אור ברסלב

שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ס

סימן נט

להרב הגאון וכו' מו"ה משה תאומים אבד"ק

הארדענקא נ"י

בדבר מה שהציע כתר"ה לפני עובדא דאתי לקמי' באשה א' מקאלימייא שבאתה למחו"ק ובידה מעב"ד שנתגרשה מבעלה כדמו"י ונשאת לבעל גם הי' לה בן ועתה נודע להב"ד דק' קאלימייא כי ענין הגירושין הי' שנתפס בעלה לקרימינאל באונגרן ויש לו דעקרעט על ט"ו שנים וכאשר הפצירו בו לגרשה אמר שיגרשנה אבל רק באופן אם תחזיר האשה לאביו כל החפצים שלה ותביא מכתב בקיום הנאטאר שקיבל החפצים וגם תתן לו מאה ר"כ ושלחה האשה מכתב בקיום נאטאר והשלישה שם ע"י שלוחה הסך מאה ר"כ וגירשה, ועתה נודע כי קיום הנאטאר נעשה בערמה שהעמידה איש אחר ועדים שקרים אצל נאטאר ולא נתקבל ליד אביו החפצים כלל והבעל רוצה לבטל הגט כי הי' בטעות וכפי שכ' הרב מאוברטין רצתה ליתן לאביו החפצים ולא רצה לקבלם ולכן עשתה בהכרח ערמה הנ"ל עכת"ד השאלה וביקש מאתי לחוות לו דעי. והנה מעכת"ה פתח בהצלה תחלה ומכח התנאי יש לדין דכיון שלא הי' כפול ושאר משה"ת י"ל דהתנאי בטל אך לשי' כמ"פ מדינא לא בעינן ת"כ ומשה"ת רק בגיטין וקדושין לחומרא מדרבנן אבל מה"ת א"צ משה"ת וא"כ אין לסמוך ע"ז לקולא עכ"ד, והנה בגוף התנאי יש לי לדון דגם אם הי' כופל דבריו דאם לאו לא יגרשנה ג"כ אין הגט בטל דדוקא היכי דהתנה שאם לא יעשה כן לא יהי' הגט גט אז הוי תנאי בעיקר הגט אבל הכא דהתנה שאם לאו לא יגרשנה אבל לא התנה שלא יהא גט אין הגט מתבטל כלל דשמא אף שאמר שלא יגרשה מ"מ אם גירשה הגט כשר, ונראה בעליל שלזה כיון רש"י ז"ל בגיטין מ"ו ב' והכא בדלא כפלי' שלא אמר בשעת גירושין כו' ואם אי את איילונית לא יהא גט כו' עכ"ל וראי' לזה מתשו' הרא"ש שהובא בטור אה"ע סימן קמ"א בראובן שמונה שליח להוליך גט לאשתו בכ"מ שימצאנה ואמר לשליח אם תאבה האשה ללכת אחריך ולבוא אלי לאישבילייא אקיימנה ואם לא תאבה פטור אותה בגט והשליח הביאה עמו לאישבילייא וכו' והשיב דגם אם הי' עדיין ראובן באישבילייא כשבאו שמה האשה והשליח ול"ה רוצה להתפייס עמה הי' השליח יכול ליתן לה הגט כי לא הטיל תנאי במינוי השליחות שיתבטל אם תבוא האשה לאישבילייא אלא דברים בעלמא אמר שאם תבוא עמך אקיימנה וגי"ד בגיטא לאו מילתא הוא יעו"ש ע' כה"ג בתשו' ב"ח סימן צ"א והביא ג"כ ראי' מתשו' הרא"ש הנ"ל ע"ש הרי מבואר דכיון שלא אמר בפירוש שאם תבא יהי' בטל אין הגט בטל דהוי רק כגי"ד וא"כ ניהו דבנ"ד אמר שאם לא תתן לא יגרשנה מ"מ כיון שלא אמר שיהי' הגט בטל הוי רק כגי"ד ולאו מילתא הוא דהא ודאי דלישנא דלא יגרשנה משמעותו רק על עשיית המעשה ולא על ביטול המעשה שלא יהיו גירושין וכמ"ש כה"ג הרשב"ץ הובא בב"י יו"ד סוס"י ר"ח בנשבע שלא ישא אשה תוך ג' שנים דאם אמר לשון שלא יעשה נישואין עמה ועבר ונשא הו"ל כנשבע על הככר ואכלו אבל אם אמר לשון שמשמעו שלא תהי' אשתו אין מתירים לו עד שיגרשנה כו', ואף דהתם נראה מלשון הרשב"ץ דאם אמר בסתם שלא ישא יתכן לפרש דהכונה שלא יהיו נשואין מדנקט ברישא דאם אמר שלא יעשה נישואין אז קאי רק על לכתחלה אבל מדנקט בסיפא דאם אמר לשון שמשמעו שלא תהי' אשתו משמע להיפוך וע' בט"ז סימן רי"ח סק"ג וע' ברש"י ותוס' קידושין נו"ן בהא דלא יקח דמשום יתירא הוא דמפרשינן דלא יהא בה ליקוחין אבל בלא"ה קאי על מעשה הלקיחה ועיין ב"מ צ' אל תשת לא תהא שתוי והיינו ג"כ מיתורא דקרא ומהגם דבלשון ב"א בודאי כן הוא ועיין בתשו' תשב"ץ ח"א סימן קל"ג בדין שלא לקדש פחות מיו"ד דאין בכלל לשון זה רק שלא יקדש אבל אם קידש הוי קידושין אבל אי תקנו שלא יהא קידושין גם דיעבד בטל וע' בכנה"ג אה"ע סוס"י כ"ח.

ומעתה לפ"ז גם אי נימא דלא בעינן ת"כ דמכלל הן אתה שומע לאו אבל מ"מ לא נשמע הדיוק על ביטול הגט דכיון שאמר שיתן לה גט רק באופן כך וכך ומכלל זה נשמע דאם לא תקיים כן לא יתן לה גט והו"ל כאומר ואם לאו אקיימנה המבואר בתשו' הרא"ש הנ"ל דלא הוי רק גי"ד בגיטא ולא מהני, ומדברי הרא"ש הנ"ל מוכח דגם גי"ד שקודם המעשה לא מהני בגט ובתשו' א' הארכתי בכמה ראיות לדחות דברי הב"ח וט"ז שכ' להיפוך ואכמ"ל.

אבל גם בגוף הדבר שהביא כת"ר דברי הה"מ פ"ו מאישות שביאר דעת הסוברים דדוקא בגיטין וקידושין לחומרא בעינן ת"כ והקשה הה"מ דהא כל דין ת"כ ילפינן מב"ג וב"ר והתם בממון מיירי והביא הה"מ בשם האחרונים שתי' דאנן לא קי"ל כר"מ רק כרבנן דל"ב בשום מקום ת"כ רק משום חומרא דעריות מחמירין מדרבנן כדר"מ דבעינן ת"כ עכ"ד ואח"ז נמשכו האחרונים ואני מצאתי בירושלמי פ"ג דעירובין הל' ה' אריב"ב בכל אתר אית לי' לר"מ מכלל הן כו' והכא לית לי' אר"מ על שום חומר היא בעריות ובשי"ק שם הקשה הא ר"מ מייתי ראי' מב"ג וב"ר ותי' דהתם בא להוציא הקרקע מידם לכן הי' צריך ת"כ משום דהא דבעינן ת"כ הוי ספיקא מדאורייתא יעו"ש ומבואר דהוי חומרא מדאורייתא ודלא כרה"מ וא"כ לפ"ז בנ"ד איכא ספיקא להקל, אבל דברי ירושלמי הנ"ל הוכפלו ובאו גם בירושלמי דקידושין פ"ג ובתוס' גיטין ע"ה א' הביאוהו וכתב בשם הרא"ה דגרסימן בכל אתר לית לי' לר"מ כו' ומשני חומר היא בערוה דאע"ג דלא כפל תנאו דמן הדין הוא בטל ומשום חומר אין הגט גט וזהו כדברי הה"מ רק דעכ"פ נשמע מזה דגם לר"מ גופי' הוי כן. אבל נראה דהה"מ נדחק בזה משום דבש"ס דילן מוכח דלר"מ אין לחלק בזה אבל נ"ל דהפוסקים הנ"ל פסקו בזה כהירושלמי, עוד העיר מעכת"ה דלפמ"ש בתשו' הרא"ש הובא בטוש"ע סימן קנ"ד דמי שהוא מוכתב למלכות כופין אותו לגרש וא"כ בנ"ד כיון דכופין אותו לגרש א"כ אף שלא נתרצה רק באופן שתחזיר החפצים מ מ"מ הוי גט, ואמנם לדעתי אף דכופין אותו היינו אם אינו רוצה לגרש כלל אבל בנ"ד שרצה לגרשה רק בתנאי שתחזיר לו החפצים שלו והדין עמו בזה בודאי אין בידינו לכופו רק דמ"מ בנ"ד שלא רצה האב לקבל החפצים בשום אופן א"כ אין בידה לקיים התנאי א"כ שוב צדקו דברי כת"ר דבידינו לכופו, ושני הצדדים יוצאים מפורש מדברי ס"ה בשם חזה התנופה שהביא הב"י באה"ע סימן קמ"ג שכ' וז"ל אע"פ שנותן גט לאשתו ע"מ שלא תלכו לבית אביך הגט כשר והתנאי קיים אין לשום אדם להשתדל בגט שנותן בתנאי כזה כי אין ספק שלא יתקיים התנאי שא"א שתעמוד על נפשה מלכת לבית אבי' ונמצא הגט בטל ובני' ממזרים ואם המגרש הזה מאלו שכופין לגרשה ולא רצה לגרש רק בתנאי זה אין שומעין לו וכופין לגרש בלא תנאי זה עכ"ל וע' בשו"ת מהרשד"ם חא"ע סוס"י מ"א מ"ש בזה וע' מל"מ פ"ח מגירושין שלא ראה ד' רשד"ם ומבואר דהיכי דרוצה דוקא לגרש בתנאי שיש בידה לקיימו אין כופין אותו לגרש רק היכי דאין בידה לקיים אזי כופין אותו לגרש בלא התנאי ומעתה לפ"ז בנ"ד שלא רצה האב לקבל והויא אנוסה שוב כופין אותו לגרש בלא תנאי, אבל ממ"ש בבדה"ב שם בשם רשב"א דהיכי דכופין להוציא אין לו להתנות שלא תנשא לפלוני מוכח דבכל גווני אין בידו להתנות, ואף שהי' אביו מרוצה לקבל החפצים באופן שתתן לו סך רב כיון דאינה מחויבת בזה הוי אנוסה וכהא דאמרו בגיטין ל' ע"א מידי תרקבא דדינרא בעי למיתב לה כו' ומיקרי אונס ועי' ביו"ד סימן רל"ב ובאה"ע סימן נ' מדברי הרשב"א ז"ל (גם עלה בלבי דכיון דהיכי דכופין לגרש צריך שיתן לה כתובה א"כ הי' בידה לעכב החפצים עבור חוב כתובתה אבל לא אדע אם בנ"ד לא נשאר בידה מעות כדי כתובתה.)

ואמנם לדעתי יש לפקפק בכל היתר זה דהא גם היכי דכופין אותו לגרש הרי בעינן דוקא שיאמר רוצה אני א"כ בנ"ד אי נימא דהתנאי שהתנה מתחלה הוי תנאי א"כ באופן זה שלא קיבל אביו החפצים הרי אמר בפירוש שאינו רוצה ליתן גט א"כ שוב לא מהני הגט כלל ואף דבשעת הגט אמר שנותן ברצונו בלא תנאי היינו לפי שהטעו אותו בקיום הנאטאר בזיוף ושקר, וא"כ אין היתר זה מועיל בנ"ד, אבל העיקר נראה דבנ"ד ל"ה בגדר תנאי כלל רק הוי גי"ד בגיטא ולאו מילתא הוא, וכבר נודע מה שחלקו כל האחרונים על המהרמ"ל במעשה דווינא.

ומה שהביא כת"ר מדברי תוס' גיטין ע"ה ב' ד"ה כלל אמר רשב"ג כו' דהיכי דאמר ע"מ שתשמשי את אבא כל שאינה הימנה שלא רצה האב ה"ז גט משום דלהרוחה בעלמא עשה כן אבל היכי דאמר שתתנו לי כשאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי א"כ בנ"ד שאמר ליתן להאב דמי לע"מ שתשמשי דאם לא רצה האב ה"ז גט עכ"פ והנה מלבד דלשי' כמ"פ לא קי"ל התם כרשב"ג רק כרבנן והיכי דלא התחיל להניק כלל לשי' רש"י וש"פ גם לרשב"ג אינו גט אבל גם בלא"ה הדבר פשוט דזה דוקא היכי דאמר בלשון שתשמשי דמשמעותו רק שהוא מצדו ירצה לשמש אבל בנ"ד שאמר באופן אם יביאו לו כתב קבלה מאביו לכ"ע לא מהני כיון דמ"מ לא קיבל החפצים ולא נתן כתב קבלה ויעוין בשו"ת ח"ס חחו"מ סימן י' באמצע התשו' שהביא דברי תוס' הנ"ל וביאר להדיא בכוונתם דהיכי דאמר בלשון דמשמעותו על צד המקבל לכ"ע לא מהני וא"כ ה"נ בזה ובזה נראה דגם לשי' הר"י בי' רב שהביא הב"י סימן קמ"ג דאי נתינה בע"כ שמה נתינה גם היכי דרצה ליתן ולא רצה המקבל ליקח אפ"ה מהני מ"מ היכי דהתנאי הי' על המקבל אכתי לא נתקיים התנאי כלל, ובזה נדחה גם מה שעלה בלבי לדון בזה לפמ"ש הרשב"א בגיטין דעיקר טעמא דבגיטא נתינה בע"כ ל"ש נתינה היינו משום דהמקבל מפסיד בכך מה שהוא שלו דאשה קנוי' היא אצל הבעל וקנין כספו הוא וכשאתה בא לסלקו משלו ע"כ אל תסלקו וכו' יעו"ש דפח"ח א"כ בזה דמדינא כופין אותו לגרש רק דבנ"ד לא אמר רוצה אני וכמש"ל וא"כ קנינו על האשה נפקע ושוב בכה"ג לכ"ע נתינה בע"כ שמה נתינה אבל לפמ"ש ליתא. אך דיש לדון בזה כיון דבממון ושאר דברי טענת אונס מהני לפטרו מתנאו רק דגבי גיטין ליכא טענת אונס משום צניעות ופריצות א"כ הוי רק גזירה דרבנן והרי קי"ל דבכל פסולי דרבנן אם נשאת לא תצא כמ"ש באה"ע סימן ק"נ וא"כ ה"נ בנ"ד הוי כנתקיים התנאי ואף דקי"ל דדוקא אונס רחמנא פטרי' אמרי' אבל אונס חייבי' לזה לא אמרי' וכמ"ש הר"ן פ"ג דקידושין והכא הוי חייבי' לבעל לגרשה מ"מ י"ל דבנ"ד דכופין אותו לגרש א"כ נהי דבעינן שיאמר רוצה אני וכאן לא אמר רק באופן שיקוים התנאי וכמש"ל מ"מ עכ"פ לא מיקרי חייבי' לזה כיון דמוכרח לזה א"כ שוב י"ל דהוי כנתקיים התנאי מדאורייתא עכ"פ, ובעיקר הדין הי' נראה לכאורה דתליא בפלוגתת רש"י ותוס' גיטין מ"ו בהא דהמוציא אשתו משום ש"ר או משום אילונית דטעמא דלא יחזיר משום קלקולא והוא שאמר לה משום ש"ר אני מוציאך ופירש"י דאם ימצאו הדברים בדאין יאמר אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי מגרשך בשום אופן וכן אמרתי בשעת גירושין ונמצא גט בטל ובני' ממזרים והתוס' שם כ' דהוי רק לעז וע' באהע"ז סימן י' ג' דעות בזה אי דוקא בכפלי' לתנאי' ואמנם בשו"ת מהר"ם אלשיך סימן ע"ח מבואר דדוקא באמר כן בשעת הגט אבל באמר כן מקודם אף שנמצא אח"כ שהי' הגט בטעות דלא זינתה כלל ואינה אילינות אפ"ה הוי גט מדינא וע' בתשו' נו"ב מ"ק חאהע"ז סימן י"א בנידון כזה ע"ש מ"ש מענין ביטול התנאים הנהוג בשעת הגט ובאב"מ אה"ע שם דחה דבריו ועכ"פ לפי דברי ר"מ אלשיך הנ"ל נראה דבנ"ד יש להקל דעכ"פ ליכא בזה רק פסול דרבנן ואם נשאת לא תצא, וע' בתשו' מהרי"ט ח"ב אהע"ז סימן י"ג דמוכח ג"כ דבכה"ג שלא התנה בשעת הגט הוי רק לעז בעלמא, ועלה בלבי לדון דבנ"ד דהוי מלתא דלא שכיח שיעשו זיוף כזה לא אסיק אדעתי' להתנות בשעת גט הרי גם באיילינות דלא שכיח אפ"ה קי"ל דבכה"ג הוי רק לעז ועתו"ס יבמות ב' ותוס' גיטין מ"ו ב' ותוס' נדה י"ב, ועתו"ס חולין דף פ"ב שכתבו דבעגלה ערופה כיון דלא שכיח שימצא ההורג גמר ומקדיש א"כ ה"נ י"ל בנד"ד, שוב מצאתי בשו"ת נודע בשערים להגאון מו"ה בעריש אשכנזי מהד"ת חא"ע סימן נ"ד שהאריך בענין גט מוטעה ופסק ג"כ להקל ואין פנאי לעמוד על דבריו כעת.

ומכל הלין טעמי אם יסכים גם מעכת"ה להתירה גם אני אצטרף עמו, והנלע"ד כתבתי, שוב העירני ח"א די"ל דבנ"ד דהי' הגט ע"י שליח א"צ למשה"ת כמ"ש הרשב"א והר"ן הובא בב"ש סימן ל"ח ועמ"ש בחיבורי סימן ר"צ בשם חוקת הדיינים אבל לענ"ד זה טעות דכאן לא הזכיר לשליח הגט שום תנאי כלל ואדרבא אמר בפירוש בלא תנאי רק מקודם אמר תנאו והי' גט מוטעה ועכ"פ השליח לא ידע מהתנאי כלל ולא נתבטל שליחותו ויש לפקפק עוד בזה אבל כיון דנתבאר למעלה דאין נ"מ בזה כלל קצרתי.

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה