אור ברסלב

שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן עג

סימן עב

לכבוד הרבנים המופלגים בתורה הד חו"ה

מו"ה צבי רוזינצווייג נ"י וה"ה מו"ה יוסף

יאפיטער נ"י מזאלישטשיק. מכתבם הגיעני וע"ד שאלתם ברו"ש שהיו שותפין וחלקו והיו כמה סכסוכים ביניהם וקבלו עליהם בקגא"ס לפשר ד' אנשים בזבל"א וזבל"א וטען ר' כמה טו"ת על ש' ובתוך הטענות הי' טענה א' היות ש' לקח לחלקו מאה ק' חטים ובשעת חלוקה היו ביוקר ואח"ז נפל השער ורצה ראובן שישלם כפי שעת חלוקה וש' רצה לשלם כפי שהוזיל וההפרש עלה ע"ס מאה ר"כ חוץ שאר טו"ת הנ"ל וגם ש' טען נגד ר' איזו טו"ת ויצא הפסק מהם דהיינו א' מבוררי ראובן אמר הפסק שיתן ש' לר' סך שבעים ר"כ והתחילו רו"ש לבוא בחשבון זע"ז ושוב אמר א' מהבוררים בעוד הבע"ד לפניהם כי הסך שבעים הם חוץ הסך מאה בעד החטים וש' צווח שא"ר לקיים רק כפי פסק הראשון כי ע"י שהתרעם ר' על הפס"ד חזרו והוסיפו מאה ר"כ הנ"ל והעידו ב' בוררים שכן הי' כונתם שהסך אד יהיו חוץ מאה הנ"ל וא' מהם אמר אמתלא מדוע אמר רק ע' משום שהם סברו כי בהסך מאה כבר מוחזק ר' בהם והב' אמר שלא היו מרוצים עדיין שאר הנבררים על הפס"ד והי' עוד סכסוך על ל' ר"כ ובתוך כך קפץ א' ואמר הפסק ומ"מ אחר אמירת הפסק שתקו כמסכימים עכת"ד ד הטענות, ונסתפקו אי יכולים לחזור ולפרש דבריהם כן או דהוי כסותרים דבריהם לגמרי דבכה"ג גם ב' אינם נאמנים ואי יכולי' לחזור כ"ז שלא כתבו הפסק אף שכבר הגידו, והנה לענ"ד הדבר פשוט דהוי כסותרים דבריהם לגמרי וראי' לזה מהא דמבואר בסימן קמ"ו סעי' כ' מחלוקת הר"י והרשב"א בדין אמר בתחלה שהחזיק ג' שנים והביא המערער שטר על ד' שנים וחזר וטען המחזיק שהחזיק בו ז' שנים והביא עדים ע"ז ופסק הר"י דאינו חוזר וטוען דכיון שאמר בתחלה ג' שנים הוי כהודה דדוקא ג' ולא יותר ולכן אפי' הביא עדים ל"מ כלל דהוי הודאת בע"ד ודעת הרשב"א דיכול לחזור ולטעון דג' שנים הוי סתם שני חזקה ואפי' ביותר ולכן לא מיקרי חוזר וטוען ע"ש וא"כ מבואר מזה דדוקא התם דג' שנים סתם הוי שני חזקה בזה נחלק הרשב"א אבל בנ"ד לכ"ע הוי חוזרי' וסותרים דבריהם הראשונים וא"כ אין נאמנין לחזור ולהגיד, ואף דהש"ך סימן ל"ט סק"ל כ' דדיינים חוזרים ומגידים הנה מלבד דבתשו' פני משה ח"ב סימן ק"ז כ' דדיינים דמו לעדים וע' בברכ"י סימן כ"ג שלא הביא דברי הש"ך וע' בשע"מ סימן ק"ט שנעלם ממנו ג"כ דברי הש"ך אבל גם בלא"ה בפשרה אין יכולין לשנות הפשרה היכי דסותר לגמרי דבריהם הראשונים אם אינו סובל כלל פירוש זה וה"נ בזה, ואף דהתוס' ביבמות דף ז' ע"ב כתבו דהיכי דמוסיף לא מיקרי סותר וע' בתוס' יומא מ' אבל אחר המחילה אלף פעמים ונשיקת רגלים מרבותינו בעלי התוס' נעלם מהם דברי הירושלמי פ"ה דפסחים הל' ב' דמפורש להיפך וע' בשי"ק ומרה"פ וצי"ר שם וע' בתוס' זבחים מ"ט ובצ"ק שם, ויש להעיר מהש"ס דסוטה ט"ז ע"א כי קחשיב הלכה עוקבת ועוקרת הא עוקבת ומוספות היא ומוכח דהוספה ל"ה עקירה וע' בלח"מ פ"ב דברכות הל' ח' לענין ברכת הטוב והמטיב ודייק האמת דלשי' הטור הוספה מיקרי עקירה לפי תי' א' אבל לתי' ב' אינו כן וצ"ע שלא הביא מהש"ס דסוטה הנ"ל וגם מגמ' דזבחים ל"ד ע"א בהא דא"ל רבו הבא לי חטים והביא לו חטים ושעורים שאינו כמעביר על דבריו אלא כמוסיף על דבריו מוכח כן, אבל מכ"ז אין ענין לכאן דשא"ה דמוסיף דבר אחר ואינו עיקר אבל כשאומר מספר ידוע כיון שאמר מתחלה מספר קטן אם חוזר ואומר מספר גדול הוי סותר לגמרי דבריו הראשונים וכמו שהוכחתי מהא דחו"מ סימן קמ"ו הנ"ל ואין זה דומה להא דיש בכלל מאתיים מנה כמובן וע"ע ראי' בש"ס דב"מ ה' ע"ב ונימא שבועה שחצי' שלי מרע לדיבוריי' קמא שאמר כולה שלי וק' הא אינו אומר עתה כי רק מחצה ודלמא גם יותר ובע"כ כמ"ש ודו"ק אבל י"ל שא"ה דפוחת אח"כ ממה שאמר קודם גם י"ל דמ"מ מיקרי עכ"פ מרע לדיבורי' אף שאינו עוקר ממש, גם מה שנסתפק אי כל זמן שלא כתבו הפסק יכולים לשנות גם בזה הדבר פשוט דכיון שאמרו הפשרה אין יכולים לחזור ולשנות אם אין הלשון סובל ודברי הרשב"א שהובא ברמ"א סוס"י כ"ג אין להם ענין דהתם לא מיירי בסותר לגמרי וגם שא"ה שקבלוהו לזמן אזי בכל משך הזמן בידו לומר דעתו משא"כ בפשר סתם וע' בברכ"י סימן י"ב ס"ק כ' בשם תשו' מהר"י קשטרו דכיון שכבר אמרו הפשרה בפני בע"ד א"י לחזור ולשנות יעו"ש, וע' בתשו' שער אפרים סוס"י ק"ב דמשמע קצת להיפוך אבל המעיין ימצא דאין סתירה כלל (אגב ארשום בדין פסקו בסתם דמשמע לעולם ואח"ז פי' דבריהם על איזו זמן קצוב נראה דל"ה סתירה כדמוכח מהתוס' שבועות כ"ג ד"ה דלמא ע"ש ותבין) אך דבנ"ד כפי דברי העד ב' שלא הוסכם עדיין הפסק מהנבררים רק אחר שקפץ זה והגיד הפסק היו כולם כמסכימים בשתיקתם הרי גם בבע"ד היכי דשתק יכול לחזור ולטעון וכמ"ש הש"ך סוס"י פ' לדחות דברי רמ"א בזה וכ"ש בפשרנים ודוקא היכי דהוסכם הדבר ביניהם והגדול שבהם אומר בשליחותם הוי כהגידו הפס"ד משא"כ בנ"ד וא"כ יכולים לחזור ולומר הפס"ד בענין אחר, אך שלא הוזכר דבר זה רק בדברי בורר הב' אבל הראשון לא העיד ע"ז ומה שאמר הראשון שטעה וסבור שראובן כבר מוחזק הנה העד הב' לא אמר טעם זה, אך דאפשר לקיים דברי שניהם שב' הטעמים הם אמת ובפרט דהא אפשר לחזור ולדרוש מן העדים בזה אם אינם מכחישים זא"ז ואם אולי לא באו הדברים בביאור במכתבם ועכ"פ אם שניהם העידו שלא הי' פסק ראשון בהסכמה בהמו"מ שביניהם ורק ששתקו אח"כ נלע"ד דיכולים לחזור ולומר הפס"ד כפי שאמרו באחרונה וגם הראשון שאמר כבר דעתו הדבר פשוט דאף דבפשרה לא אזלי' בסתם בתר רוב מ"מ עכ"פ יכול לחזור ולבטל דעתו כיון שדבריו הראשונים נתבטלו, ע"כ נלע"ד דבאופן זה הי' בידם לחזור ולומר כדבריהם האחרונים, ואף די"ל דלא דמי להא דסוס"י פ' דהתם כשחוזר וטוען אומר כי לא שתק מתחלה דרך הודאה אבל בנ"ד הרי הם מודים שהיו כמסכימים וגם אין להביא ראי' מדברי מהרי"ק שורש קנ"ה שכ' דל"א שתיקה כהודאה בחזר וצווח אח"כ רק ביש צד זכות ג"כ לשותק אף שיש חובה ג"כ וע' בנה"מ סימן רצ"א סק"ה דדוקא בהודה לפני ב"ד מהני גם לחובה משא"כ בעלמא בעינן ג"כ צד זכות בדבר והי' מקום לומר דבנ"ד בפשרנים שאין להם צד זכות והם עצמם דייני' א"כ אין שתיקתם כהודאה ואי משום דאומרים בעצמם שהיו כמסכימים הרי הפה שאסור כו' והם אומרים שהי' כונתם חוץ מאה ר"כ מן החטים, אך י"ל דבדייני' הוי ג"כ בסתם שתיקה כמסכים שכן המנהג ע"פ הש"ע בגדול שבדיינים אומר כו', אבל מ"מ בכה"ג שעכ"פ אומרים אמתלא לשתיקתם הרי כ' הש"ך סימן פ"א בשם מהר"ם מרקנטי דל"ש שתכ"ה וגם כבר הבאתי מהש"ך סימן ל"ט דבדיינים ל"ש חוזר ומגיד ובכה"ג דהי' רק שתיקה לכ"ע י"ל כן.

ומ"ש לתמוה ע"ד תשו' הרמב"ן שהובא בב"י יו"ד סוס"י ק"י כבר כ' הב"מ סוס"י ק"י בתשו' שאלה דק' ליסא שא"א לעמוד על תוכן הכונה בזה וע' בבינ"א שער הקבוע סימן י"ב מ"ש בביאר דברינו ואין לעמוד כעת על דבריו וכיון שכבר נתחבטו בו רבים אין זמן להאריך בזה.

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה