שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן עט
להרב מו"ה יעקב שמשון העליר הלוי
אבד"ק בוזנאב. קבלתי מכתבו וע"ד השאלה שנתרצו הזובחים ליתן לו הוספה על השכירות מכל בהמה ועמדו לנגדו איזו אנשים ופיתו את הזובחים לחתום באו"ש שלא ליתן לו שום הוספה וכפי ששלחו לי העתק מן הכתב נאמר בזה"ל אנחנו הח"מ קבלנו ע"ע באו"ש ובח"ח ובנדר עד"ר שאין לו התרה עולמית שלא לשחוט שום בהמה הן גסה או דקה ובאם שישחוט אחר שלא לקצב לו הבשר הנשחט שום א' מאתנו הח"מ באם שיוסיף א' מאתנו או שום אדם אחר על התיקון שיש לנו מכבר ליתן להרב מוהי"ש נ"י היינו מכל גסה נ"ב צ"ל ומכל דקה י"ב צ"ל ובאם שיעבור א' מאתנו ויוסיף על סכום הנ"ל ויקח קויטיל מהרב הנ"ל אזי תיכף חל הח"ח והאו"ש שלא לקצב הבשר לפני שום אדם וגם אנו אוסרים הנאה שלנו כהקדש על כל א' מישראל הן מכאן הן מעיר אחרת עכ"ל והקצבים אמרו שלא אמרו להם רק שיהיו כנבלות וטריפות ולא שמעו ענין לשון הקדש כלל גם אומרים שהי"ל תנאי מפורש שחתימתם יהיו כלא אם לא שכל הזובחים יחתמו א"ע ועתה ב' מהם לא באו עה"ח והם לא כתבו כלום רק קצתן חתמו וקצתן חתמו במסה"ק ועל תנאי שחתם הראשון חתמו כולם ואמנם במה שאמרו ששמעו רק שיהי' כנבלה האנשים המפתים מכחישים ואומרים שקראו בפניהם הכתב כפי שכתוב בו, ומעכת"ה פתח בהצלתו דל"מ לפי דברי הקצבים שאמרו רק כנבלה א"כ הוי כמתפיס בדבר האסור ואינו נדר כלל ובכ"ז כיון דמבואר ביו"ד סימן ר"ה דיש להתיר הושיב ב"ד של ג' מעיר אחרת והתירו להם וגם כיון שהי' תנאי ע"מ שיחתמו כולם ונשארו ב' שלא חתמו בטל כל הנדר וגם כיון שנכתב בלשון עבר והוא טוען שלא קיבל ע"ע נאמן כמ"ש הנו"ב וח"ס וגם כי מה שקבלו שלא לשחוט כו' הלא הם אינם שוחטים וגם מה שאסרו הבשר הוי דשלב"ל וא"י לאסור על חברו כמ"ש בסימן ר"ד וגם מ"ש שאוסרים הנאה שלהם כהקדש מוכח שכל נכסיהם יהיו הקדש וכאן גם המשטינים אומרים שהי' הכונה רק על הבשר ונדר שהותר מקצתו הותר כולו וגם הוי נדר על דבר שא"ב ממש שלא ליתן הוספה ואין נדר חל על דשאב"מ וגם הוי נדר בלשון שבועה ובנוב"י ת' חיו"ד קמ"ה מבואר דבכה"ג גם עד"ר מהני התרה וגם אין מפורש ע"ד פ' ופ' ולשי' כמה פוסקים ל"ה עד"ר ובפרט שכבר הותר הנדר וגם מ"ש בסוף וגם אוסרים הנאה כו' י"ל דלא קאי ע"ז כלל שהוא עד"ר וכמ"ש כה"ג הנו"ב שם בסוף התשו' וגם בלקה"ק והגהת רב"פ מביאים תשו' ר"ש הלוי דבמקום עבירה ומחלוקת מתירים גם בעד"ר שלא לדעתם ממש עכת"ד מכתבו. ואבא על סדר דבריו והנה מ"ש דלפי דברי הקצבים הוי מתפיסים בדבר האסור ואינו נדר כלל הנה מלבד שדעת מהרלב"ח בתשו' סימן כ"ז דאי אמר הרי את אסורה עלי כאמי כיון שכבר נגמר לשון הנדר מקודם שוב אף שמתפיס אח"כ בדבר האסור הוי נדר וה"נ בנ"ד ואף שהכנה"ג פקפק בדבריו ועיין במל"מ פ"א מנדרים ה"ז דתלי לה באשלי רברבי דלשי' הר"ן ריש נדרים דגם בלא התפסה הוי נדר גמור ולא מתורת יד דברי רלב"ח נכונים אבל לשי' הר"ן בשבועות דהוי רק מתורת יד אינו כן וע' במח"א ה' נדרים סימן י"א שנתכוין לדבר א' עם המלמ"ל הנ"ל ל יעו"ש באורך, וגם בלא"ה הרי עיקר טעמא דמתפיס בדבר האסור דל"מ הוא משום דכל האיסורים שבתורה הם איסור גברא ונדר איסור חפצא וא"א להתפיס איסור חפצא באיסור גברא כמ"ש הריטב"א בקידושין נ"ד א"כ התינח בנדר אבל בשבועה שפיר מהני גם במתפיס בדבר האסור וכ"ה להדיא בריטב"א שעל הרמב"ן ריש פ"ב דנדרים בשם מורו יעו"ש היטב בכל הדיבור ההוא, וא"כ הרי בנ"ד קיבלו ע"ע גם באלה ושבועה, ובזה נדחה ג"כ מ"ש רו"מ דהוי נדר בלשון שבועה ובאמת בנ"ד קיבלו גם בשבועה ואם לא חל הנדר עכ"פ חלה השבועה ולכאורה י"ל דכיון דעכ"פ לא חל לשון נדר שוב הוי כהותר מקצתו והותר גם לשון שבועה, וכמש"ל סימן נ"ב וע"ש מ"ש בזה, וע' ביו"ד סימן רכ"ח סמ"ו ובש"ך ס"ק ק"י בשם רלב"ח במ"ש דבנדר ושבועה על דבר א' סגי בחד התרה אבל מ"מ משמע דכל חד הוי דבר בפ"ע אלא דמתירים ב' וג' נדרים יחד וע"ש סעי' ב', גם מה שהתירו כבר את הנדר אין בו שום תועלת דהא אין מתירין את הנדר עד שיחול והם קבלו עליהם שאם יתנו הוספה אז יחול האו"ש וא"כ קודם שנתנו הוספה וקבלו קוויטיל לא חל הנדר עדיין כלל וד"ז מתבאר מדברי הר"ן פ"ג דשבועות בסוגי' דאכלה לאיסורא והדר אכלי' לתנאי' דכל מי שאוסר עצמו בדבר א' אם יעשה כו"כ אין האיסור חל עד אחר שיעשה כו"כ יעוש"ה ובתשו' א' לזאלישטשיק (והוא לעיל סימן נ"ב) פלפלתי בדברי רש"י גיטין ל"ה ע"ב דנראה להיפוך וישבתי על נכון, ועכ"פ בנ"ד לא הועיל ההתרה לכ"ע אפי' בדיעבד.
גם מ"ש דמה שאסרו הבשר הוי דשלב"ל וממילא בטל כל הנדר ג"ז תלוי במה שנסתפק השעה"מ פי"ב מנדרים אי בכה"ג אמרי' נדר שבטל מקצתו כו' כיון דלא הי' לו מתחלה מקום חלות ועוד דעכ"פ השבועה שנשבעו שלא לקצב בשר חלה וכמ"ש לעיל וע' בשעה"מ פ"ג מנדרים ה"י דבאוסר הנאה סתם חל האיסור מגופו והוי כדשב"ל יעוש"ה. וגם מ"ש דבמה שאסרו הנאתם לא נתברר אי הוי ג"כ עד"ר לענ"ד הדבר ברור דכיון דכ' וגם כו' מוסיף על ענין ראשון דגם בל' בני אדם אמרי' וא"ו מוסיף על ענין ראשון וכמ"ש בחו"מ סימן קכ"ט ס"ז והוא מש"ס דב"ב קע"ו וגדולה מזו מבואר בתשו' מבי"ט ח"א סוס"י קס"א א וע' במהרי"ט ח"ב אה"ע סימן מ"ד בענין לשון וכן שהביא מכמה מקומות בזה וה"נ בנ"ד, וצ"ע על הנו"ב שלא העיר בזה, וע' שבועות ל"ו שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך דחייב על כל או"א דשבועה קאי על כל מה שאמר וה"נ בנ"ד, ועיו"ד רס"י רכ"ט ואמנם עיקר ההיתר בזה הוא מ"ש רו"מ מכח התנאי שהתנו באופן שיחתמו כולם ונשאר ב' שלא חתמו אך לכאורה יש לפקפק דכיון דקי"ל בכל התורה רובו ככולו א"כ ה"נ כיון שחתמו רובן כבר חל הנדר ואו"ש ואף דמהא דקונם שאינו נהנה לכולכם דאם הותר א' הותרו כולם המבואר ביו"ד סימן רכ"ט משמע דל"א בזה רובו ככולו דאל"כ מה מהני התרת א' הרי אכתי נשאר האיסור לגבי רובם וכן מוכח בש"ס דגיטין ס"ו כולכם כתובו דכל עשרה בעינן אבל י"ל דשאני היכי דמדבר לנוכח לכולם בודאי לכולם נתכוין משא"כ שלא לנוכח ומהא דגיטין בלא"ה י"ל דשא"ה דלחומרא הוא דאמרי' דבעינן כולם דוקא, אבל באמת מבואר באהע"ז סימן י"ז בסופו בקו"ע סימן רל"ב בשם תשו' מבי"ט סימן ע"ח בדין העיד על ספינה שהי' בה יהודי שנהרגו כולם דל"ש למימר רובו ככולו בלב"א אלא בודאי כולם דוקא קאמר ולא נמלט איש ע"ש וה"נ בנ"ד וע' בט"ז א"ח סימן ש"פ וסימן תקפ"ב סק"ג ות' מהרי"א א"ח סימן צ"ה בזה אבל בתשו' ריב"ש סימן תקי"א שהובא בב"י סימן רכ"ח בדין נשבע ע"ד כל הקהל מוכח דגם בלב"א רובן ככולן ע"ש ובש"ך ך סקנ"ח ותבין ובנ"ד הוי אומדנא דנתכוונו לכולם וי"ל דכ"ע מודו אך דיש לעיין בנ"ד באם שמכחישין המסטינים את התנאי אי מהני דלכאורה י"ל דכל כוונתם במה שאין רוצים שיתנו הקצבים הוספה לטובת עצמם כדי שלא ייקרו עי"ז את הבשר כנהוג וא"כ הוי נוגעין בעדותן ולא מיהמני כלל להכחיש הקצבים אבל הקצבים אינם נוגעים דאדרבא מריעים לעצמם ע"י דבריהם דאל"כ לא היו נותנים הוספה ועכשיו יתנו, אך דלפ"ז י"ל דשוב כיון שנשבעו הקצבים לאחרים אין נאמנים לומר שתנאי הי' בדבר וכמ"ש הש"ך שם לענין אונס וה"נ לענין תנאי וכמ"ש בס' עצי לבונה, ואי נימא דל"ה המסטינים נוגעים הי' מקום לומר דל"ה כנשבע לחברו אך לפ"ז שוב יהיו נאמנים להעיד דל"ה שום תנאי ולא אדע אם הם מכחישים את הקצבים בזה, אבל נראה דודאי הוי נוגעים בזה וכמ"ש וכבר נודע דכל שיש צד נגיעה של ממון אפי' על צד א' מאלף בדרך רחוקה ונפלאה הוי נוגע כמ"ש בחו"מ סימן ל"ז ומ"מ הקצבים נאמנים לומר שהי' תנאי משום דהא הש"ך שם כ' דברגלים לדבר נאמן גם בנשבע לחבירו ובנ"ד ג"כ רגל"ד הוי דבודאי לא נתרצו לחתום רק באופן שיחתמו כולם דאל"כ הא אחרים יעסקו במלאכתן והם יפסדו והוי אומדנא דמוכח, ואף דבעדות איסורים גם נוגע כשר מ"מ בכה"ג שהקצבים מכחישים אותם בודאי אין נאמנים לאסור על אחרים וע' בשו"ת הרא"ש סימן כ"ד בענין נגיעת הנקמה והשנאה וה"נ בנ"ד, ועוד נראה דגם אם יאמרו המסטינים שלא נתכוונו לטובת עצמם ואין להם נגיעה רק נתכוונו להרע לרו"מ אין נאמנים בזה דאאמע"ר ומהיכי תיתי יפסידו לרו"מ וא"א חוטא ולא לו ואף דאין היזק ממש וכמ"ש כה"ג הרמב"ן בדד"ג לענין כובש עדותו ועקצה"ח סימן ס"ו סקכ"ג מ"מ הרי כבר כ' הרמב"ם פ"ד דשקלים ה"ז דהדיינים נוטלים שכרם מתהל"ש לא הספיקו להם אע"פ שלא רצו מוסיפים להם כדי צרכן הם ונשיהם ובניהם ובני ביתם וע' ח"ס חו"מ סימן ה' היטב בזה א"כ חיובא איכא להוסיף ומכ"ש שאסור לגרום ולמנוע ביד אחרים שלא יתנו וכבר כ' הרשב"א הובא באס"ז כתובות י"ט דאפי' בדבר שהוא מצד חסידות אאמע"ר ואינו נאמן וה"נ בנ"ד (אבל המעיין ומצא דתליא בפלוגתא דר"מ ורבנן שם ואנן קי"ל כרבנן) וכיון שהם נוגעים לטובת עצמם שוב אינם נאמנים נגד הקצבים וא"כ כיון שהקצבים אומרים שהתנו בתנאי ממש עד שיחתמו כולם הנדר בטל (וע' תשו' מש"ג סימן כ"ד דברב שנתקבל ברוב מנין ובנין והתקשרו אנשים לנגדו אפי' בתק"כ הוי ש"ש ולא חל כלל ועכ"פ גם עד"ר מהני התרה ע"ש) וניהו דבמה שאמרו ששמעו רק שיהי' כנבלה י"ל דחתימת ידם מכחשת אותם ואינם נאמנים אבל בזה שהי' תנאי שפיר נאמנים, אך די"ל דכיון שהוכחשו במה שאומרים שא"ל כנבלה מחמת חתימתם א"כ הוחזקו כפרן ואין נאמנים גם על התנאי וגם באיסורים אמרי' דאי הוחזק כפרן אינו נאמן כמ"ש במהרי"ט ח"ב יו"ד סימן כ"ז וע' ירושלמי פ"ב דכתובות הנ"ל ה' וק"ע שם בדין אמרה א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני והוכחשה די"ל דשוב א"נ כלל גם במ"ש א"א הייתי והוי בעיא דלא איפשטא ע"ע בשו"ת ח"צ בנוספות סימן א' כמה דברים השייכים לתשו' זו וכנה"ג ח"מ סימן ע"ג סקי"ח אבל י"ל דלא חוחזקו כפרן כלל דשמא לא קראו בפניהם לשון זה רק חתמו והמסטינים אינם נאמנים דהוי נוגעים וכמ"ש ועקצה"ח סימן ר"ז, וע' מבי"ט ח"ג סימן ע"ו שכ' דבחתימה עבידי דחתמי אע"פ שלא קראו ע"ש היטב בזה שפסק להדיא דהחתומים על כתב באו"ש נאמנים לומר שלא הי' השבועה בפועל וגם אם עדים חתומים נאמנים לומר היפוך דברי השטר דעבידי דטעי בכה"ג ע"ש וע"ש ח"א סימן ר"מ ג"כ בזה, ואמנם מ"ש רו"מ במה שקבלו שלא לשחוט והלא הם אינם שוחטים מלבד דעכ"פ אין בזה התבטלות להנדר דשפיר יוכלו לקבל ע"ע שלא לשחוט וגם בל' ב"א כשהקצב מביא בהמה להשוחט לשחוט נקרא ע"ש הקצב שאומר שרוצה לשחוט בהמה כידוע וגם כיון דעל ידי השוחט שוחטה יתכן שפיר לשון זה וע' בתוס' מנחות כ"א ע"ב ד"ה שהכהנים שכ' דהא דאריב"ז מה שעשו ושרתו ידי שכחתי הכונה שעשו אחרים על פיו דריב"ז לא הי' כהן ולא עשה בעצמו ע"ש וע' צ"ק מנחות ע"ו סוע"א במ"ש לדחות ראיית בה"ז שכ' להדיא דל' אפיתי נהוג לומר באפי' ע"י אחרים יעוש"ה ותבין והוא כדברי ממש ומבואר דקרי לי' מעשה ידיו וה"נ בזה וע' יבמות פ"ו אוכלת בתרומה והכונה שנותנת רשות לשליח לתרום ולתקן שיהא ראוי לאכילה, ורואה אני הדברים ק"ו דהא מבואר בתשו' הרשב"א הובא באהע"ז סימן קמ"א דידו ממעט שלוחו ואפ"ה יתכן לקרות מעשה ידיו ומכ"ש בזה דשלוחו של אדם כמותו, וע' תשו' מהר"מ ב"ב החדשות סימן רי"א במי שנדר שלא לשחוק ושחק אחר עבורו דכיון דליכא בירור בלב"א למדין מלשון תורה דשלוחו ש"א כמותו וע"ש עוד בזה וע' יו"ד סוס"י רי"ז סמ"ח וה"נ בזה.
כלל הדבר דבנ"ד שנכתב בהכתב לשון השבועה בלשון עבר כבר כ' התה"ד הובא ברמ"א סימן רל"ב וסמ"ע סימן ע"ג דנאמן באמתלא וה"נ בנ"ד יש להם אמתלא טובה מחמת התנאי שלא חתמו כולם ומדינא א"צ התרה כלל ומ"מ מהיות טוב אחר שכבר עברו ונתנו הוספה וחל הנדר יתירו ע"י ג' שאינם נוגעים ובזה נצא מכל החששות דבדיעבד ד' הר"א דגם עד"ר מותר ואף שהאחרונים חלקו עליו כבר כ' הפ"י ליישב קושיתם ובהגהת רב"פ הביא מפיהמ"ש להרמב"ם שפסק ג"כ כן והאחרונים לא ידעו מזה וכיון דבנ"ד הדבר נוטה להקל גם בלא התרה יש לסמוך ע"ז וע' כה"ג בר"ן כתובות פ' הכותב גבי לוה ולוה יחלוקו, ובצירוף ד' כמ"פ דל"ה בנ"ד עד"ר כיון שלא פי' מי הם אף שעומד עליהם ויש להביא קצת ראי' מש"ס דשבועות ל"ה ע"א עמד בביהכנ"ס ועדיו ביניהם ואמ"ל משביעני עליכם אע"ג דקאי עליי' מ"ד כמאן דא"ל דמי דודאי להנך דקיימי' גבי' קאמר קמ"ל דמ"מ פטורים דלא יחד עדיו יעוש"ה ומבואר דהעמידה אצלם לא מהני כלל ואף דהתם דוקא בביהכ"נ או בסיעה של ב"א הוי כן היינו משום דמדבר לנוכח ואי הוי רק ב' אנשים הרי מדבר אליהם אבל היכי שאמרו סתם עד"ר ל"מ העמידה אצלם כלל ונלמד מינה דההוא דכמו דהתם ל"מ עמידתם כלל ה"נ בזה.