שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן מב
בדין מי שנדר שאם תלד אשתו זכר יתן כ"ה ר"כ לצדקה ואם תלד נקבה יתן רק מחצה מזה ואח"ז ילדה תאומים זכר ונקבה אם צריך ליתן א' פעם ומחצה כפי ערך זכר ונקבה או סגי רק בנדר של זכר לבד דהא לא נדר רק על א' אם כך או כך, נראה דחייב ליתן שניהם וראי' ממשנה ערוכה בתמורה כ"ד ע"ב אם זכר עולה ילדה זכר קרב עולה ואם נקבה זבחי שלמים ילדה נקבה תקרב שלמים אם זכר עולה ואם נקבה זבחי שלמים ילדה זכר ונקבה הזכר יקרב והנקבה תקרב שלמים כו' ומבואר דאע"ג דנדר רק על א' מהן אם זכר עולה ואם נקבה שלמים אם ילדה שניהם חלה הקדושה על שניהם וה"נ בנ"ד. אך אם ילדה ב' זכרים לכאורה נראה דהיינו סיפא אם ילדה ב' זכרים א' מהם יקרב עולה והב' ימכר לחייבי עולה ודמי' חולין ופירש"י דעל שניהם חל קדושת עולה ומיהו לא נדר אלא חד הלכך יקריב א' לנדרו והב' ימכר לצורך עולה ודמי' חולין וא"כ חזינן דנדרו חל על א' רק דגוף הקדושה חלה על שתיהן דהי מיניהו מפקת, ולכאורה י"ל לפ"ז גם בזכר ונקבה דנדרו הוי רק על א' רק דהקדושה חלה על שתיהן אבל לפ"ז הול"ל גם ברישא דימכר א' מהם ודמי' חולין ובע"כ דגוף נדרו חל על שתיהן וה"נ בנ"ד, כנלפע"ד, וע' בח"מ סימן רנ"ג סעי' כ"ז כ"ח והוא מהש"ס דב"ב וסמ"ע וש"ך שם היטב בזה ודו"ק. (א"ה לענ"ד נידון דידן דמי להא דב"ב קמ"א במבשרני דהאומר המבשרני במה פטר רחמה של אשתו אם זכר וכו' ילדה זכר ונקבה אין לו כלום וכפי' רשב"ם דעל לידת תאומים לא אסיק אדעתי' ובת' הרא"ש כלל פ"א דכיון דתלה המתנה בתנאי אם תלד זכר או אם תלד נקיבה אין לידת זכר ונקיבה בכלל התנאי וכתב לחלק בין הא דמתניתן שם האומר אם תלד זכר יטול מנה וכו' ילדה זכר ונקיבה נוטלין שניהם דשם לא עשה את הלידה תנאי לדבר אחר אלא רצה ליתן מתנה לבניו ורובה לזכר ואף אם ילדה תאומים חביבין עליו ורוצה שיתנו כפי תנאו עכת"ד הרא"ש והובא דבריו בטוב"י סימן רנ"ג והסמ"ע והש"ך מחולקים בפי' ד' הרא"ש ובאמת המעין בד' הרא"ש יראה כי שניהם לדבר א' נתכונו דכונת הרא"ש דהיכי דהנתינה לאחד והתנאי בדבר אחר א"כ הוי הנתינה בתנאי ואם לא נתקיים כפי תנאי לא זכה האחר וע' ב"ש אה"ע סימן נ' סקי"ד ובט"ז חו"מ סימן ע"ג ס"ח משא"כ כשנותן לבניו בתנאי איזה בן יולד הרי כל כונתו הוא שרוצה ליתן לבניו הגם שלא נתקיים כפי התנאי אולם אמדי' דעתי' דלא בתורת תנאי תלה המתנה רק כי לזכר רצה ליתן פחות ולנקיבה יותר אבל בין כך ובין כך כונתו הי' לטובת בניו וגם תאומים חביבין עליו וע' תוי"ט ב"ב שם בשם הרשב"א מש"ה ותבין ולפי"ז צדקו ג"כ ד' הש"ך דגם אם הי' המקבל מתנה בנו או בתו היכי שתלה בדבר אחר בעי' שיתקיים כפי לשון התנאי וקצת י"ל דמה שנדר היא בשביל הטובה ואפשר על תאומים לא היתה כונתו כיון דחלושים הם בטבעם וע' בכורות ח"י סוע"ב ושו"ר בה"ג מלאכת שלמה על משניות בב"ב שם שהביא בשם הר"ש דאין הפי' במתני' ילדה זכר ונקבה דר"ל תאומים די"ל דבתאומים לא שקלו הבנים כלום משום דלא ניחא לי' בתאומים אי משום טירחא אי דלא אפשר בסופקיהו אי משום שאינן בני קיימא כ"כ והמפורשים דחו פירושו משום דבתוספ' וירו' מוכח דבמבשר נוטל גם בתאומים ומשום שדעתו ש"א קרובה אצל בניו ולהרוחה דידהו מתכוון ע"ש והנה מה שדחו מהא דמבשר הנה לפי גמרא דידן וכפי' רשב"ם במבשר אינו נוטל כלום וא"כ י"ל דהטעם כמו שכתבתי וכמ"ש הר"ש אבל בוודאי במתני' בנותן לבניו וודאי גם לתאומים נתכוון כיון דלהרוחה דידהו נתכון אלא לפי' רשב"ם במתני' גם שם לא נתכוון לתאומים אבל בזה חלקו עליו המפורשים וכמ"ש בב"י ומ"מ בנ"ד צ"ע כיון דאמר בלשון נדר הוי כהקדש והרי בהקדש כהא דתמורה ל"א דלא נתכוון על תאומים וע' תפאי"ש שם וע' תוי"ט ובהג' הרש"ש ואף דיש לחלק דשם אינו ג"כ הנתינה לאחר רק תלה בגוף זה וגם הרי אם לא יחול הקדושה על שניהם ממילא למיתה אזלי וא"כ בודאי כונתו הי' גם על תאומים אבל כיון דס' נדרים להחמיר וכבר הורה זקן אין בידי להכריע).