שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן מה
ב"ה ג' שמות תרל"ד. להרב המאה"ג מו"ה שמחה גינצבורג
אבד"ק סטאראזיניץ. בדבר מה ששאל בדין ב' שנתעצמו לדין בזבל"א וזבל"א ע"פ פשר וגם השליש הוברר מדעת שניהם וחתמו א"ע בקאמפראמיס בלשונם וגם הושלשו טראטען ביד השליש ונטה השליש לצד א' ונתן הוא עם בורר א' פס"ד בלשונם הנקרא אורטייל לצד א' והבורר של צד ב' לא רצה לחתום והצד ב' אינו רוצה לקיים הפסק ונסתפק כת"ר דלפמ"ש בנה"מ סימן י"ב בשם התומי' דגם אם נתן שטר ע"ע קודם הפסק כיון שהי' בלא קנין אינו מועיל הפשרה ויכולי' לחזור בו וה"נ בנ"ד הוי בלא קנין ובפרט דבנ"ד חייבוהו יותר מכפי סך הטראטע שהשלישו לבטחון מצד העובר כו' דהיינו שהוא יושב בקרעצמע של חבירו עם ב' מאות מארג שדות בשכירות והי' לוקח י"ש אצל המשכיר ונתנו הפס"ד שיעקור דירתו מהקרעצמע והשדות וחייבו אותו ממון ג"כ, וכעת באו לדין בפני מעכ"ת ונסתפק כת"ר אם הפשר קיים בלא קנין ואם מחויב השליש למסור הטראטען מצד העובר כו' ואם עבר השליש ונתן אם יש רשות לזה לתבעו בהטראטען והאורטייל כפי הפס"ד. עכת"ד, והנה בגוף הדין של הסמ"ע שפסק דאם נתנו שטר גם קודם הפסק של הפשר מהני והתומים הניח בצ"ע דכיון דל"ה חיוב ברור ודמי קצת לאסמכתא דל"מ בלא קנין והנה"מ הכריע כהתומי' לכאורה יש לתמוה דכבר נודע מחלוקת הרמב"ם והראב"ד שהובא בסימן קכ"ט אי בערב מהני שטר בלא קנין ובסמ"ע שם כ' להדיא דלראב"ד גם אשטר בעלמא מהני ולא דוקא אחר חיתום שטרות וע' בש"ך שם סקי"ב שהניח ד"ז בצ"ע (שוב מצאתי בשו"ת רמ"א סימן ע"ב שפסק להדיא דגם בע"ק שלא בשעת מ"מ בעי קנין ולא מהני שטר כלל ע"ש) וע' שב"י ח"ג סימן קמ"ה ג"כ בזה ואף שהתומים שם דחה דברי סמ"ע הנה ראייתו שם אינה מוכרחת כלל לפי ד' הש"ך סימן מ' דהא דמשני הב"ע בקנו מידו דה"ה בשטר וא"ע וה"נ י"ל דהא דקאמר והילכתא בקנו מידו ה"ה שטר והדבר מוכרח דהא בש"ס דכתובות ק"ב שם מדמה הש"ס להדיא שטר בעלמא לערב היוצא לאחר חיתום ומה שרצה התומי' ליישבו הוא רק דרך פלפול וע' בנה"מ סימן מ' סק"ב שפסק להדי' דלשי' החולקי' על הרמב"ם גם במתחייב על הספק בשטר מהני (שוב מצאתי בתשו' ר"מ אלשיך סימן ל"ט שכ' דהיכי דבעי' קנין ל"מ שטר כלל ודוקא בחוב מהני שטר דליהוי כהודאה גמורה אבל להשתעבד במקום קנין ל"מ שטר כלל ע"ש וצ"ע מסימן מ' הנ"ל) וגם באו"ת בעצמו שם פסק דבשטר מהני גם בחיוב מספק וא"כ עכ"פ גם בנ"ד הוי ספיקא דדינא והמוחזק י"ל קים לי וא"כ אם תפס התובע לא מפקי' מיני' וכן אם ע"י הפשר זכה הנתבע שהוא מוחזק הפשר קיים, ואי נימא דדוקא בכת"י וכדומה דל"ה שטר גמור לא מהני להחולקי' אבל בשטר גמור מהני לכ"ע וע' בלח"מ פכ"ו ממלוה הל' א' ותבין וי"ל דבזה מיירי האו"ת ונה"מ סימן מ' שם א"כ פשיטא דבשטר גמור שנכתב לקיום הפשר דמהני לכ"ע אבל י"ל דבנ"ד הרי לא נמסר לתובע שיזכה בו עד אחר הפס"ד ולא דמי לנידון הלח"מ שם, אבל עכ"פ הוי סד"ד ויש לתמוה על הנה"מ שסתם דברו', אמנם לענ"ד גם אי נימא כהתומים בזה היינו בשטר שמועיל רק ע"פ דינינו בזה י"ל דל"ה כקנין אבל בשטר הנכתב ע"פ דד"מ כגון הקאמפראמיסען שהחיוב חל על החותם בו ע"פ דד"מ הרי בכל מילי דקנין קיי"ל דקנין המועיל בדד"מ לא גרע מסטימותא עכ"פ וכבר הארכתי בחיבורי סימן קצ"ד והבאתי דברי תשו' מהרש"ל סימן ל"ו לענין חכירת הראנדא וע' במק"ח סימן ת"נ בזה ונהי שאני בעניי פקפקתי על דברי' שם והבאתי מכמה מקומות דל"א דדמ"ד נגד ד"ת אבל היינו היכי דל"מ הקנין כלל כגון בדשלב"ל וכדומה אז לא עדיף קנין של דד"מ מקנין דידן אבל בנ"ד דאם קבלו קנין מהני א"כ שוב השטר שהוא קנין המועיל בדד"מ בודאי לא גרע מקנין גמור לכ"ע דזה לא הוי נגד ד"ת כלל והרי בכל עניני הטראטען שנהגו למכור זה לזה ע"פ הזיר"ע ונודע דכתיבה ל"מ רק אחר מסירת השטר והזיר"ע כותבי' קודם מסירת השטר ואמנם כבר העלה בתשו' ח"צ סימן קמ"ז דמכירת ח"כ ע"פ דד"מ מהני דבכל עניני קנין מהני דד"מ וע"ש סימן קמ"ח שכתב דגם מחילת המלוה ל"מ בזה אף דהמוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול מ"מ בזה לא מהני יעו"ש ותבין, וע' בחו"מ סימן ס"ו סעי' כ"ה בהג"ה בשם נימוק"י וע' בתשו' מהרשד"ם חו"מ סימן נ"ט בסופו ויש לפקפק בדברו' ואכ"מ וע' בחו"מ סימן ס"ח, ועמ"ש בחיבורי סימן ר"ז סעי' ט"ו בהג"ה במ"ש רמ"א שם דאם השלישו זה נגד זה שטרות במשפט ערכאות מהני גם באסמכתא ואני העלתי דל"מ נגד ד"ת וביארתי דברי הרמ"א באופן אחר ודלא כתשו' השיב משה שהבין דברי רמ"א כפשטן אבל היינו במה שהוא נגד ד"ת אבל היכי דמהני קנין ע"פ ד"ת א"כ עכ"פ מהני מה שהוא קנין להתחייב ע"פ דד"מ לכ"ע, ועוד אני אומר דלפמ"ש לעיל דעכ"פ תליא במחלוקת הפוסקי' אי שטר מהני להתחייב על הספק א"כ בודאי אמרי' בזה דדמ"ד דל"ה כלל נגד ד"ת כיון דגם בד"ת הוי ספיקא דדינא וגדולה מזו כ' בקצה"ח סימן רנ"ט דהיכי דע"פ הטוב והישר מחויב בדבר שוב מהני דד"מ לחייבו לגמרי ומכ"ש בזה (שוב מצאתי בשו"ת מ"ע למהראנ"ח סימן נ"ג שהאריך בנידון כזה ופסק דגם בקאמפרימיס בלשונם שנעשה בערכאות ל"מ להוציא מיד המוחזק ע"ש היטב ובפרט לפמש"ל בשם תשו' רמ"א בודאי צע"ג לדינא בזה.
עוד עלה בלבי להעיר בזה לפמש"ל דבשטר בלא קנין הוי ספיקא דדינא א"כ עכ"פ לענין שכירות הקרעצמע והשדות דמבואר בסימן שי"ב דהמשכיר הוי מוחזק דקרקע בח"ב עומדת א"כ המשכיר יוכל לומר קים לי דהשטר מועיל לקיום הפשר עכ"פ להוציאו מהעסק אך דיש לדון בזה דכיון דלענין תביעת ממון מתבטל הפשר דהנתבע שהוא מוחזק י"ל קים לי להיפוך א"כ כיון דנתבטל מקצתו בטל כל הפשר דהוי כקנין בטעות כיון שאין כל הפשר מתקיים וע' בתשו' שב"י ח"ב סימן קמ"ד בדין פשר שנתבטל מקצתו, גם י"ל כיון דכל החיוב רק ע"י השטר א"כ כיון שנתבטל מקצתו לענין תביעת ממון מתבטל כולו וכהא דמבואר בח"מ סימן ק"צ סט"ז בהג"ה בשם הר"ן דבמקום שצריך שטר אינו קונה לחצאין אבל בזה י"ל לפמ"ש בנה"מ שם דשטר חוב הוי כמו שטר ראי' דקונה לחצאין וכמ"ש בקצה"ח שם ראי' מפוחתת כתובתה ע"ש א"כ ה"נ בנ"ד וע' בחו"מ סימן נ"א סעי' ו' בהג"ה בשם מהר"מ פדאוה דאף דנתבטל השטר לדבר א' השאר לא נתבטל ויש לעיין בדברי הש"ך סימן מ"ח סק"ב בזה שכ' להיפוך ואכ"מ, אבל מטעם פשר שנתבטל מקצתו שפיר י"ל דנתבטל כולו וע' בחו"מ סימן צ"ד סעי' ה' כה"ג גבי גלגול שבועה דאפי' אחר שיצא מב"ד יוכל לחזור כיון דיצטריך לישבע וע' בסוס"י י"ז בעובדא דרוניא ובסמ"ע וש"ך שם ותמצא ראי' לזה וה"נ בנ"ד כיון דיצטרכו לירד לדין על השאר ואולי יתחייב מי מהם לישבע א"כ שוב יוכל לבטל כל הפשר גם מן הקרקע שהמשכיר מוחזק, ואולם יש לי לדון בזה דכיון דלשי' הסוברי' דהשטר מועיל לבטל הפשר הרי גם בעסק הממון הפס"ד קיים רק דכיון דלגבי המעות השוכר מוחזק י"ל קים לי כהחולקים אבל לפי הך דיעה שהמשכיר טוען קים לי כוותי' הרי הפשר קיים כולו א"כ אין בידינו לבטל שאר הפשר עי"ז שהרי לפי דעת הנך פוסקים הפשר כולו קיים וע' כה"ג בש"ך יו"ד סימן קל"א סקט"ו (ובפרט לפמ"ש הכ"מ פכ"א מעדות דבקל יכול אדם לתפוס מחבירו א"כ י"ל דלא נתבטל הפשר כלל בכה"ג וע' בחיבורי סימן ר"ח) וכיוצא בזה כ' התוס' בב"ק מ"ו ע"ב בהא דפרה שנגחה וא"י אם הי' בה הולד בשעת נגיחה ומוקי לה בפרה דחד והולד דחד ותבע לבעל הולד תחלה דגלי דעתי' דשותפא הוא ולכן ישלם בעל פרה חצי תשלומין ואידך פלגא לא משלם בעל ולד דשמא נגחה אחר שילדה והקשו בתוס' דהא לר"נ ס"ל דאי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי וה"נ ישלם בעל פרה ותי' דדוקא בשור תם שדחף חבירו לבור שאין בעל השור משלם רק רביע אע"פ שבודאי הזיק לפיכך בעל הבור משלם כל השאר אבל כאן הרי אם הי' הולד בשעת נגיחה הי' משלם באמת רק דמספק שמא לא נגח אינו משלם לכן אין בעל פרה צריך לשלם עבורו כיון דלפי הך צד שהי' בשעת נגיחה הי' משלם בעל הולד באמת יעוש"ה ותבין (וע' יבמות מ"א ומ"ד לענין כל העולה ליבום דאי א"ע משום ספיקא ל"ש זה דלפום הך ספיקא עולה גם ליבום רק שלא נודע ואם יבוא אליהו כו' וע' במל"מ פכ"ה ממלוה הל' ב' בדין ערבות דב' יב"ש המבואר בסימן מ"ט שכ' כעין סברא זו קצת אבל אינו דומה כ"כ למעיין וע' תוס' סוכה ל"ה וגליון שם,) (ויש להביא עוד ראי' מהירושלמי שהובא בש"ך חו"מ רס"י קע"ה סק"א בדין הגבי לגדולי' ואח"ז פסק ר"ח ששייך לאריס דאין הקטני' מבטלי' החלוקה ול"ה חלוקה בטעות וכמ"ש בש"ע ס"ג וס"ד ובע"כ כמ"ש ודו"ק היטב.) ואמנם כבר כתבתי בחיבורי בקו"א לסימן קפ"ט בשם כמה אחרוני' דפלוגתא דרבוותא נקרא השוכר מוחזק, וע"ש במ"ש בשם תשו' שער אפרים לחלק בזה וכת"ר לא ביאר לי מצב הענין בנ"ד באר היטב ולא אדע אם יש לדמות להחילוקים שחילק הש"א שם בין הא דסימן שי"ב סט"ו להא דסי"ט וגם אולי גם המשכיר אין הקרקע שלו רק מושכר לו מאחרים וכתבתי שם דבכה"ג י"ל דלכ"ע ל"א קרקע בח"ב עומדת יעו"ש ותבין ולכן קצרתי בזה.
עוד יש להעיר בזה לפמ"ש הש"ך בקת"כ סימן ק"ל בשם תשו' הרמב"ן דשטר הוי כגבוי והוי כמוחזק לענין קים לי א"כ בנ"ד כיון שנמסר כבר הדעקרעט להתובע א"כ הוי הוא כמוחזק ואפי' אי נימא דבעלמא שטר העומד לגבות לאו כגבוי י"ל דהיינו משום דכיון דהנתבע יוכל לומר השבע שלא פרעתיך ומי יימר דמשתבע וכדאי' כה"ג בש"ס דשבועות ל"ב וכמה דוכתי אבל בקאמפראמיס דעקרעט שאין מועיל נגדו שום טו"מ בנימוסיהם י"ל דלכ"ע כגבוי וע' בט"ז אה"ע סימן נ"ג שכ' כה"ג לענין ממרנ"י וע' בחיבורי סימן ר"ג שהבאתי מכמה מקומות בזה א"כ ה"נ בנ"ד התובע י"ל קי"ל כהסוברי' דהפשר קיים, ואולם כבר האריך התומי' שם לדחות דברי הש"ך בזה והעלה דהשטר מהני רק שלא יהי' שכנגדו כמוחזק והוי כמו שאין שניהם מוחזקין וכמונח בסימטא וא"כ מבואר הדין בסוס"י קל"ט דחולקין וע' במל"מ פט"ו מטוען ובש"ך ח"מ סוס"י צ"א ובפרט לפמ"ש התומי' שם דאם הספק בגוף השטר לכ"ע ל"ה כגבוי כלל, א"כ ה"נ בנ"ד הוי שפיר הנתבע מוחזק, אבל כבר ביארתי דעכ"פ משום דד"מ שפיר דין שטר זה כדין קנין גמור ומהני מדד"מ או מדין סטימותא שהרי נהגו בזה כל הסוחרים, שנכנסים לשותפות וכדומה שעושין קאמפראמיסען על בוררים ע"צ הפשר בלא קנין, וע' בשו"ת שמש צדקה חח"מ סימן ל"ג שהאריך בדיני הקומפראמיסען ואינו ת"י כעת וע' בשו"ת אבן השוהם סימן נ"ט שכ' דקומפראמיסען הוי רק שטרי ברורין לחזק הד"ת אבל אין להם רשות לדון ע"פ פשר אבל אין מדברי' סתירה לנ"ד דהתם מיירי שלא הי' מדובר שיהי' ע"פ פשר אבל היכי שהי' כן המדובר בפירוש הדין ברור לענ"ד שהשטר קאמפראמיס מועיל גם בלא קנין.
ומה שנסתפק עוד בדין הטראטען שהושלשו הנה לפ"ז נראה דלפמ"ש בחיבורי סימן ר"ז סט"ז בענין השלשת השטרות דהוי אסמכתא ול"מ בלא קנין עכ"פ א"כ בנ"ד שלא הי' קנין בודאי אין למסור הטראטע מצד העובר כו' דהוי רק קנס וגזים והוי אסמכתא ולא קני וע"ש מ"ש ע"ד נה"מ בזה והעתקתי תשו' הרשב"א באורך ועכ"פ בלא קנין בוודאי ל"מ, והן אמת דבעיקר הדין אי הוי בכה"ג אסמכתא י"ל דלהסוברי' בסימן ר"ז דבמשחק בקוביא הוי הטעם משום דכיון ששניהם נכנסו בספק אגב דבעי לקנות מקנה ג"כ א"כ י"ל דה"נ בנ"ד ל"ה אסמכתא וע' בנה"מ רס"י קע"ו מ"ש בענין זה ובמ"ש בחיבורי שם אי מהני סברא זו בכל מקום דמועיל קנין יעו"ש בזה ועכ"פ לענין אסמכתא הרי הוא מבואר ותליא במחלוקת הפוסקים ובראשית השקפה עלה בלבי לדון בזה בדבר חדש דבכל עניני אסמכתא היכי דאיכא פלוגתא דרבוותא אזלי' קולא לתובע ואף דבעלמא אזלי' קולא לנתבע מ"מ באסמכתא לא כן וטעמא דידי שהרי כבר נודע מה שהקשה מהר"י באסן בכל ספק ממונא דאזלי' קולא לנתבע הרי הוי ספיקא דאורייתא דעובר בלא תגזול וא"כ אי נימא דסד"א לחומרא ויחויב לשלם ומ"ש קצת אחרוני' דכיון דחזקת ממון מסייע לנתבע הרי בכל סד"א אוקמי' אחזקה הנה זה יתכן היכי דהספק בגוף המעשה אבל היכי דהוי ספק בדין הרי כבר נודע מ"ש הכנה"ג ביו"ד סימן ח"י ומל"מ פ"ו מעדות דהחזקה לא תכריע הדין (ואם כי דברי כנה"ג הנ"ל יש להם סתירה מכמה דוכתי והארכתי בזה במק"א עכ"ז האחרוני' נשתמשו בו מאוד) וצ"ל כמ"ש המהרי"ב בעצמו דלא נוכל לחייבו לשלם דא"כ יהי' לגבי תובע ג"כ סד"א ולחומרא, ומעתה אני דן דלפמ"ש המרדכי בב"ק והבאתי' בחיבורי סימן ר"ז דהא דאסמכתא לא קניא הוי רק מדרבנן אבל מדאורייתא קניא, (וע' מל"מ פכ"א ממלוה בדין ספק בתקנה והוא מוחזק ועמ"ש בחיבורי סוס"י קע"ה ודו"ק) א"כ הרי בכל ספק באסמכתא שוב יש לחייב את הנתבע לשלם משום דלגבי נתבע הוי ספיקא דאיסור גזילה מדאורייתא ולחומרא אבל לגבי תובע הרי לא הוי רק ספק דרבנן דהא לא הוי גזל של תורה בשום אופן שהרי מדאורייתא אסמכתא קניא וא"כ לגבי תובע שוב נימא דסד"ר להקל וא"כ מחויב הנתבע לשלם מספק, והיא הערה נכונה בס"ד, (ולפ"ז אם הי' הקנין רק בקנין המועיל מדרבנן שוב י"ל דאזלי' קולא וכמ"ש כה"ג בחיבורי סימן ר"ח מתוס' חולין ע"ג וכמ"ד דממ"נ אי אזלת בתר דאורייתא שוב ל"ה קנין כלל) וע' בתשו' מהרי"ט ח"ב חיו"ד סימן מ' שהאריך להוכיח דבכל מלתא דרבנן אין ספיקו מוציא מודאי חיוב של תורה ויש מזה סיוע גדול לדברינו, ואולם לדינא הרי הוכחתי בחיבורי שם מתשו' הרא"ש וגם התוס' וש"פ שחולקים ע"ד מרדכי הנ"ל וס"ל דאסמכתא ל"ק מדאורייתא ואנן קיי"ל דגם בס"ס אין להוציא ממון וע' בש"ך ח"מ סוס"י צ"א ולכן א"א להוציא ממון מהנתבע בכל ספק אסמכתא וגם בנ"ד השלשת הטראטען א"ב ממש ואמנם הקאמפראמיס וגוף הפשר הוא בתקפו, כנלפע"ד, שוב מצאתי בתשו' פרמ"א ח"א סימן י"א וסימן כ"ו שפקפק הרבה בד' מהרי"ט ח"ב יו"ד סימן מ' הנ"ל וכ' דדוקא בשמטה דהוי איסורא י"ל בין דאורייתא לדרבנן משא"כ בממונא אבל לפמש"ל צ"ע, (א"ה י"ל כמו דאמרי' גבי מקח די"ל במקח שלם אני רוצה ועבהרא"ש פ' האומנין וכה"ג כתב הרא"ש פ"ט דנדרים הטעם דנדר שהותר מקצתו הותר כולו דלא נדר מעיקרא אלא ע"ד שיתקיים כולו וי"ל וה"נ בנ"ד גבי פשר אם הי' יודע שלא יועיל הפס"ד על כל הטו"ת לא הי' מקבל עליו הפשרנים וע' ת"ש סימן תק"כ).