שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן נג
עוד להנ"ל. ובדבר השאלה בתינוק שנראה שנמשכה ערלתו וגם בשעת קישוי אין נראה כלום מן החוט הגובה המקיף העטרה רק הבשר שע"ג העטרה נראה בשעת קישוי ובשעת מילה אמר הפורע להחותך שלא חתך כהוגן והחותך אמר שחתך כהוגן ככל הצורך וכן עומדים עתה בדיבורם ונסתפקו אם צריך למולו שנית:
והנה הח"ס סימן רמ"ח האריך בדין מסופקים אם נימול מתחילה כהוגן אי מהני רוב מצוין אצל מילה מומחין הן לסמוך עלה וע' תוס' מנחות מ"ב גבי תכלת וע' ביו"ד סימן ס"ה סי"ג ג בהג"ה וגם הח"ס גופי' הביא מסימן ר"א ומדברי הר"ן פג"ה, ואולם כת"ר הביא בשם הגאבד"ק סקאלא ז"ל שהעלה דדוקא נגד חזקת שאין זבוח מהני רוב מצוין דהוי נגד חזקה חדא אבל כאן איכא ב' חזקות חזקה דמעיקרא שהי' ערל וחזקה דהשתא שהוא ערל בפנינו ואם באנו לסמוך על הרוב שנימול בינתים כהוגן הוי נגד ב' חזקות ול"מ הרוב כלל והנה באמת ד"ז תליא בפלוגתת הריב"ש ונו"ב מהד"ק חאה"ע סימן מ"ג אי מהני רוב נגד ב' חזקות ובמק"א הארכתי לפלפל בזה ואכ"מ, וכעת עלה בלבי להביא ראי' מתוס' כתובות ע"ו שכ' דבב' חזקות מוציאין ממון וע' ש"ך חו"מ סימן צ"א בשם הרי"ן פלט ג"כ בזה א"כ מוכח דעדיפי מרובא גם י"ל דהיכי דאיכא חזדמע"ק וחזדה"ש לכ"ע אין לחוש שמא הי' שינוי בינתים מכח הרוב כיון דהשתא יצא לפנינו מן הרוב ואף שאין זה דומה לנידון התב"ש סימן כ"ט גבי מים בראש דכאן י"ל דבינתים לא יצא מן הרוב כלל רק עכשיו יצא מן הרוב ולא מקודם וע' ביו"ד סימן פ"א ואף דהכא איכא נמי חזקה דמעיקרא מ"מ י"ל דביני וביני נימול כהוגן ולא דמי לנידון תב"ש הנ"ל יעו"ש ותבין, מ"מ עכ"פ י"ל מסברא דאין לחוש לכ"ע שמא הי' שינוי בינתים נגד חזדמע"ק וחזדה"ש ויש לעיין בתה"ד סימן שמ"ט במ"ש גבי מומר דהסע"ת וכו' ולא כתב משום חזדמע"ק ודהשתא ויש להביא ראי' לזה מהש"ס ס דיבמות דף פ' ריש ע"א היכי דמי סריס חמה שלא הי"ל שעה"כ אר"י כל שלא ראה שעה א' בפשרות מנא ידעינן אמר אביי כו' כל שממעי אמו לקוי וליחוש שמא הבריא בינתים כיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישי' שמא הבריא שעה א' בינתים והי"ל שעה"כ ע"ש ומבואר דאע"ג דרוב אנשים אינם סריסים וא"כ י"ל דבינתים הבריא ולא יצא מן הרוב ובע"כ דכיון דאיכא חזדמע"ק וחזדה"ש אין לחוש לשינוי בינתים אך דהש"ס שם פריך מהא דבודקין הבכור ג"פ בתוך שמונים יום ומשני לחד אבר חיישי' שמא עבר בינתים המום אבל בחולי דכל הגוף לא חיישי' א"כ י"ל דבמילה דהוי רק חד אבר י"ל דנימול בינתים כהוגן אבל י"ל דשא"ה דחיישי' לשינוי ממילא שכן דרך חולי אבר א' להתרפא אבל כאן דתליא במעשה דאיכא מ"ד דרובא דתליא במעשה ל"ה רוב כלל וכדאיתא בש"ס דבכורות י"ט ונהי דמהני היכי דגם המיעוט תליא במעשה כמ"ש הרשב"א והר"ן בפ"ק דחולין מ"מ היכי דאיכא ב' חזקות כנגד הרוב י"ל דלכ"ע אין חוששין להרוב כלל:
עוד עלה בלבי להעיר בזה מהש"ס דנדה ס"ח ע"א נדה שבדקה עצמה ביום ז' שחרית ומצאה טמאה וביהש"מ לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה רב אמר זבה ודאי כיון דמעיקרא נמצאת טמאה ועכשיו נמצאת טמאה טמאה ודאי דמסתמא לא פסקה ביני וביני וקי"ל כרב לגבי לוי שם ויש להקשות דהא בדף נ"ז ע"ב מבואר דג' ספיקות באשה על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא כו' ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב מאי לאו אם רוב ימי' טמאין טמאה ואע"ג דלא ארגשה לא אם רוב ימי' בהרגשה כו' יעו"ש וע' בתב"ש סימן ט"ז סקט"ז שכ' גם כה"ג דאיכא למיזל בתר רוב ימים וע' בתוס' עירובין ל"ט ריש ע"ב במ"ש דשלא במקום ב"ד הוי לעולם ב' קדושות דאזלי' בתר רוב שנים כו' וע' מג"א סימן שד"מ בדין ההולך במדבר כו' וע' מהרי"ק שורש קכ"ט בדין טענה שבא עלי' בשעת עילוף דכיון דרוב הזמן אינה מתעלפת ל"ש טעמא דר"נ ב"ב קנ"ג דאדרבא ניזל בתר רוב ימים כו' יעו"ש וא"כ ה"נ בדין זבה אי רוב ימי' טהורות ניחוש שמא הי' שינוי בינתים ולא ראתה כיון דאיכא רובא ובע"כ דכיון שהיתה מקודם טמאה וגם עכשיו טמאה הוי ב' חזקות ואין לחוש שמא הי' שינוי בינתים וע' בש"ך יו"ד סימן א' ס"ק ח' שכ' כה"ג לענין שוחט וע' בש"ס דב"ב קנ"ג ע"ב בההוא מתנתא דהוי כתוב בה כד קציר ורמי בערסימן ולא כתוב ומגו מרעי' מפטר לבית עולמי' דאמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו שלא נתרפא מחלי' הראשון בינתים ואביי פליג דכיון דרוב חולים לחיים חיישי' שמא נתרפא בינתים ונחלקו הפוסקים אי הלכה כרבה אי כאביי וכיון דהיורשים מוחזקים אליו להוציא מידם אבל אם ל"ה מוחזקים היינו אומרים דבודאי מאותו חולי מת כיון דאיכא חזדמע"ק וחזדה"ש אף דרוב חולין לחיים, וא"כ ה"נ בנ"ד נראה דצדקו דברי הגאון אבד"ק סקאלא ועמ"ש בחיבורי דע"ת סוס"י ל"ט:
שוב הראוני ד' הרשב"א יבמות קי"ח ע"ב ניתן לי בן וכו' דאע"ג דרוב נשים מתעברות כיון דיצאה וחזרה בלא בנים לא נוציאה מחזקתה ע"ש ותבין ומפורש דבכה"ג ל"מ הרוב, מיהו י"ל ג"כ להיפוך דהא כאן נעשה מעשה בינתים למולו ולקיים מצות התורה אלא דאנו מסופקים אם נימול כהוגן אבל בע"כ נעשה מעשה חדש לפנינו נגד חזקת ערלה הקודמת וכבר כתב הרשב"א במשמה"ב דהיכי דהרוב מתעסקין לבטל החזקה הוי החזקה כמאן דליתא נגד הרוב ול"א סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ כבר נתבטלה חזקה הראשונה וע' במל"מ פכ"ה מטומאת מת שהביא ד' הריטב"א בקידושין דטעמא דשליא משום דרוב שליות יש בהם ולד ול"א אוקי אחזקתי' אלא בספק נגע או לא נגע יעו"ש וה"נ י"ל בזה דדוקא היכי שיש להסתפק שמא לא נעשה שום מעשה חדש בינתים אין לחוש לשינוי אבל כאן הרי נעשה מעשה לפנינו, ואולם בנ"ד דהי' בשעת מילה הכחשה בין המוהלים א"כ בודאי סד"א לחומרא וגם להרמב"ם דסובר סד"א לחומרא רק מדרבנן הרי הכא איכא חזקת חיוב ולכ"ע לחומרא מה"ת וצריך למולו שנית מדאורייתא וגם להש"ך סוס"י רס"ד שחולק ע"ד החכם ספרדי וס"ל דגם בלא נימול תחלה כהוגן תלוי בשעת קישוי מ"מ היינו אם בשעת קישוי נתגלה כל שיעור רוב גובה ורוב היקף אבל בנ"ד שכל החוט מכוסה בודאי זה ל"מ כלל בכה"ג דלא נימול מתחלה, ואם אמנם נראה דהיכי דנימול מתחלה כהוגן וצריך אח"כ למול רק משום מ"ע דבזה סגי אם לפי ראות העין נראה כמהול לא בעינן שיהי' מגולה קצת מהחוט וסגי אם שאר בשר העטרה סמוך לראשה אצל נקב השתן מגולה קצת ומ"ש כת"ר מלשון התה"ד שכ' וז"ל דדוקא גבי ציצין בעינן רוב העטרה משום דעדיין לא נימול כהוגן אבל בנ"ד שכבר נימול כהוגן מה"ת אפי' ל"ה נראה מהול כלל ונקרא מהול ומדרבנן הואיל ונראה מהול בראש העטרה ולמטה קצת נראה מהול קרינן בי' כו' עכ"ל ומזה דייק רו"מ דכיון דלגבי ציצין בלא נימול תחלה בעינן רוב החוט א"כ ה"נ בנימול פ"א דבעינן קצת מהעטרה היינו קצת מהחוט לענ"ד אם הי' כן כונת התה"ד לא הו"ל לסיים הואיל ונראה מהול בראש העטרה כו' רק הול"ל הואיל ונראה מהול בקצת העטרה דבחוט הסובב ל"ש כלל לשון ראש וסוף ואם כונתו דראש העטרה היינו בצד מטה שהחוט בקצה הגיד סמוך לנקב כמ"ש הט"ז באה"ע סימן ה' א"כ לא הו"ל למינקט בראש העטרה ולמטה קצת כו' דהיינו הך ובע"כ דר"ל ראש בשר העטרה דאף דעיקר עטרה לענין מילה היינו החוט המקיף מ"מ ראש העטרה נקרא התחלת הבשר ובתשו' א' הארכתי בענין פלוגתת הט"ז והב"ש סימן ך' ובכונת דברי רמב"ם שהביא הנו"ב מה"ת אה"ע סימן כ"ג שכ' המכניס ראש העטרה ודחיתי רוב דברי הנו"ב שם בראיות ברורות וגם הבאתי מקור דברי ר"ת שהביאו בתוס' בסהי"ש לר"ת ואכמ"ל, ועכ"פ בדעת תה"ד נ"ל ברור כמ"ש והאמת יורה דרכו, ואולם באמת עפ"י רוב היכי דמגולה קצת בשר שבראש העטרה מגולה ג"כ בצד מטה קצת מן החוט, אבל בנ"ד שלא נימול מתחלה כהוגן והוי עכ"פ ספק השקול וגם בשעת קישוי לא נתגלה רוב החוט לכ"ע צריך למולו שנית וע' בשו"ת טטו"ד מהד"ק סימן רכ"ג שהאריך בנידון ספק נימול כהוגן שפלפל הח"ס וצידד ג"כ להקל מטעם ס"ס שמא הלכה כהש"ך דגם בלא נימול תליא בשעת קישוי ושמא נימול כהוגן וכבר קדמו בזה דשו"ת שמ"צ סימן י"ג שהביא רו"מ בשם עיקרי דינים, ועכ"פ בנ"ד גם הם מודים דצריך למול שנית כיון דגם בשעת קישוי לא נראה רוב חוט העטרה, וגם יש לברך שנית דאף דמבואר בב"י יו"ד רס"י כ"ח דקי"ל דעל סד"א אין מברכין ועי' ברש"י עירובין דף נ' דמפורש ג"כ כן אבל בנ"ד דאיתחזק חיובא שפיר יש לברך כמ"ש הפר"ח באו"ח סימן ס"ז בשם כנה"ג וע' במ"כ מאמר ב' פ"א שביאר הדברים לנכון וע' בפרח ותב"ש סימן י"ג (וע' במגדול עוז סוף הל' מילה וכ"מ שם ולח"מ פ"ג מהל' חנוכה) וגם בפרמ"ג שם הביא כן בשם פרישה וא"ר לחלק כן, וע' בשו"ת ח"ס א"ח סימן י"ד שהחזיק בעצמו בדברי כנה"ג הנ"ל וכל פקפוקו שם ומה שסיים דאין לנו אלא דברי הרשב"א לא קאי רק על ברכת ק"ש אבל בברכת מילה דמברכין אקב"ו גם הוא ז"ל מודה יעו"ש ותבין ובעכצ"ל דמ"ש הח"ס בחיו"ד סימן רמ"ח דמספק אין לברך האי היכי דל"ה ספק השקול וגם אם אין כונתו כן הוא סותר למ"ש בעצמו בחא"ח והעיקר כדבריו שבחא"ח הנ"ל וכמש"ל בשם הפרמ"ג, ולכן בנ"ד יש לברך ג"כ וע' בב"מ על יו"ד שפסק ג"כ דגם אם נימול תחלה כהוגן ונמשכה ערלתו אח"כ באופן שצריך למולו שנית צריך לברך ג"כ, ומכ"ש בנ"ד, וע' בר"י על הרי"ף עירובין פ"ו גבי בעה"ב שהי' שותף לשכניו דנהגו העם כר"מ שפסק דיש לברך ג"כ ול"ה ברכה לבטלה אף שנהגו כדעת יחיד במקום רבים יעו"ש וד"ז נעלם מכמה מחברים, והנה בהיותי בזה עלה בלבי לעורר לפמ"ש רש"י גיטין כ"ז דאיכא סכנה במילה דלפעמים מתים א"כ הרי הח"ס סימן רמ"ה נשאל דאיך מלין במקום חשש פ"נ ותי' שם דמצוה מגינה ומצלת יעו"ש א"כ היכי דאיכא ספיקא אם מחויבים למולו כלל איך מלין מספק הרי דלמא ליכא חיוב כלל וליכא מצוה להגן ושוב איכא חשש פ"נ, ויש לישב וקצרתי, ובמ"ש הט"ז בדין נולד מהול ונמשכה ערלתו עלה בלבי להעיר מש"ס דסנהדרין ל"ח ע"ב אדה"ר משוך בערלתו הי' כתיב הכא והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם את בריתי הפר ובמהרש"א ח"א שם הקשה דהא אדה"ר לא נצטוה על המילה וא"כ לא מל א"ע כלל והביא ממדרשים דנולד מהול רק אח"כ נמשכה ערלתו ומוכח דבכה"ג קאי קרא דאת בריתי הפר ובש"ס דיבמות ע"ב מבואר דהך דרשא דאת בריתי הפר לרבות משוך קאתי ובע"כ דבש"ש דסנהדרין רמז להך דרשא וא"כ כיון דהש"ס ס מסיק ביבמות דהוי רק אסמכתא גם בכה"ג דנולד מהול הוי רק מדרבנן ותדע דאל"כ מאי פריך ביבמות שם על ר"ה דסובר משוך יאכל בתרומה מדקתני משוך צריך שימול ודריש קרא דאת בריתי הפר לרבות המשוך אלמא מדאורייתא והא י"ל דהך קרא קאי בנולד מהול דמה"ת צריך לימול כשנמשכה ערלתו ובע"כ דאין חילוק, אבל בזה י"ל דעיקר פירכת הש"ס מדקתני מעיקרא סתמא משוך צריך שימול ומיירי בכל משוך אף שנימול כבר דהא מייתי עלה קרא דהמול ימול אפי' ק' פעמים ועלה מייתי ואומר את בריתי הפר לרבות המשוך ובע"כ דמיירי גם כשנימול ואפ"ה דריש קרא ולכן פריך שפיר וע"ז משני דהוי רק אסמכתא אבל מש"ס דסנהדרין הנ"ל משמע דגם בנולד מהול מיירי הך קרא ואפ"ה קאמר ביבמות דקרא אסמכתא דאל"כ היל"ל דקרא מיירי בנולד מהול, ואם כי איננו ראי' מוכרחת מ"מ יש מזה סמוכין לדעת שאג"א, אבל בגוף דברי הט"ז שכ' דאף שבאותה שעה ל"ה לו ערלה מ"מ אין דיחוי אצל מצות הוא תמוה שהרי בדבר זה נחלקו הר"מ מרוטנבערג והרא"ש שילהי מ"ק במי שהי' קטן בשעה שמת אביו ולשי' הרא"ש כיון דאידחי גברא אידחי ודוקא היכי דאידחי רק המצוה אמרי' אין דיחוי ולא כשהדיחוי בגוף האדם אבל בזה י"ל דהכא הדיחוי בהמצוה שהוא המילה ולא בגוף האדם שהוא האב אשר מוטל עליו החיוב למול בנו הקטן אבל לפמ"ש הרא"ש שם אח"כ דהא דאין דיחוי אצל מצות היינו אם בידו לבטל הדיחוי כו' א"כ הכא דל"ה בידו לבטל שוב י"ל דאידחי כל המצוה, וע' בתשו' שאג"א סימן י"ז שדחה דברי הרא"ש מהא דאין בע"ח נדחים וע' בט"ז יו"ד שצ"ז מ"ש מסנהדרין מ"ז, ויעוין בגמ' ברכות נ"א ע"א הואיל ואידחי אידחי ויעוין בהוריות ט' ע"א נשיא שנצטרע מהו מידחי דחי ויעו"ש ברש"י ב' פירושים וע' כריתות ז' ע"א נהו דאידחי קרבן גברא בר כפרה כו'.
שוב נדפס שו"ת ב"ש ח"ב ושם בסימן קט"ו האריך מאד בנידון כזה וגם בדין אי מהני ס"ס לפטור ממ"ע וצידד להקל וע"ש סימן קט"ז עוד בזה והביא שהסכים עמו הג' מהרמ"ז מלבוב שא"צ למולו שנית וגם בסימן קי"ז האריך בזה ותו"ד דהוי ס"ס דשמא הל' כהחכם ספרדי דסגי ברוב גובה הבשר ולא תליא בחוט העטרה וגם להבש"ל ספיקא הוי שמא רוב הקיפו ושמא נימול תחלה כהלכתו וא"צ למולו שנית מה"ת ובדרבנן סגי בספק א' כנודע ובפרט דבכה"ג שוב סגי בנראה רק מיעוט העטרה, וע"ש סימן קי"ז הנ"ל בדין נדבק הערלה החופה רוב הקיפו וגם כשמתקשה אינו נראה רק מיעוט העטרה ואם נימול תחלה כהוגן אף שנדבק העור להבשר מ"מ א"צ למולו שנית אבל בא"י אם נימול תחלה כהוגן אם המוהל הי' מומחה יש להקל ג"כ והביא שכן שמע מאיש נאמן ששמע כן מהגה"צ אבד"ק אפטא זצ"ל אבל בא"י אם המוהל מומחה יש לצדד ג"כ להקל אבל אינו מחליט, ובכל ענין אם אפשר לדחוק בקלות העור למעלה אפי' אם יהי' עי"ז קצת כאב יש לעשות כן אבל אם יש לחוש קצת לסכנה א"צ לתקן כלום יעש"ה, ושו"ר בתשו' ר"מ שי"ק יו"ד סימן רמ"ו שהעלה דאם חתכו רק מעט מעור החיתוך וע"י הפריעה נמשך למעלה ע"י דחיקת המוהל וסמכו על החולקים על החכ"א אין להקל בכה"ג וע"ש שפקפק על הרוב דמצוים אצל מילה דאיכא רוב להיפך שהמוהלים כהוגן אין מצוי שיחזור וימשוך למטה ע"ש עוד בזה וע"ע בתשו' מהר"י אסאד יו"ד סימן רנ"ה מ"ש בזה ועדיין צ"ע בכ"ז. (א"ה עמ"ש המחבר בנר מצוה שבס' תכלת מרדכי עה"ת סו"פ לך עיש"ה וע"ע במפתחות שבסוף הספר ששייך לכאן.)