אור ברסלב

שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן סא

סימן ס

להרב המופלג בתורה מו"ה שמואל הערינבערג

נ"י דומ"ץ בק' חראסטקוב. ברגע זה קבלתי מכתבו ואם אמנם אני מוקף מכל צד חבילי טרדן מרוב הפצרתו ונחיצת הענין אשיבו בקצרה ולא אבא בפלפול ורק על שרשי הדין אתחקה, ע"ד שאלתו בהקהלהויז שבנו שם זה ערך ששה שנים ועשו בכותל מערבי גראטיס כי אולי יתפללו שם בצד מערב הנשים וגם התפללו שם פעם א' או ב' ועתה עשו להם בעז"נ תנור לאפות בו מצות שמורה ונתצו בלא ש"ח בכותל מערב חלון כדי לטלטל המצות דרך שם אחר שיגלגלו אותם בהקלויז ועתה נודע להם חשש על הנתיצה כי אינו צורך הקלויז וגם איך יעשו תנור מעז"נ שהוא ג"כ מקום מקודש לאפות בו מצות ורו"מ כ' שיקחו אותו מקום ג"כ לצרף לעזא"נ שיתפללו שם בשוי"ט כשיהיו רוב עם ובמקום הנתיצה יעשו שם פתח לכנוס דרך שם מהבית של עזא"נ הקודם לחדר ההוא והתנור הזה ישמש במקום תנור בית החורף ולא יצטרכו עוד לתנור אחר להחם הקהלהויז וא"כ מעלין אותו לקדושה והאפי' הוי כחשבונות של מצוה דמותר לעשות בביהכ"נ ג"כ וה"נ הוי ד"מ כדי להשמר מחשש חימוץ עכת"ד.

והנה לא אדע מה בצע במה שיוסיפו עתה לעשות פתח לתקן מה שנתצו מקודם באיסור כיון דבתחלה לא הי' דעתם לזה כלל ומה שעבר עבר ואם יש ביכולתם לעשות מתנר האפי' שישמש לבית הקלויז במקום תנור בית החורף א"כ גם עתה יוכלו לעשות כן, ובאמת בגוף הנתיצה דהוי משום לא תעשון כן לפי המבואר ברמב"ם פ"ה מיסוה"ת דדוקא דרך השחתה אסור מה"ת אבל אם אינו מכוין דרך השחתה שרי מה"ת א"כ אם הוא מכוין לאיזו צורך מצוה אפי' שיהי' מצוה קלה אינו דרך השחתה עכ"פ וכדמוכח מהתוס' תמורה כ"ג בהא דהמפריש חטאת ואבד והפריש אחרת תחתי' ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה דס"ל לרבי א' מהן תקרב חטאת והשני' תמות וחכמים פליגי ומפרש ר"ה דלא נחלקו אלא בבאו לימלך דר' סבר לא עשו תקנה בקדשים ואמרי' לי' לך התכפר בשאינה אבודה ואבודה תמות ורבנן סברו עשו תקנה בקדשים ובתוס' הקשו דגם לרבי וכי מאבדין קדשים בידים כיון דאיכא תקנה ותי' כגון שיש ריוח בדבר כגון דאבודה כחושה ושאין אבודה שמנה דא"ל התכפר בשמנה וכחושה תמות וכבר כ' המפורשים דמיירי בכחושה קצת דאי בכחושה ממש גם רבנן מודו דהא מחללים שבת עבור הידור מצוה כדאיתא במנחות ס"ד ובע"כ דמיירי בכחושה קצת ואיכא עכ"פ משום זא"ו ובמהרש"א שבת ק"ד ע"ב בתוס' ד"ה אר"ח כו' מבואר דזא"ו הוי רק מדרבנן ואם אמנם ברי"ף ברכות סו"פ שלשה שאכלו והגהת א"ש שם נראה להיפוך אבל מהתוס' מנחות מ"א ע"ב ד"ה אין פוטר ומרדכי פ' התכלת סימן תתקמ"ח מבואר דהוי רק מדרבנן ובעכצ"ל דהיכי דהוי רק הידור קצת הוי רק מדרבנן, וא"כ בהא דתמורה כ"ג דהוי רק הידור קצת תיקשי איך מותר להפסיד קדשים שהוא ג"כ בכלל לא תעשון כו' וכדין שורף עצי הקדש המבואר במכות כ"ב בשביל ריוח הידור קצת שהוא מדרבנן ובעכצ"ל דכיון דהוא עושה בשביל צורך המצוה אף שהוא רק מדרבנן מ"מ עכ"פ אינו דרך השחתה ושרי עוד נ"ל ראי' מע"ז י"ג אין מקדישין בזה"ז כו' בהמה תיעקר כו' ובראב"ן שם הקשה הא מפסיד קדשים ותירץ דבלא"ה עומד לאיבוד ודמי להא דפסחים כ' ע"ש אבל צ"ע מהא דעירובין מ"ג וה"נ שמא יבנה המקדש ולכן נראה דכיון דאיכא חשש תקלה ל"ה דרך השחתה וליכא איסור כלל ושוב ראיתי בח"ס א"ח מזה ובזה י"ל דגם בנותץ חלון לצורך עז"נ ניהו דקדושת עז"נ קטנה מעזא"נ מ"מ עכ"פ כיון דאיכא צורך מצוה ול"ה דרך השחתה שרי, ובאמת שהא"ר בסימן קנ"ב חולק בזה ע"ד הט"ז שם בדין אם עושה שלא לבנות במקומו דהט"ז מחמיר והא"ר מתיר ועפמ"ג שם, אבל נראה דמדרבנן בודאי אסור, אך יש לדון דגם מדרבנן שרי דל"ה הורדה מקדושה כלל דהא בש"ס דפסחים פ"ה מבואר דעובי החומה והחלונות גבי היכל כבפנים דמי וגבי עזרה אינם כבפנים וכבר הביא הב"י סוס"י קנ"ב בשם מרדכי ומהרי"ק דהוי ספיקא אי ביהכ"נ כהיכל דמי או כעזרה וא"כ שוב הוי סד"ר ולהקל ומהגם דהא הרמב"ן והר"ן במגילה פ' בה"ע אי קדושת ביהכ"נ מדאורייתא ולשי' הר"ן הוי רק קדושה דרבנן וא"כ מותר לנתוץ מדאורייתא וע' בשו"ת פ"י להמג"ש ח"ב סוס"י צ"ט שכ' בנידון אחר דלשי' הר"ן אי איכא ספיקא יש להקל דהוי סד"ר ולהקל אבל במנין המצות להרמב"ם מצוה ס"ה מפורש דאיסור נתיצת ביהכ"נ או ביהמ"ד הוי לאו של תורה יעו"ש כ"ה בספר יראים להר"א ממון מצוה קצ"ד, ואבל כ"ז היכי דבאים לנתוץ לצורך עז"נ וגם בזה יש לפקפק בהראי' מש"ס דתמורה דהא לרבנן שם באמת גם בכה"ג עשו תקנה בקדשים, וע' תוס' דזבחים צ"ה ע"א ושו"ת ב"א יו"ד סימן ס"א ומ"ש בגליון שם, וגם מהש"ס דסנהדרין סו"פ פ חלק דבית שי"ב מזוזה אינו נעשה עהנ"ד משום דא"א לקיים ושרפת דכתיב לא תעשון כן נראה לכאורה דגם במקום מצוה אסור מדאורייתא וע' בתו"ח שם אבל בזה י"ל דהתם כל המצוה הוי לאבד כל זכר של עהנ"ד והוי דרך השחתה ויש לפלפל בזה מכמה דוכתי וע' בשו"ת ב"א חיו"ד סימן ס"ב אבל בנ"ד דהוי רק השחתה לצורך עשיית תנור לצורך אפיית מצות בודאי אסור כיון דאפשר לאפות במקום אחר וע' פסחים כ"ו ובפ"י שם בסוגי' דאפשר ולא מכיון נמצא כעין זה דאם אפשר בענין אחר מוכח דמכיון לעשיית איסור וי"ל בזה מד' הריטב"א סוכה ל"ה דהיכי דצריך עכ"פ לעשות אותו דבר אף דאפשר לעשותו בענין אחר מ"מ הוי בכלל לא אפשר ולדידן גם באפשר ולא מכוין שרי ומדברי רש"י זבחים צ"א וש"ג שבת מוכח דהיכי דאפשר בהיתר גם היכי דהוי פ"ר שרי בדשא"מ וקיל טפי ועכ"פ כיון דרוב הפוסקים אין סוברין כן בודאי אין להתיר לכתחלה, וע' בשי"ק על הירושלמי פסחים פ"ט ה"א ד"ה מפני צלמי כשדים כו' שהוכיח דאף שמכוין למחוק צורות ע"ז החקוקות על אבן המקדש מ"מ מה שחוקק מגוף האבן כיון דאין בו צורך אסור אף דל"ה דרך השחתה יעו"ש ותבין וה"נ בנ"ד), אבל מה שעבר אין, ובפרט דמסתמא נעשה ע"י עכו"ם והוי רק שבות וע' בב"מ צ' אי בשאר איסורים איכא איסור אמירה לעכו"ם שבות וכן מבואר בשו"ת ח"ס חא"ח סימן ל"ב דגם בנתיצה ע"י עכו"ם הוי רק שבות ואף דלשי' המח"א ה' שלוחין פועל ידו כיד בעה"ב כבר חלקו עליו השעה"מ ושאר אחרונים ואכמ"ל, ואף דיש לדון דבנתיצת קדושה גם ע"י עכו"ם אסור מה"ת דמ"מ הוי ביזוי ש"ש וע' כה"ג בשו"ת ח"ס חיו"ד סימן שי"ז בסופו לענין הטלת מום בבכור והעמיס כן בכונת הראב"ד שהובא ברא"ש פ"ז דב"מ אבל אין דבריו מוכרחים למעיין שם וע' ביו"ד סימן ש"מ וש"ך סקנ"ו בשם ב"ח בדין רואה שנחתך ס"ת ע"י עכו"ם חייב לקרוע אבל היינו בזרוע דרך השחתה משא"כ במקום צורך וע' שבת ק"כ דגרמא שרי במחיקת שם וע' רש"י ותוסי"ש יומא פ"ח ובתשו' נו"ב מ"ת חא"ח סימן י"ז מ"ש בזה וע' בשו"ת בש' סימן של"ד דע"י עכו"ם דמי לגורם וע' שו"ת ספר יושיע סימן מ"א ולכן במה שכבר נעשה יש לדון דלא עברו על איסור נתיצה, אבל בגוף הענין ללוש ולאפות שם יש לעיין דהא במגילה כ"ח א' מבואר דאפי' ביהכ"נ שחרב אין מפשילין בו חבלים ופירש"י והר"ן דה"ה כל שאר מלאכות אלא אורחא דמלתא נקט לפי שביהכ"נ מקום מרווח ופנוי הוא ע"ש א"כ ה"נ אסור ללוש ולאפות בו ואף דמבשלין בו לפעמים עבור איזה אורח כבר כתב הר"ן בשם הרמב"ן דהא כל בתי כנסיות שבבל ע"ת הן עשויות היינו לענין שאם הוצרכו להאכיל בו עניים או להשכיבן מותר וה"ה כל צרכי עניים לפי שעה וכדאמרי' פע"פ לאפוקי עניים דאכלו ושתו בבי כנישתא וכן חכמים ותלמידיהם מותרים להנות בהן והוא שהוצרכו להם כגון שהי' מקום דחוק לתלמידים אבל שלא בשעה"ד אסור יעו"ש ומבואר דלצורך אורחים שרי לעשות כל צרכיהם ואף דהתוס' במגלה שם כ' דהא דאורחין אכלו ושתו בבי כנישתא היינו בבית הסמוך לביהכ"נ י"ל דהיינו בביהכנ"ס אבל בביהמ"ד גם התוס' מודו ואף דביהמ"ד חמורה קדושתו מביהכ"נ מ"מ לצורך אורחים י"ל דביהמ"ד קיל טפי וכמ"ש הר"ן שם לענין חכמים ותלמידיהם דדוקא בביהמ"ד מותרים משום דנקרא ביתא דרבנן אבל ביהכנ"ס לא ע"ש וה"נ י"ל לענין אורחים ובפרט מה שנקרא קהלהויז ידוע דמתחלה נעשה באופן שילינו ב' אורחים שכן המנהג בכל תפוצות ישראל, ואף דחשבונות של מצוה מותרים אף דחשבונות הוי קלות ראש כמבואר בש"ס שם דאע"ג דביהכנ"ס שבבבל ע"ת הן עשויות אעפ"כ אין נוהגין בהם ק"ר היינו חשבונות ואפ"ה לצורך מצוה כ' הפוסקים דשרי א"כ י"ל דה"ה לישה ואפי', אבל נראה דכיון דגם חשבונות של מצוה לא שרי רק כשאין להם מקום אחר מרווח לזה להתאסף שם ולכן לא הוי בזיון וגנאי לביהכנ"ס אבל ב בדאפשר להם במק"א אין להתיר ותדע דאל"כ אמאי הוצרכו התוס' לומר דאורחים דאכלו וגני היינו בבית הסמוך לביהכנ"ס הרי הכנסת אורחים הוי מצוה ושרי ובע"כ משום דאפשר לאנשי העיר להכניסם לביתם וגם הרמב"ן ור"ן לא כ' להתיר רק אם הוצרכו לכך אבל בלא צורך אסור וע' באו"ח סימן רס"ט ומג"א שם ויש ליתן טעם כיון דתלוי אי הוי גנאי לביהכנ"ס א"כ היכי דא"א לעשות בענין אחר ליכא ביזוי משא"כ כ היכי דאפשר במקום אחר וע' ישו"ע או"ח רס"י ח' סברא כזו וכיוצא בזה מצינו בש"ס דתמורה דף ז' ע"א בע"מ מעיקרו כיון דשביק תמים ואקדיש בע"מ איכא בזיון ואסור ויעו"ש ברש"י ד"ה בע"מ איכא במינו כו' יעו"ש ותבין, ובזה נראה ליישב דברי רש"י בזבחים דף ע"ד ב' ד"ה נפילה שכתב דאם שהתה מעל"ע ושחטה צריכה בדיקה מכל סימני טריפות וכיון דאיתחזק בה ספק טריפות אין מכניסין אותה לעזרה לשחטה משום הקריבהו נא לפחתך ע"ש ומבואר דכיון דצריך בדיקה שוב הוי גנאי להכניסו לעזרה וקשה מהא דמבואר בש"ס חולין י"א הא דבעי למילף דאזלי' בתר רובא מפסח דדלמא ניקב קרום של מוח ופריך דלמא דפלי ובדיק לה וקשה הרי כיון דצריך בדיקה שוב אסור להכניסו לעזרה משום הקריבהו נא לפחתך ועיין בישי"ע יו"ד סימן ל"ט והן אמת דלשי' הכ"מ פ"ב מאיסורי מזבח איסור הקריבהו לפחתך הוי רק מדרבנן אבל מדברי ש"פ לא נראה כן וגם לפ"ז תיקשי בהא דהקשו התוס' חולין כ"ח למ"ד יש לושט בדיקה מבחוץ מאי פריך לר"מ מפסח וקדשים הא אפשר לקרוע העור ולבדוק ולהנ"ל היקשו הא הקריבהו לפחתך בעינן אבל לפמ"ש ניחא דדוקא אי איכא בהמה אחרינא שא"צ בדיקה והוא מכניס זאת שצריכה בדיקה איכא בזיון משא"כ היכי דלא אפשר בענין אחר להקריב כלל ליכא ביזוי כלל, וה"נ בנ"ד, ולכן נראה דאם אין להם למצוא בעיר מקום מרווח יוכלו להתיר להם לפי שעה הצריכה לשם מצות מצוה והתנור ישמש כל השנה במקום תנור ביה"ח וכמש"ל, אבל בדאפשר במקום אחר אין להקל בזה כנלע"ד.

(א"ה מ"ש מתמורה כ"ג ע' במהרש"ם ח"א סימן י' שהביא משם הראי' להיפוך והיינו מד' חכמים דמוכח דס"ל דעשו תקנה בקדשים גם בכה"ג, וכמ"ש גם כאן להלן וע"ל באורך בדינים אלו ושם בהגה מבהמ"ח הביא מתוס' סוכה ר"פ לולב הגזול דס"ל דזא"ו ל"ה אלא מדרבנן, אבל לענ"ד משם אין ראי' די"ל דס"ל דהוי מה"ת רק דאינו מעכב בדיעבד וע' שו"ת ב"ש ח"ב סימן קע"ג (וע' או"ח סימן י"א ס"ה ובט"ז שם סק"ד דמוכח דמערב בדיעבד) והרי הידור לגבי קרבן גם אי לגבי מצוה מדרבנן אבל בקרבן היא מה"ת וכמו שביארתי בקונ' טור האבן אשר אתי בכתובים וכמו שהביא במהרש"ם שם דהרי מחללין שבת ואינו הדור אסור משום הקריבהו לפחתיך וכמ"ש רש"י זבחים ע"ד וע' תוס' בכורות ל"א ע"א ד"ה חוץ בסוה"ד וביומא ל"ד ילפי' מקרא מובחר נדריך וגם מכבש האחד כמגלה כ"ח ומ"מ קרבן מן המובחר אינו רק לכתחלה כמ"ש הר"מ פ"ב ה"ח מאי"מ וע' בתפאי"ש משנה מנחות פ"י מ"ש לחלק בין היכי שהוא מכוער שאסור משום הקריבהו בין היכי שיש רק יותר מובחר, ובגוף הדבר לנתוץ לצורך כבר האריך בת' ב"א סימן ס"א ומ"ש מתשב"ץ וחב"י דמשום זא"ו מותר למחוק אך הרי רוב הפוסקים חולקים ע"ז וע' בת' ב"ש סימן קל"ב דגם האוסרין ע מ לתקן ה"ד היכי שבשעת המחיקה לא נתקן עדיין ובחב"י הביא ראי' מפ"ק דב"ב דבבא בן בוטא נתן עצה להורדס לסתור המקדש בכדי לעשותו יותר נאה, ובקונטרס טה"א הארכתי בהא דעשו מבגדי כה"ד פתולות כשנטשטשו כמ"ש הרמב"ם ול"ה כשורף עצי הקדש וע' תוס' שבת כ"א ואכמ"ל.)

ומה ששאל באשה שאירע לה אבילות ר"ל בעש"ק וכבר הדליקה נרות ש"ש ואח"כ נסתם הגולל אבל הי' עוד יום אם יכולה למנות גם יום ו' לתוך ז' ימי אבילות או תמנה רק מיום שבת לכאורה לפמ"ש הט"ז סימן ת"ב דדוקא להחמיר אמרי' כן דהתפלה מועיל לחשבו כלילה אבל לא להקל לענין שמועה רחוקה ומה"ט כתב הא"ר באו"ח סימן ל"ח דאף שהתפלל מעריב מ"מ יניח תפילין ביום אחר דלהקל אין לסמוך על התפלה א"כ בזה דהוי קולא שלא תתאבל בדברים שבפרהסיא אין תועלת בתפלה אבל נראה דז"א דמהיכי תיתי נימא דהוי להחמיר במה שתתאבל הרי נגד שבת הוי להיפוך להחמיר שלא לזלזל בקדושת שבת ואף דהט"ז באו"ח סוס"י ת"ר כ' לענין תקיעת שופר דבמקום מצוה הוי קבלה בטעות היינו במקום מצות תקיעת שופר דאורייתא או כעין של תורה דיום ב' אבל לא לענין אבילות פרהסיא ובפרט שהרי עי"ז תתאבל אח"כ יותר יום א' ולכן הדעת נוטה כמ"ש רו"מ בשם הרב הה"ג דקהלתכם שפסק דתמנה מיום ש"ק, ומרוב הטרדא אין פנאי לעיין כלל.

(א"ה ומ"ש בדין אבילות לכאורה לפי"ד הש"ך יו"ד רס"י קצ"ו ג"כ יש להחמיר אבל כבר כתבו האחרונים ע' לבנון נטע ותשורת ש"י סימן קי"ח דדוקא בהתפללה ערבית אבל הדלקת נרות אינו עושה לילה וע' ט"ז רס"ג לענין קבלה, וי"ל).

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה