שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן מד
ב"ה יום ד' פ' ויצא תרל"ו. לכבוד הרב המאה"ג מו"ה שמחה גינצבורג נ"י
אבד"ק סטאראזוניץ. ואח"ז השבתי בזה להרב הגדול מו"ה נתן נטע
הכהן אבד"ק קאלביעל בפולין רוסיא. מכתבו הגיעני ובדבר השאלה באברך א' ממחו"ק שנסע מביתו זה ג' שנים והניח אשתו עגונה ועתה בא ממנו אגרת שהוא במדינת אמעריקה בעיר נעוויארק וכתבו לו אביו ועוד אנשים אגרת בקשה שישלח לאשתו גט וכעס על אביו על שגילה אדרעס שלו וכי עי"ז מוכרח ליסע מעיר נעוויארק הנ"ל עוד למרחק אלף פרסאות משם כדי שלא ידעו אי' מקומו ומהיום אם יגלה לשום אדם אדרעס שלו לא ישיג עוד שום מכתב לעולם וכתב שהוא בלתי אפשרי לו לכתוב גט אצל שום רב כי יהי' לו בושה גדולה שכבר נשא כאן אשה והניחה עגונה רק אם יוכל להיות שיכתוב לכאן לאביו שיגרש אשתו בשליחותו יתרצה לזה וכת"ר הביא דברי שו"ת שו"מ ח"א סימן מ"ט שכ' להקל בכה"ג אם מכירין כת"י שיכתוב לסופר לכתוב גט ולעדים לחתום ולעידי הרשאה בפ"ע ולשליח בפ"ע וישבע שלא יבטל הגט, והנה כל יסודו שם עפ"י דברי שו"ת פ"י להמג"ש ח"ב סימן פ"ד שכ' דטעם האוסרים בפיקח ע"י כתיבה היא משום דשמא אינו מבין בטוב מתוך הכתב ובספר בני יעקב דף קנ"ד ע"ב הביא בשם כת"י מתלמיד הרשב"א בשם רמ"ה והובא בשו"ת ב"א חא"ע סימן פ' דטעמא משום דכיון דיכול לדבר אפשר דמשטה הוא או דנטרפה דעתו א"כ בנ"ד דהוא במקום רחוק וא"א לו לבוא שם ל"ש הנך טעמי, והנה מ"ש בשם שו"ת פ"י במח"כ הוא טעות גדול דהפ"י שם כ' מתחלה בדעת המתירים בפקח ע"י כתב משום דעיקר האיסור בכתב דשמא אינו מבין בטוב א"כ בפקח ל"ש זאת ושרי אבל להאוסרים גם בפקח בעכצ"ל דטעמא משום דשמא אינו מתרצה בלבו דבכתב לא מיחזי כשיקרא כ"כ דדוקא באומר בפי' אמרי' דמסתמא נתרצה גם בלבו דאי לא דנתרצה לא הי' משקר משא"כ בכתיבה עכ"ד שם (וע' כה"ג במהרש"א ח"א ב"ב ט"ו ע"א דבכתב לא מיחזי כשיקרא כ"כ וע' בש"ך ח"מ סימן ל"ט סקל"ח וכמה דוכתי) וא"כ הרי כ' להדיא דלכ"ע בפיקח ל"ש לומר דאינו מבין דהא חזינן דמבין רק טעמא משום דשמא אינו מתרצה בלבו א"כ אין חילוק בין אם הוא רחוק או לא וגם לפי טעמו משום דשמא אינו מבין בטוב לא ידענא אמאי יש לחלק בין מקום רחוק או לא וגם בחי' הרשב"א לגיטין דף ע"ב מפורש להדיא דלשי' האוסרים בפקח בכתב אפי' שולח ממדינת הים בכת"י לכתוב וליתן גט לאשתו אין כותבים ונותנים דבעינן דוקא קולו ממש והרכנה דמי לקול משא"כ כתב יעו"ש וא"כ מבואר להיפוך וגם בר"ן מבואר כן, וגם מה שהביא שם מחו"מ סימן פ"א דגבי כת"י ל"ש לומר שלא להשביע הוא תמוה דמה ענין שמיטה כו' ואיך אפשר לדמות דין גט לממון והרי מבואר בר"ן גיטין פ' התקבל בשם הרמב"ן דאע"ג דבממנה שליח שלא בפניו מהני בממון מ"מ בגט דבעינן וכתב לשמה לא מהני וגם הרא"ה שחולק שם י"ל דמודה בכתב והרי בממון לשי' רוב הפוסקים ל"א דמשטה הוא רק בתבעו והודה משום דגם הוא השטה בו ותבעו וגבי גט חיישי' למשטה כמ"ש הרמ"ה הנ"ל ובע"כ דלא דמי לממון וגם הרי גם משטה אי"ל בהודה בכת"י ואיך כ' הרמ"ה דבכתב שייך משטה ובע"כ כמ"ש ועוד דגם בלא"ה לא דמי כלל דהתם הודה בכת"י זה שהוא חייב לו אבל כאן ציוה בכת"י לשליח לכתוב אבל עדיין לא כתב גוף הגט ובידו לבטל השליחות א"כ מדוע לא ניחוש ג"כ למשטה, והן אמת די"ל דאף דכ' הרשב"א דגם בשולח ממדה"י בכתב אין כותבים היינו היכי דיש שם ב"ד ויוכל למנות בפיו שליח וכדומה ושייך שפיר טעמו של הרמ"ה אבל בנ"ד שהוא אומר אמתלא מדוע אינו הולך לב"ד א"כ מהיכי תיתי נימא דמשטה הוא, אבל מי יודע אם אמתלאתו אמת ואולי מכוין לקלקלה (ועמ"ש לקמן אם יש לחוש לזה) ועוד דאי נימא לחלק כן תיקשי איך מוכיח הש"ס בגיטין ע"ב א' מברייתא דעד שישמעו קולו לאפוקי מדר"כ הרי י"ל דהברייתא מיירי בפקח כיון שיכול לומר בע"פ ואינו אומר בע"כ דמשטה משא"כ בפקח ונתחרש שא"י לומר בפיו וגם בירושלמי פ"ז דגיטין ה"א דייק דברייתא פליגא על רשב"ג דסובר בפקח ונתחרש דכותב ואחרים בקיימים כת"י מדתני בתוספתא דאינו גט עד שישמעו קולו ואם אי' הא יש לחלק כפי הנ"ל ובע"כ דאין חילוק כלל, והן אמת דגם על הרא"ש בגיטין שם יש להקשות כן במה שתי' לפי תי' ב' דנשתתק משום תק"ע מהני כתיבה והרכנה משא"כ בפקח וקשה דא"כ הו"ל להש"ס לשנוי כן אבל בזה י"ל דבפקח ונתחרש ליכא משום תק"ע כיון דיכולה לישב עמו משא"כ בנשתתק שהולך למות אבל לפי חילוק הנ"ל קשה שפיר, ולכן מכל הלין טעמי אין שום מקום לסמוך ע"ד השו"מ בזה וכל דבריו הם דברי שגגה במחכ"ה, ובזה יש לדחות גם מ"ש התו"ג סימן ק"כ סקכ"ד דבכותב בפני הסופר מהני כהרכנה ולפ"ז תיקשי מאי פריך הירושלמי מברייתא על דברי רשב"ג דלמא מיירי בכותב בפני הסופר וכן מנ"ל להש"ס ס לאפוקי מדר"כ א"ו דליתא.
ואולם בגוף הדבר שהביא בשם שו"ת ב"א הנה אמת שבחלק אה"ע סימן ק"ו הביא שם כמה פוסקים הסוברים להקל בזה מה שלא ראה הב"י ז"ל ולכן לפי דעת ב"י שרוב פוסקים מחמירים לא רצה להביא בש"ע דעת מקילין בפיקח ע"י כתב אבל כיון שנמצא עוד דעת הרבה פוסקים מקילין יש לצדד במקום עיגון, ואולם באמת ראש המקילין שבאחרונים בזה הוא הרד"ך בתשו' בית ג' ובס' בני משה סימן כ"א הביא בשם משפטי שמואל שנעשה מעשה באותו נידון ע"י גדולי הדור שהי' בשאלוניקו להקל וסמך על שי' המקילין בזה וע' בס' דברי אמת קונטרוס י"א סימן נ', ואחרי הרד"ך נמשך גם מהרמב"ח בס' ג"פ להקל במקום עיגון, ואולם באמת הפר"ח סימן ק"כ הביא דברי רד"ך וכל יסודו שם דאף שהר"ן ורא"ש הביאו מתוספתא מפורשת לאסור בכתב הוא רק מדרבנן דהא נקט שם לשון פסול וכבר כ' הרמב"ם בתשו' הובא בכ"מ פ"ח מגירושין דכל מקום דנקטו פסול אפשר שהוא רק דרבנן א"כ נוכל לסמוך על המקילין וי"ל דתוספתא משובשת היא והפר"ח השיג עלה דהא בירושלמי הנ"ל נקט אינו גט והרמב"ם שם כ' דלשון אינו גט הוי מדאורייתא והביא מרש"י ותוס' גיטין כ"ו ב' ועכ"פ כל זמן דליכא הוכחה מש"ס להיפוך הוי מדאורייתא יעו"ש וא"כ נדחה כל יסודו של הרד"ך ומהגם כיון דנעלם ממנו דברי ירושלמי דמייתי להלכה דברי תוספתא הנ"ל א"כ כיון דעכ"פ מפורש להדיא בתוספתא וירושלמי לאיסור ולא נמצא הוכחה בש"ס בבלי להיפוך איך נוכל להקל והפוסקים המקילים כיון שלא ראו דברי הירושלמי א"כ ראוי לומר דאי הוי חזי להו הוי הדרו בהו כמ"ש הרמ"א בח"מ סימן כ"ה ואין לצרף דעתם להקל כלל אפי' בדרבנן ובפרט באיסור תורה, ואם אמנם לפי תי' ב' של הרא"ש הנ"ל י"ל דגם התוספתא וירושלמי מיירי שלא במקום עיגון וא"כ אין סתירה להמקילין במקום עיגון עכ"פ, אך לפ"ז אי נימא דגם המקילים מיירי רק במקום עיגון א"כ כיון דהרשב"א והר"ן אוסרים להדיא גם בשולח ממדה"י דהוי במקום עיגון א"כ לפמ"ש החמ"ח באה"ע סימן י"ז סקל"א דהא דבשעה"ד יכולים לסמוך ע"ד יחיד היינו רק היכי דהמקילים מקילין גם שלא בשעה"ד אבל היכי דהמקילין עצמן לא התירו רק בשעה"ד שוב אין לסמוך עליהם נגד האוסרים א"כ ה"נ בנ"ד ולא מיבעי' לשי' הב"י דרוב הפוסקים מחמירים בזה בודאי א"א לסמוך על המקילין במקום עיגון דבכה"ג א"א לסמוך על מיעוט פוסקים המקילין כיון דהמחלוקת במקום עיגון גופי' וכמ"ש וגם אי נימא כדעת הח"צ בהגהות הט"ז שם שנחלק על החמ"ח בזה הרי כבר העלה הש"ך ביו"ד סימן רמ"ב בהנהגת או"ה דבדאורייתא אין לסמוך ע"ד המיעוט גם בשעה"ד וגם אי נימא דבנ"ד הוי מחלוקת שקול הרי סד"א לחומרא באיסור אשת איש וכבר העלה הג"פ בכללים כלל ו' דגם בשעה"ד אין להקל בסד"א וכבר הבאתי ד' פר"ח שהוכיח מהירושלמי דהוי איסור תורה, ובעיקר הדבר שהביאו הרשב"א וש"פ בשם התוס' להקל בפקח בכת"י ותמהו כולם מהתוספתא וירושלמי עלה בלבי ליישב דהא בירושלמי שם מסיק דהוי פלוגתא דרשב"ג ורבנן ולרשב"ג מהני בכתב וא"כ התוס' לשיטתם שכ' בב"מ פא"נ והובא בש"ך חו"מ סימן קע"א דהלכה כרשב"ג גם בברייתא וע' בכ"מ פ"ט מטו"מ שהעלה כן גם בדעת רמב"ם א"כ קיי"ל כרשב"ג ואין קושי' כלל מהברייתא ותוספתא דאתי' דלא כרשב"ג, אבל באמת ז"א דהא התוס' מודו דבחרש ל"מ בכתב א"כ לא ס"ל כרשב"ג משום דהש"ס מסיק לאפוקי מדר"כ וא"כ הדק"ל דהא מוכח בירושלמי דאין חילוק בין חרש לפיקח וכמ"ש הרשב"א והר"ן, והן אמת דגוף הראי' מהש"ס דנקט לאפוקי מדר"כ י"ל לפמ"ש התוס' בר"ה ט' ע"א ד"ה ולאפוקי מדר"י דמצינו כמה מקומות בש"ס דנקט לאפוקי ואפ"ה קיי"ל הכי וע' ברא"ש פ"א דכתובות סימן י"ט בהא דנקט שם לאפוקי מדרשב"ג שכ' ג"כ כה"ג אבל עכ"פ כיון דהתוס' גופי' ס"ל דבחרש ל"מ בכתב א"כ גם בפיקח ל"מ כלל וכיון דהתוס' לא הביאו כלל התוספתא וירושלמי והרשב"א והר"ן כ' להדיא דגם במקום עיגון אין להקל וגם הרד"ך שסמך להקל לא ראה דברי הירושלמי א"כ מאן ספין מאן רקיע להקל בדאורייתא, ואם אמנם עלה בלבי לדון דבנ"ד גם המחמירים מודו דהא לפמ"ש הפ"י הנ"ל דטעמא דל"מ בכתב הוא משום דשמא אינו מרוצה בלבו או כמ"ש הרמ"ה דמשטה א"כ י"ל דהיכי דכופין אותו לגרש ומבואר ברמב"ם סופ"ב מגירושין דטעמא משום דרוצה הוא להיות מישראל ולעשות מה שמוטל עליו רק שיצרו תוקפו וכיון שתשש יצרו ע"י הכפי' הוי לרצונו ממש א"כ בנ"ד שעזב אשתו עגונה ונסע למדה"י ואינו זנה ואינו דר עמה כפי שמחויב ע"פ דתה"ק א"כ מחויב לגרשה כמ"ש באה"ע סימן קנ"ד וא"כ מהיכי תיתי נימא שאינו מרוצה בהגט הרי אדרבא אפי' כשאנו כופין אותו אמרי' דהוי מרוצה מכ"ש כשכותב ברצונו שרוצה לגרשה בודאי מהראוי לומר שעושה בכל לבו ואינו משטה בה כלל והירושלמי ותוספתא מיירי בגוונא שאינו מחויב עפ"י תורה לגרשה בזה בעינן שישמעו קולו משא"כ בזה, אבל בכ"ז מסתפינא להקל מסברא באיסור תורה וכבר כ' הר"ן בתשובותיו דאין לסמוך על סברות באיסור תורה.
ויען שכ' רו"מ שהוא מקום עיגון גדול יהמה לבי להתיר אותה מכבלי העיגון ונראה להמציא בזה תקנה להוציאה מקודם מאיסור תורה וכאשר יהי' רק איסור דרבנן אז נסמוך על המקילין בכתב, והנה בש"ס דגיטין ג' ע"ב מבואר דכתב לה גט בכתב ידו בלא עדים מהני מדאורייתא רק מדרבנן לא תנשא ומבואר בתוס' משום דאין לך חתימה גדולה מזו וברש"י שם דף פ"ו מבואר דלא בעינן עידי מסירה כלל מדאורייתא (וע' רשב"א מגילה ט"ו שהקשה ע"ד תוס' שכ' דל"ה מרדכי מגרשה שהי' מתירא שלא יודע למלך דהו"ל לגרשה בכת"י ומוכח דא"צ ע"מ וי"ל דתוס' לא ס"ל כן ומיושב קו' הרשב"א) וברשב"א יבמות ל"א מבואר יותר משום דהודאת בע"ד כק' עדים רק משום דחב לאחריני בעינן עדים אבל בכת"י ל"ה חב לאחרים וגם דייק לה מלישנא דקרא יעוש"ה ולשי' תוס' גיטין ג' נראה דיוכל לחפות בכת"י כשא"ב זמן א"כ הוי ג"כ חב לאחרים אבל יש לחלק כמובן, וגם אי נימא דבעינן ע"מ מ"מ אם נתן לידה הגט ואח"כ ראו עדים הגט יוצא מת"י ומכירין כת"י של הבעל הוי כע"מ שהרי מבואר בר"ן גיטין פ' המגרש דגם לר"א דס"ל ע"מ כרתי מ"מ כשיש עידי חתימה הו"ל כע"מ שהרי הגט יוצא מת"י האשה ובידוע שהבעל מסרו לה ונמצאו כמעידים גם על המסירה וא"כ ה"ה בכת"י כיון דמהני ויש עדים שהוא כת"י הוי כע"מ ונהי דזה תליא בפלוגתת הרי"ף והרא"ש שם וע' בב"י סימן קל"ג מ"מ בנ"ד גבי כת"י כיון שהרשב"א כ' להדיא דא"צ בזה ע"מ כלל א"כ פשי' דמהני עכ"פ היכי דמכירין כת"י מדאורייתא ובפרט דגם לשי' הגאונים המחמירים הוי רק פסול כמ"ש הטור שם וע' בב"י והגהות התוי"ט שם בזה וא"כ מדאורייתא מהני, וע' במהרמ"ש גיטין י"ז שהקשו מה הועילו חז"ל בתקנת זמן הרי יוכל לחפות בכת"י ולא יכתוב זמן ובזה ל"ש תי' הש"ס דאהני דלכתחלה לא תנשא והעדים לא יחתמו ותי' שהעדי מסירה לא ירצו להיות עדים כשא"ב זמן ובמח"כ נעלם ממנו ד' הרשב"א וצ"ל כתי' ב' שכ' שם דלא שכיח שיכתוב בעצמו (ובזה י"ל דגם לפמ"ש לקמן דבכל כתב מהני א"כ בזה"ז שרוב העולם יכולים לכתוב כתב אחר א"כ שוב הדק"ל אבל י"ל דבזמן הש"ס לא הי' כן וכיון דלא גזרו אז שוב ליכא למיגזר השתא וכמ"ש כה"ג הב"י באו"ח סימן י"ג וע' במג"א סוס"י ש"א גבי אלונטית ג"כ כה"ג) והנה בסימן קכ"ו מבואר דמדינא הגט כשר בכל כתב ולשון ועי' בב"י שם באורך מדברי הראשונים דלשי' רוב הפוסקים מותר גם בכתב משיט"א רק שלא במקום עיגון אין להקל ויעו"ש ברמ"א וע' בב"ח שם. בזה וע' בשו"ת ב"א חאהע"ז סימן ק"ו מ"ש בזה ואינו ת"י כעת, ומעתה לפ"ז הרי מבואר בסימן ק"מ סעי' י"ד דמותר לעשות שליח בכתב וע' ברשב"א ור"ן ורא"ש סופ"ז דגיטין דגם האוסרין בפקח בכתב היינו רק לצות לסופר לכתוב אבל בשולח גט וממנה שליח בכתב מהני שפיר מדינא ועס"י קמ"א סל"ה דיש מחמירין אבל במקום עיגון שרי כמ"ש האחרונים שם בשם תשב"ץ ושאר מחברים והעלו דע"י בי דואר ל"ה כטלי מע"ג קרקע יעו"ש ותבין ועכ"פ מדאורייתא בודאי שרי ונהי דמבואר בסימן קמ"א סי"ב ובב"מ שם דהיכי דליכא ע"ח לכ"ע בעינן עדים שנתן לשליח מ"מ בנ"ד שמכירין כת"י הוי כעדים שבא מיד בעל ליד שליח וכמש"ל ועס"י קמ"א סעי' ל"ג וסימן קמ"ב סי"ב דאם נתקיים בחותמיו סגי וגם נודע דאותיות דבוקות זל"ז כשר ג"כ במקום עיגון ובפרט דיש לחלק בין כתב אשורי לשאר כתבים שדרכם לכתבם בדביקות כנודע, וא"כ בנ"ד ישלח לה מקודם גט בכת"י שלו כתב משיט"א הנהוג הניכר ליודעיו ומכיריו בלא חתימת עדים וישלח הגט ליד אביו וימנה אותו בכתב שליח להולכה וגם מנה ע"מ המכירין כתב שלו וימסור בפניהם להאשה הגט בע"מ ותהי מה"ת מגורשת בזה וישאר עלי' רק איסור דרבנן ובפרט דיש כאן ע"מ ממש מיד שליח להאשה וע' בב"י סוס"י ק"ל דלשי' רש"י ותוס' ורא"ש תנשא לכתחלה בכת"י וע"מ, ושוב ימנה בכתב את הסופר לכתוב לשמו גט אחר כשר אח"כ וימנה אביו לשליח שנית ויכתבו גט כהוגן ושוב בזה יש לסמוך ע"ד המקילין דמהני גם בפיקח בכתב דסד"ר להקל דאף דהויא בחזקת א"א ובאתחזיק איסורא לשי' כמ"פ גם סד"ר להחמיר הנה מלבד די"ל בזה לפמ"ש הר"ש פ"ב דמקואות דהיכי דיצאה מחזקת איסור תורה שוב גם לגבי דרבנן ליכא ח"א ובמק"א הארכתי בזה אבל גם בלא"ה י"ל דכבר נודע מ"ש הכנה"ג ביו"ד ח"י דבספיקא דדינא ל"מ חזקה כלל דהחזקה לא תכריע הדין וע' בש"ג פא"ט גבי מורנא ומל"מ פ"ו מעדות ופ"ז משכירות (ועי' באב"מ אה"ע סימן כ"ז ובמק"א הבאתי ראי' לזה מדברי הרא"ש פ"ג דסוכה וע' בט"ז או"ח סימן תרמ"ח סק"ז ותבין ויש לדון בזה מתוס' ב"ב ל"ב ורשב"ם שם ור"ן פ"ק דקידושין ואכמ"ל) וא"כ גם בנ"ד יש להקל בכה"ג, אבל לא יעשה להיפוך לגרש מקודם בגט כשר ואח"כ בכת"י דבכה"ג הוי כסד"א וע"י גלגול נעשה דרבנן כידוע.
ולאשר בנ"ד הוא מקפיד שלא ידעו שם מקום עירו וכאן יצטרכו הע"מ לקרות הגט ששולח בכת"י, לא יכתוב מקום עירו ולא יכתוב העומד כלל וגם לא העומדת כידוע ועס"י קכ"ח ואחרונים וגם לא יכתוב למנין שאנו מונין כאן מתא כו', כי כ"ז אינו מעכב מדאורייתא וגם א"צ לעשות הרשאה בגט של כת"י כלל כי מה"ת א"צ ולדרבנן לא יועיל בגט זה כמובן ורק הזמן יכתוב יום הכתיבה כמה בשבת וכמה בחודש ובשנת כך וכך לבריאת עולם או לא יכתוב גם הזמן כלל כי ג"ז הוי רק תקנתא דרבנן ובפרט בשולח ממדה"י דאית לי' קלא ועס"י קכ"ז ואחרונים אבל במקדים ממש הזמן דעת הב"ש דלשי' תוס' ורא"ש פסול אבל י"ל דהתם העדים נפסלו ע"י שהקדימו במזיד משא"כ בנ"ד וקצרתי, ושאר נוסח הגט א"צ לשנות ויכתוב כפי המבואר בש"ע, כי יתכן גם על לשון הבעל.
ולאשר יוקשה לעשות הענין בב' פעמים נוכל לסמוך ע"ד הג"פ סימן קכ"ט סקכ"ו דגם בב' גיטין ע"י שליח ל"ש חשש ברירה דהוי רק כתנאי יעו"ש באורך כמה ראיות ברורות ונהי שהנו"ב סימן צ' חולק מ"מ בשעה"ד אין להחמיר בזה וכן מצאתי בשו"ת ח"ס א"ע ח"ב סימן כ"ו שהוכיח דלא כנו"ב, ויכתוב בפירוש שממנה לאביו שליח הולכה למסור הגט ששולח בכתב ליד האשה פב"פ, וגם ממנה את הסופר שאחר שיומסר להאשה הגט בכת"י יכתוב הוא גט אחר לשמו ולשמה ופ' ופ' יהי' ע"ח וע"מ וגם ממנה אביו לשליח שנית ויכתוב כפי לשון תמבואר בנוסח הרשאה שבסימן קמ"א ס"ל ופ' ופ' יהיו עדי הרשאה והם יהיו המכירים כת"י בכדי שיוכלו להעיד על מינוי השליח והעדים והסופר ובזה יכתבו הרשאה כדת רק צריך לשנות הלשון כפי הענין כי א"א לכתוב בפנינו עדים רק בידיעתינו עדים ח"מ (דהיינו ע"פ מה שמכירין אנו כת"י) מסר הבעל פב"פ גט כו' וכך צוה בידיעתינו הבעל מפי כתבו לשלוחו, וע' רש"י ותוס' גיטין ג' א' דהכרת החתימה מיקרי ידיעה ויתכן שפיר לכתוב בידיעתינו, ויותר נכון לכתוב אנחנו עדים ח"מ ידענו כו', ועי' שב"י ח"א סימן קי"ד קט"ו שהסכים ג"כ לשנות נוסח הרשאה לפי הענין, ומה שיש לחוש לביטול הגט הנה הלכה פסוקה בסימן קמ"א סעי' ס"ח דהשולח גט אין לחוש שמא יבטל ונראה הטעם ע"פ המבואר בירושלמי פ"א דגיטין ה"א דאין אדם עשוי לקלקל אשתו ביד"ש וגם ברא"ש שם הביאו וע' בשו"ת הרשב"א סימן אלף רכ"ח ושו"ת גא"ב סימן מ"ד ויש להפליא ע"ד רשב"ם ב"ב קס"ז ותוס' שם שנחלקו בזה ולא הביאו דברי הירושלמי הנ"ל וצ"ע, גם י"ל לפמ"ש התוס' בזבחים י' וחולין ל"ט דבשחט ע"מ לזרוק לע"ז חייב מיתה ול"ח שמא ימלך ולא יזרוק כיון שעשה מעשה ושחט יעו"ש א"כ ה"נ בנ"ד וכעין זה כ' תוס' בגיטין ל"ג ומכות ט"ו לענין הס' בנזיר ששתה יין, ועי', בשו"ת פמ"א ח"ב סימן ס"ח בתשו' הגאון מהר"ד אפנהיים בפראג ובסימן ס"ט שם הסכים עמו הפמ"א וגם מתשו' ב"ח סימן ק"ב פסק להקל וע' בשו"ת תפ"צ חאה"ע דיני גיטין סימן ק"א בזה וגם במומר שהחמירו לעשות זיכוי הגט היינו משום דהוי מומר וחשוד לקלקלה ועתו"ס זבחים ל"ד שכ' דגבי מומר ל"ה בידו לחזור כיון דאין דעתו לחזור יעו"ש בסוה"ד ודבריהם סתרי למ"ש בעצמם דף י"ב ע"ב ואכ"מ, וגם כבר כתבתי דהיכי דכופין לגרש אין לחוש שמא אינו מרוצה וא"כ ה"נ אין לחוש שמא יבטל ומהגם דביטול בעינן בפני עדים והרי הוא בוש לגלות הדבר בפני שום אדם, אך דלכאורה יש לדון לפמ"ש הרא"ש שילהי נדרים גבי אשה שאמרה גירשתני דניהי דאינה חשודה לקלקל א"ע. להיות באיסור א"א כל ימי' מ"מ במקום קטטה חיישי' וכהא דקיי"ל גבי מת בעלי (בש"ס דיבמות ואה"ע סימן י"ז) יעו"ש א"כ כפי הנראה בנ"ד שהי' קטטה בינו ובינה ועי"ז עזב ארץ מולדתו ונסע למרחקים א"כ י"ל דחשוד לקלקלה במתכוין אבל י"ל דכאן הרי היא מקולקלת ועומדת בכבלי עיגון ואם אינו רוצה להתירה בידו שלא לגרשה כלל ובפרט שגם הוא קשור בחדר"ג שלא לישא אחרת וטוב לו יותר לגרשה, (ואמנם אם הוא מתרפס ברצי כסף ונותנת לו דמים עבור הגט בזה יש חשש שמא יגרשנה ויבטל הגט בעדים ויקלקלה וכמ"ש בשו"ת פמ"א שם ולא אדע אם בנ"ד הוי כן) ויותר טוב שיכתוב שהוא נשבע עד"ר כו' שלא לבטל הגט והגם שהוא רק שבועה בכתב ולשי' כמ"פ אינה שבועה כלל מ"מ טוב לכתבו, וגם יכתבו לו שיקרא בפיו כל המכתב שכותב במינוי הסופר ועדים ושליח ובזה יש לצרף דעת הרא"ה ור"ן דס"ל דמהני מינוי השליח שלא בפניו והיש"ש פסק כוותי' ונהי דבנ"ד ליכא בירר ע"ז שעשה כן אבל עכ"פ אם לא יועיל לא יזיק
גם צריך ליזהר שיזכה הסופר ע"י אחר הנייר וכלי כתיבה להבעל וע' בטור סימן ק"כ בשם רמ"ה וב"י וב"ש שם וע' בתשו' פמ"א הנ"ל שהעלה כן דיש לזכות בכה"ג ע"י אחר יעו"ש
והנה גם בכל ענין סידור הגט יצטרך לשנות כמה דברים מכפי המבואר בסדר הגט שלנו הכל כפי הענין כמובן והמשכיל יבין, וכל זה באופן אם יש ב' עדים כשרים המכירים כת"י הבעל היטב אבל עד א' אין מועיל בזה דלא דמי להכרה דשא"ה דהוי מילתא דעל"ג משא"כ בנ"ד וכמ"ש התו"ג סימן ק"כ שם להדיא.
והנה שבתי וראיתי במ"ש למעלה שישלח גט בכת"י והבאתי ד' הרשב"א דא"צ ע"מ ודברי הר"ן פ' המגרש דבכה"ג מיקרי ע"מ ובאמת שהדבר תלוי בפלוגתת הרי"ף והרא"ש וש"פ אי לר"א דסובר עמ"כ סגי בע"ח ודברי הר"ן סובבים לשי' הרי"ף אבל לשי' הרא"ש אף דהגט יוצא מת"י האשה ל"מ כלל א"כ י"ל דה"נ לא מיחשב כע"מ כיון דליכא עדים שנמסר הגט מיד בעל ליד שליח רק ע"פ הכרת הכת"י ואף דאיכא ע"מ מיד שליח ליד האשה מ"מ ליכא עדים מיד בעל לשליח והא דכ' רש"י דפ"ו דכת"י א"צ ע"מ היינו רק לר"מ אבל לר"א דס"ל עמ"כ בעינן דוקא ע"מ ולשי' תוס' ורא"ש גם בכת"י בלא ע"מ הגט בטל לגמרי והבנים ממזרים וע' בב"ח סוס"י קל"ג בשם מהרש"ל בזה, אבל מלבד דעכ"פ יש לסמוך ע"ד הרי"ף וסייעתו דע"ח מהני גם לר"א ובכה"ג מיקרי מסירה וא"כ ה"ה בכת"י ובפרט דהתוי"ט בהגהותיו לטור כ' דגם להרא"ש מדאורייתא הגט כשר וכבר הבאתי בשם הרשב"א שכ"כ להדיא, אף גם אם נבא לחוש לשי' תוס' הרי לשיטתם מהני שליחות בכתב גם לסופר בפקח וגם הרא"ש לחד תי' סובר דבמקום עיגון שרי רק דאנו חוששין לשי' ש"פ החולקים א"כ בזה שוב יש להקל בצירוף הגט כת"י שלו דאם ניחוש לשי' תוס' ורא"ש הפוסלים בכת"י הרי לשיטתם בלא"ה שרי בנ"ד ואף דהש"ך ביו"ד סימן רמ"ב בהנהגת או"ה ובח"מ סימן כ"ה ס"ל דבדאורייתא אין להקל מכח דברי הפוסקים משני טעמים כבר חלק עליו בשו"ת שער אפרים סימן ס"ח ובשו"ת הש"מ סימן פ"ב ובתשו' א' הארכתי בזה ואכ"מ וכדאי הם לסמוך עליהם במקום עיגון רב.
שוב ראיתי דבנ"ד א"צ הרשאה כלל לפי המבואר בסימן קמ"א סעי' כ"ד דהא דצריך הרשאה משום שיוכל לעשות שליח אחר ובנ"ד שהקפיד שלא יהי' שליח אחר רק אביו א"כ א"צ להרשאה כלל, וע' שב"י שציינתי לעיל ומ"מ מ טוב שלא לשנות המנהג.
שוב ראיתי בשו"ת ארי' דב"ע חא"ע סימן כ"ט שפקפק בהיתר עשיית הסופר ועדים שלוחים בכתב היכי דאין הסופר ועדים מכירים בעצמם כת"י הבעל ובמח"כ אין לדבריו לא טעם ולא ריח, ושו"מ בשו"ת ד"ח להגה"צ אבד"ק צאנז ז"ל ח"ב א"ע סימן פ"ו שפסק ג"כ להקל שיכתוב לשליח שיכתוב גט לשמה והביא בשם שו"ת כתר כהונה שנעשה מעשה כזה ע"י הגה"ק המגיד מקאזניץ בהסכמת הג' הפלא"ה והג' כתר כהונה אבל דוקא במכירין ח"י הבעל ואח"כ צידד גם באין מכירים כת"י וח"י ע"ש באורך בכ"ז. וי
ויוכל לכתוב הכל על נייר אחד
להשליח: אני פב"פ ממנה אותך אבי פב"פ להיות שליח להולכה וכשיבא מן הבי דואר לידך הגט שלי שכתבתי בכתב ידי לגרש בו את אשתי פב"פ הולך את הגט הנ"ל לאשתי פב"פ בכל מקום שתמצאנה ותן אותו בידה או ביד שליחה או ביד שליח שליחה ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי ודיבורך כדיבורי ובכל מקום שתמצאנה ותיכף כשיגיע גט הנ"ל לידה או ליד שליחה או שליח שליחה כו' ואפי' בלא אונס תהא מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם, והגט הנ"ל כתבתי לשמי פב"פ לגרש בו את אשתי פב"פ וכתבתי אותו ברצון הטוב בביטול מודעי וכו' ופע"מ וכו' ופע"א ר"ג ואני פוסל כל עד או עדים שיעידו שמסרתי מודעא או דברתי איזו דבר המזיק הגט, ונשבעתי בע"פ ואני נשבע עד"ר וכל חומר שלא לבטל הגט.
להסופר: אני פב"פ ממנה אותך הסופר פב"פ ואני כותב לך ומצוה לך מעכשיו כי אחר שימסור אבי פב"פ הגט ששלחתי לו שנכתב בכתב ידי לאשתי פב"פ תכתוב אתה גט כריתות לשמי פב"פ לגרש בו אשתי פב"פ וכתוב גט א' או אפי' הרבה גיטין עד מאה גיטין כולם לשמי ולשמה ולשם גירושין עד שיהי' א' מהם כשר בכתיבה וחתימה לדעת הרב פב"פ והרשות בידך לכתוב בכל מקום שתרצה.
לעדי הגט: גם הנני פב"פ ממנה את העדים פב"פ ופב"פ ואני כותב לכם הוו עדים וחתמו את הגט שיכתוב הסופר פב"פ לגרש בו את אשתי פב"פ וחתמו על הגט הנ"ל או אפי' על הרבה גיטין עד מאה גיטין כולם לשמי ולשמה ולשם גירושין עד שיהי' א' מהם כשר לדעת הרב פב"פ.
להשליח: אני פב"פ ממנה אותך פב"פ להיות שליח להולכה היינו שתקח את הגט שיכתוב הסופר פב"פ לשמי פב"פ לגרש בו את אשתי פב"פ והילך אתה את הגט הנ"ל לאשתי פב"פ בכל מקום כו' עד לכל אדם, ואני מודה שאני רוצה ברצון הטוב לגרש אשתי ולא מסרתי מעולם שום מודעא לבטל או להזיק הגט ובאם שמסרתי איזו מודעא חו כו', אני מבטל מעכשיו כל המודעות כו', ואני נשבע עד"ר וגם אני מקבל עלי בח"ח וגם נשבעתי בפה מלא שלא לבטל השליחות או הגט בשום אופן בעולם, ואני פוסל כל עד שיעיד שמסרתי איזו מודעא או שבטלתי הגט או השליח, ואני מכוון לפטור ולגרש את אשתי בגט הנ"ל בכל לבי ובאם יוכשר יותר לגרש בשני הגיטין היינו בהגט שכתבתי בכת"י ובגט זה שיכתוב הסופר, אני מכוון לגרש אותה בכל א' משניהם ואם א' מהם כשר יותר וא"צ להשני עפ"י דהתוה"ק אני מכוון לגרש באותו הגט שהוא כשר יותר, והולכת הגט שיכתוב הסופר פב"פ יהי' אחר שהוליך לאשתי את הגט שכתבתי בכת"י ואחר שיגיע לידה הגט של כת"י הנ"ל תוליך לה את הגט שיכתוב הסופר פב"פ ואני ממנה פב"פ ופב"פ המכירים כת"י שיהי' עדי הרשאה, וכל המכתבים הנ"ל קריתי בע"פ.
הרשאה.
אנחנו עדים הח"מ בכך וכך לשבת כו' כאן בפלונית מתא כו' מכירים היטב כתב יד של הבעל פב"פ ועפ"ז ידענו שבאמצעית ציווי הבעל פב"פ מפי כתבו נמסר גט כריתות ליד פב"פ להוליכו לאשתו פב"פ כו' וכן כתב הבעל פב"פ הולך הגט שיכתוב הסופר פב"פ לאשתי כו' (ולא יכתוב שנותן לו רשות לעשות שליח כי בנ"ד לא יסכים לעשות שליח אחר והוי שינוי וד"ל) ובכל מקום שתמצאנה אתה ותיכף שיגיע גט זה בידה מידך תהא מגורשת כו' ובידיעתינו ביטל הבעל כל המודעות וקיבל עליו בח' ושבוה"ה שלא לבטל כו' (א"ה עמ"ש המחבר בחלק ג' סימן שנ"ב בענין כזה וע"ע שם בסימן ש' ומ"ש דבכתב משיט"א אין להקפיד אם יגע אות בחבירתה עמ"ש בחלק ב' בהגהות שבמפתחות לסימן קס"א ראי' לזה מפיה"מ להר"מ פ"ד דידים מ"ה).