שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן מז
ב"ה ה' וישב תרל"ד לפ"ק יאזליוויץ. לבוטשאטש. ע"ד אשר תמה ע"ד הש"ע יו"ד סימן קפ"ט סכ"א דפיהקה בר"ח וראתה וחזרה ופיהקה חוששת ואסורה לשמש עד שתיבדק ואם בדקה ולא ראתה אינה חוששת עוד ומוכח דדוקא בבדקה והא בוסת שאינו קבוע עדיין קיי"ל דעברה עונתה מותרת לשמש בלא בדיקה וכבר הרגישו בזה האחרונים והט"ז תי' דשא"ה דאיכא ריעותא דפיהוק ותמהת ע"ז דכיון דהוי עדיין וסת שא"ק מה זו ריעותא יותר משאר וסת שא"ק ובסכ"ו משמע דשניהם שוים ובאמת שדברי הט"ז פשוטי' דהא עיקר ההיתר בוסת שא"ק ועברה ולא ראתה משום דמדלא ארגשה ש"מ שלא ראתה אבל בזה שהפיהק הוא הרגשה שלה ופיהקה א"כ שוב ניחוש שמא ראתה ולכן צריכה לבדוק א"ע משא"כ בשאר ושא"ק דתליא בימים כיון שעבר היום ולא הרגישה טהורה ועוד דהא כ' בש"ע סעי' י"ט דפיהוק היינו הרבה פעמי' שלא כדרך הנשי' ובתוס' ורא"ש מבואר דהיינו כשעה א' או ב' ולכן שפיר הוי ריעותא שהרי אנו רואים ריעותא עכשיו באשה זו שלא כדרך נשים דעלמא וזה ל"ש בוסת הימי' שאין אנו רואי' עכשיו ביום זה שום ריעותא באשה זו, וע' בנה"ך שתי' קו' הט"ז בע"א, ומ"ש רו"מ ראי' מדברי הב"י סימן קפ"ט שם בד"ה כ' הה"מ כו' עמ"ש הרמב"ן והה"מ פ"ח מאי"ב דוסת המורכב שפיהקה ג"פ בר"ח דחוששת לכל ר"ח כל היום והקשה הב"י דלמ"ל ג"פ דאפי' ראתה פ"א צריכה לחוש לר"ח הבא ולא נאמרו ג"פ אלא לענין עקירה ולענין שאסורה לשמש עד שתבדוק ע"ש ומוכח דגם בוסת דפיהוק אם הי' רק פ"א א"צ לבדוק, באמת לק"מ דהתם הא צריכה לפרוש כל היום גם קודם הפיהוק כיון שהוסת מורכב גם לימים וגם לשי' הט"ז סקל"ט דדוקא אחר הפיהוק אסורה כל היום מ"מ עכ"פ הפיהוק עצמו אינו ההרגשה כלל באשה זו שהרי מפהקת ביום אחר בינתים ואינה רואה דם א"כ אין הפיהוק ריעותא אצלה כ"כ ורק בצירוף הימים וכיון דלא נקבעו הימים שפיר אמרי' דמותרת לשמש בלא בדיקה שאין לנו ריעותא מוכחת דכיון דפיהקה בינתים בלא דם אבל יש לפקפק בזה לשי' ב"י שהובא בט"ז סקל"ו, אבל גם בלא"ה כיון דהב"י הקשה עי"ז על דברי הרמב"ן והה"מ א"כ אדרבא יהי' מזה ראי' לדעת הט"ז ויתיישבו באמת דברי רמב"ן ומ"מ על נכון, ודעת ב"י י"ל כמ"ש בנה"ך או כמ"ש הב"ח שהביא רו"מ, ועכ"פ אינני רואה בדברי' סתירה לדברי הט"ז ודברי רמב"ן שהביא י"ל דמיירי בוסת הימים, וכ"ז פשוט.
ומה שתמה ע"ד חוו"ד סימן ק"צ סק"ו בדין נמצא על חלוקה ובשרה דמבואר ברמב"ם להיפוך ולא ציין מקומו אבל גם בב"י הביא ד' רמב"ם והה"מ בזה וכבר קדמו בזה הגאון רב"פ בהגהותי' על הט"ז סקכ"ד וגם שאר אחרוני' וכבר ציינתי ד"ז בגליון שלי מכבר, ומה שהקשה לפ"ד נו"ב מ"ק סימן נ"ב שחידש דהא דבדבר שאין מקבל טומאה א"ב גזירת כתמי' משום דבאשה יש סד"ר שמא מעלמא בא וכיון שלא הרגישה הוי סד"ר ולהקל אלא דכיון שמחמירין על הבגד משום סד"א דגם בלא הרגשה הבגד טמא שוב גם האשה אסורה אבל בדבר שאמ"ט שוב ל"ש דין כתמי' כלל עכ"ד והקשה רו"מ דא"כ אמאי תולין להקל בעברה בשוק של טבחים אכתי לגבי בגד הוי סד"א, הנה זה לק"מ לפמ"ש הר"ן פ"ק דחולין בשם הר"י דאף דבנשבר גפו ולא נודע אם קודם שחיטה או אח"ש סד"א להחמיר מ"מ במשמש ידא דטבחא או בשיני הזאב תלינן להקל דכיון דיש לפנינו דבר לתלות בו להקל אין להחזיק ריעותא אחרת מספק א"כ כיון דבאמת אשה זו בח"ט עומדת וגם הבגד בח"ט עומד בשלמא כשלא נמצא לפנינו דבר לתלות בו מחמירין משום הבגד אבל ביש לפנינו הדבר לתלות בו להקל תלינן ואף דכאן יש לפנינו מקור האשה הרי אין דרכה לראות בלא הרגשה ומדלא הרגישה יש לתלות במה שיש לפנינו דבר ברור לתלות בו אבל בלא נמצא דבר לתלות בו אם כן אם באנו לומר דלמא מעלמא אתי מאיזו מקום שלא נודע לה כלל שוב יותר יש לחוש שמא הרגישה ולאו אדעתה או ראתה בלא הרגשה, אמנם לענ"ד דברי נו"ב תמוהים שהרי הדבר מבואר בש"ס רפ"ק דנדה ובכמה דוכתי דדבר שא"ב דעת לישאל גם בס"ט ברה"י טהור א"כ אם נולד לנו ספק שקול על הבגד הרי גם ברה"י טהור וכבר הקשו התוס' בסוטה כ"ח ובריש נדה בהא דחברותי' נושאת במטה דהוי ס"ט ברה"ר ותי' דהמקור הוי מקום סתר ועוד תי' דטומאת ראיי' שאני ובתוס' ב"ק י"א כתבו דלגבי איסור אשה לבעלה ל"ש דין ס"ט אבל אם באנו לדון על טומאת הבגד שוב גם ברה"י ספיקו טהור וגם בטומאת ראי' טהור בדבר שאבד"ל כמ"ש התוס' בריש נדה שם א"כ כיון דהאשה ראי' להתירה משום סד"ר ורק ע"י הבגד אנו באים לטמאה הרי הבגד עצמו מהראוי לטהר מספק, והן אמת דאליבא דר"י דס"ל דטומאה הבאה בידי אדם נשאלין עלי' ניחא אבל לזעירי דס"ל דדוקא כשחברותי' נושאת אותה במטה ע' בנדה ה' ע"ב ובתוס' שם דאפי' בתופס הסכין בידו או תופס הטלית בידו אפ"ה טהורי' לזעירי דדוקא כשחברותי' נושאת אותה דהנדה עצמה וגם החבירות שלה יבד"ל בזה טמא או מפני שגם החבירות מיטמאות במשא הנדה משא"כ בתופס הסכין או הטלית ע"ש א"כ לפמ"ש הנו"ב דהאשה עצמה ראוי' להיטהר משום דשמא טומאת ביה"ס היא ושמא מעלמא א"כ שוב לגבי הבגד לא משכח"ל טומאת ספק ול"ש כלל גזירת כתמים לזעירי, ואיך יפרנס זעירי כל דיני כתמי', ועוד דגם לר"י תיקשי דכיון דעל האשה עצמה ליכא איסור רק מכח הבגד ואיך נימא דהבגד טמא ע"י האשה, ועוד דגם לר"י י"ל דהכא דהוי ספק שמא אינו בא מידי אדם כלל לכ"ע ספיקו טהור בדבר שאבד"ל, ולכאורה עלה בלבי דבלא"ה תיקשי היכי דנמצא הכתם ברה"ר דבודאי ספיקו טהור אמאי יטמא הכתם כלל וכאן ל"ש תי' התוס' משום דהמקור מקום סתר דכאן נולד הספק על הבגד דהא האשה היינו מטהרים לולי הבגד, אך לפי תי' התוס' דבספק ראיי' גם ברה"ר מטמאים א"ש, וכאשר חפשתי מצאתי בתשו' נו"ב מהד"ת חיו"ד סימן ק"כ שפלפל בדין כתם ברה"ר וביאר דבאיסור והיתר ל"ש זאת ואף דכל טומאת כתמי' הוא רק מכח טומאות בגד א"כ הו"ל לטהר האשה כשנמצא הכתם ברה"ר ז"א דכיון דכבר גזרו על הכתמי' שוב תלוי דין האשה בדין איסור ואין חילוק בין ר"ה לרה"י יעוש"ה, ואולם לא יספיקו דבריו ליישב מה שהקשיתי מהא דאב"ד לישאל, דהא לפמ"ש לא יהי' משכח"ל כלל דין כתמי' גם ברה"י ואמנם מה שהקשה רו"מ מדברי הרמב"ן הובא בט"ז סימן ק"צ סקי"ח בסופו אם כי כבר נאמר עם הספר בשו"ת קנאת סופרי' סימן א' ונרשם אצלי בגליון מכבר ואין הספר ת"י כעת, אך לפמש"ל בשם הנו"ב מ"ת הנ"ל לק"מ דדוקא בתחלת הגזירה ל"ג רק היכי דהבגד מקבל טומאה אבל כיון שכבר גזרו על בגד שמקבל טומאה שוב חמור דין האשה ככל דיני איסור ולא סמכי' אסימנים. אבל מה שהקשיתי צ"ע וע' ס' ב"א ח"ב חדר א' מ"ש בסימן ק"צ סמ"ד בענין זה.
עוד עלה בלבי ליתן טעם להא דתולין בעברה בשוק של טבחי' וכדומה משום דבאמת הא דמטמאין כתמי' מספק ולא תלינן דמעלמא אתי משום דהוי סד"א על הבגד כמ"ש נו"ב הנ"ל ולכאורה ניזול בתר רובא דעלמא ונימא דנפל מעלמא ואף דהבגד קרוב לאשה הרי רוב וקרוב הולכין אחה"ר אבל ז"א דכבר נודע מ"ש הרמב"ן בב"ב כ"ד והרשב"א במשה"ב הובא ביו"ד סימן קכ"ט דבקורבה במקומו ממש עדיף מרוב ועקצה"ח סימן רס"ב דבסמוך תוך ד"א הוי קורבה במקומו וה"נ כיון דהכתם נמצא על בגד האשה או מטתה הוי מקומה ממש וע' נדה ח"י, ומעתה בעברה בשוק של טבחי' דגם דמי' דעלמא הוי במקומה ובמקום הבגד שוב יש לנו לתלות דמעלמא אתי דהוי רובא לגבי דם האשה, אבל לפ"ז יש לדון בהא דתולין בשאר דברי' שאינם רוב אבל י"ל ג"כ כמובן וקצרתי.
ומה שהקשה ע"ד נו"ב סימן נ"ה שחידש דגם אי ווסתות דרבנן מ"מ סמוך לוסתה אסורה מה"ת עפ"מ דקיי"ל דשמא מת לא חיישי' ולשמא ימות חיישי' וה"נ הרי חזקת אורח בזמנו בא הוי חזקה ממש אלא דנגד זה יש לה חזקת טהרה והתינח על לשעבר אבל להבא שוב חיישי' שמא תראה עכ"ד שם והקשה רו"מ מהא דמבואר בסימן קפ"ד בספק קודם נץ החמה או אח"כ דאזלי' לקולא ומותרת כל הלילה והא סמוך לוסת דאורייתא, בדבר זה כבר נשאלתי מח"א מק' בוברקא והשבתי לו דאינו קושיא כלל דהא הראב"ד בס' בעה"נ שממנו מקור דין זה כ' להדיא דעונה סמוך לוסת דרבנן וקרא דוהזרתם אסמכתא בעלמא וכ"ה דעת הרשב"א ורא"ש וש"פ והנו"ב עצמו רמז עליהם רק הנו"ב חידש כן בדעת התוס' ביבמות ס"ב שכ' דהא דחייב לפקוד סמוך לוסת אינו בתשמיש דעונה סמוך לוסתה דאורייתא ולשיטתם חידש הנו"ב ד"ז וגם בזה השיג עליו בעל ב"מ שהי' השואל בזה מסיום דברי תוס' שם וכמ"ש בשו"ת צה"ב שבסו"ס ב"מ על אה"ע סימן י"ג יעו"ש וה"נ בזה, ובדין ספק קודם נה"ח מבואר בראב"ד עצמו באמת דעת המחמירים והובא בב"י וע' במנ"י שהחמיר בזה לדינא וא"כ מה זו שאילה על הנו"ב שכ"כ לשי' תוס' ואטו גברא אגברא קרמית, ואמנם בדעת הרא"ש יש להפליא שכ' בעצמו ביבמות שם כדעת התוס' ובנדה פסק להדיא דגם סמוך לוסתה דרבנן וכבר העירו בזה הב"י ושאר מחברי', ודרך פלפול קצת עלה בלבי כעת דכבר ביארו המחברי' דחזקת אורח בזמנו בא איננה חזקה מכרעת אם מפני חזקת טהרה העומדת כנגדה או מפני טעם אחר אך דעכ"פ תיקשי דכיון דליכא עכ"פ חזקת טהרה דעומדת להשתנות היום וכדאי' כה"ג בקידושין ע"ט ביומא דמישלם שית דליכא חזקה וע' בתשו' הר"ן הובא בב"ז יו"ד סימן ר"א ובמג"א סימן ח' א"כ שוב ניחוש מספיקא שמא תראה דם וכל סד"א לחומרא, אבל כבר נודע דעת הרמב"ם בפ"ט מטו"מ דכל סד"א לחומרא הוי רק מדרבנן וגם בספק כרת אף שדעת הכ"מ דבזה מה"ת להחמיר כבר כ' בתשו' מהרי"ט ח"ב חיו"ד דהוא נוסחא מוטעת דבכל גווני אזלי' לקולא מה"ת א"כ מה"ת וסתות דרבנן, ואולם כבר העלה הגאון בעל קצה"ח בס' ש"ש ש"א פ"ד מהסוגי' דחולין דף י' דהוי פלוגתא דאמוראי שם דלאביי ור"ש הוי מדרבנן והכי קיי"ל אבל לרבא שם הוי מה"ת לחומרא יעו"ש א"כ התם ביבמות הרי מייתי דברי רבא דאמר וכמה עונה ומפרש לה התם לדינא דחייב לפקוד כו' ולשיטתי' שפיר כ' התוס' והרא"ש דסמוך לוסת אסור מה"ת אבל לדידן שפיר פסק הרא"ש בנדה דהוי רק מדרבנן ודו"ק, ואולם בהא דספק קודם נץ החמה כו' בזה תיקשי שפיר דהא מבואר בתוס' כריתות י"ז דיום שבת ויום חול הוי כב' חתיכות לפנינו ובכה"ג גם הרמב"ם מודה דסד"א לחומרא מה"ת וכמ"ש האחרוני' אבל מדברי הר"ן בביצה ר"פ המביא שכ' דצריך להוסיף מחול על הקודש קודם שיעור ביהש"מ הוי סד"א ולחומרא ודוקא להסוברי' דסד"א לחומרא מה"ת אבל למ"ד מדרבנן אין ראי' עכ"ד שם ומבואר דגם בביה"ש שהספק בין ב' ימים אם הוא חול או שבת אפ"ה ס"ל להנך פוסקי' דמה"ת לקולא א"כ א"ש דברי, וכ"ז נעלם מהגאון בעל ח"ד בסימן קפ"ד ובסוס"י ק"י בדיני ס"ס שפלפל שם בדין ביהש"מ אי הוי אתחזיק איסורא, ולפמ"ש הוא מחלוקת התוס' והר"ן, ואי נימא דס"ל להר"ן דגם באתחזיק איסורא ס"ל לרמב"ם דסד"א לקולא מה"ת א"כ פשיטא דא"ש דברי, ובגוף פלפול של הנו"ב עם הגאון בעל ב"מ בענין חשש שמא ימות ע"פ דברי תוס' קידושין מ"ה נעלם מהם במחכ"ת דברי הרשב"א בחידושי' ליבמות קי"ט דמבואר שם דמדמה הרשב"א חששא דשמא תפיל לחשש דשמא ימות ועתו"ס גיטין י"ז דלשמא תזנה חיישי' ומוכח ג"כ כן, ובמק"א פלפלתי בזה ומה שהקשה רו"מ עוד ע"ד נו"ב סימן נ"ב הנ"ל מדין ארוכה שלבשה קצרה יעוין בתוס' נדה כ"ז וב"ק י"א דס"ס דסתרי אהדדי ל"א וא"כ לק"מ.
והנה בעיקר ד' הנו"ב סימן נ"ב הנ"ל יש לדון עוד דכיון דמבואר בפ"ו דטהרות מ"ב פלוגתא דר"י ורבנן בדין טומאה בר"ה וטהרה ברה"י או להיפוך דלרבנן גם בכה"ג הוי ס"ט בר"ה ה וטהור וא"כ ה"נ בנ"ד גם גוף הבגד שיש בו ספק אם בא הכתם מן האשה שהיא רשות היחיד או מעלמא שהוא רה"ר מהראוי שיהי' טהור, וא"כ ד' הנו"ב תמוהים, (א"ה מ"ש על הנו"ב מרשב"א יבמות ע' תוס' סוכה כ"ד ע"א סוד"ה דברי ולפמש"ש דלאביי שמא מת דזמן מרובה דמי לשמא ימות לאלתר מש"ה דייק הש"ך בסימן קפ"ד בלשונו זמן מה ובמחהש"ק כ' דהיינו מעל"ע אבל באמת כבר כתבו האחרונים דאפי' איחרה כמה זמן מותרת וכמו שכתבתי בחיבורי ע"מ סימן ל"ח וע' שו"ת ב"ש ח"ב סימן קע"ג).