלאות המחסור בפינה זו, ע"י שעשו הם פרושי לדבורי התלמוד כאן, עוד תראה כי פירושי התוס' במסכתא זו דומים ממש לפרש"י כאן, והתוס' לא התעוררו על פרש"י מאומה, כמו שמצינו דרכם בכל הש"ס שמביאים בתחלה פי' הקונטרס ואחר כך מפלפלים בדבריו פעמים להצדיקם ופעמים לדחותם, ולדוגמא אציג לך איזהו מקומות אשר דומים ממש פי' התוס' לפרש"י ואניח השאר כל הקורא בעין פקוחה, אשר ימצא כמעט כן בכל דף ודף. דף ב' ע"ב תוס' ד"ה איבעיא, וד"ה משעה וד"ה העובר. ג' ע"ב ד"ה ושמשי דבי קרחא, ד' ע"א תוס' ד"ה עורפילא, וד"ה מאי עורפילא וד"ה שלשה25, ח' ע"א ד"ה אם ראית כ' ואין לפרש כפרש"י משתכי משתבר הקדירה, ולא התעוררו מפרש"י כאן דפי' ג"כ כפי' התוס' דשתיך היינו העלו חלודה. ט' ע"ב ד"ה תלמוד לומר וד"ה חריא דעיזי. י"ח ע"א ד"ה הלכו והפגינו ועוד בהרבה מקומות דברי התוס' שווים ממש לפרש"י ולפעמים דומים אות באות, ובכ"ז אין זכר לפי' רש"י בדברי התוס', וע"כ שלא היה פרש"י נוכח עיניהם, ובאו בעלי התוס' להשלים המלאכה:
ד עוד ראיתי כאן דפירושי תוס' משונים מפרש"י, וג"כ לא התעוררו דרש"י לא פי' כן, ועוד דלפעמים הקשו קושי' שונות ולפרש"י אין התחלה לקושייתם, ומזה מוכח דלא היה פרש"י על מס' זו נוכח עיניהם, כמו תוס' כאן ב' ע"א ד"ה שלשה דהקשו מהך (סנהדרין קי"ג ע"א) דמפתח של גיהנם נמסר לשליח, ולשיטת רש"י דג' מפתחות ביחד לא נמסרו לשליח, אין התחלה לקו' התוס'. ג' ע"ב ד"ה הא בחרפי דקאי על פירות המתבכרות דמעצרי, ומפ"ז הקשה להם בדבור שני, מדוע לא משני הש"ס כן לקמן ברומיא דרוחות ארוחות, אולם לפרש"י דתירץ הגמרא הא בחרפי על העבים קאי אין התחלה לקו' התוס', ובכ"ז לא התעוררו מדברי רש"י. ה' ע"ב ד"ה ביודעה שבא עליה ומכירה ג"כ, ואולם רש"י פי' ביודעה היינו נמי מכירה - י"ב ע"א תוס' ד"ה יאסר באלף לשון חיסור וייסר לשון הסרה, אולם רש"י פירש יאסר מלשון ואסרה איסר והתוס' לא הביאו דברי רש"י - י"ד ע"א תוס' ד"ה ובהן י"ח תרועות וסימן לדבר יריחו שהקיפוהו ז' ימים, ורש"י לא פי' כן בשני הפירושים. ט"ז ע"ב ונותנין אפר מקלה כ' התוס' ואותו אפר היה מעצם אדם ועיין תוספות ט"ז ע"א ד"ה אפר מקלה, אולם רש"י במשנתנו לא פי' כן רק מפרש אפר ולא עפר, ועיין (חולין פ"ז ע"ב וסוטה ט"ז ע"א). י"ח ע"א הלכו והפגיו, הפגיו לשון נהי וצעקה, הנה בגוף הפירוש דאי שמים אמרו להקב"ה, ולהם אמרו לא אחים אנחנו הוא דומה לפרש"י, אולם רש"י גורס כאן פגינה לשון צעקה והביא מדברי המתרגם תהלים והתוס' מפרש סתם הפיגו לשון נהי, ולא כתבו שורש לזה, וכן רש"י (ר"ה י"ט ע"א) לא כתבו שורש לזה, רק רש"י פירש שם אי שמים כלומר למען הקב"ה וכאן פירש דאי שמים צעקו להקב"ה ולא אחיכם אמרו להם ע"ש. י"ט ע"א ד"ה לא צריכה דאקין פי' לאחר שעלה בקנה נתיבש התוס' פירשו כלשון שני של רש"י ולא הזכירו לשון ראשון מרש"י - ך' ע"א ד"ה ונעתרות נשיקות שונא, וד"ה מה ארז העתיקו דברי רש"י אות באות, אולם ע"כ לשניהם היה להם מקור אחד באיזהו מדרש או אגדה, דבלעם אמר כארזים והמלאך השיבו עלי מים, ונעלם לע"ע המקור ממני - ך"ח ע"א ד"ה מה הפרש בין זה לזה, רש"י פירש מ"ש בין מעמד של מנחה שלא נדחה מפני קרבן עצים, ומ"ש מן מעמד דנעילה, והתוס' פירשו מ"ש בין קרבן מוסף דדחי מנחה, ובין קרבן עצים דלא דחי מנחה26 וכן בתירוצו של הש"ס כאן מחולקים רש"י ותוס', והמעיין עוד ימצא יותר ויותר ממה שכתוב כאן, עכ"פ התוס' לא התעוררו בשום מקום על השינוי אשר נמצא בפירושם מפרש"י, וע"כ לא היו פרש"י על מס' זו נוכח עיניהם:
ה משונה פרש"י למסכתא זו, במה שדרכו להעתיק עוד הפעם את כל לשון הקרא אשר הובא בגמרא, ואחר כך מפרש הענין, לא כן בפירושו לשאר מסכתות שבתלמוד, אינו מצויין רק תחלת הקרא, כיון שכבר נעתק הקרא בתלמוד, ידוע כי הכפלת הדברים בלי טעם הוי אך למותר - ז' ע"ב ד"ה שנאמר הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק, הנה מכפיל ומעתיק לשון הקרא עד תומו אשר מובא בש"ס, ואח"כ מפרש -שם שם ד"ה רוח צפון תחולל גשם, העתיק ג"כ כל המקרא - י"ב ע"ב ד"ה קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים, ורש"י הוסיף להעתיק ג"כ סיום הקרא כל יושבי הארץ בית ה' אלהיכם וזעקו אל ה' הוסיף מה שלא הובא בגמרא, ואינו הכרח ג"כ למה שלמדו בש"ס כאן, - י"ג ע"א ד"ה על מעל הגולה במנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי, ואפרשה כפי אל ה' אלהי ע"ש, העתיק כל לשון הקרא ללא צורך - ך"ב ע"ב ד"ה וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה, וגו' העתיק כל הקרא ואח"כ מפרש בכל התחלה כל ענין וענין לפני עצמו ודרך זה זר בפירושו, ולא מצינו דומה לו רק בפרש"י (רש"י) (פסחים פ"ז רע"ב) ד"ה כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש, ועוד במקומות מועטות על דרך הזרות:
ו ידענו מדרך פירושו של רש"י הן במקרא קודש והן בתלמוד, כי דבריו נאמרו בדקדוק גדול בלי חסרון ויתרון, וכל דבריו המה סולת נקיה, וכן מביא כל מאמר אשר שמע בשם אומרו, ובפרט מכנה המדרשים בשמם, ובפי' למס' זו לא הלך עד"ז רק לפעמים מצינו הענינים פה בלי סדר נכון, ולדוגמא אציג איזהו מהן, ד' ע"א ד"ה והיינו דאמר נביא לישראל הביא מן המדרש, פינחס היה שם ולא רצה לילך ליפתח, ויפתח לא רצה לבא אליו, ואמר הצרי אין בגלעד אלמא לא ניחא קמי' שמיא ע"ש, ובדבור השני ד"ה אשר לא צויתי כתב רש"י באמצע הדיבור ולא דברתי ליפתח מימים ימימה ותהי חק לישראל, והנה חוץ מזה כי בקרא נאמר ותהי חק לישראל מימים ימימ' ורש"י העתיק שלא כהלכתו, גם לשון רש"י אין לו הבנה בל"ז. ואולם בע"י ראיתי הגירסא, שנאמר מימים ימימה ותהי חק לישראל, והיינו כמו שתרגם יונתן ורש"י ורד"ק הביאו ותהי לגזירא בישראל בדיל דלא לאסוקי' גברא ברי', עוד מ"ש רש"י ובתרגום מזכיר פינחס לגנאי ויפתח לגנאי, הנה אחר שהזכיר למעלה ענין זה בשם מדרש, מה לו להכפיל כאן בשם תרגום, ועוד כי לא נזכר בתרגום רק יפתח לגנאי, מדוע לא הלך להתיר נדרו, אבל אין זכר שם פינחס לגנאי, גם מ"ש רש"י ואית דל"ג האי ולא עלתה על לבי דטעי בקרא אחרינא דלא כתיב אלא אשר לא צויתי ולא דברתי, וציין מהר"י ברלין, ירמי' ז' פסוק ל"א, ובאמת שמה כתוב אשר לא עלתה על לבבי, ורק