שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן סז
להרב החסיד בנש"ק ר' בנימין וואלף
גוטעסמאן ז"ל מאוזיראן. ובדבר השאלה הב' בא' שדר עם אשתו כמה שנים ולא הו"ל בנים ואמרו לו סגולה שיגרש אשתו ויחזור וישאנה ונתרצו לגירושין ונסעו לבארשטשיב לגרשה שם כי בקהלתכם לא נהגו לסדר גיטין וכשהלך מבית המלון להב"ד אמר לאשתו במעמד הבע"ג דע לך שאני הולך לגרשך על אופן שתחזור ותנשא לי, וגירשה שם בב"ד בביטול מודעי ותנאים כפי המבואר בסדר הגט ולא הזכיר שם שום דבר מתנאי הנ"ל ועתה תבע אותה לחזור ולהנשא וחזרה בה האשה ולא תרצה להינשא לו והנה לפני איזו שנים הי' שם המגרש יוסף דוד וזה ערך ג' שנים קראו אותו עוד כן לס"ת בשני השמות ואח"ז נשתקע שם יוסף ונקרא רק בשם דוד הן לס"ת הן בפי כל, ובשעת גירושין לא הזכיר כלל שם יוסף רק נכתב בשם דוד ועתה אומר המגרש כי בכונה העלים שם יוסף לבלי להודיע מזה לב"ד כלל באמרו בלבו אולי לא תרצה האשה לחזור ולהנשא לו אזי יהי' בידו לבטל הגט עי"ז עכת"ד השאלה, והנה בדין נשתקע כבר הארכתי בתשו' מהרש"ם ח"א סימן פ"ג וח"ב סימן קע"ט עש"ה ועפי"ד שם נמצא דבנ"ד כיון דעברו איזו שנים שלא קראו אותו רק בשם א' הוי נשתקע שם ב' וא"צ להזכירו בגט כלל ואדרבא אם יזכירוהו יש לחוש לחשש שינוי השם וכמ"ש הפוסקי' דאסור להזכיר שם הנשתקע וע' בג"פ למהרמב"ח שם היטב בכ"ז, ולדעתי כיון דבל' יום מיקרי הוחזק השם א"כ גם לענין נשתקע נראה כן, אבל צ"ע למעשה, וכן מצאתי בשו"ת חא"ש סימן פ"ה שפסק כן ובדבר מה שנסתפק מעכת"ה במה שאמר לה מקודם שהוא מגרשה באופן שתחזור ותנשא לו ובפרט שהוא לפי דעתו עשה בכונה להעלים שם זה בכדי לבטל הגט והנה כבר נאמר עובדא כיוצא בזה בשו"ת מאיר נתיבים סימן כ"ו בא' שהי' שמו מעריסה אלי' אהרן ונקרא בפ"כ רק אלי' וכן קורין אותו לס"ת רק שחותם בב' שמות ואחר הגט אמר בפני א' שהגט באונס ושמסר מודעא וגם הוא העלים בכונה א' מן השמות דהיינו שם אהרן בכדי שיופסל הגט והאריך שם להוכיח דשם אלי' הוי שם שהכל קורין בו וכשר בדיעבד לכ"ע וגם לכתחילה יש לצדד דכשר ואי משום שיצא הקול שמסר מודעא הרי לא מסר מודעא על הגט עצמו רק על הפשר ואף אם נאמר דכיון שבענין הפשר נכלל ג"כ ענין נתינת הגט הו"ל כאלו מסר מודעא על הגט עצמו הרי נקטינן כללא בידן דלעולם הולכין אחר דבריו האחרוני' והרי ביטל מודעא בשעת כתיבה ונתינה, ומה שצרו קצת לומדים לומר דכיון דבכונה העלים שם א' א"כ הוא לפי טעותו הי' סבור שאינו גט כלל ול"ה בלבו לגרשה כראוי וכן הגיד הבעל אחר נתינה כשיוצא מב"ד שכל הגט אינו כלום ע"פ עצתו שעשה להעלים שם א' ולכן י"ל דכל מעשה הכתיבה לשמו ולשמה הוא בטל וכיון שנתיעץ כן קודם הגט עם קרוביו לעשות כן הרי לפי טעותו הוי הגט חספא בעלמא ובטעות זה ציוה להסופר ועדים לכתוב ולחתום וכה"ג מצינו בסימן קכ"ג בב"ש סק"ה דמומר הכותב גט אף שאומר שכותב לשמה מ"מ פסול מספק שמא אינו כותב לשמה אבל נראה דז"א דהא אנן קי"ל בכ"מ דדברים שבלב אינם דברים וגבי מומר ועכו"ם שאני דאמירה דידהו לית בה ממשא וכי עביד אדעתא דנפשי' קעביד ופיהם דובר שוא אבל בישראל כשר דיבורא דידי' עיקר ולא חיישינן לדברים שבלב ואף שנמלך תחלה עם קרוביו לעשות כן הרי כל פעולה ודיבור שעשה ודיבור מקודם נתבטל ע"י ביטול המודעות ותנאים שמבטל בסדר הגט ואי משום דאיכא עכ"פ גילוי דעת שהעלים השם במכוון כאשר דבר מתחלה ועשה כאשר זמם וי"ל דבכה"ג ל"מ ביטול המודעות ותנאים אבל ז"א דהא הכונה בשעת הגט אין לנו בירור ע"ז רק ע"י הגי"ד שגילה דעתו קודם הגט וקי"ל דגי"ד לאו מלתא וכ"ה בשו"ת מעשה חייא סימן כ"ה שכ' וז"ל דמוכח בגמ' דאפי' באומדנא וראות עין שאנו רואים במגרש שבפיהו לגרש שמבטל הגט לאו מלתא היא והוא דאמר בגמ' על דין גילוי דעת בגיטא כו' דהלכה כאביי בעי"ל קג"ם ואמר אביי מנא אמינא לה דר"י אשקלי' גיטא לחתני' דרי"ב בטלי' הדר תנא ואשקלי' וכו' הדר תנא ואשקלי' בע"כ וא"ל לסהדי אותבו קרי באודנייכו וכתבו לי' ואי ס"ד גי"ד בגיטא מלתא הא קחזו דרהיט בתריי' ורבא דחי דא"ל אשור הייא ובע"כ דלאביי דמייתי מינה ראי' בע"כ לא ס"ל לדחיית רבא וס"ל דודאי לבטל היתה מרוצתו ואפ"ה כל עוד שלא שמעו ביטולו לא משגיח' בי' עכ"ל וגם אם יאמר אח"כ שהי' רץ לבטלו ופירש כונת מרוצתו וגם הי' אומדנא מקודם ע"ז שהרי ב' פעמים מקודם רץ ומבטל אפ"ה כיון דבשעת גט ג' לא שמעו בפירוש ביטולו הי' רק גי"ד בעלמא ולא מהני ומכ"ש בנ"ד שביטל כל המודעות ודיבר שמזיק להגט בתר דבריו האחרוני' שבשעת גירושין אזלינן וגיטא מעליא הוי דאדעתא דרבנן מגרש ואף שהעלים שמו הא' כשר ותדע שהרי בהתנה תנאי שא"י לקיימו קי"ל דל"ה תנאי ומעשה קיים והרי נימא דכל מעשיו הי' עפ"י טעות שלו ואדעתא דחספא בעלמא גירש ובפרט דלאו כ"ע ד"ג לידע שהתנאי בטל ובע"כ דמ"מ כיון דמדינא התנאי בטל מוקמי' אדינא וה"נ בנ"ד, ואם באנו לחוש לערעורי הבעל לא שבקת חיי ולא תמצא בת מגורשת ובכל כשנתחרט הבעל ימצא תמיד מקום אמתלא כאלו לבטל הגט והקולות לא יחדלון ולכן ישתקע הדבר וכמו דאמרי' כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ה"נ בל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש ואין לנו אלא דברי הש"ע ע והפוסקים (כ"ה במהר"י מינץ סדר הגט סימן קט"ז וגם הפ"י גיטין ל"ז כ"כ אבל בשו"ת הרשב"א סימן אל"ף קפ"ה מבואר להיפך וע' בש"ג שבמרדכי פ"ט דגיטין בשם הר"ש מקינון), וגם אינו נאמן אחר שיצא הגט לומר שהי' בלבו כן ומה שאמר קודם הגט הרי אין בו כח לפסלו ואפי' בסופר קי"ל דאינו נאמן לומר אזכרות כתבתי שלא לשמן ובפרט דהא שמע לטותא דרבנן של ח' ר"ת וסיעתו לבלי להוציא לעז על הגט רק טרם שיצא מב"ד והוא החריש ולא אמר שם כלום וא"כ א"נ להשים א ע רשע וכמ"ש בשו"ת מעשה חייא להדיא כה"ג וגם בשו"ת חוט השני סימן ח' מבואר דכל היכי דעושה איסור לאו כל כמיני' ליתן אמתלא למה עשה איסור אלא מוקמי' לי' שבהיתר עשה וראי' מחו"מ סימן פ"א אמר מנה לפלוני ול"א אתם עדים וקפץ ונשבע כו' ואמר שלא להשביע כונתו ונשבעתי לשקר אין שומעין לו כו' יעוש"ה ולכן כל המערער על הגט הזה נלכד בח' ר"ת וגאונים כדין מוציא לעז על גט כשר עכת"ד המא"נ שם, הנה טרחתי להעתיק כל תמצית התשו' ההיא לפי שאין הספר מצוי, ועי' חוט השני סימן כ"ג לענין חליצה שקרא החולץ ערער שחלצה בשמאל דיש לחוש שלא נתכוין לחליצה מעולם ע"ש, ומצאתי בט"ג בליקוטי שמות באות ל"ה רמז בקיצור לדברי מא"נ הנ"ד וסיים בזה"ל ולענ"ד צ"ע בזה ואכ"מ עכ"ל ונראה דהיינו לפמ"ש באות הנ"ל לצדד דיש לכתוב לכתחילה גם שם ב' ולכן לפ"ז י"ל דהערעור מועיל שפיר והוא עפ"י המבואר בסימן קכ"ו סעי' כ"ב בלא כתב הווין ארוכין וכדומה דלשי' י"א אף דבלא ערעור הבעל כשר מ"מ היכי דמערער פסול משום דיש לחוש שמא בכונה כתב כן כדי לפסול הגט וכמ"ש הטור שם בשם בעה"ע דכשבא הבעל ואמר כונתי לשנות כדי לקלקלו פסול וע' בס' ג"פ למהרמב"ח שם סקס"ה באורך ומבואר דכיון דלכתחילה צריך לכתוב כן מהני ערעור הבעל היכי דכתבו הסופר מפיו וא"כ ה"נ אם העלים שם א' ואומר שעשה כן בכוונה אבל המא"נ לשיטתי' שהוכיח דכשר לכתחילה א"כ אין ביד בעל לערער כלל כיון דגם לכתחילה צריך לכתוב כן, וע' בשו"ת נו"ב מ"ח חאה"ע סימן ק"ט שחשש ג"כ (וע' כה"ג בתשו' הרא"ש ח"א סימן ס"ו) לערעור הבעל היכי דציוה לכתוב בת כהן והוא לא הי' כהן והיינו ג"כ משום דפסול לכתחלה וכה ראיתי בשו"ת חא"ש להגאון מהרש"ק ז"ל מבראד סימן ל"ד וסימן ר"א שהאריך להוכיח מדלא כ' הפוסקים בכל שינוי שם דפסול לכתחילה ובדיעבד כשר והו"ל לבאר דאם הבעל מערער פסול גם בדיעבד ובע"כ דדוקא היכי דהשינוי בגוף הכתב וניכר לכל בזה מהני ערעור הבעל אבל בשינוי דבר מבחוץ שאינו בגוף הכתיבה ל"מ ערעורו כלל ורמז שם לדברי הט"ג שהניח בצ"ע דברי מא"נ וכתב דאין ספיקו של הט"ג מוציא מידי ודאי של המא"נ יעו"ש ולענד"נ דהיכי דגם לכתחילה כשר גם הט"ג מודה דל"מ ערעור הבעל כלל, שוב מצאתי בשו"ת ארי' דב"ע מהג' מווישניצא ז"ל חא"ע סימן כ"ח שהאריך בנידון כעין זה וצידד להחמיר אבל לא ראה ד' המא"נ כלל וגם התם הי' העובדא ששינה שם א' והב"ד הרגישו וגזרו עליו בחרם להודות וכיחש בפניהם ואחר הגט נודע ששינה שם א' ולכן שפיר י"ל כדבריו אבל בנ"ד י"ל דהביטולי' שבשעת גט מהני גם להגי"ד והבן וקצרתי ואם באנו לחוש מכח מה שאמר קודם הליכתו לב"ד שהוא מגרשה על אופן שיחזור ויקחנה, הנה כבר נודע מחלוקת מהרמ"ל ושאר גאוני' בדין גט שכ"מ כשעמד ורמז בב"ש סימן קמ"ה דאין הלכה כמהרמ"ל וע' בשו"ת ב"ח החדשות סימן צ' צ"א שהאריך בכמה ראיות להוכיח דבזה"ז שמבטלין כל התנאים אין לחוש כלל לזה וע' בשו"ת נודע בשערים מה"ת סימן נ"ד שהאריך מאד בכמה ראיות לזה, ועכ"פ נראה ברור דגם לשי' המחמירי' שם היינו היכי דגילה דעתו בפני הב"ד מסדרי הגט שרוצה דוקא לחזור ולישאנה שהרי התקשר בקנסות וחרמות בזה לקיום הדבר אבל בנ"ד שלא עשה שום התקשרות ולא גי"ד בפני הב"ד כלל מזה לעשות הדבר בתוקף לכ"ע לא מהני ערעורו כלל וכמ"ש בתשו' הרדב"ז ח"א סימן פ"ג דהיכי דאמר תנאי לפני פשרנים ואח"ז הלך לסופר וכתב הגט בסתם אף שלא ביטל התנאים בפירש מ"מ מותרת להנשא דמסתמא חזר בו מהתנאי בשעת גט וגם בח"ב סימן תקצ"ב מבואר כעין עובדא זו וגדולה מזו דאפי' הזכיר התנאי בפני עדי הגט והלכו להם ובאו עדים אחרים ולא הזכיר בפניהם התנאי דמסתמא אחולי אחלי' לתנאי' יעוש"ה וע' בס' פ"ת סימן קמ"ג, וע' בשו"ת שבס' בת עיני סימן א' באורך בענין זה, ומכ"ש בנ"ד שלא אמר הדברים בדרך תנאי גמור ואפי' אם הי' אומר בדרך תנאי הרי הוי תו"מ בדבר א' שהרי כיון שאינו מתירה לעלמא אינו גט כלל ולשי' רוב הפוסקי' בכה"ג אינו תנאי כלל וגם ל"ה תנאי כפול ושאר משה"ת וגם הו"ל לעשות איזו התקשרות בב"ד להבטיח הדבר וכיון שלא עשה כן בע"כ דלא הקפיד ע"ז באמת וכה"ג כ' התוס' ביבמות ס"ה א' ד"ה אי איהי שתקה דכיון דלא חשש לבדוק יפה בסימני איילונית גמר ומגרש בכל גווני יעו"ש ובתוס' ב"ב נ"ד ע"ב ד"ה וישראל כו' דאנן סהדי דלא כוון לקנות בכסף לבד דאל"כ הו"ל להתנות בפירוש אי בעינא בכסף אקני בלא שטר יעוש"ה ובח"י רשב"א גיטין ע"ב דבלא התנה כהלכתו ליכא אומדנא דאדרבא מדלא התנה כהוגן איכא אומדנא להיפוך, ובפרט דביטל כל התנאים בשעת גט אפי' את"ל שהיו דבריו מקודם דרך קפידא אפ"ה בטלו דבריו האחרונים את הראשונים, והרי בהא דגיטין מ"ו בדאמר משום ש"ר אני מוציאך אפי' נתברר אח"כ שהוא שקר לשי' תוס' ורוב הפוסקים ליכא רק חשש לעז אבל מדינא אין הגט בטל כיון שלא אמר ע"מ וכל משה"ת ומכ"ש בנ"ד ובפרט שביטל כל התנאים בב"ד, וע"ע תשו' רש"ל סימן כ"ה ותשו' גאו"ב סימן נ"ב, ע"כ לענ"ד בנ"ד לכ"ע מותרת להתנסבא לכל גבר דיתיצביין, והנלע"ד כתבתי.