שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן סב
לכבוד הרב הה"ג וכו' מוהר"ש לילענפעלד
נ"י אבד"ק פאדהייעיץ. ע"ד השאלה שאירע במחו"ק בהברייהויז שנעשה קו"פ שט"מ על החמץ כראוי שהשכירו את הברייהויז לעכו"ם וגם מכרו כל החמוצים והי' להם קאנטראקט על שעורים שהי' עוד אצל האדון ולא נכתב בהשט"מ כלל ובחוהמ"פ הובאו השעורים והניחום הנאמן בהבר"ה לאח"כ בלא ידיעתם לקחו הערלים העובדים בהבר"ה וכבשו השעורים הנ"ל בשביעי של פסח לעשות מהם מאלץ ועתה נתעוררו לדרוש אם דינו כחמץ שעעה"פ והם מונחים עוד בפ"ע עכת"ד השאלה, והנה רו"מ האריך בזה וכל דבריו דברי חכמה ובכ"ז יש בהם כמה דברים דאית להו פירכא כפי שיבואר בס"ד.
והנה בגוף השאלה נלע"ד להתיר בפשיטות דהא כפי מצב השאלה שרו את השעורים בז' ש"פ וכבר נודע דעת אבי העזרי שהובא בטו"ר או"ח סימן תס"ז דבצונן אינו מחמיץ אפי' שהה כמה ימים ואף דהטור חולק כבר כ' הב"י ליישב דדוקא כשמוציאים אותם, מן המים אז מחמיץ ולא בעודם במים וע' בפר"ח שהחזיק בדעת ראב"י ופסק להקל וע' בפמ"ג בפתיחה ואפי' בהוציאו מן המים כל זמן שלא נתבקעו ל"ה חמץ גמור ולדעת הלבוש גם בנתבקעו ל"ה חמץ גמור וגם מבואר ברא"ש פכ"ש דגם בנתבקעו הוי רק קרוב להחמיץ ואף שהפמ"ג בפתיחה רצה להעמיס בדעת הרא"ש דמיירי בלא שהה אבל במח"כ דבריו תמוהים דהיכי דנתבקעו אין לחלק בין שהה ללא שהה ואני מצאתי בירושלמי סו"פ כ"ש ה"ז א"ל ר"פ בשם ר' אילא הכין הוי אמר רחבא שרה חטים ושעורים במים נתחמצו אסורות לא נתחמצו מותרות רי"א שרה שעורים במים נתבקעו הרי אלו אסורות כו' ומבואר דנתבקעו לא הוי נתחמצו ממש דאל"כ במאי פליגי ומ"ש הרי"ף לענין פלוגתא דמר עוקבא ושמואל דהוי סד"א היינו משום דנתבקעו הוי ספק חמץ גמור וקרוב יותר לאיסור, או דהוי ספק חסרי"ד ומחמירים אבל משום פלוגתא דאמוראי יש להקל מספק לענין התבשיל, ועכ"פ בנ"ד הרי בז' ש"פ לא שהה עוד מעל"ע כלל ולשי' פר"ח בצונן אינו מחמיץ אם לא נתבקעו רק ביום ח' כבר נאסרו משום דמסתמא כבר נתבקעו ואולי כבר הוציאום מן המים, והנה בשו"ת פמ"א ח"ב סימן קס"ג העלה דגם להאוסרים בחמץ שעעה"פ בשוגג היינו משום דקנסו שוגג אטו מזיד בדאורייתא היכי דעבר בב"י אבל בבטלו דהוי רק דרבנן לא קנסו שוגג אטו מזיד יעו"ש באורך וא"כ נראה דהא דמבואר ברס"י תמ"ח דבהביאו לו דורון בח' ש"פ דאסור בהנאה אחה"פ היינו במזיד אבל בשוגג ואונס אין איסור בזה אחה"פ דלא קנסו בזה שוגג אטו מזיד כיון דיו"ט ב' דרבנן, וגם בגוף הדבר אי יש לאסור בחמץ שהובא ביום ח' ש"פ יש לדון לפמ"ש התוס' בבכורות דף ב' ע"א ד"ה קונסין כו' דדוקא בגסה כו' דאיכא איסורא קונסין אבל בדקה כיון דליכא איסורא אלא מנהגא בעלמא במקום שחשודין על רביעה לא קנסו אפי' במקום שלא נהגו למכור יעו"ש א"כ י"ל דכיון דאנן בקיאים בקביעא רק מנהג אבותינו בידינו ובא"י לא נהגו בי' א"כ גם לדידן ל"ש למיקנסימן אחה"פ כיון דלדידן דקי"ל כר"ש בחמץ שעעה"פ הוי רק קנסא ובכה"ג לא קנסו ואמנם באמת נעלם בזה מהתוס' לפי שעה במחכ"ה ד' הירושלמי פ"ד דפסחים ה"ג דכשם שקונסין להלכה כך קונסין למנהג, ועי' רש"י סוכה מ"ד ע"א ותוס' שם רע"ב שכתבו דבמנהג ליכא משום לא תסור אבל ברמב"ם פ"א מממרים מבואר להיפוך ועי' ביו"ד סימן של"ד מלשון הרמב"ם ה' תשובה דהמזלזל ביו"ט ש"ג מנדין אותו אף דהוי רק מנהג ובמק"א כתבתי דבמנהג שלא נתפשט בכל ישראל אין מנדין והבאתי ראי' מא"ח סימן תרצ"ו במלאכה בפורים ואכ"מ וע' בטוא"ח סימן תצ"ג דנוהגין שלא לישא אשה בין פסח לעצרת ומ"מ אם עבר ונשא אין קונסין אותו וע' ירושלמי פ"ג דעירובין ה"ט מי גרם לי להיות משמרת ב' יו"ט בסוריא על שלא שמרתי יום א' בארץ סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על א' כו' ר"י קרי עלי' גם אני נתתי להם חוקים לא טובים כו' יעו"ש ומ"מ י"ל דיו"ט ב' חמיר דלא ליתא לזולזולי בי' וכמ"ש בתה"ד שהובא במג"א סימן תצ"ז ועכ"פ בכה"ג אין לקנוס שוגג, וא"כ בנ"ד שהי' הבעה"ב שוגג גמור או גם אנוס וכיון דבז' ש"פ לא היו השעורים מחומצים וכמ"ש א"כ פשי' דיש להקל בדיעבד אחה"פ, וגם אי נימא דהוי ספיקא שמא כבר נתחמצו בזש"פ הרי כיון דלא נודע לבעה"ב ונולד הספק עתה בדרבנן כבר פסקו האחרונים דיש להתיר בהפ"מ דלא דמי לנולד סד"א ונתגלגל לדרבנן כיון דלא נודע, ואף דאפשר נולד הספק להנאמן כבר כ' הל"ש בח"י דיני' שבסופו סל"ד דדוקא בנודע לבעלים אסור ואמנם באמת נעלם ממנו דברי ירושלמי שהובא בר"ש, פ"ב דערלה מ"ג דהוי בעיא דלא איפשטא אי בכה"ג מיקרי נודע (וגם בטט"ו סימן רל"א בל"ר חולק על הלבוש"ר) וגם לפמ"ש הראב"ד בהשגות פ"ז דפרה ותוי"ט שם מ"ב בהא דהממלא לאחר ונוטל שכר כממלא לעצמו דמי ופוסל במלאכתו כדין בעלים וגם במשנה י' שם ברע"ב שם מבואר דשומר כבעלים וע' פ"ה דפאה מ"ז בדין שכחת פועלים הוי כשכחת בעה"ב א"כ י"ל דהנאמן הוי כשומר וכנודע לבעלים דמי אבל מלבד מה די"ל דבפסח אין דינו כשומר נגד הישראל כיון דנמכר הכל להעכו"ם הנה גם בלא"ה י"ל לפמ"ש בשו"ת ב"א חאו"ח סימן מ"א דלגבי חמץ שעעה"פ אפי' נודע הספק בפסח שרי לאחה"פ יעו"ש טעמו וגם יש לחלק בין מלאכה בפרה לשאר דברים ובדין נודע לאחר אף דהוי בעיא דלא איפשטא בירושלמי י"ל בדרבנן להקל, ולכן כפי מצב השאלה ששרו השעורים בזש"פ נלע"ד להתיר בפשיטות את המאלץ ובכ"ז לדעתי מהראוי לבטל ברוב מאלץ אחרים דהא הר"ן מדמה לאיסור חמץ שעעה"פ לתרומת ח"ל ובב"י יו"ד סימן שכ"ג הביא ד' כמ"פ להקל לבטל לכתחלה וכבר רמז לזה הדג"מ סוס"י תמ"ז בקיצור ואני מצאתי בבר"י יו"ד סימן שצ"ט שהביא בשם שו"ת שערי ישועה שפסק להתיר לבטל לכתחלה תרומת ח"ל יעו"ש ועכ"פ בנ"ד בודאי יש להקל בזה וכה"ג פסק בשו"ת ב"א חא"ח סימן ל"ד לענין מאלץ יעו"ש, וע' מש"ז סימן תס"ז סקי"א דגם בבטלו אסור להשהות בח' ש"פ ולא לתרי דרבנן ומ"מ בדיעבד בשוגג ואונס שפיר יש להתיר וכמ"ש וע"ש בא"א סקי"ד וע' רדב"ז ח"ג סוס"י תקפ"ט במעשה שרחצו העכו"ם המשרתים חטים בח' ש"פ ולא נתבקעו והתיר לערב ברוב גם למכרו לישראל ע"ש כמה טעמים (ע' מ"ש בהגהותיו לאר"ח סימן תמ"ח). ועתה אבוא על סדר דבריו והנה רו"מ הביא דברי הח"י סימן תמ"ח שהביא בשם ב"ה במעשה ששלח א' דגן לריחים קודם פסח והלך העכו"ם וטחנו בפסח ועשה פת וכ' הח"י טעם א' להתיר דהעכו"ם קנהו בשינוי ונעשה של עכו"ם ורו"מ תמה עליו דבנזיקין אין שינוי קונה וכדמוכח בב"ק י"א דאין שמין אלא לניזיקין ובתוס' ב"מ צ"ז מבואר דדין שמין תליא אי שינוי קונה ובע"כ כיון דשמין לניזקין אין שינוי קונה בזה והנה כבר תמה המק"ח על הח"י מהא דסימן ש"ו דכיון דלא נתכוין האומן לקנות לא קנה בשינוי ובש"ך סימן ש"ו שם הביא מתוס' ע"ז ז' דבלא נתכוין לקנות אין שינוי קונה ואמנם מדברי הריטב"א בע"ז נ"ג ב' נראה דסובר דשינוי קונה בלא כונה בהא דפריך הש"ס שם מכדי ירושה הוא להם מאבותיהם, ואא"א דש"ש והקשו כולם דדילמא עביד בהו מעשה וכ' הריטב"א בשם הרמב"ן דלענין לאסור שא"ש ע"י מעשה בעינן שיהא מעשה ניכר בשינוי שא"ח לברייתו וכמאן דקני לי' בשינוי דומיא דגזלן ושוב מהני בי' ביטול וע' בר"ן שם שהביא ג"כ דברי הרמב"ן דהיכי דאסרה במעשה מהני בי' ביטול אבל אין לו הבנה מדוע יהי' כן אבל לפי דברי הריטב"א הדבר נכון בטעמו וא"כ הרי התם הי' בלא כונה לגזול ודמיא לעודר בנכסי הגר וקסבר שהן שלו דהעכו"ם סברו שהם שלהם ולא נתכונו לקנות וכן בשוחט בהמת חבירו לע"ז ועשה מעשה ואפ"ה דמיא לגזלן ומוכח דגם בכה"ג קני בשינוי, ודרך פלפול נראה לישב בזה מה שהקשו האחרונים לר"ש דסובר בסנהדרין ס"ג דלא עבדו ישראל העגל רק שאיוו לאלהות הרבה ופי' מהרש"א שרצו מנהיג לבד יעו"ש בח"א א"כ תקשי אליבי' אמאי ציותה תורה לשרוף אשיריהם הא אא"א דשא"ש והא דפלחי ישראל לעגל לא גלי דעתינהו דניחא לי' לשיטתי', ולפמ"ש י"ל דהא כבר הבאתי קו' הראשונים דדלמא שא"ה שעשו מעשה וצ"ל דקני' להו בשינוי והוי ע"ז של עכו"ם ומהני ביטול וכבר נודע מ"ש רש"י בפ"ק דתמורה דדין שינוי קונה תליא בהא דא"ע מהני ובש"ס שם מבואר דהך פלוגתא תליא בדין מערבין לקרנות דלמ"ד מהני סובר דמערבין לקרנות ומב"מ לא בטל ולרבא ס"ל מזה בפ"ע ומזה בפ"ע, א"כ הש"ס בע"ז שם דקאי אליבא דרב דהוא מרי' דשמעתין דאמר ישראל שזקף לבינה כו' ולכן מייתי שפיר ראי' מאשריהם תשרפון באש דהא רב סובר מב"מ לא בטל וא"כ סובר דאי עביד מהני ושינוי קונה, אבל לר"ש דסובר מב"מ בטל כמ"ש הר"ן בנדרים נ"ב בשם ירושלמי א"כ לשיטתי' שינוי לא קנה ושוב י"ל דהתם ע"י מעשה נאסר ואפ"ה ל"מ ביטול, אבל יש לפקפק לפמ"ש הריטב"א שילהי ע"ז דהא דרב סובר מב"מ ל"ב הוא רק מדרבנן וגם לפמ"ש בקצה"ח סימן ר"ח לכ"ע שינוי דלא הדר קונה רק בשינוי החל"ב תליא בדין אעל"מ ע"ש וגם מבואר ביבמות פ"ג דלר"ש אא"א דשא"ש אפי' במעשה אבל בתוס' ב"ק ע"א א' ד"ה בשלמא מבואר להיפוך ובמק"א הארכתי ואכ"מ, אבל העיקר נראה דגם הריטב"א מודה דבלא כונה לא קני ולא קאמר רק כמאן דקני בשינוי בכ"ף הדמיון ובפרט למאי דמסיק שם דגם ע"ז שבאה ליד ישראל אם לא נעבדה על ידו מהני לה ביטול מדאורייתא א"כ פשי' דאין ראי', ותדע דהא בש"ס דב"ק צ"ד א' מבואר דדין תליא אי שינוי קונה וא"כ אמאי שמין בנזקין ורו"מ הוכיח כן מהתוס' ב"מ ולא הוצרך לזה כי הדבר מפורש בש"ס דב"ק הנ"ל, וגם למ"ד אומן קונה בשבח כלי היינו משום דדעתו לגזול לעצמו וכמ"ש הרשב"א ואס"ז בב"ק צ"ח ויעו"ש ברשב"א דף ק"ב דגם לר"מ דסובר כל המעביר על דעת בעה"ב מיקרי גזלן כל ששינה נתכוין לגזול ולקנות לעצמו יעו"ש ובזה נראה דגם לפמ"ש בשו"ת שע"א סימן ב' ליישב דברי הטוא"ח סימן תרצ"ד שנראה שפסק כר"מ משום דבמלתא דקפדי כ"ע קיי"ל כר"מ יעו"ש וא"כ לפ"ז הי' מקום לומר דבנ"ד דבודאי קפדו כ"ע שלא להחמיץ בפסח א"כ י"ל דלכ"ע שינוי קונה כדין גזלן אבל לפמ"ש ליתא דזה דוקא היכי דאפשר לומר דנתכוין לגזול אבל בנ"ד שהעכו"ם סברו לטובת בעה"ב אפי' לר"מ לא קני בשינוי, וז"ב, אך דלכאורה עלה בלבי לדון בזה דניהו דבישראל לא קני בכה"ג בשינוי מ"מ בעכו"ם קני והוא לפי המבואר בש"ס דסנהדרין ע"ב א' הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מ"ט בדמים קנינהו ולרבא דוקא בשיבר דליתנייהו בעין ולשי' רש"י בע"ז א' גם בב"נ אמרי' דקלב"מ ולא ניתן להישבון גם בגזל ש"פ וע' בריטב"א שם וא"כ בדמים קנינהו, וכבר נודע מ"ש הרמב"ן עה"ת פ' וישלח דגם בדיני נזיקין נצטוו ב"נ ואזהרתן זו היא מיתתן והוא בכלל דינים וע' רש"י גיטין ט' ע"ב מוכח דס"ל כהרמב"ם ומעתה לפ"ז נראה דבנ"ד דהחמיצו השעורים והזיקו לבעה"ב דהא נאסרו השעורים עי"ז ועומדים לשרפה וכבר כ' התוס' בעירובין דף פ' בשם הר"א דכתותי מוכתת היינו דהוי כנשבר לכמה חתיכות וא"כ דמי לשיבר הכלים וא"כ קניי' העכו"ם בדמים שנתחייב מיתה על ההיזק והוי של העכו"ם ושרי לאחה"פ, ואף דגזל חמץ ועעה"פ הוי היזק שא"נ היינו לאחה"פ דאין ניכר אם עבר עליו הפסח או לא אבל אם החמיץ בפסח בודאי הוי היזק ניכר ממש וגדולה מזו כ' הרשב"א בביצה ל"ט בהא דמעמידין בעור קיבת נבילה דהוי כניכר כיון שידוע לכל שהוא כן וע' בנימוק"י ב"ב פ' המוכר פירות בהא דהנוטל צרור מגורן חבירו דאע"ג דגזל עפר כיון שהי' יכול למכרו בחטים ושוה ממון ועפר הנמכר כזהב דמי והוי היזק ניכר יעוש"ה ומכ"ש בזה דהוי ניכר ממש, אבל יש לפקפק בזה חדא דהא התוס' חולקים באמת על רש"י וס"ל דבב"נ ל"א קלב"מ וא"כ לא קניי' בדמים אך בזה י"ל דלענין עעה"פ הוי סד"ר ויוכל לסמוך ע"ד רש"י אבל גם בלא"ה ליתא דהא אי נימא דהוי של עכו"ם ושרי א"כ לא הזיקו כלום דהא החמץ שרי לאחה"פ ולא נתחייב מיתה ולא קני' בדמים ושוב הוי של ישראל וכמ"ש כה"ג התוס' פסחים כ"ו גבי עלה עלי' זכר ובתוס' עירובין ל"א וב"מ נ"ד לענין תלוש ולבסוף חברו ועוד בכמה דוכתי וא"ל דניהו דקנהו העכו"ם הרי הוי של עכו"ם וא"צ להחזירו לישראל והוי כגזל עכ"פ אבל ז"א דכיון דהוי של העכו"ם ושרי לאחה"פ ולא הי' עומד לשרפה גם בפסח א"כ שוב ל"ה מיכתת שעורי' והוי בעין וחייב להחזירו לישראל ולא קניי' בדמים, ועוד דהא העכו"ם הי' שוגגים בדבר וסברו שהוא לטובת בעה"ב ובשוגג ב"נ פטור ממיתה ודוקא באומר מותר חייב שהי' לו ללמוד מצות ב"נ אבל בנ"ד ל"ש זאת דאין הב"נ מצוה ללמוד דיני חמץ וע' בב"י יו"ד רס"י קל"ב שכ' להדיא דבדבר שאסור רק לישראל גם ב"נ פטור בשוגג מלשלם יעו"ש (וע' בשו"ת ח"צ הנוספות סימן י' מ"ש ליישב קושיתו בע"א) ואף דגם ח"מ שוגגין פטורים מתשלומין לדידן מ"מ י"ל דבב"נ לכ"ע חייב דלגבי ישראל יליף לה מקראי משא"כ בב"נ ועוד דגם בהא דדמים קנינהו בעינן שיתכוין לגזול וליטול לעצמו משא"כ בנ"ד ובזה מיושב מה שהקשו האחרונים מהא דהשוחט בהמת חבירו לע"ז וכמה דוכתי וקצרתי, ומ"ש רו"מ לצדד מכח דאומן קונה בשבח כלי והביא דברי ר"ש הלוי וקצה"ח סימן ש"ו, במח"כ נעלם ממנו ד' הש"ס דב"ק צ"ט דבצבע וסממנים של בעה"ב לכ"ע אין אומן קונה וה"נ בנ"ד שהי' הכל של בעה"ב ואף דהי' של עכו"ם קונה החמץ מ"מ הפועלים לא עשו בשלהם ולא קנו, ואולי בנ"ד הי' העכו"ם הקונה החמץ א' מן הפועלים בזה י"ל כדברי רו"מ, אבל גם מ"ש דהוי עכו"ם וישראל שותפים ולשי' השאג"א סימן פ"ט מותר לאחה"פ גם לשי' תה"ד שהובא בקצה"ח שם דקני רק השבח ליתא דעיקר טעמו משום דיש ברירה והוברר חלק ישראל וכן להיפוך אבל בנ"ד דאיכא בכל גרגיר שעורים חלק ישראל שהוא גוף השעורה וגם חלק העכו"ם דהיינו השבח וא"א לחלק את השבח מן גוף הדבר ולכ"ע הוי שותפין בכל שעורה ושעורה וגם השאג"א מודה דאסור, ומה שהקשה על הח"י דאי נימא דהוי של עכו"ם ושרי לא הזיקו כלום ול"ק בשינוי לק"מ. דהא השינוי הוי מה שטחנו על קמח ועשאו פת ושינה מדעת בעה"ב ובפרט דהא נאסר עכ"פ בתוך הפסח אפי' ליהנות ממנו רק ע"י שנקנה לעכו"ם שרי לאחה"פ וכיון דהוי של העכו"ם א"כ הוי גזל ממש שקנהו לעצמו, ומ"ש דגם אי הוי ספיקא דדינא אי אומן קונה הרי הוי הישראל ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי וכדאי' ביבמות ל"ח ורש"י שם ועתו"ס ב"מ ב' ובזה הקשה בהא דיו"ד סימן ס"א בצבי שבא על העז דחייב בחצי מתנות דלזרע אם חוששין אבל זרע האב הוי ספק וע"ז הקשה דכיון דהכהן הוי ודאי מצד האם ומצד האב ישראל ספק נימא דאין ספק מוציא מידי ודאי והנה בגוף הקו' כבר קדמו בס' לב ארי' חולין קל"ב אבל לענ"ד לק"מ חדא דהא מבואר בתוס' בכורות כ' דגם לרב דסובר דהולכין בממון אחה"ר היינו בממון תובעים שי"ל אבל בממון שאל"ת לכ"ע לא אזלי' אחה"ר וא"כ ה"נ י"ל דבזה גם רש"י מודה דבממון שאל"ת כיון דהכהן הוי ספק בחצי אין להוציא מיד ישראל מכח מה שהכהן ודאי בחצי השני, ועוד דהא כבר יודע מ"ש הש"ג פא"ט ומל"מ ה' עדות דבספיקא דדינא לא מוקמי' בחזדמע"ק א"כ י"ל דהא דאין ספק מוציא מידי ודאי לא עדיף מחזדמע"ק ובסד"ד לא אזלי' בתרה ובמק"א הבאתי בזה מכמה דוכתי ואכ"מ, ובפרט לפמ"ש הראשונים בב"מ שם דאין להוציא מיד המוחזק מטעם זה א"כ פשי' דלק"מ, ומ"ש עוד מהא דהקשו הראשונים על הרמב"ם שפסק דקנה חמב"פ לוקה דהא אין זכי באה"נ ותי' רו"מ לפמ"ש המג"א סימן תקפ"ו בהא דדלמא מגבה לה דהא אית לי' בעלים ותי' דמ"מ קנה להתחייב באחריות וה"נ בנ"ד ולפמ"ש הח"י סימן ת"מ דמשום אחריות שרי לאחה"פ ה"נ בנ"ד כיון דמסתמא היו כמה גרגרים שעורים מחומצים בהשעורים של שנה זו שרבו הגשמים וגם אם יש רוב כנגדם מ"מ הוי כניכר האיסור כמ"ש המג"א סוס"י תמ"ז וא"כ י"ל דלא זכו בהם מחזיקי הבר"ה רק לחיוב אחריות ושרי לאחה"פ והא דבניכר האיסור ל"ב נראה מהר"ן פ"ק דסוכה דהוי מה"ת עכת"ד יש לפקפק דאי נימא דאית בהו גרגרים מחומצים ועדיין לא הוי שלהם א"כ איסורא לא ניחא להו דליקני ולא קנו אותם הגרגרים רק לאחריות אבל שאר השעורים המותרים קנו שפיר לגמרי ול"ש לומר בהו דאין זכי' באיה"נ דהם אינם אסורים בהנאה דכיון דהוי כניכר הרי יוכלו לברור המחומצים והשאר מותר ובפרט דהכא כיון דלא זכו בהמחומצים א"כ כל התערובות שרי דהמחומצים הם של העכו"ם ולא ניחא להו דליקני רק דהוי באחריותם והשעורים המותרים הם של ישראל לגמרי דמהיכי תיתי לא יזכו בהם וא"כ שוב אזדא לי' ההיתר של רו"מ, וגם בגוף דברי הח"י הנ"ל כבר האריכו המהריט"א בתוד"ר סימן קל"ט ובשו"ת ר"ע איגר סימן כ"ג ושו"ת ב"א חאו"ח סימן ל"ז להוכיח מכמה ראיות להיפוך ובפרט דברמב"ם מפורש להיפוך כמ"ש המחברים הנ"ל ובתשו' לק' זאלישטשיק שהשבתי בשנה דאישתקד הארכתי בזה ואכ"מ אבל בנ"ד היו ברשות עכו"ם ואחריות על ישראל בבית עכו"ם שרי כידוע, ואמנם בגוף ההערה מהא דאין זכי' באיה"נ ובסוגי' דכתובות ל' שהביא רו"מ יש לי ת"ל פלפול ארוך ואין עת האסף פה, אבל העיקר כמ"ש הר"ן בפ"ג דע"ז דגבי חמב"פ דאי הוי של עכו"ם שרי שוב יש בו זכי' וכדמוכח מש"ס דע"ז שם יעו"ש בר"ן ותבין כי דבריו ברורים, ובמ"ש דניכר האיסור הוי מה"ת תמהני שלא הביא ד' הט"ז באו"ח סימן תרל"ב שהוכיח מתוס' חולין כן ודחו ד' הלבוש וע"ש במש"ז, גם מ"ש דבנ"ד איסורא לא ניחא לי' דליקני ולא קנו השעורים כלל כבר כתבתי דליתא דהשעורים שאינם מחומצים קנו אותם שפיר ועכ"פ הוי באחריותם ואסור לאחה"פ, ומ"ש דהחצר קנה לעכו"ם הקונה החמץ אני תמה דאיך יקנה מה שאינו שלו ואינו הפקר כלל ואם אולי כונת רו"מ דמשעה שכבשו השעורים נתייאשו בעלי השעורים ואף דלא ידעו מזה מ"מ בכה"ג דהוי אבוד מכל אדם גם יאוש שלמ"ד הוי יאוש וכדמוכח בח"מ סימן רנ"ט וא"כ שוב קנה העכו"ם בחצרו וע' מק"ח סימן ת"מ, אבל מלבד מ"ש בנה"מ סימן ר' דאין חצר קונה לעכו"ם שלמ"ד כיון דהוי רק בתורת שליחות ואין שליחות לעכו"ם א"כ ה"נ בנ"ד רק גם אי נימא כמ"ש בשו"ת תפ"צ חאו"ח סימן י"ז דאי נימא דמעכו"ם לעכו"ם י"ש ה"נ בחצר קונה וע' מהריט"א רפ"ב דבכורות ובקה"י תוד"ר אות ח' מ"ש בזה הנה מלבד שדעת רוב הפוסקים דגם מעכו"ם לעכו"ם אין שליחות וע' בב"מ יו"ד סימן קס"ט סי"א שהוכיח כן וגם בשו"ת מהר"י מברונא סימן רמ"ד ובשו"ת פ"י להמג"ש ח"ב א"ח סימן ה' הוכיחו כן וע' בחיבורי סימן קפ"ח שלא הבאתי מזה (וע' בשו"ת פ"י שהעיר בכמה דברי' של הקצה"ח סימן קצ"ד ובפרט בישוב ד' הש"ס דע"ז דקאי לרב אשי לשיטתי' יעו"ש) אבל גם בלא"ה אם העכו"ם ידע מהבאת השעורים כיון דלא נתכוין לקנות לא קני וכמ"ש התוס' ב"ב נ"ד דגם אי חצרו של אדם קונה שלמ"ד דוקא בלא ידע כלל אבל בידע ולא נתכוין לזכות לא ואם לא ידע העכו"ם כלל מזה י"ל דהוי כלא עבידי דאתי ואין חצר קונה כמ"ש התוס' ומרדכי פ"ב דב"מ וע' בח"מ סימן, רס"ח וכמה דוכתי וע' בשו"ת. עט"ח חא"ח סימן ה' בזה, ועוד דאי נימא דזכה העכו"ם שוב לא הוי אבוד מכל אדם ושוב יאוש שלמ"ד ל"ה יאוש והדר הוי של הישראל ואסור.
ואמנם לדינא כפי מצב השאלה ששרו אותם בזש"פ נראה להתיר לבטל ברוב וכמ"ש.
וי"ל עוד דבנ"ד דקנה רק בכסף ולא במשיכה רק בפסח שלח האדון התבואה והונח בחצר העכו"ם א"כ לשי' הסוברים דכסף אינו בישראל מעכו"ם וע' בש"ך ח"מ רס"י קצ"ד מ"ש ע"ד הסמ"ע בזה ה"נ לא קנה א"כ אחה"פ הוי סד"ר ולהקל וע' בנה"מ סוס"י קפ"ח בדין עשה משיכה ע"י עכו"ם, אבל כבר כתבתי בחיבורי סימן ר"א דמכח סטימותא הוי קנין גמור וה"נ בנ"ד, וגם במ"ש לעיל אי קנה ישראל מעיקרא יש לדון הרבה עפמ"ש בתשו' לזאלישטשיק בדין אתרוגים והבאתי מכמה דוכתי וגם בשם שו"ת ב"א חיו"ד סימן ע"ג דאדעתא דהכי קונים מעיקרא דמה שיברור מוכר הוא של לוקח וא"כ השעורים שבירר האדון עבור הישראל הם שלו מעיקרא ולדינא כבר כתבתי הנלענ"ד.