שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן עא
לכבוד החריף מו"ה מרדכי איינלעגיר נ"י בק'
קאזליב נכד הרב מבאלשוויץ. ע"ד שאנחו בדין ראובן שתבע את שמעון מאה וחמשה עשר ר"כ דהיינו מחמת שהלוה לו מאה ר"כ על עיסקא ט"ו ר"כ לשנה וכבר עבר שנה א' וטען שעשה עמו ה"ע כנהוג ונאבד ממנו כתב הה"ע או שעשה עמו ה"ע בע"פ והלוה טוען שהלוה לו על גמ"ח הסך הנ"ל והודה שמגיע לו הסך מאה קרן אבל עיסקא אין מגיע כלל כי לא נדבר משום עיסקא והביא רו"מ דברי העצי לבונה יו"ד קס"ט שפסק דבזה כיון דל"ש חזקת לא שביק היתרא וכו' ישבע הלוה ויופטר ורו"מ פקפק בזה דהא מבואר בחו"מ סימן צ"ג ס"ט דאם תבע את חבירו שעשה עמו שותפות והלה כופר דפטור משבועת השותפות ומהיסת כיון דאפי' אם יודה אינו חייב אלא שבועה וה"נ בנ"ד דעיסקא דידן הוא רק שמתפשר בעד סך כו"כ בעד חלק ריוח שלו ואם לא הרויח פטור בשבועה וא"כ עכשיו שכופר ואומר שלא לקח על עיסקא כלל הוי שבועה על שבועה עכת"ד אמנם לענ"ד דברי העצ"ל נכונים ואין לו דמיון כלל להא דסימן צ"ג דדוקא התם שאין לזה שום תביעת ממון על חבירו דהא אינו טוען טענת ברי רק שחושד את שותפו מספק אולי העלים איזו דבר ולכן אין בידו לתבוע שום סך ממון משותפו וכל תביעתו הוא רק שבועה שתבעו שישבע לו שבועת שותפות כתקחז"ל וא"כ כשהוא כופר ואומר שאינו שותפו כלל הוי שבועה על שבועה אבל בנ"ד שהעיסקא נעשה בהתפשרות סך ט"ו ר"כ וכ"ז שאינו נשבע לו שבועת לא הרוחתי ממון הוא חייב לו ומה"ט פסק בשו"ת טור האבן סימן מ"ה דגם אם מת המתעסק מוציאין מהיתומים גם הריוח דהתקנה כך היתה דכל זמן שאינו נשבע חייב לו הממון של ההתפשרות וזהו דלא כמ"ש בשו"ת ח"ס חחו"מ סימן קל"ו (ויל"ע מסימן ק"ח סי"ח בע' ש"ך שם סקל"ד מתוס' ורא"ש דגיטין נ' וה"נ לא עדיף מהתנה ויש לחלק וקצרתי) וע' בס' עצ"ל יו"ד סימן קע"ז ג"כ בזה ומה"ט א"צ הנותן לקב"ח כלל קודם שישבע המקבל שבועת לא הרוחתי, וא"כ הרי הוא תובעו ממון ממש כל זמן שאינו טוען ונשבע שלא הרויח וכשהוא כופר ואומר לא קבלתי המעות בעיסקא כלל הוי כפירת ממון ממש ואין זה בכלל שבועה על שבועה ואף דאם הי' טוען ואומר לא הרוחתי יוכל ליפטר בשבועה מ"מ הרי לא טען כן ואין לנו לטעון עבורו, וראי' לזה מדברי הרמב"ם פ"ב משכירות וטוש"ע ח"מ סימן רצ"ו סעי' ב' דאם טען השומר לא הפקדת בידי ולא נעשיתי שומר נשבע היסת ונפטר והרי התם גם אם הודה שנעשה שומר אכתי אם יטעון נאנסו יופטר בשבועה א"כ נימא דהוי שבועה על שבועה ובע"כ כמ"ש דאף דאם יטעון נאנסו יופטר בשבועה מ"מ כל זמן שלא טען כן ממון הוא חייב לזה והוי כפי"מ וחייב לישבע היסת ואין כאן מקום לפטרו רק מכח מיגו אי בעי יטעון כן וקי"ל דל"א מגו לאפטורי משבועה ובפרטן בהא דנאנסו בלא"ה ל"ה מיגו כמ"ש הסמ"ע סימן ק"ח אבל גם בנ"ד ל"מ מיגו לפטרו וכבר כ' הש"ך סימן צ"ה סקי"ז דגם להסוברים דאמרי' מיגו לאפטורי משבועה היינו בשבועת התורה אבל בהיסת לכ"ע ל"מ מיגו לאפטורי וכמ"ש בתשו' הריטב"א שהובא בב"י סימן ס"ו יעו"ש, ולכאורה עלה בלבי דיש לדחות ראי' זו לפמ"ש הש"ך סימן צ"ג שם סקי"א ליישב קו' הסמ"ע שהקשה מדברי ר"ה שהובא בטור סימן פ"ז בדין אמר נשבעתי דבש"ד חייב לישבע היסת ותי' הש"ך דהכא דהוי שבועת המשנה הוי תקנתא לתקנתא ע"ש א"כ לפ"ז י"ל דשא"ה בסימן רצ"ו דשבועת נאנסו הוי שבועה דאורייתא לכן צריך לישבע היסת משא"כ בנ"ד דהוי תקנתא לתקנתא אבל באמת ז"א חדא דהא התומים שם דחה תי' הש"ך מדברי הרא"ש פ' הכותב שכ' דלשי' הרי"ף גם בשבועת המשנה דינו כשל תורה ועבדי' תקנתא לתקנתא ובע"כ דהתם לא הוי טעמא משום דהוי תקנתא לתקנתא רק משום דאין נשבעין רק על כפירת ממון וכאן ל"ה רק כפירת שבועה כיון דאינו תובעו ממון רק שבועה משא"כ בנ"ד וע' בנה"מ סימן ע"ב ס"ק כ"ז במש"ש דהוי שבועה על שבועה דמוכח דס"ל דגם בשל תורה כן הוא וצ"ע ועוד דבאמת בעיקר החילוק של ר"ה בין שבועה של תורה לדרבנן כבר תמה הבעל העיטור דהא אין נשבעין רק על כפי"מ ואולם היטב אשר דיבר בזה השע"מ סימן פ"ז שם דכיון דבשבועה דאורייתא נחתי' לנכסימן א"כ הוי כפי"מ ממש יעו"ש וא"כ זהו עיקר החילוק בין ש"ד לדרבנן דבדרבנן כיון דלא נחתי' לנכסימן לכן ל"ש לתקן שבועה ע"ז ובזה מיושב הא דסימן צ"ג הנ"ל דאע"ג דשבועת שותפין הוי שבועת המשנה מ"מ כיון דלא נחתי' לנכסימן אם אינו נשבע א"כ אין כאן כפי"מ והוי שבועה על שבועה, ומעתה לפ"ז בנ"ד בעיסקא דכ"ז שאינו נשבע שלא הרויח חייב ליתן כפי ההתפשות ומוציאין ממון ממנו א"כ דמי לשבועת התורה דהוי כפי"מ ממש ובעצמו נתחייב בזה והוי חיוב תורה ואף דהוי רק מתקנת מור"ם מ"מ הרי גם ממון שנתחייב מדבריהם דמי לענין שבועה לשל תורה וכמ"ש בקצה"ח סימן פ"ז סקל"ב להוכיח בזה דלא כהש"ך, ואני מצאתי בריטב"א שבועות ל"ב ב' שכ' להדיא דגם במעות של תק"ח הוי כפי"מ לענין קרבן שבועה ומוכח כהקצה"ח וגם להש"ך נראה דבנ"ד כיון דנתחייב בעצמו ונהגו כן שוב הוי חיוב של תורה וכמ"ש כה"ג הפ"י גיטין דף ל"ה דגם למ"ד כתובה דרבנן היינו שמדרבנן מחויב (ועי' בב"י חו"ח סימן צ"ז סמ"ב בדין מזונות האשה דאע"ג דהוי מדרבנן מ"מ אם כ' בשטר שוב הוי מה"ת למ"ד ש"ד ע"ש) בדבר שיתחייב א"ע בזה אבל אם כבר נתחייב הוי חיוב של תורה וכבר קדמו בזה הרמב"ן על התורה פ' תצא בפסוק ופרשו השמלה כו' וענשו אותו מאה כסף כי המנהג הי' לכתוב מוהר נ' כסף והתורה תעניש בכפל ואע"פ שהכתובה מדבריהם היינו למי שישאנה סתם אבל המנהג הי' לכתוב מוהר לבתולות והרוב יעשו כן ע"ש (וע' תשו' אבני זכרון לחאה"ע סימן ב' שהעיר מדעתי' דנפשי' בסברא זו וע"ש שכ' סתירה מתוס' ר"פ אע"פ וע"ש נ"ד ד"ה ולעוברת דמשמע כדבריו שוב מצאתי בחי' עט"ח שבועות ל"ב שהעלה כן והביא ד' רמב"ן ע"ש וה"נ בזה, ועוד דמהו בכך שהחיוב רק מכח תקנה מ"מ כיון דעכ"פ צריך לשלם א"כ הוי כפי"מ וצריך לישבע היסת עכ"פ דהא גם היסת הוי רק מדרבנן וגם במעות המחויב מדרבנן איכא היסת וכמ"ש הגאון בעל גו"ר בס' גן המלך סימן י"ח וע' בש"ך סימן צ"ו סק"ה בזה וע' חי' רשב"א גיטין מ"ז בהא דמביא ביכורי אשתו שהקשה תוס' דהא פירות נ"מ דלבעל רק מדרבנן ותי' דהתנו מתחלה כן וזהו מוהר ומתן הכתוב בתורה כו' ע"ש, וכפי הצעת שאלתו הוי בנ"ד מב"מ וחייב ש"ד ואולי טען הילך הקרן ואנכי לא ידענא גופא דעובדא היכי הוי ועוד נראה דגם היכי דא"צ לישבע משום דהוי כשבועה על שבועה וכהא דסימן צ"ג הנ"ל מ"מ בודאי עכ"פ יכול להטיל ח' עליו וכן מוכח בב"י אהע"ז סימן קי"ח בשם מ"כ בדין אשה שכ' לה בעלה שהוא פוטר אותה מכל שבועה ומכל חרם כו' וסיים שם דלענין מה שחושדים היורשים שלקחה כתב ביטול הפיטור יכולים להחרים ולכלול בכלל הח"ס שלא פטרה רק במה שהוא ממינו כו' יעו"ש כי קצרתי ומוכח דגם מה שחושדים שהי' כתב ביטול על הפיטור והיא לקחה אותו יכולים להחרים ויכללו בכלל החרם גם טענותם שהי' רק על ממונו דהא בע"כ מיירי הכא שכתב בשטר פיטור שעשאה כב' עדים דאל"כ הרי כתב לעיל שאינה נאמנת כלל לעשות הקדש ובעכצ"ל כמ"ש דמיירי שעשאה כב' עדים רק כיון דחושדין אולי הי' כתב ביטול על הפיטור ואין נשבעין על טענת ספק ולכן כ' דיכולים להחרים עליו בזו וממילא יכללו גם נגד הטענה שטענו שאין זה ממונו ולא האמינה הבעל בכך וכמ"ש לעיל מזה יעוש"ה ותבין, ועכ"פ מבואר דאף דכל הטענה הוא אם האמינה או לא וגם אם אין לה נאמנות מחיובת רק לישבע והוי שבועה על שבועה מ"מ עכ"פ יכולים להטיל ח' סתם וא"כ לפימ"ש בתומי' ונה"מ סימן פ"ז דבזה"ז מחויב לקב"ח לנוכח א"כ ה"נ בנ"ד עכ"פ צריך לקב"ח לנוכח לכ"ע. ודוחק לומר דקאי שם אהיכי דקרעה השטרות או נתנה אותם להקדש דחייבת לשלם אם לא הי' מאמינה וכמש"ל דלא הו"ל לסתום דהא מבואר שם לעיל שנסתפק אם הי' כן או לא והו"ל לתלות גם בתנאי זה אם הוא כן ובע"כ דמיירי בכל גווני וע' בח"מ סימן פ"ז סכ"ז בהג"ה דמוכח ג"כ דגם באינו כפי"מ אפ"ה צריך לקב"ח ע"ש ותבין אבל בסמ"ע סימן פ"ז ס"ק ע"ב וס"ק ע"ג מוכח דגם ח' סתם אין מטילים בכה"ג וצ"ע, אבל העיקר נראה דבנ"ד צריך לישבע וכדברי העצ"ל כנלפע"ד, ובגוף הערתו יעוין בט"ז יו"ד סוס"י קס"ט שם ובשע"מ שם בזה וכה הראוני בתשו' נו"ב מהדו"ת ח"מ סימן כ"ג שפסק כדברי רו"מ ולפענד"נ כמ"ש.
ומה שהאריך רו"מ בדין עיסקא שבזה"ז והמקבל חייב עוד לבע"ח אחרים אם הנותן קודם לשאר בע"ח דנהי דקי"ל דהנותן קודם י"ל דהיינו בעיסקא שבזמן הש"ס אבל עיסקא דידן הוי רק להתירא דרבית אבל לענין ממון הוי כשאר שכירות מעות וי"ל דתליא אי מהני אודייתא בשקר לאפקועי איסורא שהאריכו בזה הט"ז יו"ד סימן קס"ט והקצה"ח סימן קצ"ד והביא מדברי סמ"ע וקצה"ח סימן ק"א לענין אי מורידין לשומא בעד העיסקא ולפענ"ד כל דבריו אינם נראים בזה דאדרבא לענין דין ממון בודאי מהני אודייתא וא"כ אם אינו מרויח א"צ ליתן לו כלום גם בלא רבית וכבר הארכתי בזה בתשו' לק' בוברקא ולק' טשארטקוב במ"ש התב"ש דהערמה בדאורייתא אסור ואני הבאתי דברי תשו' מיימוני לס' קנין סימן ט"ז דמוכח כהתב"ש והעליתי ליישב קושיות האחרונים עליו ותו"ד דהיכי דהוי הערמה מוכחת בודאי אסור רק אם אין הערמה מוכחת יש להתיר גם בדאורייתא והוכחתי כן מסוגי' דבכורות ל"א ע"ב בהא דמבליעו בעורו וחלבו וביארתי בזה הסוגי' שם והבאתי מש"ס דעירובין כ"ז ועוד מכמה מקומות וגם הא דנהיגין לעשות ה"ע לענין רבית דאורייתא היינו ג"כ לפי שאינו ערמה כיון דאם אינו מרויח ורוצה לישבע אינו משלם כלום, ועכ"פ לענין דין ממון בודאי מהני הודאתו ודייני' לי' כדין עיסקא שבזמן הש"ס שוב מצאתי בס' עצ"ל יו"ד קע"ז סעי' ל"ו בשם ת' הה"כ מפורש דגם בעיסקא דידן דינו בכל דבר כעיסקא שבזמן הש"ס והוי ברשותו דמרי' ולא ניתן להוציאה ע"ש, אך לכאורה יש לדון בזה לפמ"ש בקצה"ח סימן מ' וסימן קצ"ד דאודייתא בעי עדים דוקא א"כ עיסקא שעושין בזמנינו בלא עדים כלל ל"מ ההודאה כלל ואף דהנה"מ שם חולק עליו כבר חזר וקיים דבריו במש"נ שם וגם בגי"ת ח"א שער מ"ג בסופו מבואר ככל דברי הקצה"ח בזה וכמ"ש בשו"ת שו"מ ח"ג סימן ק"ל אבל מ"ש שם מדברי הרשב"א שהובא בב"י ח"מ סימן רנ"ב דמבואר שיהי' דוקא בפני עדים נראה די"ל דתליא אי אודייתא מהני בתורת קנין או רק בתורת הודאה וכבר נחלקו בזה בשו"ת פני משה ח"א סימן ס"ד עם בעל בני יעקב וכמו שהעתיק דבריהם הברכ"י חו"מ סימן מ' שם באריכות והוכיח שם מדברי תוס' וריטב"א דהוי קנין גמור ולכן א"צ עדים אבל בדברי הרשב"א שם מבואר דסובר דל"ה קנין רק הודאה בעלמא ולכן בעינן עדים, אבל גם אי נימא דבעי עדים שיהי' הודאה גמורה מ"מ לפי המבואר בסימן פ"א סי"ז דגם בנתן לו כת"י הוי הודאה גמורה א"כ גם בעיסקא שבזה"ז שנותן לו ה"ע שפיר מהני בתורת הודאה רק לענין קדומה במקום שטרות תליא במ"ש הש"ך חו"מ סימן מ"ג סק"ח ובקצה"ח סימן ס"ט אי מהני כת"י נגד שטר יעו"ש ותבין, אבל אם עשה עמי עיסקא בע"פ כיון דהודאה בלא עדים לא מהני יש לדון דכיון דהוי הערמה ל"מ ההיתר כלל, אבל יש לצדד דבנ"ד לא דמי כלל להודאה בשקר דכיון דהוא לוקח המעות ומתנה עמו בתורת עיסקא אין כאן הודאה בשקר כלל דדברים שבלב לא הוי דברים ואף דהוי הערמה מ"מ גמר ומתחייב להנצל מאיסור רבית ואנן סהדי בזה וכעין מ"ש התוס' בב"מ ל' ובשבת י"ח גבי גיגית דמפקר לה.
מ"ש ליישב דברי נה"מ סימן קפ"ב ממה שהשגתי עליו בחיבורי סוס"י קפ"ח וכ' דהנה"מ מיירי רק היכי דעשו המוכר ולוקח כל ההשוואה ביניהם בעצמם רק ששלח לו המעות ע"י העכו"ם ובזה י"ל דאין חולק עליו לפענ"ד כיון דאין הכסף קונה רק בכונת קנין ובלאו הכסף ל"מ הפיסוק דמים כלל א"כ אף אי בעלמא מהני כונת משלח בצירוף מעשה שליח ועקצה"ח סימן רה"ע היינו היכי דהשליח הוי כיד משלח אבל בעכו"ם דאין שליחות לעכו"ם לכ"ע ל"מ כונת משלח ולכן בע"כ בעינן כונת שליח וכיון דאשל"ע אמאי יועיל בזה יותר מבשאר קנינים וההשואה אין מעלה ומוריד כלל בזה ויותר אין פנאי להאריך, ואחר הימים נשאלתי מח"א מק' פאטיק אי בעיסקא בזה"ז שייך דין פועל חוזר כיון דהוי רק להפקיע איסור והראיתי לו ד' עצ"ל סימן קע"ז סל"ו שהביא בשם הג' מ' אביגדור לחלק כן וע"ש מ"ש ע"ז באורך.