אשר לא דברתי חסר, ול"נ דכוונת רש"י על פסוק ך"ב שם, דנאמר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים על דבר עולה וזבח, ושמה נחסר באמת ולא עלתה על לבבי, אכן פסוק זה גם כן לא העתיק רש"י לנכון כי שמה נאמר לא דברתי קודם וגם שמה נאמר לא צויתים והעלמה כזאת לא שכיח ברש"י: עוד שם ובאגדה חשיב כלב בהדי הדדי, אחר שמביא לעיל ד"ה והיינו דאמר נביא המקור מדברי המדרש רבה, וכן הוא באמת בב"ר פ' חיי שרה, וכן ויקרא רבה ס"פ בחקותי, ושמה חשיב ג"כ כלב, מדוע העלים רש"י עתה דברי המדרש וכ' סתם ובאגדה אמרו, ולא כ' ובמדרש שם אמרינן: ה' ע"ב רש"י ד"ה אף הוא בחיים כמ"ש במצרים וירא ישראל זו ישראל סבא, וכבר כתבתי לעיל שנעלם לנו המקור: ל' ע"ב ד"ה שכלו בו מתי מדבר דתניא כל ארבעים שנה וכו' כל ערב ט"ב היה הכרוז יוצא וכו', הנה חוץ מזה דהעלים לנו רש"י המקור, והוא אצלנו בירושלמי כאן ובמדרש קינות סוף הפתיחות, כמ"ש התוס' כאן, וע' רשב"ם (ב"ב קכ"א ע"א) הנה יוקשה לשון רש"י דכינה מימרא בשם דתניא, והיא אינה ברייתא רק מאמר ר' לוי בירושלמי מאחרוני האמוראים מרבני דאגדתא, כמ"ש במ"א, וידענו דרש"י ז"ל דרכו לדקדק בכ"מ בכגון זה, ולא יכנה מאמר אמורא בשם דתניא:
ז גירסות שונות אשר רבו כמו רבו בכל דף, ושבוש גירסאות שאומר רש"י הרבה פעמים זו גמגום, לא נמצאו בשאר מקומות כמו במס' זו, וכן חסרון הסדר דמפרש בכל עת מאמר מאוחר קודם למאמר מוקדם: ח' ע"ב מפרש רש"י קודם מאמר ברוך השולח ברכה, וכן הך דהרי זה תפלת שוא, ואח"כ מפרש הך דאין ברכה רק בדבר הסמוי מן העין, ובאמת מאמר דאין ברכה מצויה מוקדם בתלמוד: טו"ב ע"ב כי גמירי הלכתא למיתה ואח"כ מפרש הך דפרועי ראש, ובתלמודנו ענין זה דפרועי ראש קודם להך דבי גמירי: וכן הדבר זר בענינו של רבינו רש"י שיתן משפט הקדימה לאגדת פסח על קרא מפורש (ז' ע"ב) ד"ה קהת הברזל כמו הקהה את שיניו אשר נאמר באגדת פסח, ואחר כך מביא קרא דירמיה שיני בנים תקהנה ועיין ספר המצרף סי' ? שרצה להגיה ברש"י דהכוונה על קרא זה דירמי' ואין דעתו נוח לי. וע' רש"י י"ח ע"ב ד"ה שמעי' ואחיה חסידים היו ולא פירש מי הם, דאותו שאכל האריה עידו היה ולא שמעיה, הראיתם דברים יותר מופלאים, ובשביל דנביא אחד אכלו ארי, יש לו התיחסות לשמעיה ואחיה? ך"ה ע"א ברש"י ד"ה עד שנטלו ממנו אור להבדלה הדליק ממנו נר אחר להנות בו, ונר של מעשה נסים כיבה, כי היכי דעבד ר"י בחלא דהוה סמידא, דבריו צ"ע שם אמר ר"י דלא יקחו מקמח זה משום דמעשה נסים הוא דוקא לצורך הנאת הגוף, אבל כאן הנאת המצוה היא וקי"ל מצות לאו להנות ניתנו, וע' שו"ת שער אפרים ה' חנוכה דמותר להדליק נר חנוכה באיסורי הנאה, משום מצות לאו להנות ניתנו27:
ח בעלי התוס' במסכת זאת הביאו בשם רש"י הרבה ענינים ולא נמצאו אצלנו, רק פעם אחד אשר הביאו בשם הקונטרס. ג' ע"א ד"ה עשר נטיעות פרש"י עשר נטיעות מפוזרות, דכל נטיעה יונקת, ולא נמצא אצלנו ברש"י כאן שום רמז, רק (סוכה ל"ו ע"א) יש רמז לזה בדברי רש"י. ד' ע"א תוס' ד"ה יכול אפילו חגרת, ואמר רש"י דגבי אליעזר לא שייך ממזרת דעדיין לא ניתנה תורה ולא נמצא אצלנו שום רמז ברש"י מזה: ט"ב ע"ב תוס' ד"ה אם גזירתינו קודם לנדרו אמר רש"י ידחה נדרו מכל וכל ולא ישלים אותו ולא נמצא אצלנו מאומה מזה, שם ע"ב תוס' ד"ה נים ולא נים צ"ל כפרש"י דאי הוי אמר נים ולא נים ה"א דתיר טפי מנים, ומכ"ז אין זכר ברש"י לפנינו, נהפוך הוא רש"י פירש היינו יקיצה מן השינה: רק דף י"ד ע"א הביאו התוס' ד"ה תני חדא בשם הקונטרס מה שנמצא ברש"י לפנינו: ועיין תוס' (ע"ז ל"ד ע"א) ד"ה ר' עקיבא הביאו בשם רש"י (תענית י"א ע"ב) מה שנמצא ברש"י לפנינו, וכן מ"ש התוס' כאן ך"ט ע"א ד"ה וישב עליהם שהביאו בירושלמי מפרש כמו אלי כבתולה חוץ מזה דלא נמצא כן בירושלמי, הנה הדבר תמוה איך יפרש את הבבלי, ובפרט הראינו לעיל דתלמוד ירושלמי מוקדם להבבלי ומסודר כבר לפניו, וע"כ ט"ס בדברי התוס' ותחת ובירושלמי מפרש צ"ל וברש"י מפרש וכן נמצא באמת ברש"י:
ט נשאר לנו להציג ראיות המתנגדות אשר יתנו עדיהן כי הפירוש אשר נמצא אצלנו הוא מרש"י, וחוץ מ"ש למעלה מג' או ד' מקומות שמביאים התוס' בשם רש"י ונמצא אצלנו, הנה ראינו כי הרשב"א והר"ן והמרדכי והרא"ש מביאים בחידושיהם, ה"פ פרש"י מן מס' תענית, ונמצאו באמת שמה, והמה מוקדמים לתוס' על תענית, כי בתוס' תענית י"א ע"ב ד"ה לן מובא טור או"ח שהיו מאוחר הרבה - אם לא שנתלה כי זה הוא הוספה מאיזה אחרון - ומצד אחר מצינו כי הר"ן והרא"ש והריטב"א הביאו שיטת רש"י בענין מתענין לשעות, מרש"י (ע"ז ל"ד ע"ב) מה שנמצא ברש"י במקומו (תענית י"ב ע"א) ד"ה לא צריכא דממליך אמלוכי, כלומר לא היה בדעתו להתענות כלל, אך מפני הטרדה לא אכל עד חצי היום, וכי מטי חצי היום ממליך ואמר הואיל והתעניתי עד חצי היום אתענה כל היום עכ"ל, בע"כ דגם בקבל עליו מיירי היינו קבלה בלב על תנאי, דאל"ב הרי תענית שלא קבל עליו מבעוד יום לאו תענית, כמ"ש התוס' שם, ואם ת"ל דרש"י כאן בלי קבלה מיירי, א"כ לכל הפחות היו להם להרשב"א והר"ן להזכיר דעת רש"י תענית בזה, ומדוע לא התעוררו מזה ומוכח דלא היה ענין זה למראה עיניהם במס' זו:
לכן אני מחלים כי באמת היה נמצא פירוש קצר על מסכת תענית מרש"י עצמו, או עכ"פ איזהו קונטרסים פרטים ממנו, אולם לא על כל סדר המסכת, רק על מאמרים יחידים, וזאת היה מפורסם וידוע אצל הקדמונים, ואולם תלמיד אחד עשה פירוש הארוך אשר לפנינו, אשר נספח אצלנו היום, ואותו התלמוד השתמש כבר בפירושיו ובקונטרסיו של רבינו רש"י, ושינה בהם וגרע והוסיף כחפצו, וזה הענין אשר מצינו בפירוש, אשר אנו מדברים ממנו, הרבה פעמים לשון אמר לי רבי או מפי מורי שוב אמר לי רבי עיין דף ה' ע"א, ו' ע"א, י"א ע"ב, י"ב ע"א, י"ז ע"א, ך"ה ע"א. והיינו (התלמוד) [התלמיד] ראה פירוש רש"י הקצר והשתמש בו הרבה, וגם שמע בע"פ, ולפני הקדמונים היה רק פירוש הקצר, ושמה נמצאו דברי רש"י אשר מובאים (מהתוס') [בהתוס'] בשמו ולא נמצאו אצלנו, כי (התלמוד) [התלמיד] הניח הרבה וסידר כרצונו, ולא היה פי' זה מפורסם בזמן קדמון כי לא היה נספח לש"ס, ובזמן אחרון נתחבר לש"ס מיוחס לרש"י, ועי"ז נתישבו כל הקושיות, וזה השערה קרובה ואמתית לדעתי:
צבי הירש חיות