אור ברסלב

שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן עב

סימן עא

להרב המופלג בתורה מו"ה שלמה מאיר הלוי

מאזיר מק' יאגליניצא דומ"ץ דשם. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין בכור שנפל בו מום והתירוהו אם מחויבין ליתן לכהן בזמן הזה שאין לכהנים יחוס ברור והרב דקהלתכם הורה דכיון דביורה דעה סימן שכ"ג מבואר באחרונים דבזה"ז אין ליתן החלה לכהן ובמג"א סימן ר"א כ' דאין נוהגין ליתן קדומה בכל הדברים וכ' דאפשר משום שאין בקיאין ביחוס ועמג"א סימן תנ"ז וה"נ בזה א"צ ליתן לכהן כלל ורו"מ תמה דא"כ מדוע לא כ"כ הפוסקים לענין בכור וגם הרי פודין בכור אדם ונותנין לכהן והביא בשם הספ"י שהעיר בזה מדוע בפה"ב נותנים לכהן ומברכין ולא בחלה וגם הקשה הא אה"ב אחה"ר וא"כ אף אי נימא דרובן פשרים אמאי חייב בפה"ב ותי' דבפה"ב אין הרוב נגד חז"מ דאין חזקה לבעה"ב כיון דב"כ וב"כ צריך הוא לשלם עכ"פ וכמ"ש הש"ך בח"מ בסימן צ"א כה"ג גבי חנוני ע"פ ובכ"ז לא ביאר מדוע בחלה אין נותני' לכהן ורו"מ כ' די"ל דהוי מיעוטא דל"ש ובכה"ג אזלי' בתר רוב גם בממון דהא עיקר טעמא דאין הולכין בממון אחה"ר משום דסמוך מיעוטא לחזקה וכבר כ' הרא"ש בפ"ק דחולין וכמה דוכתי דבמיעוטא דמיעוטא ל"א סמוך מיעוטא לחזקה וגם איכא חז"כ לאמותיהן ואיכא רובא וחזקה ומבואר בתוס' בכורות כ' דברו"ח מחויב ליתן לכהן אי ליכא רוב אחר כנגדו ובבכור ב"ט לפמ"ש הט"ז סימן שכ"א דטעמא דאין מברכין על בכור ב"ט משום דאינו נותן כלום דהוי כנולד בביתו של כהן א"כ הוי הכהן מוחזק נגד בע"ב והא דבחלה אין נותני' היינו משום דהוי הפסד מועט וכעין מ"ש תוס' בכורות ט' וזהו החילוק בין פסח לכל ימה"ש דבפסח מרובי' החלות כמ"ש המג"א סימן תנ"ז עכת"ד, והנה גוף הדין מבואר בתשו' מהרי"ט ח"א סימן קמ"ט דגם בזה"ז דהוי רק כהני חזקה מ"מ בכור בהמה חייב ליתן לכהן ול"א המע"ה כמו בספק בכור דסמכי' אחזקה ומלתא דפשיטא הוא כמו בכור אדם שפודין אצל כהן והמהרי"ט הוכיח מזה דגם בעלמא סמכי' אחזקה לגבי כהנים והוכיח ממעשים בכל יום שהרי אנו רואים שלכל קדשי הגבול אנו מחזיקי' אותם לכהני' כגון לתו"מ ולבכור אדם ובכור בהמה יעו"ש ומבואר דבבכור הוא דבר פשוט וכמו בבכור אדם, ואמנם מ"ש רו"מ דטעמא משום דאיכא רוח ובכה"ג מוציאין גם ממון הנה הדבר מבואר בגו"ר כלל ל"ט וגם הפ"י בכתובות בקו"א סימן נ"א להש"ס דף ט"ז העלה כן וע' בבעה"מ שם ג"כ בזה וע' בר"ן פ"ק דכתובות בסוגי' דפ"פ בשם הרא"ה ובפ"י שם דף י' דמבואר ג"כ כן, אבל מתוס' בכורות כ' שהביא רו"מ אדרבא הוא סתירה לזה דהתם הרי כ' מתחלה להדיא דגם ברו"ח אין מוציאין מיד כהן דהמע"ה רק אח"כ הקשו דהוא קצת תימא דלענין ללקות חשיב כודאי בכור ולענין נתינה יחשב ספק והיינו דהוי תרתי דסתרי בחד מקום וע"ז הוצרכו לתרץ דאיכא רובא להיפוך אבל היכי דליכא תרתי דסתרי ל"א בתר רו"ח להוציא ממון וע' במהריט"א שם בשם הרמב"ן שפסק באמת דאין להוציא ממון אע"ג דלענין מלקות לקי גם מ"ש דבמיעוטא דמיעוטא הולכין אחה"ר גם בממון היינו הך דברו"ח הוי מיעוטא דמיעוטא וכמ"ש התוס' בבכורות שם וגם בתוס' ע"ז ל"ז מבואר כן וע' תוס' ב"ק ל"ח ד"ה ועל הכותית כ' במש"ש דכל חדא מוקמי' בחזקת אביו דמוכח ג"כ דברו"ח הולכין גם בממון אחה"ר וע' בפמ"ג או"ח סימן ש"ל בא"א סק"י שנסתפק בזה וע' בהגמ"ר כתובות פ' אלמנה ניזונית דמבואר ג"כ דברוב גמור אזלי' בת"ר גם בממון וגם בתשו' מהר"י מינץ סוס"י י"ד מבואר כן וע' תוס' כתובות ע"ו דמבואר דבב' חזקות מוציאין ממון וכ"ה בתשו' הר"י אבן פלט שהובא בש"ך חו"מ סימן צ"א אבל אי נימא דגם ברו"ח אין מוציאין ממון א"כ גם בדאיכא מיעוטא דמיעוטא המע"ה, אבל לענ"ד עיקר הטעם לפמ"ש התב"ש סימן י"ח סקכ"ט להוכיח דחזקה שאנו מחזיקים בו אף שאינו ברור מ"מ גדולה חזקה וא"א לשנות והוכיח מהש"ס דכתובות כ"ד דהוי מהני החזקה לפלגא שלא אסרום בתרומה מפני שנהגו בהם ואסרו להם קדשים שעדיין לא נהגו בו היתר אע"ג דהא בהא תליא ותרומה חמירא לזר כקודש ויותר מ"מ במאי דאחזיק אחזיק ובמאי דלא אחזיק לא אחזיק ע"ש ובזה מובנים דברי המג"א סימן ר"א שכתב ליישב הא דלא נהגו להקדים לכל דבר דאפשר משום שאין בקיאין ביחוס וקשה דא"כ אמאי מקדימי' אותם לקרה"ת וע' במג"א סימן קל"ה בשם מהרי"ק בדין מקום שנהגו שהכהן יוצא וכמה כרכורים כרכרו בזה והא אין בקיאי' ביחוס ובע"כ דכיון דהחזיקו בזה גדולה חזקה ובשאר דברים שלא נהגו להקדימם הרי לא החזיקו ושפיר י"ל טעמא דאין בקיאי' ביחוס וכן בהא דחלה כתב מהרי"ו שלא נהגו ליתן לכהן וע"ז כ' הטעם דאפשר משום שאין בקיאים ביחוס והיינו דכיון דלא נהגו בזה לא אחזיק בהא אבל בבכור אדם ובהמה שכ' מהרי"ט להדיא דאחזיקי בהו כיון דאחזיק אחזיק, וזהו נראה טעם דברי הרמב"ם בפ"ז מהל' תרומות הל' ט' שכ' דהמצורע בזה"ז אינו טמא עד שיטמא אותו כהן מיוחס דוקא והיינו משום דכהני חזקה לא החזיקו בזה כלל, וע' בס' תו"א שנשאל הג' מהר"ז מדוע אין נוהגין בטהרת מצורע בזמנינו לפמ"ש הרמב"ם בפי"א מטו"צ ה"ו דטהרת מצורע נוהג בארץ וח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית והעלה מסברא דבעינן כהן מיוחס לזה ע"ש ובמח"כ לא ראה דברי הרמב"ם ה' תרומות הנ"ל, ואמנם בגוף הדבר מבואר בשו"ת שב"י ח"א סימן צ"ד שהעלה דבתרומה דאורייתא באמת לא אכלי כהני חזקה כלל משום חשש איסור ולא משום דאתי לאסקונהו ליוחסין וגם הג' מהר"ז בס' תו"א העלה כן וע' בשו"ת ב"א חאהע"ז סימן קכ"ב באורך בזה, ואמנם המהרי"ט כתב תרומה דאורייתא רק משום דלא ליתי לאסקינהו מתרומה ליוחסין ונראה דהעיקר כדעת מהרי"ט וראי' מדברי התוס' בע"ז י"ג ע"א שכתבו בהא דאין מחרימין בזה"ז ופירש"י דקסבר סתם חרמין לבדה"ב וכ' התוס' דיפה כיון דלמ"ד סתם חרמין לכהנים ליכא חשש תקלה שיכול ליתנו לכהנים מיד ע"ש ועתו"ס יומא ס"ו והרי חרמין כ"ז שהם ביד בעלים הוי קדש גמור כדאי' בערכין כ"ט א' וע' בתוס' יבמות צ"ט ע"ב ד"ה ואין כו' שכתב להדיא דגם בספק כהן מוציאין מידו החרמים דמספיקא אסור לו לאכלו ע"ש וא"כ איך אפשר ליתן לכהנים זה"ז סתם חרמים ובע"כ דהחזיקו בהן הכהנים בזמן בית שני ולמאי דאחזיק אחזיק וגם בשל תורה מהני חזקה, ובפרט גבי בכור בודאי צריך ליתן לכהן גם בזה"ז ולא מסתימת דברי הפוסקים לבד אנו למדין רק הדבר מפורש בתוס' בכורות נ"ג ע"א ד"ה ואיזהו עיקור כו' שכ' וז"ל בבכור בזה"ז לא הוה שרינן למיעבד הכי לעקרן דל"מ ישראל שיש לו לקיים מצות נתינה ולהמתין לכהן שירצה לקבלו כו' אלא אפי' קבלו כהן לא שרי לכהן להכניסו לכיפה כו' וי"ל בין בכור להקדש כו' דבכור דשרי בלא פדיי' איכא הפסד קדשים כו' ע"ש ומבואר דגבי ישראל לא הוצרכו להך טעמא כלל רק משום דאיכא מצות נתינה לכהן אסור לו לבטל המצוה ובע"כ דגם בזה"ז מחויבין ליתנו לכהן אף דהוי רק כהני חזקה ובע"כ כמ"ש דכיון דאחזיקו אחזיק, ובש"ס דתמורה ח' ע"ב מר זוטרא איקלע לבי ר"א א"ל ליטעום מר מידי אייתי לקמי' בישרא א"ל ליכול מר דמיברו משום דביכרא הוא מנא לכו הא א"ל דזבן לן פלוני כהן א"ל לא ס"ל הא דר"ה בדר"י מפני שנראה ככהן המסייע בגרנות יעו"ש בכל הסוגיא ועוד בכמה דוכתי ומבואר דהיו נותנים לכהן אף דתרומה דאורייתא לא אכיל דגם בזמן הש"ס היו רק כהני חזקה, וגם אי נימא דאותן כהנים שיש להם כתב יחוס לא ריעי חזקתייהו וע' בתוס' כתובות שם שכ' דעיקר הריעותא לפי שמצאו כתבי היחוס וע' בתוס' קידושין ס"ט ג"כ בזה ובזמן הש"ס הי' נמצא כהן כזה א"כ הרי גם בזה"ז יש בעולם כהנים שיש להם כתב יחוס ומחויב לחפש כהן כזה ולא להתיר לבעלים לאכלן ובע"כ דסמכינן אחזקה כיון שכבר החזיקו בהם וכמ"ש, ועכ"פ במידי דממונא שכבר החזיקו בו כגון פה"ב ובכור בהמה כמו שהעיד המהרי"ט כיון דלית בי' איסורא וא"א לקיים המצוה כלל בזה"ז רק בכהני חזקה בודאי א"א לחלק בין בכור אדם לבכור בהמה כלל וי"ל עוד דאף דהוי ספק ממונא ולהקל מ"מ בזה שא"א לקיים לעולם בענין אחר החמירו גם בספק ממון וכיוצא בזה כ' התוס' בכתובות כ"ח ע"ב לענין ס"ט ברה"ר דגבי שדה ביה"פ שלעולם יהי' השדה בספק גם בס"ט ברה"ר החמירו ע"ש וה"נ בזה וע' כעין חילוק זה בתוס' בכורות י"ב ב' גבי עומר בשביעית ועתו"ס כתובות מ"ז גבי אינו נפדית וא"ע ומהגם עכ"פ גם מי שא"ר ליתן הרי יוכל ליתן במתנה עמ"ל כמ"ש הריעב"ץ לענין פדה"ב אבל להפקיע לגמרי במה שכבר החזיקו ובכל העולם נוהגין כן וסוגיין דעלמא בזה ליתן לכהן וכמ"ש כל הפוסקים חלילה לשנות המנהג ואמנם מ"ש רו"מ דהכהן הוי כמוחזק בבכור תמהני דהא ממון שא"ל ובעים ומי יתבע וע' בכורות י"ח וכמה דוכתי דגם בבכור הוי כהן המע"ה אבל בזה י"ל דדוקא היכי דהוי ספק אי איכא חיוב בבכור כלל משא"כ בנ"ד שהוא חייב בבירור רק דהספק מי הוא הכהן גם מ"ש רו"מ דבמכירי כהונה הוי ממון שיל"ת כמ"ש הט"ז סימן שכ"ו סק"ב דהוי כאתי לידי' הנה בודאי אם נותן לו באמת אח"כ הוי כאתי לידי' מעיקרא וכדאיתא כה"ג בשבת דף קמ"ח ע"ב כיון דרגיל אצלו כמאן דאימנו בי' מעיקרא דמי ע"ש ובש"ס דחולין קל"ג ע"א האי כהנא דאית לי' צ"מ בשבבותי' ודחיקא לי' מילתא ליזכו לי' מתנתא ואע"ג דלא אתי לידי' במכירי כהונה ולוי' והיינו ג"כ היכי דאתי לידי' לבסוף איגלאי למפרע והא דכ' התוס' בבכורות ל"ה ריש ע"ב דהא דלעיל י"ח אמרי' בחצר בעה"ב ורועה כהן דלר"ט אקנוי אקני לי' מקום בחצירו היינו במכירי כהונה ומוכח דגם לענין ספק בכור לחייבו ליתן לכהן מהני זכות דמכירי כהונה או שהוא אוהבו ורגיל אצלו היינו לר"ט דס"ל דמקני לי' מקום בחצרו מעיקרא ושוב אין בידו לחזור אבל לר"ע דסובר דבמקום פסידא לא מקני והמע"ה א"כ גם במכירי כהונה אין הכהן מוחזק, וכן הא דכ' התוס' בב"מ ו' ע"ב בהא דת"כ אין מוציאין מידו והקשו דאמאי אין מוציאין הלא הבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר ותי' דמיירי במכירי כהונה ע"ש היינו משום דתפסו הכהן כבר ועקצה"ח סימן רע"ח סקט"ו מ"ש ע"ד תשו' מהרי"ל בזה וכן בהא דגיטין ל' גבי המלוה את הכהן כו' דמשני דבמכירי כהונה היינו ג"כ בכה"ג שאינו חוזר בו מליתן לו אבל היכי דחוזר בו מליתן לו הרי יכול לחזור בו וא"כ גם בספק אם מחויב ליתן י"ל דל"ה מוחזק והא דכ' התוס' בב"ב קכ"ג ע"ב גבי הא דבכור נוטל פ"ש בזרוע ולחיים וקיבה ופריך הא הוי ראוי ומשני במכירי כהונה וכ' התוס' דבכל דוכתי עביד מ"כ מוחזק משום דאף דאם רצה יכול לחזור בו מ"מ כל כמה דלא הדר הוי כמוחזק ע"ש היינו לענין שלא יהא ראוי אבל מ"מ אינו מוחזק ממש והוי מוציא מיד בעה"ב המוחזק היכי דהוי ספק אם מחויב ליתן לו וכדמוכח מהא דבכורות י"ח הנ"ל, ובעיקר הדין כבר כתבתי דכבר הוחזקו כהני זה"ז בפדיון בכור אדם ובכור בהמה וחלילה להוציאם מחזקתם ולבטל המצוה וע"ז נאמר ושחתם ברית הלוי כו'.

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה