שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן סו
בדבר האשה הנעצבת ומרת רוח מ' העניא מזאלישטשיק אשר יושבת עגונה שכולה וגלמודה מבעלה המנוח מו"ה יצחק מאיר ז"ל בן מו"ה זלמן נ"י מפה"ק, אשר ישבה עמו ערך י"ז חדשים ולא הו"ל בנים עמה וזה ערך שמונה שנים ויותר שנפטר בעלה הנ"ל ונשאר אח קטן בן ה' שנים והיא יושבת וממתנת על חליצת האח הקטן ובחודש מרחשון העבר נעשה האח הנ"ל בן י"ג שנים ויום א', וכאשר בדקתי אותו ראיתי שאין לו במקום הערוה וסביבותיה שום שער שחור רק שיש לו על הבצים הרבה שערות דקות נראים כלבנים וקטנים ודקים רק יש ביניהם בערך עשר שערות בכדי לכוף ראשן ועיקרן ומצדדי הגיד על הכף מצד ימין ערך שמונה שערות קטנות דקות ולבנות כדרך שערות הצומחות בילדים אבל אינם בגדר לבנות של שער זקנים כמובן רק כשערות המתחילים להיגדל שהם דקים ונראים כלבנים וגם בצד שמאל ערך שמונה שערות ואין בשום שער מהנ"ל שיעור רוחב אצבע אמה רק שיש קצת ערך חמשה בימין וחמשה בשמאל שיש בהם בכדי לכוף ראשן לעיקרן והם ג"כ דקות מאד ולבנות כנ"ל ושערות ראשו הם נוטות קצת לשחור כנהוג הנקרא טונקעל בלאנד ואמנם קצת השערות שוכבות ונדמה קצת נוטה קצת לשחרות אבל א"א להבחין בבירור, וכן בגומות א"א להבחין מפני דקות השערות, ואמנם פה"ק קלא דלא פסיק שהנפטר הנ"ל לא הי' ראוי להוליד קצתם אמרו שהיו טומטום או אנדרוגנוס וקצת אמרו שהי' סריס משנולד אבל הכל מפי השמועה ולא מצאתי מי שיאמר דבר ברור בזה כי הי' שומר א"ע לבלי לגלות ערוה בפני אנשים ברחיצה וכדומה, וכאשר חקרתי ע"ז סיפר לי אביו של הנפטר הנ"ל כי מעשה שהי' כך הי' כשנולד בנו הרי"מ הנ"ל הי' לו תחת הגיד של ערוה (היינו באבר הגוי') למטה בצד שכלפי הארץ קרום דבוק בגיד סמוך לעטרה היינו למעלה מהעטרה לצד הגוף ואיננו זוכר אם הי' ממש אצל העטרה או שהי' הפסק כל שהו בין הקרום ובין העטרה בצד שכלפי הארץ, והקרום הי' דבוק צד א' בגיד הערוה וצד הב' הי' דבוק בביצים והי' הקרום רחב קצת, אבל באורכו הי' קצר ולא הי' באפשר להגבי' גיד הערוה מן הביצים רק מעט ולמעלה מן הקרום לצד הגוף הי' חלון פתוח בין הגיד ובין הביצים ותיכף כשנולד וראו זאת קראו לרופא א' מומחה ישראל מוחזק בכשרות שהי' אז פה"ק וחתך הקרום הנ"ל עם אינסטרימענט לשנים וכשנחתך הקרום הוגבה הגיד כדרכו אבל נשאר שם נקב למטה בתוך הגיד והתחיל להשתין דרך הנקב ההוא למטה והנקב של שתן שבתוך העטרה נסתם לגמרי כאילו לא הי' וכן נשאר הדבר כל ימי חייו וגם אמר שהי' לו שערות למטה בריבוי ככל האנשים אבל לא נתמלא עוד זקן העליון כי הי' עוד צעיר פחות הרבה מבן כ' עכת"ד מצד השאלה, והנה קוטבי השאלה יסבו בלכתן על שני ספיקות האחד אם היא זקוקה לחליצה ואת"ל שהיא זקוקה אם היא מדאורייתא או מדרבנן, השנית יש לחקור אם החלוץ הזה ראוי לחלוץ עפ"י סימנים הנ"ל, ועתה אפרש שיחתי, וטרם יהי' כל שיח אפרוש את כפי בתחנון ופלל להחונן לאדם דעת להאיר עיני בתורתו לבל אכשל בדבר הלכה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, וזה החלי בס"ד,
א) בש"ס ס דיבמות ע"ט ובטוש"ע אה"ע סימן קע"ב מבואר דסריס הוי פלוגתא דתנאי אי חולצין לאשתו ואנן קי"ל כר"ע דאם הי' לו שעת הכושר משנולד חולצין ואם לא הי' לו שעה"כ אין חולצין, והנה מקודם אבאר דין הנקב שהי' לאיש הזה אם יש לו דין סריס דהיינו פ"ד ואם הי' מותר לו לבא בקהל ואח"ז אבאר אם יש לנו לומר שהי' כן מעת הולדו, והנה בש"ס דיבמות ע"ה וטוש"ע אהע"ז סימן ה' מבואר דניקב למעלה מעטרה פסול ולשי' תוס' בעינן דוקא שיהי' הנקב מפולש מעל"ע אבל המרדכי מחמיר דגם בנקב שמגיע רק לחלל פסול, וביש"ש חולק ע"ד התוס' והאריך להחמיר אבל בניקב בתחתיתו יש להקל אבל בב"ש סק"ט פסק בפשי' דבניקב בתחתיתו פסול לכ"ע והוא נגד דברי יש"ש ואולם המעיין ימצא דגם היש"ש לא קאמר רק היכי דבניקב בתחתיתו למעלה מעטרה וכנגדו למעלה הוא למטה מעטרה בזה דעתו להקל אבל אם גם למעלה הוא למעלה מעטרה מודה דפסול וכן העלה בשו"ת נודב"ש מ"ת חא"ע סימן כ"ז יעוש"ה וע' בדרישה שהאריך בראיות לפסול גם באינו מפולש גם בעליונו של גיד והב"ש לא העתיק יפה בשמו ואולם בתשו' הרא"ש שהובא בב"י סימן ה' כ' וז"ל מי שלא הי"ל נקב בפי האמה אלא סמוך לכיס ודרך שם מטיל מימיו וגם אין לו כ"א ביצה א' איכא לספוקי אם הוא מוליד או לא אם הגיד הוא חלול ועובר הזרע עפ"י האמה וחוזר לנקב ויוצא אז אינו יורה כחץ אלא שותת ואינו מזריע אבל אם מן הנקב והלאה אין הגיד חלול אפשר שהוא יורה כחץ דרך אותו נקב ואעפ"י שאינו מזריע בעומק הרחם אפשר שמתחמם וראוי להזריע מידי דהוי אברזא דחביתא דאי' בגמרא ומ"מ אין קפידא בזה להתירו לקהל דבין מזריע ובין א"מ ראוי לבא בקהל בי"ש כשר אע"פ שאינו מוליד כו' עכ"ד וא"כ י"ל דבנ"ד אף שהי' הנקב בתחתיתו ואם הי' כנגדו בצד העליון ג"כ למעלה מעטרה פסול וכמ"ש מ"מ שמא כשנסתם הנקב לא נשאר שום חלל להלן מהנקב לצד שלמטה מעטרה וא"כ הי' ראוי להוליד, ואולם בשו"ת שב יעקב חא"ע סימן ד' האריך בעובדא כזו והעלה להחמיר דהרא"ש מיקל היכי דהוי ביד"ש וכפי הנראה כונתו דאף דהרא"ש צידד דגם ביד"א בכה"ג אפשר שיוליד כבר כ' בשו"ת ח"צ סימן... ושאר מחברים דהיכי דהפוסק כותב דרך סניף אין לסמוך ע"ז למעשה וה"נ בזה דהרא"ש סיים דבנ"ד הוי בי"ש א"כ אין לסמוך ע"ז ודלא כשו"ת ב"א חא"ע סימן ג' שתמה על רש"י בזה, ועוד י"ל דדוקא היכי דידוע שאין הנקב חלול יש להקל אבל היכי דיש ספק בדבר הרי גם ספק פ"ד אסור וכמ"ש הנו"ב מ"ק א"ע סימן ו' באורך, ועוד דבנ"ד שנולד בנקב בעטרה רק שאח"כ נסתם א"כ י"ל דאיכא חזקה דמעיקרא ונימא דאף שנסתם דלמא נסתם רק בצד החיצון ומ"מ נשאר עוד נקב בצד שאצל הנקב אבל בזה י"ל דהא איתרע לפניך שנסתם בצד חיצון עכ"פ, אך דיש לדון בזה לפמ"ש הנו"ב סימן ו' שם לצדד דהיכי דיש לו שערות אין לספק בו חשש סריס לפמ"ש הרמב"ם הובא בטוש"ע סימן קע"ב דסריס אדם אינו מביא סימנים לעולם וא"כ הכא שנתמלא זקנו יש להוכיח מזה דלא נשאר חלל להלאה מהנקב ומזה גופא מתברר הספק וא"כ שוב יש להקל מכח דברי הרא"ש הנ"ל ואף שהנו"ב שם צידד די"ל דהשערות הם שומא כבר האריכו האחרונים לסתור דבריו וע' שו"ת ב"א סימן ב' שם שהאריך בזה ובפרט היכי דאיכא ריבוי שער דסמכינן ע"ז גם בחליצה אפי' בלא נודע מספר השנים וכמ"ש הפוסקים בסימן קס"ט בזה א"כ בודאי אין לתלות בהם שהם שומא ואולם היטב אשר דיבר בזה הרב המגי' בשו"ת בש"ר בכסד"ה והובא בשו"ת נודב"ש שם דסימני שערות הם רק נגד סריס גמור שנתמעכו ביציו או גידיו לגמרי שנאבד ממנו כח החום לגמרי ואין בו כח לגדל שער אבל בדיכה מקצת או נקב בעלמא שלא נאבדו כלי הזרע וחומו בקרבו רק שאין הזרע מתבשל מפני שאינו יורה כחץ בצאתה או שמתקררת בשעת יציאתה י"ל דמגדל שער שפיר וזהו שדקדק הרמב"ם בלשונו וכ' בפ"ג מאישות או נתקו או מיעכו גידיו כדרך שהעכו"ם עושים דייקא דהיינו שמבטלים מהם כל התאוה ואף דבש"ע השמיט לשון זה הנה כבר נתלבטו כל הפוסקים ע"ד הרמב"ם גופי' מנ"ל דבר זה והבו דלא לוסיף עלה וי"ל דגם הש"ע כונתו שמיעכו לגמרי ולא מיירי כאן בפסול שמחמת נקב בעלמא וכן מצאתי להגאון מליסא בשו"ת שבסו"ס נחי"ע סוס"י וא"ו שהעלה כן בפשיטות ודבריהם ברורים מסברא, ועוד דכבר כתבתי בשם הש"י דקשה לסמוך על סברת הרא"ש הנ"ל וא"כ מה בכך שהביא שערות הרי הוא פ"ד לפנינו, אך די"ל דהי' מקום להתירו לבא בקהל דהא לכ"ע בעינן שיהי' הנקב לחלל הזרע והא בנ"ד לא נודע אם הנקב הוא רק במקום השתן או הגיע לחלל הזרע וא"כ אף דבאמת א"ר להוליד ע"י שנסתם הנקב שבקצה העטרה הרי ביאתו לקהל אינו תלוי במה שא"ר להוליד וסתימת הנקב החיצון הי' בי"ש וא"כ הוי ס"ס שמא לא ניקב עד הזרע ואת"ל ניקב שמא לא נשאר חלל להלן מהנקב ועכ"פ חזי לאצטרופי קולא לס"ס, ואם אמנם י"ל דא"כ אם הי' מוליד היינו חוששין על הבנים אם שלו הם אבל מלבד מה דיש לצדד בזה אם הי' מוליד הרי בנ"ד לא הוליד כלל וא"כ היו הנשואין בהיתר.
ב) עוד יש לצדד בזה דהא כפי הנראה לא חתך הרופא סמוך ממש לגיד שניחש שחתך מגוף הקרום של הגיד בצד תחתיתו ומסתמא מידק דייק באומנותו שפיר וכמ"ש הפמ"ג ביו"ד סימן מ"ו להקל בתרנגולים המסורסים דאין לחוש לנקיבת המעים מה"ט ע"ש ולכן יותר נוטה שהי' הנקב בהגיד שם מקודם והקרום הנ"ל הי' הנקב נכנס לתוכו וע"י שחתך הקרום באמצעו נ נשאר הנקב פתוח וא"כ י"ל דהי' נולד פ"ד והו"ל כסריס חמה דאף דמבואר בש"ס דיבמות שם דפ"ד שנסתם בקרום הוי פסול שחוזר להכשרו היינו בנסתם הנקב ע"י הקרום הדבוק ממש לנקב וסותמו אבל כאן שנשאר הנקב נקוב וכשהזרע יוצאת נכנסת להנקב שבקרום וחוזרת ונכנסת להגיד ויוצאת לחוץ שוב אינה מבשלת דהוי כמו שלא במקומה וכמ"ש הרא"ש בטעמא דאם יש חלל להלן מן הנקב דאינו מוליד לפי שהזרע נכנס לחלל וחוזרת למקום הנקב ומתקררת ביני וביני וה"נ בזה וגם בריאה קי"ל דגם בכסדרן דהוי סתימה מ"מ אם הסירכה עולה בנפיחה טרפה וה"נ בזה רק דמ"מ כיון דהוי ביד"ש כשר לבא בקהל וא"כ אף שאח"כ חתך הרופא הקרום ונפתח לגמרי הנקב לא עשה כלום, וגם אי נימא דהוי רק ספק שמא הי' כן משנולד שוב י"ל דהוי ס"ס דשמא הי' משנולד והוי ביד"ש ואת"ל שנעשה אח"כ דלמא לא הגיע לחלל הזרע ובפרט באם הי' כנגדו למעלה בתוך העטרה אף דלמטה הי' למעלה מעטרה הרי יש לצרף דעת התוס' ויש"ש דבעי מפולש דוקא, אך בזה יש לפקפק לפי הנראה מדברי נימוק"י יבמות והובא גם בב"י שם דניקב היינו שאין בו חסרון וחסר הוא בבא בפ"ע ואפי' חסר כ"ש הוא פסול ובאמת לפמ"ש היש"ש דמדין נקבי אתרוג ילפינין לה הרי התם באמת יש חילוק בין חסר לניקב וכמ"ש בא"ח סימן תרמ"ח ב' דיעות בזה וא"כ י"ל דבחסר לכ"ע לא בעינן מפולש ואף שמדברי תוס' לא נראה כן אבל כפי דברי יש"ש נראה כן א"כ שוב יש כאן ספק להיפוך שמא הי' חסר ויש נ"מ בזה לענין אם הוציא זרע דרך נקב ההוא דבטל צד ספק שמא לא הגיע לחלל הנ"ל ואמנם לפי הך ספיקא משום שלא הי' מפול' הי' מקו' להקל בצירוף שי' תוס' עכ"פ אבל לפי דברי הב"ש אם הנקב בתחתיתו גם התוס' מודו וכמש"ל ורק אם הי' בצד מעלה למטה מעטרה הי' מקום לצרף דעת יש"ש אבל אם יש ספק חסרון שוב יש ספק להיפך וכמ"ש אבל לפמש"ל דבנ"ד נוטה יותר דאומן דייק שפיר והי' כן הנקב מתחלה שוב י"ל דבכל גווני הי' מותר לבא בקהל.
ג) ומעתה אשובה לעיקר הדין שלפנינו דאי נימא שהי' כן משנולד שוב אין האשה זקוקה לחליצה כלל דלא הו"ל שעה"כ כלל, ואולם גם אם ניחוש שמא נתהוה הנקב אח"כ יש לי לדון דאינו זקוקה לחליצה דהא לפי המבואר בש"ס ופוסקים טעמא דסריס משנולד אין חולצין לאשתו היינו משום דלא הי' בשום פעם ראוי להוליד ושמו מחוי וכדקאמר הש"ס פרט לסריס ששמו מחוי, ומעתה אני דן דלפמ"ש התוס' ביבמות נ"ה ע"ב בהא דאי' בש"ס שם פלוגתא בהעראה אם היא נשיקה או הכנסת עטרה ומסיק דהוי הכנסת עטרה וגמר ביאה בשפחה חרופה גמר ביאה ממש במירוק גיד וכ' התוס' דנראה דבש"ח חייב גם בלא הוצאת זרע אלא שתהא ביאה הראוי להזריע ולא אתי קרא למעוטי בש"ח בפ"ב דכריתות אלא העראה ושלא כדרכה ונראה דלמ"ד העראה זו הכנסת עטרה אין ראוי' להתעבר בהעראה אלא במירוק גיד שאם היתה ראוי' להתעבר לא הוי מוקמי קרא למעוטי העראה אלא שלכ"ד לבד עכ"ד וגם בחי' הר"ן על סנהדרין רפ"ב הוכיח מדנקט גזירה אטו ביאה שני' ול"ק אטו גמר ביאה מוכח דגם גמר ביאה מצוה להקים זרע דבהעראה אינה מתעברת וע' תוס' יבמות כ"א וכן מצאתי בחי' רשב"א קידושין דף ו' שכ' ג"כ כדברי הר"ן בסנהדרין הנ"ל וכ"ה בריטב"א שם והביא שכ"כ הרמב"ם וכ"ה בר"ן שם, וא"כ בנ"ד שהי' שם קרום למטה סמוך לעטרה המדבק הגיד לביצים א"כ לא הי' באפשר לו לבעול רק בהעראה כי הקרום הי' מעכב וא"כ בכה"ג אין ראוי להוליד כלל והו"ל כסריס משנולד וא"ל דבנ"ד דמי לכחישותא המבואר ביבמות ע"ט ב' גבי סמוך למיתה אבל הרי לדידן דקי"ל כר"ע לא ס"ל הך חילוקא ע"ש בגמ' ותבין ואולם הנה בתשו' נ"ב מ"ת אה"ע סימן כ"ג האריך לבאר דיני העראה ולהגביל מקומה והעלה דכל זמן שלא נכנסה כל העטרה באופן שגם מצד מעלה כל העטרה בגוף ופנים חוץ ממקום השפיות שאינו נחשב לכלום אף דמצד מטה הוא כבר למעלה מעטרה כי שם העטרה מתקבצת מ"מ הוי בכלל העראה אבל אם נכנס יותר קצת מזה אפי' רק כל שהו מגוף הגיד הוי בכלל גמר ביאה והוא מתגדר במלאכתו שם כי הגדיל לעשות ואני בעניי יש לי לפקפק במקצת דבריו ויען כי יש בכ"ז נ"מ לדינא צריך אני להאריך קצת.
ד) הנה בתחלת התשו' שם הביא מחלוקת הט"ז והב"ש דלהט"ז גם בהכנסת קצת עטרה הוי בכלל העראה כיון דלמטה העטרה קצרה ולשי' הב"ש דוקא בהכנסת כל העטרה והנו"ב הביא מדברי תוס' קידושין יו"ד ע"א בהא דבעי אי תחלת ביאה קונה או סוף ביאה ומסיק דכל הבועל דעתו על גמר ביאה והקשו בתוס' דהא בפ' הבע"י ילפינן דאשה נקנית בהעראה ותי' ר"ת דאחר שנתרבתה שם העראה כגמר ביאה א"כ כל מקום שנזכר ביאה היינו העראה ובעי אי תחלת העראה קונה או סוף העראה וכמ"ד העראה זו הכנסת עטרה וא"כ מבואר דהבעיא היא אם כהט"ז או כהב"ש ומסיק דדוקא כל העטרה וכהב"ש ורמז לדברי המל"מ פי"ז מאי"ב הט"ו והאריך לבאר ענין הבעיא ואני מצאתי מקור דברי ר"ת אלו בסהי"ש הגדול סימן ל"ג וז"ל ונראה דלק"מ דאיבעיא לן בקידושין אהא דנפקא לן ביבמות דהעראה חשובה היא ומעתה קרי בכולא תלמודא להעראה ביאה וסוגיא דשמעתין כמ"ד זו הכנסת עטרה והכי קי"ל ואהעראה דכניסת עטרה קאי וה"פ בסוף ביאה קונה כלומר ישנה לביאה מתחלה ועד סוף העראה כשיתחיל להערות יתחיל לקנות מיהו אם פי' בתחלת העראה פשיטא דלא קנה אלא היכי דגמר כל העראה דהכנסת עטרה מי אמרינן משהתחיל לערות התחיל לקנות וקונה והולך עד גמר העראה או דלמא אינה אלא לבסוף בגמר העראה חלו קידושין וקודם לזה לא ודמיא לישנה לשכירות מתחלה ועד סוף או אינה אלא לבסוף וגם דמיא להא דפ"ב דחולין ישנה לשחיטה מתוע"ס ונ"מ כדמפריש ואזיל א"נ לכה"ג שרוצה לקנות בתולה בביאה אי אמרינן ישנה לביאה מתוע"ס קנה שהרי כשמתחיל לקנות בתולה היא אלא א"א אינה אלא לבסוף לא ליקני בביאה דקודם שהגיע לקנות דהיינו גמר העראה לא בתולה היא דנהי דביאה לא הוי עד גמר העראה מיהו לא גרעה מביאה שלא כדרכה ואע"ג דלא הוי ביאה גמורה שהרי אם בא עלי' א' משלם קנס כדאמרינן שלהי פ' ב"ס אפ"ה פסולה לכהונה כמו כן זה כו' ואין להקשות מהא דאמרי' פב"ס הניחא למ"ד נשיקה זו העראה שפיר אלא למ"ד זו הכנסת עטרה מא"ל דלא משום דלדידי' לא הוי פסול לכהונה קודם גמר הכנסת עטרה אלא משום דאחר העראה דידי' ליכא לחיובי קנס דבעילה גמורה הוא מיהו לכה"ג הוי פסולה קודם הגמר כדפרישית ואין לגמגם דלשון התלמוד כגון שהערה בה (ותיבת שלא ט"ס) והוי לי' לומר דאתחיל לערות דאין זה לשון התלמוד מיהו פירושו הכא שהתחיל לערות ועד שלא גמר פשטה ידה וכו' עכ"ל ומצאתי בכת"י מהגאון מהרא"ז מרגליות שהגיה כמ"ש, ומבואר מזה דס"ל דגם בתחלת העראה לא גרע עכ"פ מביאה שלא כדרכה וא"כ כיון דבכל העריות ביאה שלכ"ד ג"כ חייב א"כ ה"נ בזה וא"כ נהפוך הוא כי מדברי ר"ת אלו מבואר לדינא כדעת הט"ז רק דלשי' ר"ת מדין שלכ"ד קאתי עלה אבל ביאה כדרכה אינה בגמר העראה, והנה המל"מ שם הביא בשם הרמב"ן וריטב"א דס"ל בדעת ר"ת דבתחלת העראה היינו נשיקה והריטב"א תמה דא"כ היכי קרי לה בעילה לכ"ג ואמנם לפענ"ד דעת ר"ת מבואר דמיירי בתחלת הכנסת עטרה וכמ"ש רק דס"ל דהוי כביאה שלא כדרכה, ואמנם סיום דברי ר"ת ז"ל שהקשה מהש"ס דסנהדרין הנ"ל הוא באמת קושיא סוערת מאד ותירוצו אינו מובן כלל וכפי הנראה כונתו דודאי הו"מ לשנוי דבתחלת העראה כבר נפגמה ושוב לא ניתן אח"כ להצילה בנפשו ושוב חייב קנס על גמר ההעראה כיון דלשיטתו נפגמת בתחלת העראה רק דעכ"פ כדין לישנא דהך שינויא שתירצו רבנן קמי דר"ח שם משעת העראה דפגמה איפטר לה מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה פריך עלה שפיר דהניחא למ"ד העראה זו נשיקה אבל למ"ד זו הכנסת עטרה והעראה היינו גמר הכנסה א"כ כבר הוי אז גמר ביאה דבעילה גמורה היא בכל מקום כיון דאיתרבי העראה ונתחייב אז גם בממון דלשון משעת העראה משמע גמר העראה דכן הוא משמעות לשון העראה בכל מקום א"כ פריך שפיר על לשון תירוצם, ובאמת הומ"ל בלשון אחר דמתחלת העראה פגמה משום דהוי שלכ"ד עכ"פ אבל זה דמי לשינויא דר"ח שם דמשני כגון שבא עלי' שלכ"ד וחזר ובא עלי' כדרכה וגם מה שהקשה דלשון הש"ס דנקט כגון שהערה דמשמע שהערה לגמרי סובב כלפי מ"ש מקודם דלשון העראה משמע גמר העראה וכמ"ש ולזה כ' דמ"מ בקידושין צריך לפרש כן, כנלע"ד כונתו וז"ז לא מצאתי מקום לפרש דבריו, וע' בשעה"מ פ"א מאישות הל' ה' מ"ש ג"כ בדברי ר"ת הנ"ל וכולם לא ראו מקור דבריו הקדושים (ואולם יש לעיין כפי דברי ר"ת דתחלת העראה לא גרע משלא כדרכה א"כ לפי המבואר בש"ס דקידושין ט' ע"ב דגבי בעל לכ"ע גם בשלא כדרכה עשאה בעילה א"כ ה"נ גבי כה"ג אבל י"ל דמ"מ לענין קנס משלם שפיר הקנס).
ועכ"פ מבואר מדברי ר"ת ז"ל דלא כהבנת הנו"ב ז"ל בדעת ר"ת ז"ל דעיקר האיסור בכה"ג משום השרת בתולים בתחלת העראה דלא גרע ממוכ"ע וכ"ז ליתא כלל ואדרבא מבואר מזה כדעת הט"ז ומשום דלא גרע משלא כדרכה, גם מה שהביא הנו"ב שם ראי' מהש"ס דיבמות נ"ה המעיין יראה שאין ראייתו מוכרחת כלל ואין רצוני להאריך. ה) עוד הביא שם דברי הירושלמי ר"פ הבע"י וז"ל יבמה יבוא עלי' כדרכה ולקחה לו לאשה שלא כדרכה ויבמה אפי' מן הצד יבמה יבוא עלי' ביאה גמורה ולקחה לו לאשה ביאה שאינה גמורה ויבמה אפי' בהעריי' איזה הוא העריי' ר"י בשם ר"ש עד כדי שתהא אצבע נראה בין השפיות רי"א עד שתכניס העטרה רב"ח בשם ר"י נכנס העטרה זו הוא גמר ביאה עכ"ל והפ"מ פי' דמן הצד היינו נמי כעין שלא כדרכה והוא דחוק ולכן העלה הנו"ב דאם אין הגיד מוקף בכל צדדיו בגופה אפי' במוקף מצד א' אינו ראוי להזריע ולכן אפי' בהכנסת עטרה אם לא הכניס יותר מעטרה נוגע הגיד רק בצד שלמטה בגופה ודש מן הצד היינו רק בהכנסת עטרה לבד ונוגע הגיד רק מצד א' דבצד שלמעלה הוי בשר העטרה ולא גיד ובזה האריך לבאר דברי רמב"ם פ"א מאי"ב שרמז גם בדג"מ אה"ע שם ועפי"ז העלה דאם מכניס אפי' רק קצת יותר מכל העטרה דהיינו משהו מגוף הגיד שוב הוי ביאה גמורה עכת"ד שם ואמנם באמת לפי דבריו מה דקאמר הירושלמי מתחלה ויבמה אפי' מן הצד היינו הך דנקט בתר הכי ויבמה אפי' בהעריי' אליבא דר"י דמפרש דהעריי' הכנסת עטרה ותרתי למ"ל וע"ש בירושלמי דדריש מעיקרא יבוא עלי' מדעתו כו' ויבמה אפי' בעל כרחו והדר דריש יבוא עלי' מדעתה כו' ויבמה אפי' בעל כרחה כו' ודריש כמה דרשות מתיבות אלו משום דשקולים הם וכמ"ש בשי"ק שם ומוכח דכל חדא הוי דרשה בפ"ע ומדוע נקט כאן ב' דברים בשינוי לשון והוא ענין א' וגם גוף פירושו דחוק ויותר נראה כדברי הק"ע דהוי כעין יוצא דופן, וגם גוף דבריו בביאור לשון הרמב"ם אם אמנם שי"ל דמ"ש הרמב"ם המכניס ראש העטרה בלבד הוא הנקרא מערה דהיינו כל העטרה וכל העטרה נקראת ראש האבר וע' בתוי"ט בפ"ו דנגעים מ"ו ומ"ש הרמב"ם ראש העטרה בלבד היינו אפי' לא הכניס יותר מהעטרה כלום נקרא העראה ואמנם גמר ביאה י"ל דלא הוי רק במכניס כל האבר וכמו שנראה מלשונו ז"ל בפיהמ"ש פ"ז דסנהדרין שהביא הנו"ב שם שכ' וז"ל ומערה נקרא המכניס כל העטרה והמשמש הוא המכניס כל האבר כולו אבל הכנסת קצת עטרה הנה הוא כמו שבא דרך איברים ואין להוצאת ש"ז בענין חיוב העונשים סרך בשום פנים כו' עכ"ל והנה בשיעור העראה הוא חולק בפירוש על ר"ת הנ"ל ותליא במחלוקת הראשונים ואמנם בשיעור גמר ביאה שכ' המכניס כל האבר כולו מזה נראה בעליל דכל זמן שלא הכניס כולו אינו גמר ביאה ואפי' רובו לא מהני דאל"כ הול"ל רק המכניס כל האבר וכיוצא בזה כ' הט"ז בא"ח סימן ש"פ סק"א וסימן תקפ"ב סק"ג ליישב נוסח התפלה מ"ש מלוך על כל העולם כולו כו' כנודע וע' בש"ס דהוריות ג' ע"ב אע"ג דבכל התורה רובו ככולו הכא דכתיב כל עדת אפי' הן מאה ופריך מהא דהגוי כולו ע"ש וע"ע בש"ס דבכורות ג' ופסחים ס"א, וכן מצאתי להגאון בעל סד"ט סימן קצ"ג שהעלה כן לדינא דכל זמן שלא הכניס כל האבר הוי בכלל העראה יעו"ש, וא"כ לפי דברי תוס' דיבמות הנ"ל אינה ראוי' להוליד.
ו) ונחזור לעניננו דלא מיבעיא אם הקרום הזה הי' סמוך ממש לעטרה א"כ גם לשי' הנו"ב הוי רק בכלל העראה וגם אם הי' רחוק קצת הרי לשי' הס"ט הוי רק בכלל העראה ואמנם גם לשיטת הנו"ב עכ"פ פ בנ"ד הוי ספק השקול אם כה ואם כה וא"כ הוי בנ"ד ספק אם הי' סריס משנולד דהא לפימ"ש דבכה"ג לא הי' ראוי להוליד הו"ל כדין סריס ששמו מחוי וא"כ לא הו"ל שעה"כ ואין חולצין לאשתו (ונהי דמ"מ מספק צריך לחלוץ יתבאר להלן) וכבר נתבאר דגם אחר החתך שנהוה הנקב עכ"פ הי' בו ספק דלמא הוי בכלל פ"ד וכיון שלא הו"ל שעה"כ כלל אינה זקוקה לחליצה לפי הך צד ספק, אך דלכאורה יש לפקפק בזה דכיון דכשהי' הקרום דבוק אפשר שהי' מקום לתקן הענין ע"י רופא מומחה יותר גדול מרופא שהי' בכאן א"כ י"ל דהוי בכלל שעה"כ ואף דעכ"פ כאן לא הי' רופא יותר מומחה הרי כבר כ' התוס' ביבמות צ"ג ע"א גבי האי אריסא דר"י דהוי מייתי לי' כנתא דפירי כל מעלי שבתא ומסיק התם דהוי דשלב"ל וכ' התוס' דמשל אריס הוי דאי משל ר"י ל"ה דשלב"ל ואפי' הוי מחוברים כיון שבידו לתלוש ולא מסתבר לומר דל"ה בידו כיון שהי' רחוק דאין לחלק בין קרוב ובין רחוק ע"ש וה"נ בזה (והא דבסריס חמה לא חולצין לר"ע אע"ג דיש לו רפואה כמבואר במשנה שם וע"ש בגמ' ד' פ' די"ל רפואה באלכסנדריא י"ל משום דאינו רפואה ברורה כמ"ש לקמן) אבל מלבד דג"ז ספיקא הוא אם הי' ביד רופא אחר לתקן הדבר ובכה"ג ל"ה שעה"כ כמ"ש תוס' יבמות קי"א ע"ב ד"ה קרי כאן כו' יעו"ש בסוה"ד, אבל נראה עוד דכיון שלא ניתקן עוד הדבר לפנינו אף דהי' אפשר לתקן לא מיקרי שעה"כ וראי' לזה מש"ס דמנחות ק"א ע"ב דאר"א דפיגול במנחה לר"ש אינו מטמא טו"א דתנן הערלה וכלאים ושוה"נ כו' כולן מטמאין ט"א רש"א כולן אין מטמאין ט"א ומודה ר"ש בב"ח שמטמא ט"א הואיל והיתה לו שעה"כ כו' ופירש"י דאינך לא הו"ל שעה"כ דלא הותרו מעולם ואפי' שוה"נ קודם שנגח לא הו"ל שעה"כ דבהמה בחיי' בחזקת איסור אמ"ה עומדת ע"ש והרי איסור אמ"ה הי' בידו לתקן ע"י שחיטה וא"כ הא הו"ל שעה"כ ובע"כ דמ"מ כל שלא ניתקן הדבר עדיין לפנינו לא מיקרי שעה"כ ואף דהש"ס פריך התם בהא דפיגל במנחה שהיקדשוה במחובר דלא הי"ל שעה"כ דאינה מטמאה ט"א ופריך דליפרקינהו ופירש"י דכיון דעכ"פ יכול לפדותן הי"ל שעה"כ הרי משני התם דתליא בפלוגתת ר"ש ורבנן אי כל העומד לפדות כפדוי דמי ואנן לא קי"ל כר"ש ויש בזה אריכות דברים וע' בב"ש ופר"ח אה"ע סימן קכ"ד באורך וגם לר"ש דוקא במקום מצוה ובדבר שבידו לעשותו אבל כאן הדבר תלוי באמנות הרופא ומי יודע אם יעלה בידו, ובאמת צ"ל בדעת רש"י דשחיטה לא מקרי מצוה בזה כיון דאם לא ירצה לאכול אינו מחויב לשחוט, וכן מוכח מהתוס' חולין ק"כ שכתבו דנבילה לא הו"ל שעה"כ משום שהיתה אסורה משום אמ"ה גם בחיי' או משום שאין זבוח והרי הי' אפשר לשחוט ובע"כ דבכה"ג לא מיקרי שעה"כ וכמ"ש, ועכ"פ בנ"ד הדבר פשוט דספיקא עכ"פ איכא אי הי"ל שעה"כ או לא ובפרט לפמש"ל דיש להסתפק אולי הי' שם נקב באמת לתוך הקרום משנולד, וא"כ י"ל דלשי' הרמב"ם דס"ל דכל סד"א לחומרא אינו רק מדרבנן גם בנ"ד א"צ לחלוץ מה"ת רק מדרבנן, ומה שיש לדין מכח חזקת איסור וכבר כ' הפוסקים דהיכי דאיתחזק איסורא גם הרמב"ם מודה יבואר לפנינו בעזה"י, אך דלכאורה י"ל דהוי ס"ס לאיסורא דלמא לא הי' סריס משנולד ואת"ל שהי' מתחלה א"ר להוליד שמא אחר שחתך הרופא נסתם הנקב ולא נשאר שום חלל להלן מהנקב וראוי להוליד אליבא דהרא"ש הנ"ל והיכי דאיכא ס"ס לכ"ע מן התורה אזלי' להחמיר כיון דאפי' לקולא סמכינן על ס"ס מכ"ש להחמיר אבל י"ל דהך ספיקא שמא לא הי' סריס משנולד אינו ספק השקול דהא יש ב' ספיקות להקל חדא שמא הי' שם נקב להקרום ואת"ל שלא הי' שם נקב שמא לא הי' ביד רופא לתקן הדבר ומהגם דלפמש"ל דהיכי דתלוי ביד אחרים ל"ה בידו וגדולה מזו אמרו מי יימר דמזדקקו לי' וע' רשב"א יבמות פ"ח דגם היכי דע"פ רוב יזדקקו לי' אם רק ע"צ המיעוט לא יזדקקו מיקרי אינו בידו אף שהוא מן הנמנע שלא ימצא בעולם מי שיזדקק לו מ"מ כיון שאינו בידו ותלוי ביד אחרים לא מיקרי בידו ע"ש ותבין וה"נ בזה, ועוד דכיון דהי' מתחלה נולד בחזקת שא"ר להוליד איך נוכל להוציאו מחזקתו מספק, ועכ"פ לא דמי להיכי דבידו לפדות דמשום מצוה הוי כפדוי וא"כ שוב מיקרי שפיר לא הו"ל שעה"כ וכמו שהוכחתי מהש"ס דמנחות וא"כ הי' מתחלה בודאי אין ראוי להוליד רק דבזה יש לחוש לשי' הנו"ב דמעט יותר מעטרה הוי גמר ביאה ושמא הי' הקרום רחוק קצת מהעטרה וא"כ אכתי הי' ס"ס להקל שמא הי' שם נקב להקרום ואת"ל שלא הי' נקב שמא הי' סמוך ממש לעטרה ול"ה ראוי להוליד, ובפרט שכבר כתבתי שהדעת נוטה יותר דאומן מידק דייק והי' הנקב מתחלה לתוך הקרום וא"כ ליכא ס"ס לאיסורא ונשאר רק חד ספק אם הי' ראוי להוליד או לא וא"כ לשי' רמב"ם הוי ספק באיסור יבמה לשוק דהוי רק איסור לאו ולחומרא רק מדרבנן, ובפרט לפמ"ש לקמן דבנ"ד איכא חזקת היתר הרי כמו דקי"ל דס"ס להקל אי איתחזק איסורא לא מהני לשי' רוב הפוסקים ה"נ הוי להיפך היכי דאיכא ס"ס לאיסורא נגד חזקת היתר הוי רק כספק השקול בלא חזקה וא"כ להרמב"ם אזלי' לחומרא רק מדרבנן, אבל לשיטת הרשב"א דכל סד"א לחומרא מה"ת ה"נ בזה אבל אי נימא דליכא רק חדא ספיקא ואיכא חזקת היתר שוב י"ל דגם להרשב"א הוי רק לחומרא מדרבנן וכמו שיבואר בס"ד.
ז) ועתה אבא לבאר אי בנ"ד ה"י הך איתתא בחזקת איסור או לא, והנה כבר נודע מחלוקת הראשונים אי מחזיקים מאיסור לאיסור כמבואר ביו"ד סימן נ' וע' פר"ח ותב"ש רס"י ק"ט ואולם הרשב"א וריטב"א יבמות ל"א העלו דדוקא באיסור אמה שצריך מעשה לתקן לכן מחזיקינן מאל"א אבל גבי יבמה דאם ימות בעלה בחזקת היתר לשוק עומדת בלא מעשה אין מחזיקנן מאל"א יעוש"ה. והנה המהרי"ט ח"א סימן פ"ב האריך בדין איש שלא נודע אם יש לו אח דלכאורה י"ל דכיון דקודם נשואין היתה בחזקת היתר ואח"ז כשנשאת חל עלי' איסור א"א וכשמת בעלה פקע איסור א"א א"כ י"ל דהדרא להיתרא קמא לענין ספק איסור יבמה לשוק והאריך לדחות ד"ז בכמה ראיות וכבר בא אחריו הגאון בעל קצה"ח בס' ש"ש ש"ה ומילא את ידיו לדחות את כל ראיותיו בטוב טעם וגם בישי"ע אה"ע סימן קנ"ז האריך בזה לדחות ראיות מהרי"ט וע"ע במהרי"ט ח"ב א"ע סימן ח"י שהביא מגיטין פ"ג דמוכח דאין מחזיקין וע' קידושין י"ג יבם אוסרה יבם שרי לה וע' שו"ת ב"א חאעה"ז סימן נ"ט ובס' ד"א בקונטרס ענין לאוין דף ע"ה ע"ו ואין רצוני להאריך במה שכבר קדמוני ואמנם לפענ"ד יש להביא ראי' דלא כמהרי"ט מהש"ס דנזיר ח' ע"א דאיתא התם הריני נזיר מלא הקופה אם אמר סתם נזרתי רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל ונזיר כל ימיו ופריך הש"ס וליחזיי' כאילו מלאה קישואין ותהוי' לי' תקנתא ולר"י הא ספק נזירות להקל ומשני חזקי' כר"ש דס"ל ס"נ לחומרא ור"י משני אפי' תימא ר"י התם לא נחית לי' לנזירות הכא נחית לי' לנזירות במאי לסלוקי' מיני' (ובאס"ז שם בשם נימוקי הר"ע כ' וז"ל דממ"נ קישואין קבל עליו לכל הפחות במאי ליסלקוה מיני' הלכך מקישואין ואילך אין סברא לפטרו וטעמא הוי מידי דהוי אספק נגעים דעד שלא נזקק ספיקו טהור משנזקק לטומאה ספיקו טמא ה"נ אזלי' בתר חזקה גבי כרי בחזקת טהור גבי מחתי' בחזקת שהוא נזיר) ופריך הש"ס אמאי לא ליחשי' לקופה כאילו מלאה קישואין ותהוי' לי' תקנתא (ופי' באס"ז דקס"ד כמה נזירות הוא דקיבל עליו וא"כ כל חד וחד משלשים יום נזירות באפי נפשי' ומשמנה נזירות כקשואין נסתלק מנזירות ראשונה ומיד יש לנו לפטרו כדין כל ספק נזירות ולא מהני חזקת נזירות שלפניו דהאי לחודי' והאי לחודי' ומספיקא לא מחתי' לי' בספק נזירות) ומשני סבר כרבי דאמר נזירות א' ארוך קיבל עליו וא"י לגלח דשמא כחרדל קאמר (וכ' באס"ז דמכאן מוכח דלר' אינו מגלח כל ימיו דאל"כ פסיק מיני' נזירות דקישואין ע"ש) וכן מוכרחים לפרש דעת רש"י ותוס' ומאירי שם ואף דבמשל"מ פ"ג מנזירות נראה דעתו לפרש קצת בע"א הרי חזר והקשה בעצמו על דבריו וע"ש במל"מ פ"ב הל' ה' בסופה במ"ש בדעת ראב"ד דמוכרחי' ג"כ לומר בדעתו כפי' האס"ז דתליא בחזקת איסור, והרי מבואר ברמב"ם פ"ד מנזירות שם הח"י ובכ"מ שם דליכא שום הפסק בין נזירות לנזירות וע' נזיר ז' דאין ימים מפסיקין למסקנת הש"ס שם, וא"כ לשי' מהרי"ט הנ"ל תיקשי מאי פריך הש"ס דהא גם אי כמה נזירות זאח"ז קיבל עליו הוי בחזקת איסור דמחזיקינן איסור מחד נזירות לשני' ונימא ספק נזירות להחמיר בזה ובע"כ דאין מחזיקין מאל"א בכה"ג כיון שכבר חלף הלך לו איסור הראשון, ונראה הטעם דדוקא בס' נגעים אם נולד ספק ב' כשנזקק כבר לטומאה מקודם אזלי' לחומרא אבל כאן הרי נולד כל הספק מקודם טרם שהתחילו כל ימי הנזירות רק שלא הי' בו נ"מ אז עד כלות ימי נזירות ראשון וכיון דכל נזירות הוי דבר בפ"ע וא"א שיחול השני עד אחר כלות הראשון אין מחזיקין בכה"ג מאל"א, וא"כ ה"נ בנ"ד שחל הספק אם תיזקק אח"כ לחליצה בשעת נשואין קודם התחלת איסור א"א וא"כ אף שאח"כ חל עלי' איסור א"א כיון שמת בעלה ופקע איסור א"א אם יש ספק באיסור יבמה לשוק אין מחזיקין מאל"א והוי ככל ספק תורה דלא איתחזק איסורא כלל וכמ"ש, ויש להעיר מהש"ס דנזיר כ"ט ע"ב ושם ל' ע"א בהא דפריך ואי אייתי במיצעי מאי ובמאירי שם ביאר דמספק יש לחוש ויש לתמוה דהא ס"נ להקל ובע"כ כיון שכבר נזקק אבל י"ל דהתם באמצע נזירות ראשון עומד וקצרתי ויעו"ש ותבין, וע' רש"י סנהדרין נ"ה ונדה מה בהא דאינו ניתן גט עד שיגדיל ופירש"י שהרי ע"י קידושי אחיו הגדול נאסרה וגירושין של זה אינם חשובים להפקיע קידושי אחיו דקטן הוא ומשמע דכח קידושי אחיו לא נפקעו וע' שו"מ מהד"ג ח"א סימן שמ"ו מ"ש בזה.
ח) והנה עלה בלבי עוד להעיר מהש"ס דמכות ד' ע"א בחבית שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה דחיישי' לג' לוגין שלא יהי' במקום א' ופירש"י דשמא בא זה ראשו ורובו במים שאובין וזהו א' מן הפוסלין את התרומה והוי רק ספק ומשום דמוקמי' גברא אחזקת טומאה ואל תטהרנו מספק ולבסוף מסיק דגם בלא ח"ט חיישי' דהיינו בככר של תרומה יעוש"ה והריטב"א שם תמה על פירש"י דהא טומאה ראשונה כבר הלכה לה ואנו מסופקים שמא בא ראשו ורובו בשאובין וליכא לזה ח' טומאה כלל, ובאמת שהר"ש פ"ב דמקואות הביא מהתוספתא שם דבכה"ג ב' טומאות קלות חמירי מטומאה חמורה וקלה דגבי חמורה כיון דהחמורה אזלה אין לחוש מספק לקלה דליכא ח' טומאה בזה אבל בקלה אסור יעו"ש היטב ולכאורה נראה מדברי רש"י הנ"ל להיפך מזה וכל האחרונים נשתמשו בדברי הר"ש ולא העירו מדברי רש"י וריטב"א הנ"ל ובאמת דרש"י לשי' בביצה כ"ה דס"ל דמחזיקין מאל"א אבל האחרונים כ' דדוקא באמ"ה דמיום הולדה אסורה בזה ס"ל דמחמאל"א אבל גבי יבמה גם רש"י מודה כיון דקודם נשואין היתה מותרת אבל מדברי רש"י הנ"ל מוכח להיפוך ואפי' מטומאה של תורה לדרבנן מחזיקין אולם נראה לפמ"ש הכ"מ בפ"ו מאה"ט דאין הטובל עולה מטומאתו עד שיצא מן המים א"כ י"ל דדוקא התם שבעודו במים טרם שיצא נולד הספק שמא בא רו"ר בשאובין לכן ס"ל להחמיר אבל בנידון הר"ש פ"ב דמקואות שהספק הב' נולד אחר טבילה ראשונה דהא אם הראשונה היתה כשרה רק ניחוש שמא השני' הי' שאובין הרי כבר טבל בראשונה ויצא מטומאתו ואם בראשונה הי' שאובין ג"כ כבר יצא מטומאה של תורה ולכן טהרות של שני' טהורים גבי טומאה חמורה, ואמנם הריטב"א ס"ל דניטהר קודם שיצא מן המים ולכן חולק על רש"י, ובאמת כי ממשנה פ"ג דברכות ירד לטבול אם יכול לעלות מן המים יעלה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא ומוכח דבעודו במים כבר ניטהר, ואולי בטומאת ב"ק דהוי רק תקנתא קיל טפי אבל בש"ס דיומא דף נ' מוכח דגם גבי טבילת ב"ק החמירו כשל תורה וכעין דאורייתא תיקן ע"ש גבי סרך טבילה אי חוצץ ותבין וח"א העירני דאפשר גם הכ"מ לא קאמר רק עד שיגביה ראשו מן המים אבל ח"צ שיצא לגמרי ובזה י"ל שלא יהי' סתירה לדבריו מתוס' שבת ל"ה וגי' רש"ל שם בשם רשב"א יעו"ש וקצרתי, ועכ"פ דברי רש"י מיושבים בזה לנכון, ומ"מ בנ"ד שהספק נולד בשעת נשואין י"ל דלכ"ע אין מחזיקין מאל"א בכה"ג).
ט) אמנם כן אף שנתבאר דבנ"ד אין מחזיקי' מאל"א אכתי יש לעיין אי איכא להאשה נמי ח' היתר או דנימא דניהו דאין מחזיק' מאל"א אבל גם ח"ה ליכא וכבר ישב על מדוכה זו הגאון בס' ש"ש שם פ"ה והוכיח מתוס' יבמות ל"א ד"ה אשה זו בח"ה לשוק עומדת שהקשו תינח כנס ואח"כ גירש שכבר היא צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כנס הא ל"ה בח"ה לשוק ותי' דמ"מ היא בח"ה לשוק דמוקמי' הערוה בחזקת שלא נתגרשה והוי צ"ע ומותרת ע"ש ואי נימא דמוקמי לה בחז"ה שהי"ל קודם שנשאת ואע"פ שנשאת אח"כ כיון שמת הבעל פקע איסור א"א וחזרה להתירא א"כ מאי מקשו התוס' מגירש ואח"כ כנס הא גם בגירש ואח"כ כנס נמי הוי בח"ה לשוק דהא קודם שנשאת היתה מותרת לשוק ואיסורא דא"א פקע במיתת הבעל והדרא להתירא קמא א"ו דאף דאין מחזיקי' מאל"א מ"מ עכ"פ לא מיקרי נמי ח"ה עכ"ד ואולם הגאון נו"ב ז"ל העיר ג"כ בקושיא זו ותי' שם במה"ק חיו"ד סימן נ"ז דנגד חזקת היתר לשוק משעה שהיתה פנוי' הרי איכא חזקת היתר ליבם דקודם שנשאת היתה מותרת גם ליבם וא"כ אדרבא נוקי לה בח"ה ליבם כמקודם יעוש"ה ודפח"ח ואם כי מדברי הרמב"ן ביבמות שם נראה להיפוך מ"מ בדעת התוס' ז"ל דבריו נכונים, ומעתה אני דן לפמ"ש הה"מ פ"ב משבת דין כ' דאף דפירש לפנינו כיון שאין נ"מ בהספק ההוא עד שפירש למק"א לא הוי קבוע ע"ש הרי דבשעה שאין נ"מ בהדבר ההוא הוי כלא נעשה אז כנוס א"כ לפ"ז כיון דקי"ל דפחות מבן ט' אין ביאתו ביאה ואם בא על העריות הוא והם פטורים כמ"ש בש"ס דנדה מ"ד ורמב"ם פ"א מאי"ב, א"כ לפ"ז בנ"ד שבשעת מיתת הבעל הי' היבם קטן בן ה' שנים א"כ שוב י"ל דלא הי' לנו אז שום נ"מ לדין נגד היבם אם היא מותרת לו או לא א"כ נשאר לנו רק ח"ה לעלמא ושפיר מוקמי' לה בח"ה לשוק כיון דיש לנו ספק בעיקר החיוב אם היא זקוקה לחליצה כלל, ואף דעכשיו שוב הגדיל היבם מ"מ הרי כבר קודם לזה היתה מדאורייתא בח' היתר וכבר נודע דעת רוב הפוסקים דבסד"א מוקמי' בחזקת היתר א"כ י"ל דבנ"ד גם להרשב"א דס"ל דכל סד"א לחומרא מ"מ בנ"ד מודה דמה"ת לקולא רק מדרבנן להחמיר, וגם באס"ז ב"ב קל"ה בשם עליות הר' יונה וריטב"א קדושין ס"ד מבואר דס"ל דאין מחזיקין מאל"א והויא בחזקת היתר והובאו בשו"ת ב"א.
כלל הדבר דל"מ להרמב"ם הויא בנ"ד רק מדרבנן זקוקה לחליצה וגם להרשב"א כיון שנתבאר דבנ"ד הוי בח' היתר א"כ לשי' רוב הפוסקים בכל סד"א מוקמי' בח' היתר וע' בשו"ת ת פמ"א ח"א סימן ס"ו ובפמ"ג בפתיחה לטריפות באורך וגם אני הרימותי ידי בתשו' א' לדחות כל דברי הפמ"א ואכמ"ל.
יו"ד) ועוד עלה בלבי לדון בזה עפ"י הש"ס דבכורות מ"ב ע"ב דפריך גבי טומטום דניחוש שמא נהפכה זכרותו לנקבותו כמאן כר"מ דחייש למיעוטא אפי' תימא רבנן הואיל ואשתני אשתני וע"ש דמסיק דכ"ע ע אית להו הואיל ואישתני אישתני א"כ בנ"ד הואיל ונולד משונה שוב יש להסתפק ממילא שמא הי' שם נקב משנולד דהואיל ואישתני אישתני וע' בא"ז הגדול ה' טריפות סימן י"א בדין יתרת בשמאל שהביא שם סברא כ"ו ודחה דאין לחוש רק לקלקול הרגיל לבא עם קלקול שנשתנה בו יעוש"ה ובנ"ד שפיר הוי מענין א' הריעותות ושפיר י"ל הואיל ואשתני אשתני, הנה נתבאר ספק הראשון אם זקוקה לחליצה, ויצא לנו לדינא, שהיא זקוקה לחליצה אבל רק מדרבנן.
יא) ומעתה נתנה ראש ונשובה למצא עומק הדין והי' לבאר הספק הב' אם יוכל החולץ הזה לחלוץ, והנה כבר הסכימו הפוסקים דגבי חליצה בעינן ב' שערות כרוחב אצבע אמה והב"ח פסק דגם בזה אין להקל רק במקום עיגון אבל בשיעור כדי לכוף ראשן לעיקרן אין להקל בשום אופן כיון דאין אנו בקיאים בגומות ע' בב"ח סימן קנ"ה שהאריך בזה והובא בקיצור גם בב"ש קס"ח שבסוס"י קס"ט ס"ק כ"ז, ואמנם היכי דיש ריבוי שערות מבואר בסימן קס"ט סי"א א דיש להקל גם בלא גומות והב"ח שם הסכים דאפי' אם אין בהם שיעור כפיפה כלל יש להקל ובישי"ע החמיר דבעינן ג"כ שיעור כפיפה עכ"פ, ובנ"ד איכא שיעור כפיפה והנה בשו"ת גא"י חאהע"ז סימן כ"ז כ"ח האריך שם בענין זה והביא בשם הגאון מהר"מ ז"ל אבד"ק בראד שהחמיר בשיעור ריבוי דבעינן דוקא כדרך שרגילין להיות באיש גדול והגא"י דחה דבריו ודעתו נוטה שם דג' שערות הם שיעור ריבוי והביא מגיטין מ"ו דרבים שלשה וע' ירושלמי פ ג דסנהדרין הל' ה' וכמה רבים וכו' עשרה וכו' ויש ליישב (וע' בכ"מ פ"ה מאיסורי מזבח ה"ז לענין חטאת הגזולה שנודעה לרבים שהביא מהירו' פ' הנזקין דכמה רבים שלשה וע"ש בשי"ק ומהר"ש בזה) (ויל"ע לפמ"ש במדרש מגלת אסתר ימים רבים של צער ודכותה זוב דמה ימים רבים כו' וע"ש במפרשים אבל הרי בש"ס יליף מינה לענין נדר ברבים, ובע"כ דג' הוי רבים בכל מקום) ואמנם כאן נקטו הפוסקי' לשון הרבה שערות או ריבוי שערות, ונראה להביא ראי' מרש"י כריתות ב' ד"ה נזירות דטהרה שכתב דלהכי נקט שם תרי זימני נטמא בז' דמהדר אשלשה טומאות משום דתנא במתני' טומאות הרבה עכ"ל הרי מבואר דלשון הרבה משמע שלשה וע' עירובין פ' וכמה מרובין, ואולם יש לי סתירה לזה מרש"י כתובות פ' ע"א בהאי דהוציא הרבה ואכל קימעא קימעא ואכל הרבה מה שהוציא הוציא ובעי הש"ס וכמה קימעא אר"א אפי' גרוגרת א' כו' וכ' רש"י יש גורסים וכמה תרבה וגי' שוטים הוא דמאי נ"מ לן מינה כל כמה דהוי יותר על גרוגרת א' הוי הרבה עד לעולם עכ"ל הרי מבואר דגם ב' הוי בכלל הרבה ונהי די"ל דהתם משום דנקט קימעא באחת יתכן לקרוא לב' הרבה אבל עכ"פ חזי' דגם ב' נקראו לפעמים הרבה ויש לתמוה על התוי"ט פ"ד דנגעים מ"א שהביא שם דברי הת"כ דשיעור שער לבן שני שערות והגי"א פי' דשער בפת"ח הוא שער א' ושער בצירי תחת השי"ן מורה על רבים ומיעוט רבים שנים והרלב"ג כ' שהשער מתחדש ממנו ריבוי ולא יפול פחות מב"ש ע"ש והרי רבים וריבוי לא יתכן בפחות משלשה וצ"ע בכ"ז, אבל לענ"ד כ"ז אינו במשמעות לשון הפוסקי' שכ' ריבוי שערות והן אמת כי ממ"ש בתחלה ב' שערות משמע דיותר מזה היינו ג' הוי בכלל ריבוי וכה"ג כתב התוס' בחולין מ"ז בהא דכ' רגמ"ה דאפי' יש הפסק כחוט שער אסור מוכח דב' חיטי שער כשר, אבל בכל זאת הלב מהסס להקל בזה, ובשו"ת ב"א חאהע"ז סימן ק"ל צידד ג"כ דאם יש ט"ו שערות י"ל דהוי בכלל ריבוי וא"צ להיות כפי הרגיל בגדולים דייקא ובכ"ז לא ברירא לי' להקל מה"ט.
יב) ומלבד זה הנה בתוס' ב"ב קנ"ד הביאו בשם ר"ת דסימן שערות הוי בשחורות אבל כל זמן שהן לבנות אינם סימן והתוס' חלקו עליו וע"ש בחי' הרמב"ן, ובמל"מ פ"ב מאישות האריך בזה והביא בשם מהר"ש הלוי דלמסקנא גם ר"ת מודה, ואמנם הנה בטור סימן קמ"א בשם הר"פ כ' בפשי' דאם אין הנשים יודעת אם היא גדולה בשני' כ"א ע"פ האב צריך ריבוי שערות שחורות וגדולות כדי לכוף ראשן לעיקרן, וגם בש"ע שם סעי' כ"ח מבואר כן וי"ל דהיכי דסגי בב' שערות מודה דא"צ שיהיו שחורות רק היכי דבעינן שיעור ריבוי משום שאין ידוע מספר השנים או שאין שם גומות א"כ אף דלא בעינן גדולות מ"מ עכ"פ בעינן שיהיו שחורות, והנה הרמב"ן תמה על ר"ת מנ"ל זאת ולפענ"ד י"ל דטעמו עפמ"ש הר"ש פ"ד דנגעים מי"א ליישב קו' תוס' כתובות ע"ה מ"ט לא מוקמי' בח' טהרה וכ' די"ל דדרך השערות לבוא שחורות והנגע מלקה אותן והופכן ללבן וסימן לדבר שער זקנים מתלבן מתוך חולשתן ע"ש א"כ כיון שהשחרות מעיד שהוא חזק בכוחו ומחמת החולשה הם לבנים א"כ י"ל דמה"ט גבי קטן דבעינן ב' שערות שיהי' איש כ"ז שלא נשחרו הוא חלוש בטבעו ולא יצא מחזקת קטנותו וע' תוס' נדה י"ט שרמזו בקיצור לדברי הר"ש הנ"ל, והר"ש שם כ' דא"כ בבני אדם לבנים ביותר כגון גרמני שכל שערו לבן ונולדה בו בהרת מא"ל ע"ש וא"כ בודאי הא דבעינן שחורות הכל כפי מה שהוא אדם, וא"כ בנ"ד דבעינן ריבוי שערות דניהו דבנ"ד נודע מספר השנים ע"פ האב ועוד עד א' המעיד כדבריו וכבר כ' הב"י סימן קס"ט דגם להמרדכי המחמיר בנאמנות האב מ"מ בצירוף עוד עד א' מודה דנאמן מ"מ כיון דאין בהן רוחב אצבע אמה וגם כיון דליכא גומות וגם אין אנו בקיאים בגומות וע' בט"ז וב"ש סימן קנ"ה ותשו' נו"ב סימן צ"ג, א"כ בע"כ רק משום ריבוי שערות קאתינן להקל א"כ שוב י"ל דבעינן שחורות וכמ"ש בש"ע סימן קמ"א הנ"ל וא"א להקל נגד דברי המבואר בש"ע ואם כי בנ"ד נראה קצת נוטה מעט לשחור כשהן שוכבות וע' בתוס' כתובות ל"ו מ"מ קשה לעמוד על המבחן וא"א להקל עי"ז כלל.
יג) ועלה בלבי לצדד בזה דהא כבר תמהו התוס' על שי' ר"ת שלא נזכר בשום מקום לחלק בזה וגם המל"מ שם תמה על שלא הוזכר בפוסקים דעת ר"ת הנ"ל ונראה דהא אנן קי"ל חזקה דרבא לענין מיאון רק דלחליצה צריכה בדיקה, ומבואר במלחמות ורשב"א רפ"ק דחולין דהיינו משום דכל היכי דאיכא לברורי מבררינן א"כ י"ל דהיכי דאיכא חזקה דרבא שפיר מהני גם שערות לבנות דכיון דאפי' בדליכא כלל תלינן דנשרו גבי מיאון מכ"ש דעכ"פ ראוי לתלות על שערות הלבנות שאינם שומא גם בחליצה, אך דהתם הרי הקשו בתוס' דלמ"ל בדיקה הרי איכא חזקה דרבא ותי' דהתם מיירי שאחר שנעשה בן י"ג בדקו ולא הי"ל כלום ולכן איכא לספוקי גם אח"כ שמא עדיין הוא קטן ע"ש א"כ בזה דליכא משום חזקה דרבא בזה ס"ל לר"ת דלא סמכינן על שערות לבנות ובעינן שחורות דוקא, ובפרט לפמ"ש באס"ז בשם הרא"ש דלגבי הוצאת ממון לא סמכינן אחזקה דרבא וע"ש בשם הראב"ד בזה וד"ז נעלם מהאחרונים, א"כ ה"נ בעינן לגבי הוצאת ממון דוקא שערות שחורות ולא לבנות אבל בעצמה י"ל דגם ר"ת מודה דכל השערות כשרים.
יד) ואולם בגוף חזקה דרבא פלפלו כל האחרוני' אם יש לסמוך עליו בדאורייתא והביאו כמה סתירות בזה וע' במח"א ה' אישות וביותר האריך בזה בשו"ת דברי אמת להגאון בכר דוד סימן ו' וע' בשו"ת נט"ש סימן ס"ז ובתשו' מהרי"ט ח"א סימן י"א ובסימן נ"א ועוד בכמה שו"ת אחרוני' והנה האריכו בזה דלפמ"ש התוס' ביבמות ס"ח בהא דספק בן ט' שנים ויום א' ספק שאינו מהנך פסולים דפוסלים בביאתם שבאו על בת ישראל דפוסלים מן התרומה והקשו בתוס' דנוקמי' אחזקת קטנותו ותי' דהכא מיירי כשבא עתה לפנינו הוי ודאי בן ט' ואזלי' בתר חזקה דהשתא דחזקה קמייתא איתרע לה, ומבואר מדבריהם דס"ל דחזקה דקטנות אף שעשה להשתנות הוי חזקה גמורה א"כ נגד חזקה דרבא איכא ח' קטנות וגבי חליצה איכא נמי חזקת איסור ולכן א"א למיזל בתר חזקה דרבא כלל גבי חליצה, והנה המהרש"א ביבמות שם הקשה באמת מדוע לא הקשו התוס' מהא דספק הביא ב' שערות דמיירי בודאי לענין תרומה כמ"ש רש"י במשנה שם דמיירי שקידש האשה וספק שלא הביא ב"ש פוסל בת כהן המאורסת לו מן התרומה ורבים מאחרוני' מתנבאים בסגנון א' ליישב דהתם בספק הביא ב"ש איכא חזקה דרבא נגד ח' קטנות ולכן שפיר פוסל משא"כ בהא דספק בן ט' וע' בשו"ת נודב"ש בחי' שבסופו, וא"כ מבואר בזה דחזקה דרבא משוי רק ספק ומה"ט פוסל ואינו מאכיל ובע"כ דהיינו משום דאיכא כנגדה ח' קטנות ומבואר כדברי האחרוני' הנ"ל, ואולם הרמב"ם בפיהמ"ש פי' להך בבא לענין אם חלץ לה הספק הזה דפוסל אותה לגבי יבם והנה במה שלא פי' הרמב"ם כפירש"י עלי בלבי לדון דרך פלפול קצת דהנה בתשו' נו"ב מה"ת חא"ע סימן נ"ד הקשה בהא דל"מ קידושי קטן הרי כיון דקי"ל דבדע"מ קטן זוכה מה"ת א"כ גבי קדושין דאיכא דע"מ מדוע לא יקנה את האשה מדאורייתא ותי' עפמ"ש הה"מ פכ"ט ממכירת דבכל מקח בעינן שיהי' כח ללוקח להקנות את המעות למוכר ולכן דוקא במתנה קונה קטן בדע"מ אבל לא במכר משום דהקטן א"י להקנות המעות וא"כ ה"נ בקדושין א"א להקטן להקנות הכסף קדושין להאשה ולכן א"י לקדש וע"ש שהעיר דא"כ בקדושי ביאה יועיל ולענ"ד י"ל עפ"י הש"ס דכתובות ע"ד דאיתקש הויות להדדי (וגם בגוף קושייתי העירני חתני הרב הגאבד"ק בוזנאב נ"י דתליא במחלוקת רש"י ותוס' ב"מ י"ב אי הפקר מיקרי דע"מ ולשי' הר"ן נדרים כ"ט האשה מפקרת א"ע ועמ"ש לקמן) ומעתה לפ"ז יש לי לדון דהכא גבי ספק הביא ב"ש הרי כיון דהאשה מוחזקת במעות א"א להוציא מידה וכבר כ' התומ"י בקת"כ דכל ספק גזל דינא דאורייתא הכי הוי דשרי וקנוי למוחזק ואין בו ספק גזל כלל ובתש' א' לק' זאלישטשיק להרב המו"צ דשם בענין קנות אתרוגים הארכתי בזה בכמה ראיות לזה, וא"כ שוב שפיר זכתה בהערות של קידושין וע' בש"ס דב"מ ו' בסוגיא דתק"כ ובש"ס ורשב"ם ב"ב קמ"ב וא"כ שוב מהראוי שיועילו הקידושין בבירור, ואולם רש"י ז"ל לשיטתי' בסוכה מ"ו דס"ל דקטן בדע"מ קונה רק מדרבנן וע' בפ"י גיטין ס"ה ולכן פי' שפיר דמיירי בקידושין אבל הרמב"ם לשיטתי' דס"ל דקונה מדאורייתא ולכן פי' דמיירי לענין חליצה וא"ש, ואולם בחיבורו פי' ג"כ כפירש"י, גם יש לי לדון לפמ"ש בקצה"ח סימן שנ"ג סק"א דהיכי דמקנה לאשה ע"י תפיסתה ל"ה נתינה מצד הבעל וע' כה"ג בחי' הרשב"א קידושין ז' בהא דמשני דבאשה לא פשטה קדושה בכולה משום דדע"מ שאני והקשה דאם היא מרוצה לזה יועיל ותי' דא"כ הוי הקידושין מחמתה ואנן בעינן שיהיו מחמת האיש וע' ר"ן נדרים שם וה"נ י"ל בזה, ואולם יש לעורר לפירש"י הנ"ל הרי כבר נודע ד' הג"א שהביא הב"ש סימן ל' דספק קרוב כו' הוי מקדש בלא עדים ובנה"מ כללי תפיסה חילק בין הי' בידם לראות הכל ע"ש א"כ כאן שהי' בידם לבדקו ולא בדקו שוב הנ"ל מקדש בלא עדים ודו"ק כי קצרתי.
טו) ואמנם ליישב קו' מהרש"א הנ"ל נלע"ד דהא בלא"ה דקדק המהרי"ט למ"ל להתוס' למינקט ב' חזקות חזקה דקטנות וחזקה היתר של האשה, אולם נראה דהא בש"ס דעירובין ל"ה ע"ב מבואר דבתרי ותרי אליבא דר"מ לא אזלי' בתר חזקה וסתם מתני' (כמבואר בחולין קל"ד דמצינו למיפרך מה"ט דברי ר"מ מסתם מתני' אהדדי) א"כ לכאורה מה הקשו התוס' הרי י"ל דמיירי בספק בתרי ותרי וע' יבמות ל"א שם בזה (ויש לדון בזה לפמ"ש התוס' בעירובין ל"ו שם דדוקא בנטמא לפניך ל"א בתר חזקה בתו"ת א"כ לפי הס"ד הקשו שפיר) ואולם בעירובין שם ל"ו א' מסיק רבא דבתרי חזקות גם בתו"ת אזלי' בתר חזקה וא"כ הכא דקאי הש"ס אליבא דרבא הקשו התוס' שפיר דכיון דאיכא הכא ב' חזקות ניזול שפיר בתר הנך חזקות (ובזה י"ל במה שתי' התוס' דמיירי כשהוא בן ט' שנים לפנינו וכבר תמהו כולם דבכל מקום אזלי' בתר חזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא וכבר נתקשה בזה המהרי"ט שם, וגם הפ"י בקו"א לקידושין ושאר אחרונים, ולפמ"ש י"ל דכיון דאיתרע לפניך שוב איתרע עכ"פ חז"ה ונשאר רק חזקה דקטנות לבד ושוב י"ל דמיירי בתו"ת אבל מסתימת דברי התוס' ל"מ כן) שוב מצאתי בשו"ת ח"ס חיו"ד סימן ב' שהעיר קצת בזה ודחה היטב יעו"ש טעמו, אך כבר נודע מ"ש הריטב"א בעירובין ל"ו בשם הריב"ש דבכל חזקה אזלי' רק בתר המקום אשר נסתעפה ממנה וכן גבי מקום אמרי' העמד טמא על חזקתו ול"א העמיד כלים על חזקתן וא"כ לכאורה הך חזקת היתר דאשה אינה מועלת בזה כלום דכיון דבהך קטן שנולד בו הספק ליכא רק חד חזקה ובתו"ת לא אזלי' בתר חד חזקה א"כ מה יועיל בזה חזקת היתר דידה כיון דאין הספק בה כלל ואולם אנכי הארכתי בזה בתשו' א' והוכחתי דזה דוקא אם יש איזו נ"מ לדינא בגוף הדבר שנולד בו הספק לאותו דבר עצמו אזי אין לנו להשגיח על דבר המסתעף ממנו רק שדינין נופו בתר עיקרו ואחר שורש המקום שנולד בו הספק הולכים, אבל היכי דאין נ"מ בהספק לאותו דבר כלל רק לדבר אחר שוב יש לנו לילך אחרי אותו דבר שיש בו נ"מ בהספק ההוא וחלקתי בין חזקת הגוף ובין חזקה דדינא וביארתי בזה הסוגי' ריש נדה ואין רצוני להאריך כעת ולהעתיק מ"ש שם בזה כ' הדבר מתקבל גם מסברא, ומעתה ה"נ בזה שנולד הספק אם הוא כבר בן ט' או לא הרי לגבי הקטן אין בזה שום נ"מ דכל זמן שאינו בן י"ג אינו נענש כלל וע' במג"א סימן רנ"ז וח"י ובר"י שם בענין טומאת קרי של בן ט' אבל הרי אינו מוזהר עלה כלל, ועיקר הנ"מ הוא לגבי האשה הנבעלת א"כ שפיר נוכל לצרף גם ח"ה של האשה ושפיר הקשו התוס', ומעתה מיושב שפיר ק' מהרש"א דמהך דספק אם הביא שוב לא הו"מ להקשות דבזה הרי יש בהספק ההוא נ"מ להקטן ההוא בעצמו אם כבר הגיע לגדלות או לא א"כ שוב א"א לצרף חזקת היתר דידה ונשאר רק חדא חזקה ושפיר הומ"ל דמיירי בספק דתו"ת דלא אזלי' בתר חד חזקה וא"ש ודו"ק.
טז) ועוד נראה ליישב דהנה המהרי"ט שהתקשה דלפמ"ש התוס' בכתובות כ"ז דבזרק קידושין וספק קרוב לו או לה ל"ש לאוקמ' בחזקת פנוי' כיון דאיתרע לפניך וא"כ ה"נ בזה הרי ל"ש לאוקמי' האשה בח"ה כיון דאיתרע לפניך ע"י הביאה, ונראה לפענ"ד דל"ש לומר דע"י המעשה איתרע לפניך רק היכי דהמעשה גופא מגרעת החזקה מצד עצמה כגון בקדושין שהקדושין באים לגרע חזקת פנוי' וסתם קדושין אם הם תופסין ונקראים קדושין מגרעין ומבטלין ח"פ ולכן שפיר איתרע ע"י הקדושין ח"פ אבל כאן הרי הביאה אינה מגרעת חזקת היתרה אה היתה מסתם אנשים זולת שזה הפסול אם בא עלי' פסלה אבל ביאת שאר אנשים אינה פוסלת כלל אף שכל הביאות הם מעשה שוה מ"מ אינם פוסלים וא"כ אין במעשה ההוא גרעון החזקה רק ע"י האיש שעשה אותה אם הוא פסול אבל אין המעשה באה לבטל הח"ה וכיון שיש כאן ספק שמא אינו פסול כלל לא איתרע החזקה כלל, וא"כ מיושב קו' מהרש"א דהא לפי פי' הרמב"ם דספק ב"ש מיירי בחליצה א"כ הרי החליצה באה לגרע חזקת היתרה להתירה לשוק ולאוסרה ליבם וזהו כל ענין החליצה א"כ שוב ליכא ב' חזקות דהא איתרע לפניך וכקו' מהרי"ט הנ"ל וא"ש ודו"ק, ואולם בעיקר ק' מהרי"ט הנ"ל נ"ל דלק"מ דדוקא התם בקידושין שהי' בידו בשעת זריקה לזרוק קרוב לה לכן ע"י המעשה איתרע החזקה אבל כאן הרי אם הוא קטן מבן ט' אינו בידו לבעול כלל לפסלה א"כ הספק בכל הריעותא ושפיר י"ל דמוקמי' בח"פ, וז"פ והנה בשו"ת ב"א סימן מ"ג מ"ז וגם בשו"ת גא"י שם שניהם נתכונו לד"א להוכיח דהא דל"מ חזקה דרבא לגבי חליצה אין הטעם משום דכל היכי דאיכא לברורי מבררינן דזה דוקא היכי שיהי' בירור גמור אבל כאן הרי גם אם לא ימצא שערות י"ל שמא נשרו וא"כ לא יתברר בירור גמור ובכה"ג לכ"ע א"צ לברר ואף דלא נוכל להקל משום הך חששא דנשרו מ"מ עכ"פ ל"ה בירור גמור ובאמת שבסברא זו כבר העיר קצת הנו"ב יו"ד סימן נ"ז וביותר בישי"ע יו"ד משתמש בזה כמ"פ וגם אנכי הארכתי בזה בתשו' א' שהשבתי בתחלת החורף להרב המו"ץ דק' ביטשעששע במדינת מאלדוי בענין זונה לכהן ומינקת ופלפלתי בזה בדברי תוס' יבמות ל"ז ובסוגיא שם דף מ"ב בישוב כמה קושיות וגם ביארתי ליישב בזה דברי הרמב"ם פ"ט מכלאים ובסוגי' דחולין ע"ט אבל לדינא הבאתי סתירה לסברא זו מהתוס' שבועות מ"א וגם מדברי הר"ן פא"ט וגם מדברי הרמ"א ביו"ד סימן א' והארכתי הרבה בזה, וא"כ כיון דסברא זו נדחית וכבר הבאתי שבלחמות ורשב"א מבואר הך טעמא בחליצה דלא סמכינן אחזקה דרבא משום דאיכא לברורי א"כ סברא זו הוא כאבק פורחת ואין לבנות עלי' כלל.
יז) ומעתה נשובה לעקור הדין דנד"ד והנה אם נאמר דחזקה דרבא הוי חזקה גמורה א"כ מהראוי להקל גם בלא גומות כיון דא"א בקיאים בגומות וכן אם יש ספק בהשערות אבל לשי' רוב הפוסקים אין לסמוך על חזקה דרבא אבל בדרבנן בודאי יש לסמוך על חזקה דרבא וכמ"ש המג"א רס"י ל"ט וע"ע במג"א סימן קצ"ט סק"ז. ומעתה לפ"מ שנתבאר למעלה דאשה זו זקוקה לחליצה רק מדרבנן שוב יש להקל מכח חזקה דרבא, (וגם בלא"ה י"ל דהוי ס"ס שמא אינה זקוקה לחליצה כלל ושמא א"צ שערות שחורות ומיקרי ריבוי שערות גם בכה"ג שהוא כהנידון שלפנינו (וע' בב"ש סימן קנ"ה בענין ס"ס) ובפרט במקום עיגון כזה, אבל בזה יש לפקפק שלא נולדו ב' הספיקות ביחד גם י"ל דהוי חסי"ד וע' בב"ש הנ"ל) עוד יש לי לדון דהיכי דצריכה חליצה רק מדרבנן י"ל דסגי גם בחליצת קטן שהגיע לפעוטות דהא בש"ס דיבמות ק"ה אר"א מדבריו של ברבי נלמד קטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שהגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא ב' שערות ובנימוק"י בשם הריטב"א כ' דמדקאמר עד שתביא ב"ש אפשר דגם בדיעבד פסלינן, ובאמת שכיוצא בזה כ' הרמב"ן והובא בר"ן פסחים פע"פ גבי יין לבן דמדנקט עד שיהא בו מראה יין מוכח דגם בדיעבד פסול אבל כל הפוסקים חולקים עליו שם ומכשרי יין לבן ומוכח דאין לדקדק מלשון זה כלום וע' תוס' ורא"ש ר"פ השוחט כ"ז בהא דאר"י עד שישחוט הורידין ובש"ע שם פסק כהרא"ש וצ"ע וע' תוס' ב"מ מ"ה ע"ב שהוכיחו מדנקט לא קנה עד שימשוך דמשמע דא"א לקנות בע"א אלא במשיכה יעו"ש אבל אין מזה ראי' לנ"ד כמובן, ואמנם גם אם נאמר דגם בדיעבד פסול היינו משום דמקשינן אשה לאיש וג"ז דוקא היכי דבעי' חליצה מה"ת אבל היכי דהוי רק מדרבנן א"כ הרי כשהגיע לעונת פעוטות דמקחן מקח כו' ה"נ יוכל לחלוץ וטעמא דידי דכבר נודע מ"ש הח"צ סימן א' להסתפק אם כונת החליצה הוא כונת קנין או רק כונת המצוה וצידד שם לומר דהוי רק כונת קנין (ובקצה"ח סימן רה"ע הביא ראי' לדברי מהרי"ט מדברי הרמב"ן ע"ש) וא"כ כיון דהוי רק כעין קנין א"כ כיון דפעוטות ממכרן ממכר מדרבנן י"ל דהיכי דצריך חליצה רק מדרבנן סגי בקנין דפעוטות ואף דתקנתם הוא רק משום כדי חייו וזה ל"ש בחליצה כבר כ' הפוסקים דכל תקנתא דרבנן אפי' אם הוא רק לצורך טובת הכלל שייך ג"כ לא פלוג ולא חלקו בתקנתם אפי' היכי דל"ש הטעם וכדמוכח מתקנתא דכסף אינו קונה כמ"ש בנה"מ סימן קצ"ח ובשו"ת עט"ח סימן יו"ד להוכיח מכמה מקומות, וגם בשאר תקנות מצינו כה"ג ע' תוס' גיטין נ' ע"א ד"ה כיון כו' דל"פ ביתמי וע' תוס' ב"מ ו' ע"ב ד"ה אלא ותוס' כתובות ל"ט ב' ד"ה טעמא ועוד בכמה דוכתי ואפי' בתקנת גאונים כ' בתשו' מהרי"ל דלא פלוג כמ"ש בחמ"ח א"ע סימן פ"ט סק"ד וע' בב"ש סימן קי"ח סקכ"ח בזה, וה"נ בזה.
ח"י) היוצא לנו מכ"ז לדינא דיש כמה צדדים לומר דא"צ חליצה רק מדרבנן ואף דכל יסוד דברינו הוא רק ע"פ האב ולשי' המרדכי הוי חליצה דשב"ע ואין האב נאמן הנה מלבד כי הנו"ב סימן צ"ג חולק עליו בזה וע' בשו"ת דברי אמת סימן ו' ג"כ בזה ומצאתי בא"ז הגדול ה' חליצה סימן תרע"ב אות ט' ואות י' אריכות גדול בשם הראשונים בזה, הנה בנ"ד דהוי קלא דלא פסיק שלא הי' ראוי להוליד י"ל דהוי רק גילוי מלתא בעלמא וכדאי' כה"ג רפ"ב דכתובות כיון דרוב נשים בתולות נשאות גי"מ בעלמא הוא וע' בב"ש סימן קנ"ז סק"ב מ"ש ע"ד המרדכי בענין עדות הקרובים שהוא אחין מן האב וע' תוס' גיטין ב' ע"ב ד"ה עא"נ במ"ש שעיקר הגט כבר נעשה ושוב א"צ אלא גי"מ בעלמא וע' בר"ן פ"ק דגיטין בפיסקא דפלגי' דיבורא וע"ש בר"ן פ"ב דגיטין בפיסקא דר"נ וסופרי הדייני' וע' תוס' גיטין פ' ע"א ד"ה ושם עירו יעו"ש באמצע הדיבור ובחי' הרמב"ן נדה מ"ח ותשו' רשב"ץ ח"א סימן פ"ג ועוד כמה דוכתי בענין גי"מ וגם בסימן קס"ט סי"א מוכח דחזקת השכנים מהני לשי' הי"א שם ועוד דעכ"פ מיהו ספיקא משוי לן נאמנות האב אם הי' צריך חליצה כלל ואף די"ל דא"כ שוב הוי ס"ס לאיסורא אולי לא הי' כלום ואת"ל שהי' כדברי האב הוי ג"כ רק ספק וכמש"ל אבל באמת הכל ספק א' אם הי' סריס או לא ובפרט דיותר נוטה שהוא נאמן בזה, וגם הרי בנ"ד נראה דהוי ריבוי שערות והחומרא דשחורות לא נזכר בב"ח ואחרונים בדיני חליצה כלל וגם בב"י סימן קס"ט לא הזכיר מזה ולכן בצירוף כל הטעמים הנ"ל ומהגם די"ל דבנ"ד דהחלוץ כל שערותיו הם רק נוטים לשחור וי"ל דמה"ט השערות הדקות וקטנים לא ניכר שחרותן כ"כ וגם כבר כתבתי שהי' נדמה קצת כששוכבין שנוטים קצת לשחור וגם נראה בדברי כמ"פ דסימן שוכבות לבד מהני וכמ"ש בשו"ת ב"א סימן ק"ל שם באורך, ולכן בצירוף כל הטעמים ובמקום עיגון זמן רב שיושבת קרוב לתשעה שנים, והיא עני' וגלמודה נראה להתיר שיחלוץ לה החלוץ הזה ובזה תהי' מותרת להתנסבא לכל גבר דיתיצביין, אבל רק באופן אם יסכים עמי עוד רב א' מובהק מחכמי דורנו.