אור ברסלב

שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן מח

סימן מז

ב"ה ה' קרח תרל"ה יאזלאוויץ. להרב המופלג החסיד מו"ה מנחם מאניס נ"י

האבד"ק סאקלוב: בדבר שאלתו באיש א' מראזדאל שנשא בתולה א' ממחו"ק ודר עמה כמה חדשים ולזמן מועט תפס הבעל ממונו וברח וטוען שא"י לדור עם אשתו וען כי היא אטומה ברחם ואינה ראוי' לביאה ונתברר לפני רו"מ שהדבר אמת וכי כבר היתה אצל גדולי הרופאים בלבוב וייאשו אותה מרפואה בעולם בעסק זה וכבודו הזמין לדין אבי' ואמה וסירבו מלעמוד לד"ת (ולא הזכיר אם הזמין גם האשה בעצמה) וביני ביני נפל הבעל לחולי גדול וכפי דברי הרופאים הוא ע"י שיושב גלמוד בלא אשה עכת"ד השאלה. וכת"ר צידד בזכות הבעל דלפי המבואר בסימן קי"ז ס"ב דאשה שנבדקה ע"י נשים ואמרו שא"ר לביאה אין לה כתובה ולא תוס"כ והב"ח בשם רש"ך כ' דהיכי דהוי רק ע"י כאב הוי כאיילונית ויש לה תוס' אבל אם רחמה צר דא"ר לתשמיש אין לה תוס' דכיון דא"ר לביאה אינו נותן לה מתנה ורו"מ הוסיף דלפמ"ש הה"מ והב"ש רס"י קי"ז דבאיילונית טעמא משום דהיא אינה יודעת אם התקשה בשעת תשמיש ולכן יש לה תוס"כ א"כ בנ"ד גם היא ידעה מקודם שהיא אטומה א"כ אין לה גם תוס"כ עכ"ד, ולא אדע מנ"ל דהאשה יודעת מזה דלמא גם היא לא ידעה מקודם אם רחמה צר דגם מחמת בתולים פתחה סתום ויותר הול"ל משום דהבעל לא הי' יכול לבדוק ג"כ וכששניהם לא ידעו ג"כ אין לה תוס"כ וכמ"ש הב"ש רס"י קי"ז שם וממ"נ אם הי' הבעל יכול לבדוק גם היא יודעת ואם אינה יודעת גם הבעל לא יכול, ובראשית השקפה עלה בלבי לדון בזה מטעם אחר דהא כבר נודע מחלוקת הרמב"ם וש"פ בדין חופת נדה אי קונה או כיון דא"ר לביאה לא קניא ולשי' הרמב"ם ל"ק כלל ולהרא"ש לשאר דברים היא כנשואה אבל לענין תוס"כ גם להרא"ש הוי בעיא דלא איפשטא בש"ס וע' ברמ"א וח"מ וב"ש סימן ס"א בדין אשה חולנית ובשו"ת ח"צ סימן קכ"ד באורך, וא"כ בנ"ד שהיא אטומה וא"ר לביאה א"כ החופה לא קניא כלל והוי כארוסה ואין לה תוס"כ ואף דאם היא מוחזקת י"ל דהוי כנשואה כיון דהוי רק בעיא דלא איפשטא מ"מ בנ"ד שהבעל מוחזק פטור מתוס"כ וע' בכנה"ג בדין תפיסה והארכתי בזה בתשו' להרב אבד"ק טשערניליצא ואכ"מ, ואף דהתוס' ביבמות דף ע"ב ע"א בד"ה מבחוץ כו' גבי טמטום הקשו איך מאכיל בתרומה כיון דאינו בן ביאה אין חופתו חופה ותי' דכיון דראוי לקרוע הוי בר חופה ע"ש א"כ י"ל דגם בנ"ד ראוי' לקרוע והוי בר חופה אבל הרי רו"מ כתב דהרופאים ייאשו אותה משום רפואה ותיקון בעולם א"כ אין חופתה חופה כלל לענין תוס"כ ועוד דגם בנדה תהי' ראוי' אחר ז"נ וטבילה ואפ"ה לא מהני וה"נ בנ"ד, ובזה יש לדון גם לענין אם מותר לו לישא אשה אחרת מכח חדר"ג דאי נימא דבנ"ד יש לה דין ארוסה לכל הדברים כדעת הרמב"ם א"כ הרי בארוסה לא החרים רגמ"ה וכמ"ש בסימן א' ואף דהבה"י פי' דברי רמ"א שם בענין אחר יעוין בתשו' ח"צ ובב"מ שם מדברי הד"מ דנראה דהכונה בפשיטות ובפרט לשי' רמ"א והב"ש גבי חולנית דגם הרא"ש מודה כיון דא"ר לביאה כלל דאינה חופה כלל א"כ ה"נ בנ"ד כמובן, אבל יש לפקפק בזה דשמא בנ"ד אף שא"ר לביאה גמורה מ"מ אינה אטומה כ"כ שלא תהא ראוי' לביאת העראה עכ"פ דהיינו הכנסת עטרה וע' בט"ז וב"ש סימן כ' ותשו' נו"ב מ"ת חא"ע סימן כ"ג אי בעינן הכנסת כל העטרה דוקא ובתשו' א' הארכתי לדחות דברי הנו"ב והבאתי דברי ר"ת בסהי"ש שנעלמו מהנו"ב ועוד מכמה מקומות ואכ"מ כיון דאפשר בנ"ד ראוי' להבעל בהכנסת כל העטרה והוי לכ"ע ביאה גמורה לכל דבר והן אמת דבתשו' רדב"ז ח"א סימן קי"ח העלה דלענין מצות עונה אינו מקיים בהעראה וע' בשעה"מ פ"ג מהל' אי"ב ג"כ בזה ואולם הנה בתוס' יבמות ס"ה ע"ב ד"ה כי הא כו' מבואר דאם יכול להתקשות ולבעול בהכנסת עטרה עכ"פ איכא חיבת ביאה וצריך ליתן לה תוס"כ יעו"ש וא"כ כיון דמבואר ברש"י כתובות ק"א דטעמא דבאיילונית יש לה תוס"כ משום חיבת ביאה א"כ ה"נ בנ"ד אי ראוי' להכנסת עטרה עכ"פ שוב מגיע לה ג"כ התוס"כ וע' תוס' קידושין י' וכמה דוכתי בענין כל הבועל דעתו על גמר ביאה יעוש"ה ותבין, ולא אדע ענין האיטום בנ"ד אם הוא בגדר זה וצריך בירור, ובזה יש לפקפק גם במ"ש ש רו"מ מדברי הב"ש בשם רש"ך דאם א"ר לביאה כלל אין לה תוס"כ ולפמ"ש נראה דהיינו אם א"ר גם לביאת העראה אבל אם ראוי'. להעראה יש לה תוס"כ, ואולם נראה דכיון דהרא"ש בתשו' והובא בש"ע סימן כ"ג פסק דבכה"ג ביש לה אוטם ברחם שזורה בחוץ אף שדש בפנים אסור לשמש עמה ע"ש א"כ ממילא לא גרע מחופת נדה עכ"פ דאף שראוי' לביאה מ"מ כיון דאיסורא רמיא עלה הוי כאינה ראוי' לביאה וא"כ ה"נ בנ"ד והויא כארוסה לענין תוס"כ וכמ"ש דהא גם בהעראה אסור לשמש עמה דהא אם יוציא זרעו יהי' כמוציא ז"ל אבל בנידון התוס' יבמות ס"ה דהאשה רחמה פתוח ומותר לו לשמש אף שא"י למרק ולכן שפיר כתבו דאיכא חיבת ביאה כיון דהאשה ראוי' לביאה גמורה, ויש להביא ראי' לזה מדין רואה דם מ"ת המבואר ברס"י קי"ז דאין לה תוס"כ והרי לפמ"ש בס' חסידי' סימן התשכ"ג דלפעמים מה שרואה מ"ת הוא ע"י שמכניס כל האבר ואם יכניס רק קצתו לא תראה דם יעו"ש וא"כ לפי דברי' נראה דכמו דמותרת להנשא לאחר משום דאין כל אצבעות שוות, ה"נ מותרת לבעלה לשמש בהעראה כל זמן שלא הוחזקה לראות גם בהעראה א"כ כיון דאיכא חיבת ביאה גם בהעראה תיקשי אמאי תפסיד תוס"כ ובע"כ דכיון דהאשה א"ר לביאה גמורה כלל משום דרמ"ת שוב גם בהעראה ליכא חיבת ביאה אבל מלבד דיש לפקפק דמ"מ כיון דרחמה פתוח מדוע לא יהי' חיבת ביאה בהעראה כמו בנידון התוס' דף ס"ה הנ"ל אף גם י"ל דהך דינא דסימן קי"ז מיירי שהוחזקה לראות גם בהעראה וגם כבר העליתי בתשו' א' דאין להקל כלל ברמ"ת גם בהעראה והס"ח מיירי רק בראתה פעם א' וכדומה וגם הוא נגד כל הפוסקים ואכמ"ל ובפרט שהתוס' סוף נדרים כ' בעצמם דבהעראה ליכא חיבת ביאה וע' בב"ש ש סימן קנ"ד סק"כ בסופו מ"ש בזה, א"כ אין לה תוס' כתובה והמוחזק י"ל קים לי, והנה הב"ש סימן קט"ז וסימן נ"ג וכמה מקומות פסק בפשיטות דתוס' שליש יש לו דין נדוניא וא"כ בנ"ד צריך ליתן עכ"פ תוס' שליש ורו"מ לא דיבר מזה כלל ואולם בנ"ש סימן ט' מבואר להיפוך ובנו"ב מ"ת סימן צ"ב הכריע לחלק בין הרויח במעות או לא וע' בס' פ"ת סימן נ"ג בשם כמה שו"ת בזה אבל גם לפמש"ש לדחות ד' הנו"ב נראה דבנ"ד לכ"ע יש לחלק כן ובלא הרויח ובפרט אם לא בא לידו עדיין כלל דהוי ברשות האב כמ"ש בסימן נ"ג ואחרונים א"כ בודאי אין דינו כנדוניא ויעוין בשו"ת ברית אברהם סימן ע"ה שהוכיח מדברי מהרי"ק דאינה נוטלת תוס' שליש גם בהריוח היכי דיוצאת שלא בכתובה וע' שב"י ח"ג סימן קכ"ז ג"כ בזה, ולכן יפה פסק רו"מ דאין לה שום תוס' בנ"ד, ואף דלשי' הרמב"ן גם ברמ"ת יש לה תוס' וע' בב"מ סימן קי"ז שכ' דלפ"ז גם ברחמה צר יש לה תוס' מ"מ בודאי המוחזק י"ל קים לי וגם בתשו' ח"צ סימן מ"א במה שפלפל עם מהר"י אלמושנינו בענין נשבע שלא ישא אשה על אשתו ושהה י"ג שנים ואח"ז רוצה להוציאה לפי שיש לה אוטם ברחם וכ' מהר"י דאין לה תוס"כ כלל לפי שא"ר לביאה והח"צ דחה דכיון ששהה זמן רב כזה הרי ידע ומחל יעו"ש בסוף התשו' בזה ומוכח דבלא שהה אין לה תוס"כ וא"כ בנ"ד שישב עמה זמן מועט ובודאי לא דמי לטענת שאר מומים דאם בעל אמרי' חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו דבנ"ד י"ל דלא ידע בפעם א' דאולי הי' סובר שפתחה סתום ע"י בתולים וכדומה וע' סימן ס"ח לחלק בין בחור ובין נשוי בזה א"כ גם הח"צ מודה דאין לה שום תוס"כ כן נראה פשוט מסברא. וע' תשו' מהרי"א חיו"ד סימן קצ"ה בסוף התשו' שכ' דהיכי די"ל דהי' סבור שתתרפא ל"ש לומר מדשהה מחל יעוש"ה וה"נ בזה.

ובדין אם מותר לגרשה בע"כ הדבר פשוט כמ"ש רו"מ דכיון דאסור לדור עמה בודאי יוכל לגרשה בע"כ ותדע דהא אפי' במקום מדת חסידות כ' הרשב"א וב"י סוס"י קט"ו דלא גזר ר"ג ומכ"ש בכה"ג ויפה הביא רו"מ דברי הט"ז סימן ל"ט דגם היכי דאיכא פלוגתא אי הוי מום מ"מ מותר לגרש בע"כ ואף דלפמש"ל דבנ"ד י"ל דהאשה לא ידעה מזה א"כ ל"ש בזה לומר דפשעה ועשתה שלא כהוגן שכ' הב"ש סוס"י קי"ז מ"מ בכה"ג שיש איסור בדבר אין כאן מקום ספק כלל דיוכל לגרשה בע"כ וכמבואר בסימן קט"ו כמה דינים כה"ג וע' תשו' מהרי"א הנ"ל מבואר ג"כ כן וע' פ"ת סימן קי"ט סק"י בשם תפי"ש על משניות בשם תשו' אור ישראל מפורש דין זה כמ"ש, וגם מחמת שהאשה מסרבת מלציית ד"ת באם שהזמין רו"מ גם את האשה והתרה בה והיא מסרבת י"ל דמותר לגרשה בע"כ וכמ"ש בשו"ת ספר יושיע סוס"י צ"ח דהוי' עכ"פ רעה בדיעותי' ומצוה לגרשה וכן השבתי בשנה דאשתקיד לק"ק ביטשאטש ומהגם די"ל דכיון דמסרבת יש עלי' עונש נח"ש דאף שבעוה"ר אין יד ב"ד תקיפה לפרסם מגזירת המלך כנודע אבל מ"מ דת תוה"ק בתוה"ק בתקפו וכרוך על ראש המסרב ובעון זה בנים מתים כדין נודרת ואינה מקיימת וא"כ יוכל לגרשה בע"כ ויוצאת בלא כתובה ואף דהמהרא"י נסתפק היכי דהיא עקרה ואין לה בנים וכמ"ש הב"ש רס"י קט"ו בשמו מ"מ בנ"ד ממ"נ אם אין לה תרופה א"כ בודאי יוכל לגרשה בע"כ ואם אולי יש לה תרופה ותוכל לילד א"כ שוב ע"י עונש החרם יוכל לגרשה, ולכן אחר שיתרה בה רו"מ ותסרב מלציית ד"ת ולא הברר בב"ד אם כנים הדברים שיש לה אוטם יוכל לגרשה בע"כ וכמ"ש, (א"ה גם בשו"ת ב"ש חאה"ע סימן ע"ו פסק כן.) ובדין אם לא יהי' באפשר לגרשה בע"כ אם יוכל לישא אשה אחרת הביא רו"מ דברי הד"מ סימן א' דא"צ מאה רבנן רק להציע בפני גדולי הדור וכפי קבלת הב"ח אבל במח"כ לא עיין שפיר דהב"ש שם הביא קבלת הב"ח שיציע בפני גדולי הדור וגם יצרף מאה רבנן וכן נתפשטה ההוראה וע' בשו"ת אבן השוהם מן סימן א' עד סימן ה' בשם כמה גדולים וימצא דגם במורדת אין להתיר בלא מאה רבנן ודלא כשו"ת תוע"ר סימן ג' שהיקל במורדת בלא ק' רבנן ועס"י ע"ז ס"ב בהג"ה בזה ונהירנא שראיתי בשו"ת מש"נ שפסק להקל במורדת בלא ק' רבנן וגם בתשו' רדב"ז ח"ב סימן ת"ש מוכח כן וע' שו"ת נחי"ע סימן ה' בזה בכל זאת קשה להקל שהרי הח"ס חא"ע סימן ג' מסיק דגם באשה האסורה מדאורייתא אין לתתיר בלא ק' רבנן, וע' בפ"ת סוס"י שהביאו ג"כ וגם בשם תשו' חמדת שלמה מ"ש בזה אבל לא הביא ד' רדב"ז ושאר שו"ת שהבאתי, וכה ראיתי בשו"ת נודע בשערים מ"ת סימן כ"ו שהעלה ג"כ דגם בזינתה אין להקל בלא ק' רבנן.

ואמנם יען שכ' רו"מ כי הבעל נפל לחולי ר"ל ואם נחמיר עליו להביא היתר מק' רבנן מי יודע אם אולי ח"ו לא יהי' לו תרופה ולכן באופן זה אם כנים הדברים כפי דברי הרופאים שהגורם לזה הוא עיכוב הנישואין ויתברר כן לפני רו"מ אזי נראה לי לצדד בהיתרא מהטעמים שאבאר, דהנה הכנה"ג בא"ע סימן א' הביא ב' דיעות בדין אם עבר ונשא ב' נשים דלשי' קצת פוסקים א"צ לגרשה דר"ג לא גזר רק על תחלת הנישואין ובפרט היכי דנשא בהיתר וע' נו"ב מ"ת חא"ע סימן צ' שהאריך בזה והעלה דהוי ספיקא דדינא והביא בשם תשו' ב"י שכתב להדיא להקל בדיעבד אם כבר נשא ואף דהרמ"א כ' להדיא דצריך לגרש מ"מ בנשא בהיתר אין ראי' מהרמ"א רק מדברי הב"ש מוכח דגם בנשתטית ונשא בהיתר אם נתרפאה צריך לגרש מיד ולכן צריך להשליש גט ביד שליח, וא"כ כיון דבנ"ד נוגע לפיקוח נפש ואין לך דבר שעומד בפני פ"נ וגזירת ר"ג לא חמיר משאר שבועה וחרם דבמקום פ"נ שרי ואין זה בגדר עריות כלל כנודע והדבר פשוט מאוד וכ"ה בתשו' אבן השוהם סוס"י א' והסכים לזה גם הח"צ סימן קכ"ד דבמקום חשש סכנה יוכל לישא אשה אחרת רק דמיירי בסגנון אחר יע"ש ותבין וא"כ נוכל להתיר לו לישא אשה אחרת אם כפי דברי הרופאים יהי' לו עי"ז תרופה וגם אם יתרפא שוב א"צ לגרש לשי' כמ"פ ובפרט דבנ"ד הרי רוצה לגרש הראשונה ובידו לגרשה רק שהיא אינה רוצה לקבל הגט וישליש הגט ביד שליח ובכל עת שתרצה בהגט תקבלנו א"כ י"ל דבכה"ג לכ"ע מותר בדיעבד, וע' בב"י וש"ע יו"ד סוס"י ר"ח בנשבע שלא ישא אשה דאם כבר נשא א"צ לגרש אם הלשון משמע דעל תחלת הנישואין נשבע וה"נ בחדר"ג הנ"ל וע' בעבוה"ג סימן ב' ותשו' שער אפרים סימן ס"ז מכמה מקומות בכה"ג לענין רב שנתקבל בהיתר יעו"ש באורך וה"נ בזה, ועוד יש לצדד בזה דהא בסימן מ"ד מבואר ב' דיעות אם איילונית צריכה גט אם לא הכיר בה וברש"י גיטין מ"ו מבואר דטעם הסוברים דצריכה גט משום דאין אדם עושה בב"ז וגמר ובעל לשם קידושין וא"כ לפמ"ש הרדב"ז הובא במל"מ פ"י מה' גירושין דהיכי דעובר בבעילה איסור אחר שוב ליכא חזקה דאא"ע בב"ז יעו"ש וא"כ בנ"ד דמבואר בסימן כ"ג דהוי כמוציא ז"ל שהוא חמור מאוד א"כ שוב ליכא חזקה דאא"ע בב"ז ושוב י"ל דלכ"ע א"צ גט, (ואף דלכאורה יש לדחות דהא הוא לא ידע אם יש לה אוטם וא"כ אינו מוציא זרע לבטלה ושוב י"ל דאא"ע בב"ז אבל באמת ז"א דהא עיקר טעמא דאא"ע בב"ז היינו אי מסיק אדעתא שמא היא איילונית וגמר ובעל לקידושין וא"כ בנ"ד אי מסיק אדעתא שמא יש לה אוטם ברחם אמאי נימא דגמר ובעל לקידושין כיון דבאופן זה אכתי עביד איסורא דהוז"ל שהוא חמור טפי כמובן) ועכ"פ לא גרע מאיילונית דלשי' כמ"פ א"צ גט כלל וא"כ לפמ"ש הנו"ב מה"ת חיו"ד סימן קמ"ו להוכיח דגבי חרם שגוזרים הב"ד הוי רק מד"ק וספיקא להקל יעו"ש וגם לפמ"ש בחיבורי לחו"מ סימן רל"א בקת"ע אות י"ט דברי הנו"ב והבאתי מתשו' תשב"ץ ורדב"ז וש"ך יו"ד סימן ר"ח להיפוך מ"מ הבאתי שם דברי הד"מ א"ע סימן א' אות ט' בסופו דבחדר"ג שלא לישא ב' נשים דהוי רק לתקנה ולא משום איסורא ובשל סופרים הלך אחר המיקל יעו"ש ומבואר דבספק פלוגתא יש להקל בחרם זה ודלא כתשו' עבוה"ג ושאר אחרונים שנעלם מהם ד"ז וא"כ כיון דלשי' כמ"פ בנ"ד א"צ גט כלל ולא הויא אשתו כלל א"כ לענין חדר"ג י"ל דספק להקל ושפיר יוכל לישא אשה אחרת גם לכתחלה בלא התרת ק' רבנן עכ"פ וגם מהט"ז סימן ל"ט הנ"ל מוכח דבחדר"ג הלכה כדברי המיקל וא"כ ה"נ בנ"ד, ובגוף ד' רדב"ז הנ"ל ע' באב"מ סימן ל"ג וע' רשב"א קידושין פ"א ותוס' יבמות פ"ה ואכמ"ל, וע' בשו"ת ח"ס חאהע"ז ח"ב סימן צ"ט בענין אוטם ברחם בענין אם נשים נאמנות בזה, וגם שם מיקל ביש ס"ס דא"צ ק"ר, וע' בתשו' מהרי"א יו"ד קצ"ה שפסק דבטענה המונע התשמיש וגם האשה יודעת ממנו הבעל נאמן לנגדה ע"ש ונהי דבמש"ש דנאמן להפסיד כתובתה צ"ע דהא כל טעמו משום דכמו דהאשה נאמנת נגד הבעל בטענה כזו דחזקה דאינה מעיזה ה"נ הבעל נאמן לנגדה בטענה כזו ע"ש וא"כ הרי אם תובעת כתובתה אינה נאמנת וא"כ ה"נ אם הבעל בא לפטור א"ע מכתובתה וצ"ל דמיירי שהבעל לא הזכיר מענין כתובה כלל אבל גם בזה פסק בש"ע דלענין כתובה אינה נאמנת ואולי כיון דתליא במחלוקת שבסימן י"ז א"כ הבעל מוחזק וי"ל קים לי, ולפי דברינו ה"נ בנ"ד כיון שהבעל אומר שהיא יודעת וכבר שאלה ברופאים א"כ הבעל נאמן לגמרי. (א"ה הנה מה שר"ל עפי"ד התוס' יבמות ס"ה דבהעראה לבד איכא חיבת ביאה ויש לה תו"כ לכאורה י"ל דהתוס' ס"ל כהרא"ש פאע"פ דחופה שא"ר לביאה קניא ורק לענין תו"כ ל"ה חופה משום אומדנא דלא כתב לה אלא משום קירוב דעת של חיבת ביאה ומש"ה כיון דבהעראה איכא חיבת ביאה יש לה תו"כ וכאשר כ' באמת המל"מ בפ"ג מאישות הי"א באופן א' בכונת ד' התוס' יבמות דנ"ט ד"ה נשאת דס"ל דפחותה מג"ש ויום א' יש לה חופה ועכ"ח דס"ל דחופה שא"ר לביאה קונה אבל לדעת הרמב"ם דס"ל דחופה שא"ר לביאה אינה קונה א"כ מה בכך שיש חיבת ביאה בהעראה אבל מ"מ אינה ביאה גמורה להיות קונה כמו לענין מקדש בביאה דעתו על גמר ביאה וע' ברמב"ם פ"ג הל"ה דהעראה יש לדמותו לביאה דפחותה מג"ש בפרט לדעת התוס' יבמות נ"ה ע"ב שחולקין על רש"י וס"ל דבהעראה א"א להתעבר ובתוס' גיטין מ"א בד"ה לישא דבהעראה לא קיים מצות פו"ר והשעה"מ סופ"ג מא"ב כ' דמטעם זה י"ל דלא קיים מצות עונה בהעראה ועיי' תשו' מהרי"א אסאד חיו"ד סימן רל"ח בזה ובמהרש"ם ח"ג סימן קס"א וע"ש בסימן רס"ח מ"ש מהתשב"ץ מעשה מאשה שנתעברה ובתולי' קיימין דמוכח דאפשר להתעבר בהעראה ועי' א"א חיו"ד סימן ס"ו שהביא מירושלמי פ"ק דכתובות ואה"ע סימן כ' ועי' מל"מ פי"ז מאי"ב הט"ו ואף דלענין בא על העריות על פחותה מג"ש פטור ומ"מ בהעראה חייב שא"ה דרבי קרא לחייב על המערה כגומר וא"כ י"ל דהוי כארוסה דגם בכתב לה ל"מ הכתובה (כמ"ש החמ"ח רס"י ס"א ואין לחלק בין ארוסה לארוסה וכמ"ש המל"מ בפ"ג מאישות שם אולם הרי העלה המל"מ שם דגם התוס' ס"ל כרש"י קידושין י' ע"ב וסנהדרין ה' ע"ב ושם דכ"ט ע"א דפחותה מג"ש אין לה חופה זולת הרשב"א בחי' לקידושין דס"ל דיש לה חופה ורק שאינה פוסלת מתרומה עיי"ש וע' לח"מ פ"י מאישות ה"ב וע' בשעה"מ בקו"נ חופת חתנים ס"ז בזה) ומוכח דס"ל דבעי חופה הראוי' לביאה ועי' מל"מ שם ומ"מ כתבו דתו"כ יש לה בהעראה ועכ"ח י"ל דגם הרמב"ם מודה דלענין תו"כ היכי שיש ביאה אף דהחופה ל"ק והוי כארוסה מ"מ יש לה תו"כ דהתו"כ תליא רק בחיבת ביאה דהרי פחותה מג"ש דבודאי אין ביאתה ביאה מ"מ יש לה תו"כ וכן חייבי לאוין כשמואל בכתובות ק"א וברש"י שם דמתנה בעלמא יהיב לה משום חיבת ביאה וע' אה"ע סימן קט"ז אף דשמואל גופי' ס"ל ביבמות נ"ז דאין חופה לפסולות והטעם משום דא"ר לביאה וע' חמ"ח סימן ס"א סק"ד אלא דמפחותה מג"ש יש לדחות קצת לפי"ד המל"מ דפסולות גרע מפחותה מג"ש דזו לעולם א"ר לביאה וכעין שחילק הב"ש סס"א סק"ד בין נדה לחולנית ועי' פת"ש אבל פסולות עכ"ח גרע מנדה דזו לעולם לא תהי' ראוי' לביאה וע' חמ"ח רס"י קט"ז דגם חייבי כריתות יש לה תו"כ כמו חייבי לאוין ואיילונית אפי' בלא הכיר בה ומוכח מכ"ז דתו"כ לא תליא אי חופה קונה בא"ר לביאה גמורה רק בקירוב חיבת ביאה ומש"ה גם בהעראה וכן בפחותה מג"ש אף דלא מיקריא ביאה והחופה ל"ק לשאר דברים מ"מ חיבה איכא ויש לה תו"כ מצד אומדנא דקירוב דעת.

ויש להביא ראי' מהא דקידושין י' ע"א דאיבעיא ביאה נישואין עושה או אירוסין עושה וקאמר נ"מ ליורשה וכו' ול"ק ג"כ נ"מ לענין תו"כ ומוכח דתו"כ גם אי אירוסין עושה יש לה דלא כתב לה רק מחמת חיבת ביאה, ואולי י"ל דהא דאיבעיא בכתובות פאע"פ אי בעי חופה הראוי' לביאה תליא ג"כ בהא איבעיא דאי אמרי' ביאה רק אירוסין עושה י"ל דקנין החופה מהני מטעם דקרובה לביאה כיבמות נ"ח ע"א כיון דגם הביאה עצמה אינה עושה נישואין ולא עדיפא מאתיא מחמתה ומה"ט ס"ל להרא"ש דל"ב חופה הר"ל דאזיל לשיטתי' שכ' בקידושין שם דהאיבעיא איפשטא ממתניתן שם דאירוסין עושה ועיי"ש בסק"נ בשם מהריב"ר וצ"ע אך מ"ש אח"כ לדחות דגם בראוי להעראה הוי א"ר לביאה עפי"ד הרא"ש שם סימן צ"ג הנה הרא"ש מיירי ג"כ דוקא בא"א לבעול גם בהעראה אבל בראוי להעראה אין איסור משום ושחת ארצה כמ"ש בתשו' מהרי"א אסאד שם ובתשו' א"א חיו"ד סוס"י ס"ט בכה"ג וגם יש סניף לפמש"ש דאיסור זה אינו רק דרבנן דהוי פ"ר דלא ניחא לי' עיי"ש ובא"ר מדרבנן דעת המהר"ח אבולפיא דהוי חופה אלא דבשעה"מ חלק עליו כמובא בפת"ש סימן ס"א אבל מ"מ לאצטרופי מיהו חזי, ומ"ש מהב"ש לענין תוס' שליש ע' בא"א אה"ע סימן נ"ג דהגם דהב"מ חולק עליו מ"מ באלמון יש לפסוק כהב"ש.

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה