שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן פ
להרב מ' יוסף מרדכי שטייגער נ"י אבד"ק
אולאשקיוויץ. מכתבו הראשון וגם השני הגיעני ובדבר שאלתו שהובא לפניו ג"פ ע"י שליח ובידו הרשאה מקוימת וסידר הגט במותב תלתא וגם לקח ב' ע"מ והאשה קבלה הגט ויען כי האשה היא ממק"א נתן לה כתב התרה כנהוג ועתה נודע לו שעד א' מהע"מ הוא קרוב שני בשני עם א' מהדיינים שישבו עמו ועלה בלבו לחוש דכיון דאמר גם להדיינים שיראו מסירת הגט כמ"ש בסה"ג וא"כ נצטרפו בראי' עם העדים וכיון שנמצא א' קא"פ עדותן בטלה ואי נימא דגם בדיינים הוי כן א"כ נתגרשה בלא ע"מ כלל ותליא במחלוקת הפוסקים המבואר בא"ע סימן קמ"א סי"ג בהג"ה אי מהני בשליח שגירש בינו לבינה והביא מד' נה"מ סימן ל"ו שהעלה דבעדים ודיינים ל"ש זאת ואין עדות הדיינים שהוא בתורת ב"ד בטל כיון שדנים בראייתם רק שלא תהא שמיעה גדולה וכו' ובדיינים ליכא תורת עדים כיון דל"ש בהו הזמה גם יש לצרף דעת הסוברים דבראיי' לבד ל"א עשמב"כ ובפרט לפמ"ש הב"ש סימן קס"ט סק"ד בשם נ"י דבנוספים שאינם בכנופיא א' אפי' נמצא בהם קא"פ אין מבטל להשלשה כיון שהן עיקר הב"ד וה"נ בזה ועוד האריך בזה, והנה בגוף ד' נה"מ הנ"ל יש לי לדון טובא בהם וכמו שאבאר, ואבא על סדר דבריו והנה ר"ד הביא נימוק"י יבמות ק"ה גבי מעשה שחלץ בינו לבינה והכשיר ר"ע ופריך מנא ידעי' ומשני שהיו עדיו רואין מבחוץ וכ' תוי"ט בשם נ"י דש"ה דהא הוי דשב"ע והרשב"א ונ"י שם הקשו הרי בעל שאמר גרשתי נאמן וה"נ באמר חלצתי ותי' דמ"מ חיישי' לה וע"ז תמה הנה"מ דהא דבעל שאמר גרשתי נאמן היינו היכי דאמר גרשתי בעדים וכאן כיון דגוף החליצה בלא עדים מידי ממשא אית בה ומזה הוליד חדשות דבגירושין כיון דבידו לגרשה מהני אף דחב לאחרים וכיון דכל טעמא דבעי' עדים משום דילפי' דבר מממון כדאי' בקידושין ס"ה וגם בממון בכה"ג נאמן ועיקר טעמא דבעי' ע"ח או ע"מ הוא משום דגם בממון לא מיקרי שטר בכה"ג וגט דמי לממון עכ"ד ובמחכ"ה נעלם ממנו ד' התוס' בגיטין ד' ע"א ד"ה דקי"ל כו' בסוה"ד שכ' דגם לר"מ דסובר דע"ח כרתי מ"מ בעי' ע"מ דאין דשב"ע פחות משנים ודוקא לענין ממון דמהני הודאת בע"ד סגי בע"ח במקום הודאת בע"ד אבל בגירושין ל"מ הודאת בע"ד משום דאסר לה אכהן והוי חל"א ע"ש ומבואר דגם גבי גט בעי' דוקא ע"מ אף דהשטר כשר בממון וע"ע בתוס' גיטין י"ז ע"ב ד"ה עד שעת נתינה בזה והן אמת דמבואר ברש"י גיטין פ"ו דבכתב לה כת"י א"צ ע"מ כלל אבל היינו לר"מ אבל לר"א מודה דבעי' ע"מ ואמנם בחי' הרשב"א יבמות ל"א מבואר דבכת"י א"צ ע"מ כלל אבל ד' התוס' והרא"ש אינו כן וע' בב"י סימן קל"ג ועיין בב"ח שם מה שכתב ע"ד מהרש"ל בזה לשי' תוס' ורא"ש וע' בהגהות תוי"ט שם דלא ס"ל כן וגם לשי' הר"ן סו"פ המגרש שהעלה דמה שהגט ת"י האשה בחתימת עדים היינו נמי ע"מ אבל מ"מ מודה דלא דמי לממון וע' תוס' ורשב"א מגלה ט"ו דנחלקו אי בכת"י מהני בלא ע"מ דהתוס' שם כתבו דירא הי' מרדכי לגרשה פן יודע למלך והקשה הרשב"א דהי"ל לגרשה בכת"י ומבואר דס"ל דלא בעי' ע"מ דאל"כ אכתי יפורסם ע"י הע"מ והתוס' לשיטתם דס"ל דבעי' נמי ע"מ, וגם להרשב"א י"ל דמודה בגט שאינו כת"י רק ח"י עדים דבעינן נמי ע"מ, ועכ"פ מה יענה הנה"מ לשי' תוס' ורא"ש, וגם גוף הדבר שהקשה ע"ד נימוק"י יעוין בריטב"א יבמות שם הביא שם אח"כ בשם י"מ דהש"ש דפריך מנא ידעי היינו מנא ידעי' דמהני בכה"ג שאפי' הם מודים אין זה כלום דאין דשב"ע פחות משנים וה"ז כאומר גרשתי אשתי בלא עדים דל"מ כלל והא דאמרי' לעיל שמא חלצה סנדל א' היינו נמי בפני עדים יעו"ש ומבואר להדיא שהרגיש בקו' נה"מ וס"ל באמת דל"מ בלא עדים כלל גם בחליצה וע' בס' ישוי"ע שם שכ' דגם בד' נימו"י נפל ט"ס דאל"כ אין הבנה כלל למש"ש וכי אמרי' לעיל שמא חלצה סנדל וכו' ובע"כ דחסר שם וצ"ל כדברי הריטב"א ומעתה נהרס כל יסודו של הנה"מ, וגם בעיקר הדבר אי חליצה הוי דשב"ע תליא במחלוקת שהרי המרדכי פמ"ח תלי לה אי אין קידושין ת' ואי הוי ספק ממזר ולשי' כמ"פ אינו כן וע' נו"ב מ"ק א"ע סימן צ"ג בזה ובמח"כ נעלם ממנו ד' רשב"א וריטב"א ונימוק"י הנ"ל, ובאמת שלענ"ד מהש"ס דף ק"ה הנ"ל י"ל דהתם הש"ס קאי אליבא דר"ע והא דר"ע ס"ל דאין קידושין תופסין בח"ל וגם ביבמה ס"ל כן עתוס' יבמות מ"ט וע"ש בתוס' דף צ"ב א"כ לפמ"ש המרדכי דתליא אי קידושין תופסין א"כ לר"ע לשי' בודאי הוי דשב"ע משא"כ לדידן ודוק.
וגם עיקר הדבר שחידש הנה"מ שם דקיום הדבר בקידושין וגירושין תליא בנאמנות במח"כ נעלם ממנו ד' הריטב"א בקידושין מ"ג ע"א בסוגי' דשליח נ"ע שכ' בשם מורו דגם להסוברים בעלמא דאי למחזי אתי לא מתבטל שאר העדות מ"מ גבי קידושין אין העדות באה לאמת הדבר בלבד אלא אפי' ידעי' דקושטא דמלתא דקדשה אינה מקודשת בלא עדות ואין לקידושין קיום בלא עדים וגזה"כ הוא וכיון שכן שעת מעשה היא שעת עדותן וכיון דאיכא צירוף פ"ע כולן בטלו דומיא דבעלמא כשיש צירוף פ"ע כשבאו להעיד בב"ד שעדות כולן בטלה יעו"ש ומבואר דלא תליא בנאמנות כלל, והנה מ"ש הריטב"א דגז"כ הוא לכאורה קשה מנ"ל הא ודלמא באמת גם בגיטין וקדושין תליא רק בנאמנות ול"ה כלל גזה"כ ונ"ל ביאור דבריו דכבר כ' הרשב"א בחי' לקידושין שם דבגיטין וקידושין ל"ה חב ממש כמו בממון דאם לא תתרצה לא יוכלו אחרים לקדשה בע"כ ול"ה חוב לאחרים כ"כ רק דכיון דאיכא קצת חוב אקשינהו קרא לממון דאית בי' חוב ממש ומה"ט אם אמרה נתקדשתי בפני עדים והלכו למדה"י מהני שפיר משא"כ בממון מיהו עיקר מלתא לא מקיימא כלל אלא במיקיימי דבר והודאתה כמי שאינה כלל דא"כ גז"ש למאי אתי יעוש"ה ועקצה"ח סימן רמ"א ובאב"מ סימן מ"ב, והנה עיקר טעמא דל"מ הודאת הבעל והאשה משום דחב לאחריני ולכאורה ק' הרי כיון דשאחד"א א"כ אם האשה מודה שנתקדשה או נתגרשה כבר נאסרה לקרובי' או לכהן משום דשאחד"א וממילא שוב יהי' ההפסד לקרוב או לכהן דהא כבר כ' השעה"מ פ ט מאישות הט"ז בשם השטמ"ק דגם היכי דאסור משום דשאחד"א איכא בי' משום לפ"ע ע"ש וא"כ שוב כיון דגם אם לא נאמין להם מ"מ יפסידו הקרובים וכהנים שהרי נאסרת להם משום דשאחד"א ושוב ליכא חוב לאחריני ושוב תהי' נאמנת וכיוצא בזה כ' בתשו' מהרי"ט ח"א סימן א' בדין נדר לתועלת חבירו דהיכי דאין לו עתה לפרוע דליכא השתא טובה ותועלת לחבירו שוב יכולים להתיר לו נדרו וכתב שם הגע עצמך כשהדירו חבירו בנזיר אם יגלה רז אחד לחבירו ועבר וגלה ונאסר בנזיר דודאי יכולי' להתיר לו הנזירות כיון דכבר ליכא בזה תועלת לחברו כיון שכבר גלה סודו וה"נ בזה ע"ש וה"נ בנ"ד, ומזה מוכח דגזיה"כ הוא דאם קדשה בלא עדים אין הקידושין חלים כלל אפי' אם ידוע האמת שקדשה וא"כ שוב ל"ש בזה לומר דשאחד"א דגם לפי הודאתה לא נאסרה כלל לקרובים ושפיר איכא חב לאחריני ולכן ל"מ הודאתם כלל ומוכח כדברי הריטב"א ודו"ק, ובזה מיושב ממילא קו' הנה"מ שם שהקשה הרי בידו לגרשה והיכי דבידו מהני הנאמנות אפי' להוציא ממון, ולפמ"ש ניחא דבגיטין וקידושין לא תליא בנאמנות כלל ול"מ מה שהוא בידו כלל וא"ש.
שוב מצאתי בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ב סימן ע' שהאריך לדחות ד' נה"מ ואין פנאי לעמוד על דבריו ושו"ר דהרגיש במ"ש לעיל מהתוס' גיטין ד'. ובדין דיינים שנמצא א' מהם קא"פ שנחלקו האחרונים אי בטל כולו כבר כ' הברכ"י בחו"מ סימן ז' אות ל"א מתשו' הרשב"א בתשו' כת"י כלל ה' סימן י"א דאפי' לשמואל דסובר ב' שדנו דיניהם דין אם דנו ג' ונמצא א' בהם קרוב כיון דמקצת ב"ד פסול בטל כל הדין דומיא דעדים ע"ש וד' הרשב"א הנ"ל לא ראו כל האחרונים, גם בתשו' פאר הדור להרמב"ם סימן קפ"ו מפורש דדיינם שוים לעדים בכל דבר ואם נמצא בהם קא"פ הכל בטל, וכיון שהדבר מפורש ברמב"ם ורשב"א קם דינא הכי ובטלה מחלוקת האחרונים, ובודאי אי הוי חזי להו ד' רמב"ם ורשב"א הנ"ל הוי הדרו בהו.
ועתה נשוב לעיקרא דדינא דנ"ד והנה כבר הביא רו"מ דעת הסוברים דבראיי' לבד לא נפסל עדותן ולשי' כמ"פ גם בלא ע"מ כשר ולכאורה י"ל דלפ"ז הוי ס"ס ושריא ואף דהוי במקום חזקת א"א כבר נודע מ"ש הש"ג פא"ט ונשתמשו בו כל האחרונים דבספק פלוגתא אין לחוש לחזקה דאין החזקה מכריע הדין וגם אי נימא דגם בזה מהני חזקה יש לי לדון דרך פלפול דגם בספק השקול מהני בזה הודאת בע"ד דכבר הבאתי מהש"ס דקידושין דהא דל"מ בגיטין וקידושין הודאת בע"ד היינו משום דחב לאחריני ובגיטין היינו משום דנפסלת עי"ז לכהן, ומעתה כיון דלדידן באמת לשי' כמ"פ הגט כשר וספיקא מיהו הוי וא"כ עכ"פ תיאסר לכהן דסד"א לחומרא ולשי' רוב הפוסקים מה"ת לחומרא וא"כ כ כבר הכהן מופסד ועומד מלישא אותה ושוב ליכא בהודאתם חוב לכהן ושוב נאמנים מכח הודאת בע"ד וכיוצא בזה כ' הב"י ביו"ד סימן רכ"ח בשם תשו' הר"ן לענין דאין מתירין הנדר עד שיחול דהיכי דאיכא ספיקא דפלוגתא וסד"א לחומרא מה"ת א"כ מיקרי חל הנדר ושפיר מתירין אותו אף דהחלות הוי רק מספיקא מ"מ כיון דמספק עכ"פ אסור הוי חל הנדר בבירור יעו"ש וע' בתוס' נדה ו' סוע"ב שכ' גבי נולד לה ס"ט עד שלא גלגלה כו' דכיון דנולד בה ספק ואסור לכהן ושוב ליכא הפסד כהן ושרי לטמאותה בידים כיון דכל האיסור אינו משום משמרת תרומותי רק משום הפסד כהן יעו"ש וזהו ממש כהא דנד"ד, וע' במג"א סימן תט"ז סק"ג בשם הה"מ ג"כ סברא כעין זו.
וגם להסוברים דסד"א לחומרא הוי רק מדרבנן הרי כבר כתבתי דבנ"ד איכא ס"ס להכשיר הגט אלא דיש לחוש משום חזקת א"א וס"ס ל"מ במקום חזקה ואמנם לענין להנשא לכהן הרי בעודה תחת בעלה ממילא אסורה לכל העולם וליכא הפסד לכהן רק לאחר שימות בעלה ואם לא הי' מגרשה היתה מותרת לכהן ואיכא בזה הפסד לכהן וא"כ שוב אמינא שפיר דתהי' אסורה לכהן מכח ס"ס דליכא לגבי הא חזקה נגד ס"ס כיון דכל ההפסד הוא לאחר שתתבטל חזקת א"א דכל זמן שיש חזקת א"א ליכא הפסד כלל לכהן וא"כ כיון דאיכא ס"ס לאיסורא לכ"ע לחומרא מה"ת דאפי' בדרבנן מהני ס"ס לאיסורא כמ"ש המל"מ פ"א משאה"ט וכמ"ש באיסור תורה, וא"כ כיון דבין כך וב"כ אסורה לכהן שוב ל"ה חב לאחריני ומהני הודאת בע"ד, ודוק כי היא הערה נכונה ע"ד הפלפול, אחר זמן רב מצאתי בשו"ת שו"מ מ"ג ח"ג קכ"ג שרצה לחדש בנידון אחר כסברא זו ולא הביא מהר"ן וש"פ הנ"ל ודחה דמ"מ הוי חב דנ"מ בין ספק לודאי וכבר הוכחתי מתוס' נדה להיפוך, וע"ש שכ' בדין פנוי' שזינתה ורוב פסולים אצלה ונשאת וגירשוה והי' ספק בעדי' וצידד דבזה דבלא"ה אסורה לכהן משום זונה וליכא חב לאחריני שוב י"ל דהודאתם מהני והוא הערה נכונה אבל לפמש"ל בשם הרשב"א יש לפקפק בכל זה.
ואולם לדינא אין בזה תועלת דהתינח אם הבעל ג"כ מודה אבל אם הבעל מכחיש מאי איכא למימר כיון דנימא דליכא עדים מכחישים אותו, ויש לדון גם בזה דכל זכותו של הבעל באשתו הם רק בחיובים שמשועבדת האשה לבעלה ועתו"ס ב"ב מ"ח וכיון דלשי' כמ"פ הגט כשר הרי האשה יכולה לטעון קים לי כהסוברים דהגט כשר ונפטרה מחיובה ושוב ליכא לבעל זכות בה ושוב נאמנת גם לגבי הבעל וא"ל דלגבי בעל שוב מהני חזקת א"א לסתור הס"ס ז"א דכבר כ' הש"ך סימן ק"י דהחזקה מבטלת רק ספק א' ונשאר עוד ספק א' ומצי האשה לומר קים לי, ועדיין צ"ע בזה. אבל גם בעיקר ההיתר מכח ד' הרמב"ם שהובא בהג"ה סימן קמ"א סי"ג יל"ע דהתינח כ"ז שהגט ביד האשה אבל בזה"ז שהב"ד קורעין הגט י"ל דגם הרמב"ם מודה דבלא ע"מ ל"מ כלל ואולי י"ל דגם מה שהגט ביד ב"ד קרוע הוי הוכחה שבא לידם מיד האשה שנתגרשה בו וע' בר"ן סו"פ המגרש אבל צ"ע כי יש לפקפק, ושוב מצאתי בשו"ת הרדב"ז החדשות סימן ת"ט שכ' באמצע התשו' דכיון שהגט נמצא קרוע קרע ב"ד רגל"ד שהגיע לידה וכמו שהעיד פ' ואע"ג דאין דשב"ע פחות מב' נאמן דכן נהגו לקרעו אחר שניתן לידה אבל אם כ' ליתן ולא נתן למה קרעוהו וע"ש שצירוף ד"ז לשאר טעמים שכ' שם.
והנה במ"ש רו"מ עפי"ד הב"ש סימן קס"ט דכיון דל"ה בכנופיא אינו מתבטל גם בזה יש לפקפק דבשלמא התם מה שהב"ד רואין הרוק איננו כלל בגדר ראיית עדים דהתם גזיה"כ שיהי' רוק הנראה לעיני הזקנים וכך הוא גוף המצוה כמו דבעי שיהי' לפני היבם גופי' ורק די"ל דגוף מעשה הב"ד בטל עי"מ שנמצא בנוספים קא"פ לזה אמר דכיון שייחדו בפי' הב"ד של ג' לבד והנוספים לבד אין מבטלין זא"ז דכיון דכל ב"ד מהראוי שיהיו בכנופיא והם נתפרדו זמ"ז אין להם חיבור כלל אבל בנ"ד דישיבת ב"ד הוא רק לגבות עדות מפי השליח וקיום ההרשאה ואחר כל הגב"ע כבר נגמר מעשיהם ורק שיצטרכו אח"כ ליתן מעשה ב"ד ע"ז ומה שציוה להם לראות מסירת הגט אין זה בתורת מצוה וחיוב רק שיראו הדבר בגדר עדים א"כ באותה שעה הם רק עדים בעלמא ואטו אם יהיו שם כמה עדים ויעמדו קצת מהם וישבו קצת מהם וימצא אח"כ קא"פ לא יתבטל עדות כולן כיון דליכא הוכחה שנתפרדו זמ"ז בכדי שלא יהי' צירוף אבל הגם שיש לדחות קצת הראי' מהב"ש מ"מ מסתברא דבכה"ג אינם מצורפים יחד והב"ד שם ב"ד עליהם עד שיגמרו כל מעשיהם וכמ"ש בנה"מ הנ"ל ואין מצטרפים עם העדים בגדר עדות ולא נתבטל עדותן והגט כשר וכמ"ש רו"מ.
ובהיותי בזה נתעוררתי דלשי' נו"ב מ"ת שהעלה דגט בעי ב"ד דוקא א"כ יש לתמוה לפמ"ש הרמב"ן והרשב"א יבמות מ"ו דבזה"ז דליכא ב"ד מומחים ומהני רק משום דשליחותייהו דקמאי עבדינין הוי רק תקנתא דרבנן ומהני בגיטין מעושים משום דאפקעינהו רבנן לקידושין ע"ש א"כ לפמ"ש באס"ז כתובות ג' בשם הרמב"ן והרא"ה דכל היכי דאפקעינהו רבנן לקדושין מותרת מה"ת לכהן ורק מדרבנן אסורה ע"ש א"כ לפ"ז לא משכח"ל בזה"ז שתהי' אסורה גרושה לכהן כלל מה"ת כיון דכל הגיטין בעי ב"ד ומהני משום אפקעינהו וזהו נגד כל הש"ס ופוסקים, אבל נראה דבאמת הרי כל טעמו של נו"ב משום דגט מיקרי דין משום דאיכא ממונא דכתובה ע"ש וא"כ הרי לענין ממון שפיר מהני חזקת חכמים גם מה"ת דהפקר בד"ה וכיון דנפקע הממון שוב ליכא דין ומהני הגט גם בלא ב"ד גם בלא הפקעת הקידושין למפרע ושפיר אסורה גרושה לכהן מדאורייתא גם בזה"ז ודו"ק וזה נכון.
אך אכתי תיקשי לפמ"ש התומים סימן ט' בשם תרגום יונתן דגט בעי ב"ד דאורייתא א"כ תיקשי כנ"ל ועוד יותר תיקשי לפמ"ש הפ"י בקו"א לכתובות רפ"ק דגבי גט יבמה לא משכח"ל דין אין אונס בגיטין כיון דל"ש אפקעינהו וגם קדושי בעל, א' ל"ש לאפקעינהו ע"ש א"כ לשי' התרגום תיקשי איך משכח"ל כלל גט ביבמה גם בזמן הש"ס כיון דגט בעי ב"ד ובזה"ז ליכא ב"ד ושליחותייהו דקמאי עבדי' והוא רק תקנתא דרבנן ומשום אפקעינהו והא ביבם דגם ביאת זנות קנה, א"כ איך משכח"ל גט כלל, והנה לפמ"ש הנו"ב דב"ד של ג' הדיוטות סגי בגט ניחא אך הרי מדאורייתא גם בד"מ לשי' כמ"פ בעי מומחין ורק דשליחותייהו דקמאי עבדי' א"כ הדק"ל אך לשי' התרגום יונתן אולי סגי בהדיוטות.