אור ברסלב

שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן פא

סימן פ

לכבוד הרב הגאון מו"ה מאיר אריק נ"י (וכעת

הגאבד"ק טארנא) א) ע"ד הערותיו הנעימים בכמ"ק אשוב בקצרה רשמי רשוותא הנלענ"ד בהחפזי מ"ש ברמב"ם פ"ג ממרים יל"ע דגם באיסור אכילה לשי' פיהמ"ש לר"מ כריתות ודג"מ יו"ד פ"ז דבנבילה וחלב ליכא אי' הנאה בב"ח א"כ משכח"ל בנאסור אח"כ בב"ח ול"ד דק"מ אינו אסור בהנאה ואם הוציאו בשבת הוי כדרך מצניעין וחייב וכן להיפוך גם י"ל אם קידש בו אשה נ"מ בזה, אבל ברמב"ם אין מבואר כ"כ דבאיסור אכילה לשי' ד"ז יע"ש וא"כ לק"מ.

ב) מ"ש ביומא ס"ד לפמ"ש תוס' תמורה י' דיכול להקדיש עובר ויליף מקרא א"כ יש להוכיח דבע"ח אין נדחים ממחו"ז וא"ל כהי' הש"ס דלא איתחזי כלל ז"א דבעובר הי' חזי י"ל דעובר ירך אמו ול"ה כנראה כלל וכעין מ"ש תוס' חולין ר"פ העור והרוטב גבי מקשין עוי"ל דמ"מ ל"ה חזי להקרבה ע"ד שנולד כדאי' בחולין ע"ד דשליל דמי למחו"ז, ולד' הרשב"א במשה"ב שער ד' דבאמת עובר הוי מחו"ז, ועוד נראה לפמ"ש תוס' ב"ב פ"ב דהיכי דעומד מתחלה להיות נדחה ל"ה בכלל נראה ע"ש א"כ ה"נ בזה אבל יש לפקפק בכונת תוס' וגם שא"ה דהקריאה תמיד אח"כ וכבר יהי' ביד שליח, גם מ"ש לשי' רש"י דוקא שלמים ששחט קודם פתיחת דלתות פסול אבל שאר קרבנות כשרים א"כ אם הפריש שלמים ועבר לילה ליפסל דנראה ונדחה בלילה וא"ל כתי' תוס' יומא דאינו מחומ"ע וגם בשאר קרבנות פסול ז"א דבשאר קרבנות כשר וגם מחומ"ע פתיחת הדלתות כדאי' יומא ס"ג, לענ"ד י"ל דכיון דלכתחלה אסור קודם תמיד ומדרבנן פסול אפי' דיעבד עתו"ס יומא כ"ט א"כ ל"ה זמן של שאר קרבנות לכתחלה עכ"פ ול"ה זמנם אך דמהתוס' מנחות ע"ב א' משמע דאי דיעבד כשר הו"ל זמנו ועתוס' פסחים ה' א' דחשיב זמן שחיטה כיון דדיעבד כשר אבל מ"מ י"ל דמ"מ אינו דיחוי כיון דלכתחלה גם בשאר קרבנות אסור מה"ת, ואם חזר וסגר הדלתות אחר תמיד י"ל דנדחה באמת וע' ריטב"א א יומא כ"ט בענין שחט קודם תמיד וע' זבחים ע"ג דגם אי אסור לכתחלה הו"ל ל דיחוי וה"נ בזה.

ג) מ"ש לפ"מ דאי' יבמות כ"ט בתוס' דלב"ש מאמר קנה מה"ת ובדף י"ח כ' תוס' דל"ש לביטול מצות יבום וע' רמב"ן שם ומבואר דלהתוס' מקיים במאמר יבום גמור א"כ לפמ"ש תוס' דף כ' דהא דל"א הואיל ואישתרי אישתרי בח"ל משום דהוי רק דיחוי אבל ביבום גמור הוי הותרה ומותר גם ביאה ב' הואיל ואישתרי אישתרי א"כ כיון דבמאמר ליכא איסור כלל כמ"ש תוס' יבמות י' דלקדש ח"כ ליכא איסור א"כ לפמ"מ הבר"י א"ח ע"ב דל"א הואיל ואשתרי אי ליכא איסור כלל א"כ נימא דצריך לגרשה תיכף אחר מאמר, ותי' עפמ"ש תוס' קדושין נ"א דקשאמל"ב ל"ה קדושין היכי דע"י הקדושין נאסר א"כ ה"נ בנ"ד הרי כל האיסור אח"כ רק ע"י שקיים היבום במאמר א"כ אי נאסור הביאה שוב המאמר ל"ק דהוי קשאמל"ב, והנה גוף ד' בר"י עתו"ס זבחים ל"ג ריש ע"א מפורש כן ובמק"א ישבתי בזה ק' הבר"א בסוגי' דעדל"ת אבל לענ"ד י"ל דאם מקיים יבום במאמר שוב איכא איסור גם בקדושין דמצות יבום אחשבי' וכעין מה דאי' בשבת צ"א מיגו דמצטרף לטומאה כו' וכמה דוכתי, ושוב משום דחי' והותרה קאתינן ושוב אמרי' הואיל ואשתרי כו', גם בהא דקשאמל"ב אפי' אי הוי קדושין י"ל דביבום לכ"ע לא מהני וגם התוס' מודו דבעינן עכ"פ ראוי להקמת זרע.

ד) מ"ש בהא דשכחה אונס משבת קל"ג שכחו ולא הביאו, ובפסחי' ס"ו שכחו להביא סכין, ז"א דגבי מכשירין גם באונס לא מהני כיון דלפעמים אפשר לעשותו קודם שבת כמ"ש בירושלמי פ"ו דפסחים מין יבלת כו' וכן מוכח מהא דאישתפוך חמימי' דודאי אונס הוא.

ה) ומ"ש מהא דהורו ב"ד להינשא וקלקלה דחייבת בקרבן כיון דהורו רק להינשא ובע"כ משום דעשתה איסור דרבנן בזנות פנוי' עכ"פ, ז"א דהתם הא נתברר שבעלה חי והוי א"א, אבל י"ל דמ"מ לפי דעתה עברה רק אדרבנן, וע' מל"מ פי"ב משגגות מ"ש מהש"ס הלז להוכיח דבלא התירו ב"ד לגמרי לא תלה בדעתם ול"ה אנוס וע"ש פ"ה משגגות בזה הל' ה'.

ו) מ"ש בביאר ד' רמב"ן עה"ת בהא דעדל"ת כבר קדמו בשו"ת הנספחות לס' נחי"ע מנרד הג' ז"ל.

ז) מ"ש ממהרש"ל יבמות ל"ג דא"א דאורייתא חל על דרבנן לא ידענא מנ"ל דהתם אי דחוי לכתחלה מה"ת כמ"ש תוס' יומא ז' דדוקא אי הותרה מהדרינן רק דרבנן.

ח) מ"ש דעכו"ם שגזל ונתגייר א"צ להחזיר משום דנתייאש מסתמא הישראל והוי יאוש וש"ר דכקטן שנולד דמי, ע' ב"ק קי"ד וחו"מ סימן שס"ח דסתם גזילת גזלן ישראל הוי יאוש אבל גזלן עכו"ם לא מייאש ולשי' הב"ח גם בישראל לא מייאש רק מדרבנן אמרינן דסתם הוי יאוש אבל לא מה"ת וי"ל דאחר שנתגייר ונעשה דינו כישראל נתייאשו אך לפי"ז הוי ש"ר ואח"כ יאוש ותליא בפלוגתת רמב"ם ורא"ש אי מהני ועוד דל"מ יאוש וש"ר בגזלן שלא לשלם דמיהן כשעה"ג עכ"פ.

ט) מ"ש ב"י יו"ד רס"א דבשוא"ת לכ"ע ה"ס לש"ה ותמה רו"מ ממכות ט"ז נשבע שיאכל ועבר היום ולא אכל ופליגי אי ה"ס ש"ה לענ"ד למ"ד דלאו שאב"מ לוקין וחמור כישב"מ א"כ אין חילוק בין שוא"ת לקו"ע והתם קאי למ"ד זה אבל לדידן שפיר כ' הב"י דבשוא"ת קיל גם לכרת, ודגוף הקושי' כבר קדמו בס' י"ש שם.

י) מה שהקשה במכות ט"ז באונס שגירש בטלו ולא בטלו היכי משכח"ל, די"ל בשוטה שמתגרשת ואינה מתקדשת, י"ל דאי מדרבנן בטל דיעבד א"כ לדידן עב עכ"פ ל"ה בטלו ויש ראי' לדעת מהר"י א"ע קי"ט, גם י"ל דמה"ת פלגש מותר ויוכל לקיים לו תהי' לאשה גם בלא קדושין אבל צ"ע דפלגש לא מיקרי אשה וע' בקה"י לש"ח.

יא) מ"ש בהא דנפל שהקשה המחנה לוי וישי"ע א"ע בסופו ותי' דעור נפל ישראל אסור בהנאה ואין מצניעין כמוהו, תליא אי נפל אסור בהנאה עמג"א תקכ"ו, גם י"ל דיש חשש הסכין ומ"ש דמיירי בסכין של ע"ז תמהני דא"כ באינו של ע"ז האיך מהלינן.

יב) מ"ש בשם דודו בהא דב"ק פ"ח גבי זוממי עבד בעינן אחיו וליכא והקשה מירושלמי דהעידו שהרג עבדו את הנפש והוזמו הוי ב"ח דאפקרי' כעין דכריתות כ"ד א"כ שוב זממו לאחיו י"ל עפמ"ש בערכין ו' דיוצא ליהרג אינו נערך דלאו בר דמים הוא כלל ע"ש א"כ י"ל דליכא בי' זכי' כלל דא"ל בעלים אבל בהוזמו ושקר העידו שפיר הוי ב"ח דאיגלי למפרע וכעין ס' תוס' חגיגה ג' דאיגלי דל"ע לשחרור ועדיין צ"ע.

יג) מ"ש בהא דשור זה נתון לך עמ"ל דגם בלא הקדישו הרי תוס' שם וסוכה מ"א הקשו דא"י להקדישו ותי' דיכול להקדיש לזמן וק' הרי הקדיש זכר לדמיו קדוש קה"ג ולא פקע בכדי גם לדידי הוי ק"ל ומלבד די"ל כמ"ש רו"מ דא"כ יתבטל לגמרי ובכה"ג קדוש לדמי, ואני מצאתי ד"ז בתוס' ערכין י"ט כה"ג ממש, אבל לפמ"ש הכ"מ פט"ו ממעה"ק דאי הקדיש לדמיו רק ממילא קדה"ג פקע בכדי א"כ בלא"ה לק"מ.

יד) מ"ש ע"ד רשב"א בהרהור כדבור דוקא בשאר לשונות אבל בלשה"ק לא מהש"ס שבת מ"א י"ל כעין ס' תוס' יבמות ע' דהרהור אינו כלשה"ק שיועיל כמו לשה"ק אבל מ"מ אסור.

טו) מ"ש קו' פ"י בכהנים שפגלו דלר"י אינו לוקה ומשלם י"ל דתוס' הקשו גבי שאלה דת"ס ותי' דחזקה שלא ישאל מדלא שאל קודם, אבל כיון דאינו לוקה ומשלם י"ל דישאל כדי שלא ילקו וישלמו, אבל ז"א דאם ישאל ודאי לא ישלמו דהם לא הזיקו אבל י"ל דישאל עתה כדי שלא ילקו כהנים דמבואר במל"מ פ"א מכלאים דצריך למחות להציל, אבל משום חשב"ע לא ילקו דלא התרו בהם וגם לר"י חשב"ע ל"ד אבל לא ירצה להפסיד תשלומין וכבר כ' רמ"א יו"ד קנ"ג דא"צ לבזבז שלא יחטא חבירו ולכן חזקה שלא ישאל אבל אי נימא דלא ישלמו שוב הוי ה"ס ולא ילקו ושוב ישלמו אבל לפי האמת דמשלמין שוב ל"ה ה"ס ולוקין ודוק, ואף דאס"ז כתובות כ' דבתלוי באחר ל"ש ה"ס אבל מתוס' גיטין ל"ג ל"מ כן כמ"ש רו"מ, ומ"ש רו"מ משום דכל טעם דל"מ שאלה באתי לגזבר דאמל"ג וכאן ליכא רוחא אי יופטרו מלשלם ושוב הוי ה"ס תמהני דבאתי לגזבר א"צ הא דאמל"ג דכבר נמסר להקדש ועוד דתשלומין לבעלים ולא להקדש כמ"ש רש"י שם.

טז) מ"ש בתוס' כריתות י"ג עפ"י גמ' מעילה ודברי חו"י בתשו' ובתשו' לדודו כ' בשם רי"ט אלגזי שהביא ד' החו"י, בריט"א שם סופ"ד מבכורות לא הביא זאת בשם חו"י רק מסברא דנפשי' וחידש ביאר ד' התוס' כמ"ש רו"מ והביא מרמב"ם ד"ח באחריות עד שיזרק רק שלא הביא מגמ' מעילה אבל בטעה"מ הביא גם ד' הגמ', וגם ביאר שם דגם בנדבה מהני שאלה כל זמן שלא בא ליד גזבר רק כשבא לגזבר ל"מ, ומיושב בזה תמיהות רו"מ מהש"ס שבועות רק בשם חו"י הביא שנסתפק בנדבה אי מהני שאלה וד' ריט"א הראני חתני הרב נ"י מ"ש בישוב קו' תוס' בנזיר כ"ט דלמ"ד דישל"ע יוכל לאכול שלכדה"נ וכזה כ' תוס' ב"ק ס"ח גבי צנועים אבל לפ"ד א"ב למ"ל להש"ס לומר דסובר אשל"ע. (א"ה במ"ש בסימן זה אות ב' אעתיק בזה במ"ש בהאי ענינא ליישב מה שתמהו על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בסוכה ל"ג שכתבו בסתמא דמיעטן כשר ומשמע דאפי' באשחור ביו"ט כשר והרי בסוכה שם איבעיא להו בהא דעבר ומיעטן כשר ואיתא שם אי דאשחור מעיקרא תפשוט מינה דיחוי מעיקרא דל"ה דיחוי אי דאשחור ביו"ט נראה ונדחה הוא וכו' ובמסקנא לא אפשטא אי באשחור ביו"ט כשר משום דהוי נראה ונדחה ע' בט"ז סימן תרמ"ו ונראה עפ"י דרכו של הב"י די"ל דטעמם משום דהוי בידו וכהא דר"א בזבחים ל"ד דכל שבידו ל"ה דיחוי ואף דכאן אינו בידו כיון דאסור לכתחלה למעטן וכמ"ש הרא"ש בסוף מ"ק וכ"מ בתוס' לעיל ד"ה נקטם אולם הרי לפי"ד רש"י כאן ד"ה תיפשוט ענין דיחוי חשוב כמו מחוסר זמן והרי כבר כתבו התוס' פסחים ה' ע"א ד"ה לא שהביא הגהמ"ח כאן וכ"ה בתוס' פסחים שם דף ק"ח ע"א ד"ה נימא וגם בצל"ח פסחים ל"ז ע"ב כתב דהיכי דבדיעבד כשר אף שחילל שבת מ"מ לאו מחוסר זמן מקרי וע' תוס' חולין מ' סוע"א ד"ה חייב דשבת לא חשוב מח"ז משום דרק ארי' דרביעי' עלי' וע' עירובין ע"א ע"ב ושבת מ"ג טבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן וע' בתוס' שם ובפירוש כתב הריטב"א כאן דמשום דכשר בדיעבד ל"ה דיחוי וא"כ ממילא י"ל דהר"מ ס"ל דגם בנראה ונדחה ל"ח כה"ג דיחוי.

אולם הרי באמת רבא ס"ל בזבחים שם דגם היכי דבידו הוי דיחוי ובסוגיא דידן מוכח דס"ל כרבא דבעיא אלימא דאשחור מאתמול דיחוי מעיקרא הוא ותיקשי דהרי בעיו"ט בודאי בידו למעטן ואמאי הוי דיחוי וכאשר באמת העירו בזה התוס' בפסחים צ"ח ע"א ד"ה ש"מ דלאו דיחוי גמור הוא משום דאפשר בתקנתא למעטן אבל התוס' קאי לפי המסקנא דל"ה דיחוי אבל לפי האיבעיא דלא פשיטא לי' דל"ה דיחוי מאי איבעיא לי' ומוכח דהש"ס אזיל אליבא דרבא דאין חילוק, ובזה י"ל קו' התוס' ד"ה נקטם איך מייתי לימא כתנאי מעבר ולקטן דהו"מ לדחוי' דהתם בידו אבל כאן אין בידו ולפמ"ש ניחא דפלוגתתם אליבא דרבא וכה"ג בתוס' פסחים ק"כ ע"א ד"ה רב אחא ודוק, ועוד ראי' מהא דפריך ותפשוט לי' מהא דתנן כסהו הרוח וכו' אר"פ זאת אומרת אין דיחוי וקשה דמאי ראי' מכאן דכיסוי בידו לגלות משא"כ בנקטם וכמו שעמד ע"ז באמת בק"נ על הרא"ש סוף מ"ק וע' ב"ח סוס"י תרמ"ו ובק"נ אות ל"ה כאן ומוכח כדברינו דאכתי לא נחית הש"ס לחלק בין בידו לשאינו בידו אך לפי המסקנא דמוקי לה ר"א כגון שלקטן לאכילה לדידי' יש לחלק כן וכמ"ש הב"י.

אך יש להקשות דאם הש"ס אזיל אליבא דרבא א"כ איך פשיטא לי' דעבר ולקטן כשר דהרי לשיטתו כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ וגם אי נימא דמתקן מנא ל"ה רק מדרבנן כדמוכח מד' רש"י וע' כפ"ת כאן מ"מ הרי לכמ"פ גם בדרבנן ל"מ ושו"ר במרדכי שהוקשה קו' זו, ונראה דהנה האיבעיא הלזו אי יש דיחוי למצות תליא אי מצוה דמיא לקרבן וכמ"ש מוחז"ל המחבר בס' פע"ת סימן כ"ח אות יו"ד והרי בקדשים דבעי' שינה עליו לעכב גם לרבא א"ע מהני וע' שעה"מ פ"א מק"פ וגם לפמ"ש הט"ז חו"מ סימן ר"ח באיסור שהזמן גורם אע"מ, וגם י"ל דהא דאסור ביו"ט למעט הוא משום דכתי' לכם ולא לגבוה ובפנ"י גיטין צ' דבלאו הבא מכ"ע גם לרבא אע"מ וכבר כתבו האחרונים ג"כ לתרץ עפי"ד התוס' תמורה דהיכי דנעשה מאליו כשר מהני דלא גרע מנעשה מאליו ע' ב"א חיו"ד סימן ל"ט ולשי' הרמב"ם בודאי ניחא דהוא פוסק כאביי דאע"מ כמ"ש הלח"מ פ"ו מבכורות.

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה