אור ברסלב
שות מוהרץ סימן ב

שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]

סימן ב

סימן א

חכם אחד עוררני במכתבו, להראות לו המקור לדברי הירושלמי מובא בדרכי משה וברמ"א ה' ראש השנה סי' תקפ"ג מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלא כי חפש בירושלמי ולא מצא:

א דע ידידי! כי הקדמונים היו רגילים לכנות כל המדרשים ופסיקתות וילמדנו אשר נתחברו בארץ ישראל בכינוי ירושלמי, ולא דקדקו בלשונם ומי יודע באיזה מדרש מן המדרשים אשר נאבד מאתנו כמו שהזכרתי בפרק הקודם נזכר ענין זה: ואנכי אביא פה ראיות על אמתית הדבר, התוס' (ר"ה ט"ז ע"ב) ד"ה כדי לערבב השטן ובטור או"ח ה' ר"ה סי' תקפ"ה הביאו בשם הירושלמי בלע המות לנצח וגו', כי שמע חדא זמנא בהיל ולא בהיל וכו', ודבר זה ליתא בירושלמי, וע' מרן ב"י שם דהתעורר דהסמ"ג כ' זאת בשם המדרש: וע' ריטב"א בחידושי (יומא ט' ע"א) דהביא בשם ירושלמי דמפני זה נקרא שמו ר' יוחנן בן תורתא על שם הפרה שלא רצתה לחרוש בשבת, ואין זכר לזה בירושלמי רק בפסיקתא פרה פי"ד: וע' דרכי משה (שבת סי' רמ"ב) ועטרת זקנים ה' ר"ה סי' תט"ז שמביאים דברי אור זרוע בשם ירושלמי דכל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה חוץ מה שתינוקת מוליכין לבית רבן וליתי' בירושלמי, ואולם בטור ססי' תי"ט מביא זאת בשם פסיקתא: וראיתי בס' בן יוחאי צד קי"ח דהתעורר ע"ד התוס' (תענית ל' ע"ב) ד"ה כל דהביאו בשם ירושלמי דאחר סעודה המפסקת מותר לאכול אם עוד היום גדול, ואין זכר לזה בירושלמי רק במדרש קינות פיסקא ויגרס בחצץ שיניו ע"ש. וע' מרן ב"י או"ח סי' ח' דהביא בשם סמ"ג ואבודרהם בשם ירושלמי דכל הברכות מעומד, ולא נמצא בירושלמי, וכבר התעורר בזה הגאון מהר"י ברלין, על דברי הרא"ש סוף מס' פסחים שכתב הך דכל הברכות מעומד אל תקרא בקמה אלא בקומה, וכ' דבאמת אינה ברייתא רק קבלה בשם רי"ץ גאות כמ"ש מרן הכסף משנה פ"ז מה' תמידין ומוספין ע"ש, והמעיין בברכי יוסף סי' ח' יראה, כי דרשה זו מקומה בפסיקתא דר' טוביה (ואע"פ דר' טובי' זה אחרון היה, בזמנו של רש"י, בכל זאת אסף וקבץ מספרי המדרשות של חכמי התלמוד אשר היו עדיין נוכח עיניו ונאבדו מאתנו ע' מהרי"ל צונץ בספרו על המדרשות רצ"ד רצ"ח) וע' ג"כ בשיורי ברכה שם מה שהשיב זה על דברי הרב ר' מנחם די לונזאנע דהתעורר ג"כ דלא נמצא זאת בירושלמי דכל הברכות מעומד. וע' ג"כ טור או"ח סי' מ"ו כ' דברכת המקדש שמו ברבים נתקן על פי הירושלמי, ומרן שם לא הראה המקור וחפשתי ולא מצאתי בירושלמי, רק בתנא דבי אליהו ס"פ ך"א כמו שהתעורר בזה הרב ברכי יוסף בשם שבולי לקט בסי' זה והטור מכנה מדרש זה בשם ירושלמי וכ' שם הרב הנ"ל בזה הלשון וכן צריכין לפרש הא דמביא מרן הבית יוסף טור או"ח סי' נ"ד בשם הגהת מיימוני בשם ירושלמי, דהמספר בין ישתבח ליוצר אור חוזר מעורכי המלחמה, וישתבח וברוך שאמר בדיבור אחד נאמרו והירושלמי קדם טפי לבבלי, ראינו דברוך שאמר עוד מחכמי התלמוד בא אלינו עכ"ל הרב ברכי יוסף, ולא התעורר על על זה דגם ירושלמי זה דהמספר בין ישתבח ליוצר לא נמצא לפנינו, ועקר מטבע ברכה דברוך שאמר קנה מקומו באליהו זוטא פ"ד ע' מהרי"ל בספר הדרשות שע"ו, וע' רא"ש סוף יומא סי' כ"ב שכתב בזה הלשון דאמרינן בירושלמי מעשה בחייט שקנה דג בערב יום כפור בדמים מרובים, ודבר זה לא נמצא בירושלמי רק מדרש פ' בראשית, וע' מרן ב"י ה' יו"כ סי' תר"ד דמעשה זו משונה במדרש שלנו מכפי אשר הביא הטור. וע' עוד מרדכי פ"ג דמועד קטן הובא במרן בית יוסף יו"ד סי' ? בשם הירושלמי אם היתה חבורת מצוה או קדוש החודש מותר לאבל לכנס לשם, ובאמת לא מצאתי זה בירושלמי, רק היא מבואר מסכת שמחות, וכינוהו הפוסקים ג"כ בשם ירושלמי:

ב וידע עוד ידידי כי מה שתמהתי במאמר אגרת בקורת ע"ד הרמב"ם בפירוש המשנה, שהזכיר שלשה דברים בשם המדרש והם אצלנו מאמרים ערוכים בתלמוד בבלי שלנו, בסוף סוטה על משנה משמת בן עזאי בטלו השקדנים, מביא בשם בראשית רבה בן עזאי לא נשא אשה מעולם, והוא אצלנו גמרא מפורשת (יבמות ס"ג ע"ב). בפירוש משנת סנהדרין פ' חלק מביא בשם בראשית רבה תחיית המתים אינינה רק לצדיקים, וגבורת גשמים לצדיקים ולרשעים, והוא אצלנו ש"ס מפורש (תענית ז' ע"א). ובפי' המשנה בהקדמתו לטהרות מביא מבראשית רבה, עקיבא מה לך אצל אגדות כלך אצל נגעים ואהלות, וענין זה אצלנו בתלמוד (חגיגה י"ד ע"ב סנהדרין ל"ח ע"ב), וחשבתי זאת לתמי' עצומה, ועתה מצאתי, כי כן דרך כל הקדמונים, וכמו שהראיתי למעלה, שברוב הפעמים כינו למדרש ופסיקתא בשם ירושלמי, ולא דקדקו בלשונם, הה"ד דגם בזה לא דקדקו בלשונם, וכל ענין אגדה ודריש אף אם נמצא בתלמוד בבלי כינו בשם מדרש, ע' ערוך ערך כסא שהביא בשם פרקי דר' אליעזר בכסא ליום חגנו, איזה חג שהחודש מתכסה בו וכו', ומאמר זה הוא אצלנו (ר"ה י"ב ע"ב) וע' ג"כ טור או"ח סי' מ"ח שכתב נהגו לומר פר' קרבנות כמ"ש במדרש בזמן שאין בית המקדש קיים וכו' אמר הקב"ה כבר הסדרתי להם סדר הקרבנות עכ"ל, ודבר זה נמצא אצלנו בגמרא (תענית כ"ז ע"ב) ובכ"ז כ' הטור כמו שאמרו במדרש. וע' ג"כ תוס' (בכורות ה' ע"א) ד"ה קבסטיוס דהביאו בשם בראשית רבה דא"ל המלאך ליעקב וכי גנב או קבסטיוס, והוא אצלנו ש"ס מפורש (חולין צ"ג ע"ב) והתוס' הביאו בשם מדרש, וע' הגהות ר"י ברלין דהתעורר בזה: וע' רש"י פ"ה דאבות על משנה תלמידיו של אברהם אבינו, שנאמר להנחיל אוהבי יש, כ' רש"י בזה"ל ובמדרש אגדה ראיתי כמנין יש, ג' מאות ועשרה עולמות עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק. הביא בשם מדרש אגדה מה שהיא אצלנו משנה מפורשת בסוף עוקצין מאמר ר' יהושע בן לוי, ואף אם אמת הדבר כי משנה זו הוא הוספה, ואיננה מסדר המשנה, דהרי ריב"ל היה אמורא בזמן שכבר נסתמה, בכל זאת הוכיח לנכון בן יוחאי בספרו, דכבר בזמן חכמי המדרש, הי' מאמר זה מריב"ל נספח למשנה דעוקצין, דהרי אמרו במדבר רבה פי"ג דהמשנה מתחלת במ"ם מאימתי, ומסיימת במ"ם ה' יברך את עמו בשלום, וע"כ שהיתה המשנה סדורה כבר בזמן בעלי המדרש ואף את"ל דמדרש במדבר נסדר בזמן אחרון, ובפרט מדרש נשא, יש לנו הוכחות ודאיות שונות שנסדר בזמן אחרון, הנה עכ"פ מאמר זה דהקב"ה עתיד להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות, הוא גם כן מרבא בר מרי בתלמוד בבלי (סנהדרין ק' ע"א) וכיון דהוא מאמר הגמרא, ובכ"ז מכנה אותו רש"י בשם מדרש אגדה, ומזה אנו רואים דהראשונים לא דקדקו בזה. ובפרט היה דרך הקדמונים לכנות אגדות הנמצאות בירושלמי או פסיקתא ומסכתות קטנות בשם מדרש, עיין תוס' (סוכה ך"ט ע"א) ד"ה כל עוף הפורח דהביאו בשם מדרש מה דמבואר בירושלמי פ"ב דחגיגה, ועיין תוס' (ע"ז ג' ע"ב) ד"ה שומר דהביאו שם דא"ל אנטנינוס לרבי צלי עלי דאשתזיב מן צינתא והוא ג"כ בירושלמי פ"ב דחגיגה, וכן הביאו בתוס' (תענית ל' ע"ב ורשב"ם ב"ב קכ"א ע"א ותוס' ב"ב ע"ד ע"א) בשם מדרש איכה כל תשעה באב היו עושין קבריהם ושוכבין בתוכו ולמחר הכרוז יוצא הבדלו החיים ע"ש, ובאמת דבר זה נזכר ג"כ בירושלמי סוף תענית ע"ש, ועוד תמצא חבילות חבילות ראיות שלא דקדקו הקדמונים לפרט הדברים והיה מנהגם לכנות כל ספרי אגדה בשם מדרש אגדה10 אפילו אותם הנמצאות בשני התלמודים, ולא רציתי להאריך רק לעורר על המעיין:

ד עוד מצאתי דהביאו הפוסקים ענינים רבים בשם ירושלמי משונים מאד מכפי אשר בירושלמי לפנינו, ועיין רש"י חומש פ' מסעי דהביא בשם גמרא ירושלמית, שמונה מסעות נסעו מבני יעקן לאחוריהם ורדפו מהם בני לוי והרגו מהם שמונה משפחות, ואגדה זו מצאתי בירושלמי פ"ק דיומא ושמה הגירסא שהרגו שבע משפחות, ועיין רש"י פ"ב דאבות מ"ש במשנה על ר' יהושע אשרי יולדתו, משום דאמו בהיותה מעוברת עמו, עברה על כל בתי מדרשות, והעתירה שיתפללו על בנה שיגדל לתורה, ומביא רש"י זאת בשם אגדה ירושלמית, אכן דבר זה נמצא אצלנו ירושלמי ספ"ק דיבמות, ושם אמר ר' דוסא שמכיר אותו וזוכר כי אמו של ר' יהושיע היתה מוליכה עריסתו לבית המדרש, בשביל שיתדבקו אזניו בתורה ועיין סדר הדורות ערך ר' יהושע. התוס' (מגילה ז' ע"ב) ד"ה דלא ידע כתבו בירושלמי מוסיף ארורה זרש, ארורים המן ובניו, וגם חרבונה זכור לטוב, ובמסכת סופרים פי"ג ה"ו לא נמצא רק דמקלס לצדיקים ברוך מרדכי ברוכה אסתר, אבל שצ"ל ארורה זרש זה לא נזכר אצלנו, הרא"ש פ"ג דמגילה כ' וכן נמי אם המום בידו מותר כדאיתא בירושלמי ההוא כהן דהוי עקומא ידיו אתא לקמי' דר' נפתלי א"ל כיון שאתה דש בעירך מותר ע"ש, ולפנינו נאמר שם דר' נפתלי היה כהן והוי ידיו עקומה ואתא לקמי' דר' מונא ע"ש, ועיין מ"ש הרא"ש ספ"ק דתענית וז"ל דנהי כיחידים דמי לענין שאלה היינו טעמא דמפרש בירושלמי שאין לשנות ממטבע הברכות דסדר שמונה עשרה תקנו נביאים ואין לשנות ע"ש, ולא הראה המקור לדברי ירושלמי אלו, ואנכי מצאתי בירושלמי פ"ג דעירובין בזה"ל אע"פ ששלחנו סדר המועדות אל תשנו ממנהג אבותיכם, והכוונה רק קביעות המועדות, אבל אין זכר שמה לסדר התפלות וראיתי להרב המפרש בעל קרבן עדה. דמפרש בפירוש א' דהך סדר המועדות בירושלמי היינו סדר תפלות המועדות, וכן הביא הרב בעל מגן אברהם או"ח סי' ס"ח בשם הירושלמי אע"פ ששלחנו לכם סדר תפלות, אל תשנו ממנהג אבותיכם ע"ש, היינו דגם המג"א מפרש סדר המועדות דירושלמי עירובין היינו סדר התפלות, אולם פשט לשון הירושלמי שמה אינו מורה כן, דאינו מדבר מתפלות מועדים רק משני ימים טובים של גליות. במגן אברהם ריש ה' שבת מביא בשם ירושלמי לווין בריבית לצורך סעודת שבת, ואנכי מצאתי בירושלמי פ"ב דמועד קטן ובירושלמי סנהדרין ר"פ בן סורר לוין ברבית לחבורת מצוה ולקדוש החודש11 אבל סעודת שבת לא נזכר שמה:

ה והנה בחפשי בענין זה יותר מצאתי באמת כי הרא"ש והר"ן והמרדכי העתיקו לפעמים דברי הירושלמי ככתבם וכלשונם בעניני הלכה, והם ציינו המקום, אנה דברי הירושלמי אמורים, אבל כאשר נחפש בעין פקוחה, בירושלמי אשר אתנו בדפוס היום, אין אנו מוצאים שום רמז לאלו הלכות קבועות, אשר גדולי הפוסקים העתיקו מהם, ובעל כרחך אנו מוכרחים להחליט כי הירושלמי אשר לפנינו אינו בשלימות כמו שהיה בכתב לפני הקדמונים והמדפיסים הראשונים אשר הדפיסו את ש"ס ירושלמי מעלו מעל במלאכת ה' והחסירו הרבה מן הכת"י, או כת"י חסר נזדמן להם, וכבר ידענו מדברי הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשנה שם אמר שיש לנו מן הירושלמי חמשה סדרים ונחסר לנו סדר טהרות ע"ש, ואולם אצלנו נחסר ג"כ סדר קדשים, ועיין ספר שם הגדולים שהתעורר ג"כ דהראב"ד מביא בספרו ירושלמי קדשים, ועיין רש"י תמורה מביא הרבה פעמים את ירושלמי (תמורה ו' ע"ב ד"ה בשני), אולם למעיין היטב שמה יראה דאין כאן ענינים חדשים רק לשונות שונות בגמרא, ובשום מסכת לא תמצא רובי הכמות על ענין אחד שני לשונות כמו במס' תמורה, אשר אין נ"מ כלום בין אלו הלשונות, רק לשון ראשון הוא בבלי, ולשון שני ירושלמי, עיין רש"י שם ואנכי מצאתי כי לא לבד ירושלמי קדשים נאבד אצלנו, כי גם ירושלמי משאר ארבעה סדרים, היה גדול בכמות לפני הראשונים מכפי אשר הוא עתה נוכח עינינו, ועד כה לא ראיתי לשום מחבר שיתעורר בזה רק להרב בעל קרבן נתנאל, ואנכי לא באתי פה ללקוט כל המקומות אשר הביאו הראשונים מן ירושלמי ואינם לפנינו מאשר כי תקצר היריעה מהכיל, ולא באתי רק לעורר על המעיין:

הנה התוס' (שבת ל"א ע"א) ד"ה אמונת זו סדר זרעים, ובירושלמי מפני שמאמין בחי עולמים וזורע ע"ש, וחפשתי בכל תלמוד ירושלמי ואין שום רמז קל לזה. רש"י ותוס' (מגילה י"ב ע"ב) ד"ה מלמד שפרחה בה צרעת, ובירושלמי יליף גזירה שוה מן נגזר נגזר, ולפנינו לא די שלא נמצא בירושלמי דרשה זו, הנה לא נמצא אצלנו בירושלמי דרשות ואגדות על מגלת אסתר, כמו שמרובה בבבלי מסכת מגילה וגם במדרש אסתר וכן בילקוט לא מצאתי גז"ש זו. רבינו הטור או"ח ריש סי' קמ"א, וכן המרדכי ספ"ק דברכות, מביאים בשם ירושלמי, ר' יוחנן איקלע לההוא אתרא, חמא חד גברא תרגם וסמוך לעמוד, א"ל אסור לך שנאמר ואתה פה עמוד עמדי, א"ל בעל בשר אני עכ"ל, ולא נמצא אצלנו. וע' מרן בית יוסף או"ח סס"י מ"ט הביא בשם הירושלמי הטעם דדברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב, שלא יאמרו ספר תורה חסרה הוא, ולא נמצא בירושלמי, ובפרט לא דבר הירושלמי מענין זה רק ב' פעמים בירושלמי פ"ג דמגילה, ובמס' יומא פ' בא לו, ואין רמז לטעם זה שהזכיר מרן, רק נלמד מקרא דאסור לאמרם בכתב. בתוס' (תענית ך"ט א') ד"ה וישב עליהם כ' ובירושלמי מפרש איליא נקט, פירוש איליא קינה ע"ש. ולא מצאתי בירושלמי12. עיין רא"ש סוף מגילה וטור או"ח סי' תרס"ט שכתבו בשם ירושלמי ביום המחרת של שמיני עצרת מפטירין אחרי מות משה, ולא נמצא אצלנו. ברא"ש פ' ערבי פסחים הביא בשם הירושלמי דנוהגים לכסות הפת בשעת קידוש שלא יראה בשתו, ואין לזה מקור בירושלמי. ברא"ש פ"ק דתענית הביא בשם אבי העזרי בירושלמי איתא ששים יום מתחילין לומר טל ומטר מונין מעת לעת אחר התקופה ולא נמצא. ברא"ש פרק ד' דראש השנה על המשנה היה עובר אחורי בהכנ"ס ושמע קול שופר הביא בשם ירושלמי הדא אמרת מצות א"צ כוונה ולא נמצא בירושלמי אצלנו. ברא"ש ביצה פ' משילין על המשנה דלא דנין ולא חולצין בשבת, הביא דברי הירושלמי וכלן שעשו בין שוגגין בין אונסין בין מוטעים מה שעשו עשו ולא נמצא אצלנו - ואולי כיון דנזכר בתוספתא נקט ליה הרא"ש בשם ירושלמי כמו שהראיתי לעיל אות א' דרכם של הראשונים לכנות דברי מדרש ופסיקתא בשם ירושלמי - בפרק ד' דר"ה הביא הרא"ש בשם ראבי"ה בירושלמי מבואר התוקע שופר מברר אקב"ו לשמוע קול שופר, ולא נמצא, ובירושלמי ברכות ס"פ הרואה אף דנזכרו כל ברכות המצות, אילם אין זכר לברכות שופר:

ואם ירצה השואל לשאול אותי מדוע עשית לאלו המנויים מדור בפני עצמו, הרי כבר נאמר למעלה, כי הרבה מדרשות נאבדו מאתנו, והראשונים נהגו לכנות מדרשי א"י בשם ירושלמי, וגם אלו המקומות היו נמצאים באיזהו ילמדנו או פסיקתא שהי' לראשונים, אבל בתלמוד ירושלמי לא מעלו מעל והוא נמצא בשלימות אצלנו כמו שהיה לפני התוס' והראבי"ה והמרדכי והרא"ש הנה חוץ מזה כי רוב דברי הירושלמי אשר הבאתי למעלה המה מהלכות קבועות ולפי הלוך לשון הרא"ש והמרדכי כי אשר העתיקו את הירושלמי משמע דהעתיקו מלשון ירושלמי מסודר על סדר המשנה הנה, בא קורא אהוב! ואראך עוד איזהו מקומות מבוארים, ובעיניך תחזה כי אין אפשרות שהי' כוונת אלו הגדולים רק על תלמוד ירושלמי מסודר בפרקיו והלכותיו על סדר משנתנו. לשון המרדכי סוכה ס"פ לולב הגזול תנא בירושלמי דפרקין קטן היודע לנענע חייב בלולב, לא סוף דבר לנענע, אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד כשורה ומנענע, יודע להתעטף בציצית, אביו לוקח לו ציצית, לא סוף דבר להתעטף אלא להשליך שתי כנפות לפניו ואוחז ציצית בשעת ק"ש, בספרי פ' עקב לדבר בם מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו לשון הקודש13 ובירושלמי מסיים דמלמדו פסוק מוסר אביך אל תמאס עכ"ל המרדכי אולם עיינתי בירושלמי דפרקין היינו ירושלמי ס"פ לולב הגזול ולא מצאתי רק קטן היודע לנענע בלולב חייב בלולב, יודע להתעטף חייב בציצית יודע לדבר אביו מלמדו לשון תורה עכ"ל ולא נמצא יותר. בר"ש ור"ן פרק ג' דראש השנה הביא בשם ירושלמי דר"ה ותוקע בשופר מצד הקצר שנאמר מן המצר קראתי יה ולא נמצא אצלנו וכבר התעורר בזה בעל קרבן עדה: וע' רא"ש פ"ד דראש השנה גרסינן בירושלמי פרק בתרא דמכילתין בעי קומי דרבנן מהו להזכיר של ר"ח בראש השנה, א"ר יעקב בר אבא בשם ר' יוסי העובר לפני התיבה ביום טוב של ר"ה א"צ להזכיר של ר"ח ואתיא כר"ח אמר זכרון א' עולה לכאן ולכאן. מעתה יבטל ר"ח בתפלה, כיון שאמר בסוף שופרות וביום (שמדתכם) [שמחתכם] ובראשי חדשיכם יצא, וכבר הקשה הרב בעל קרבן נתנאל כי אין זכר לדברים אלו בירושלמי שלנו, והנה החכם השואל הראה כי קצת דברי ירושלמי אלו בפ"ק דשבועות, ואנכי מצאתי ג"כ ספ"ג דעירובין, אולם חוץ מזה דהרא"ש כותב בפירוש בירושלמי פרק בתרא דמכילתין, הנה נוסף ע"ז הך דזכרון א' עולה לכאן ולכאן לא נמצא בירושלמי רק בבלי (עירובין מ' ע"א) ומן מעתה יבטל ר"ח בתפלה עד סופו לא נמצא ג"כ אצלנו לא בירושלמי שבועות ולא בירושלמי עירובין. ועיין רא"ש סוכה פ' הגזול כ' וראבי"ה הביא מן הירושלמי על נענוע הנזכר במשנתנו דגרס למה מנענע כדי לנענע כחו של קטנור ר' אחא בר יעקב ממטי לי' ומנענע כד מברך ואומר גירא בעיני' דשיטנא, ואין מזה שום רמז בירושלמי שלפנינו. עכ"פ הנך רואה כי הקדמונים הביאו את הירושלמי בציון המקום אנה דברי הירושלמי אמורים, ומסומן בפרקיו וכאשר נרצה לעמוד על הבחינה לחפש אחר אותן המקומות אשר ציינו הם, אין אנו מוצאים שום רמז, ובקצתם אנו מוצאים רק רמז קצת, ועי"ז אנו מוכרחים להחריץ המשפט כי המדפיסים קצרו הרבה דברים. ומי יתן ויבא לידינו גוף הירושלמי בכתב יד כאשר נמצא בלי ספק היום באוצרות המלכים (ודסגנים)והסגנים}, אזי נוכל לקוות להשלים המחסור בפינה זו ודי לע"ע בהערה הזאת. אקוה כי יבאו חכמים אדירים בחקירות חדשות ללבן כשמלה כל עניני תלמוד ירושלמי והחילוקים בינו ובין התלמוד בבלי וישמחו הנבונים ויגילו:

ידידו דוש"ת. צבי הירש חיות

תוכן העניינים

שות מוהרץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה