שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן מ
ב"ה יום ב תשא י"ג אדר תרל"ז. לה"ה הרה"מ מו"ה אברהם לובלייען נ"י
מבוטשאטש. ע"ד שאלתו ביעקב שמת והניח ב' בנים א' בכור וא' פשוט וגם בת א' ועזבון המת היא קרקע פנוי' לבנין וקבלו האחים את רו"מ ועוד איש א' לחלק נחלתם עפ"י דתה"ק והבכור רוצה פ"ש כד"ת והפשוט טוען מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה ליתן לנו חתימתה על צעסיע בלשונם והיא לא תציית ד"ת ותלך בערכאות ולא תניחנו לבנות עד שינתן לה חלקה והיא לא תאבה מחלקי כלום כי גם בדיניהם מגיע לי שליש אפס חלק הבכורה ינהן לה ומה לך עוד ממני ואם אחותנו תציית דין תורה אז אתן לך חלק בכורתך, והבכור טוען הלא עפ"י ד"ת זכיתי בפי שנים והוא כגבוי בידי ב' חלקים ולך חלק א' ואם גזלן נפל עלינו על שנינו נפל וחלק כחלק ניתן לו וגם מה שאנו מוכרחי' ליתן לה בערכאות שתחתום הצעסיע ניתן לה שנינו חלק כחלק חצי שלי וחצי שלך, ועתה נסתפקתם בהך דינא כדת מה לעשות אם מהראוי שיתן הבכור ב' חלקים והפשוט רק חלק א' או שלא יתן הבכור כלום וכדין טמטום שנקרע ונמצא זכר שאינו ממעט בחלק הבכורה כמ"ש בח"מ סימן רע"ז עכת"ד. והנה בודאי חלק הבכורה הוי כגבוי דקיי"ל יש לבכור קודם חלוקה כמבואר בח"מ סימן רע"ח ס"ח וע' בט"ז באהע"ז סימן קי"ג סק" בדין הניח אביהם ראוי ומוחזק ויצא עליהם שט"ח ואמר הבכור שישלמו לב"ח מן הראוי והוא יטול ב' חלקי' מן המוחזק והפשוט טעון להיפוך ופסק שהדין עם הבכור דכבר זכה הבכור בחלקו בין במוחזק בין בראוי והוי כבא לידו ע"ש ולפ"ז נראה דאם בא אנס וגזל באלמות איזה חלק מהעזבון הרי יש בו ב' חלקי' משל הבכור וחלק א' מן הפשוט וגם אם הגזלן לקח זאת עבור הבכור הרי מבואר בחו"מ סימן קכ"ח ס"ב דמי שנתפס על חבירו ולקחו עכו"ם ממון בגלל חבירו אין חבירו חייב לשלם לו ע"ש וה"נ בזה לא יחויב הבכור להחזיר להפשוט בעד מה שתקח מחלק הפשוט, ואמנם הנה מבואר בסימן קכ"ו בסופו דאם הי' ב"ד העכו"ם האנס ליטול הפקדון אפי' נטל שלו והציל הפקדון של חבירו חייב לשלם לו כל מה שהוציא עלי' כאן שהי' בידו ליתן הפקדון של חבירו וע"ש בש"ך וא"כ לפ"ז נחזי אנן הרי אם ירצה הפשוט לעשות חלוקה בהמקום פנוי ביניהם כיון שיש בו שיעור חלוקה בודאי יוכל לכוף את הבכור שיעשו החלוקה ויטול הבכור ב' חלקי' והוא יטול שליש ואז אם תבא האשה באלמות ליקח שלה הרי תקח חלקה מחלק הבכור שנטל ב' שלישי' דהא גם בדיניהם מגיע לכל א' שליש וא"כ גם להפשוט יש לו שליש בערכאות וגם אחותם לא תאבה ולא תוכל ליקח את חלק הפשוט, וא"כ כיון דיש ביד הפשוט לעשות כן דמי להיכי שהי' בידו ליתן את של חבירו ואפי' לא עשה כן ונתן את שלו מחויב חבירו לשלם לו, וכיון דהאשה באה רק על חלק של הבכור מחויב הבכור לשלם להפשוט מה שיתן להאשה, ולכאורה יש לדון בזה ולומר דדוקא התם שהפקדון בידו ויוכל ליתן אותו להעכו"ם האנס ולכן כיון דבידו הי' לעשות כן מחויב זה ליתן לו מה שנתן משלו משא"כ בנ"ד אינו בידו של הפשוט לעשות החלוקה עד שיכוף את הבכור בב"ד ד לחלוק ומאן יימר דזה מיקרי בידו ואף דמבואר בשבת מ"ו ב' דאי סגי בהדיוטות לא אמרי' מי יימר דמזדקקי מ"מ בזה דצריך לכפות את הבכור לעשות החלוקה לא הוי בידו וכיוצא בזה כ' התוס' בגיטין פ"ד ע"א ד"ה הכא בדידה כו' דאע"ג דיכולה לומר מאיס עלי וכפינן לי' לגרשה מ"מ כיון דיכול הבעל לדחותה לא הוי בידה ע"ש ואף דמצינו בתוס' שם מ"א ע"א ד"ה לישא כו' דהוי בכלל אפשר לקיים שניהם ע"י כפי' ע"ש מ"מ לא מיקרי בידו עכ"פ ואף דמבואר ברס"י קע"ה דיכול לחלוק בפני ג' שלא בפני חבירו הרי מבואר שם דיוכל אח"כ אח השני להוסיף על השומא ולבטל החלוקה וה"נ יוכל הבכור לבטל החלוקה אח"כ וממילא מה שתקח אחותם יהי' משל שניהם ושוב אין אדם נתפס על חבירו וכו', ויופטר הבכור מלשלם חלקו, אבל מ"מ נראה דהתינח אם היתה אחותם באה עתה לגבות חלקה אז י"ל דלא הי' ביד הפשוט לכוף מיד על החלוקה ויוכל זה להשמיט א"ע וכמ"ש התוס' הנ"ל והוי רק כנתפס על חבירו אבל הרי כעת אין האשה תובעת חלקה רק שהם רוצי' להתפשר עמה כדי שיוכלו לבנות והבכור תובע חלקו שזכתה לו תורה וא"כ כיון דעפ"י דתה"ק כשיש כדי חלוקה מחויב הבכור לעשות החלוקה וכשנעשה החלוקה שוב כשתבא האשה לגבות חלקה לא תגבה מחלק הפשוט רק מן חלק הבכור שיש בידו ב' שלישי' א"כ חלים התשלומין לפצות אחותם רק על הבכור לבד, ומ"מ כיון דאפשר גם אחר שיעשו חלוקה תבא האשה לגבות חלקה בערכאות ויבטלו בנימוסיהם החלוקה ויפול לחלקה החלק של הפשוט עפ"י חלוקה שיעשו בנימוסיהם ואז שוב לא יחייב הבכור לשלם לו בעד מה שנתפס עבורו ואף דיוכל הפשוט להתפשר עם האשה באיזה סך מועט שלא תקח רק מהחלק שנפל להבכור הנה גם הבכור יוכל להתפשר עמה שתקח מחלק שנפל לפשוט וכיון דאפשר כך ואפשר להיפוך יהי' מוכרחי' לפשר בין הבכור והפשוט וכהא דכתובות צ"ה חוזרות חלילה עד שיפשרו ביניהם וע"ש בש"ס ע"ב גבי נכסי לך ואחריך לפ' כו' התם אית להו פסידא לכולהו כו' ועתו"ס ב"ב קל"ט ע"ב ג"כ בזה וע' באה"ע סימן ק' ס"ד ובח"מ וב"ש שם בהא דכ' דאם האשה תתפשר עם הלוקח תפסיד הראשונה ואם הראשונה תתפשר עם הלוקח תפסיד השני' ע"ש וה"נ בנ"ד, ומעתה כיון דגם אם יעשו חלוקה ביניהם יוכל להפסיד הפשוט כמו הבכור א"כ שוב עדיף לי' שלא לעשות חלוקה דעכ"פ יפסיד רק שליש משא"כ כשיעשה חלוקה יוכל להיות שיפסיד הכל ואף שכ' התוס' בב"מ דף כ"ח ע"א ד"ה מצא דאין אדם רוצה להפסיד עתה כדי להיות בספק ריוח בפעם אחרת היינו היכי דלא נודע אם יזדמן כלל שיאבד שטרותי' ואם יהי' הריוח יותר גדול ממה שיפסיד עתה וגם מי יודע באיזו זמן יהי' כן ואם יהי' כלל אבל כאן בשעה שמפסיד שליש יוכל להיות שיפסיד הכל וע' בתוס' בכורות כ"ח ע"ב ד"ה רביע לדקה דהיכי דהוי בספק הפסד הכל אזי שוה אצלו רק ליתן מחצית שויו ע"ש ומבואר דעכ"פ מחצה רוצה להפסיד עכשי' על הספק דשמא ירויח כפל וה"נ טוב לו להפסיד שליש בבירור ממה שיכנוס בספק הפסד כולו, ועכ"פ בנד"ד אין לו דמיון כלל להא דסוס"י קכ"ו דהתם בידו ליתן הפקדון של חבירו ולא יפסיד הוא כלום אבל כאן גם אם יעשה החלוקה אולי יפסיד הוא הכל, וע' בחו"מ סימן רע"ב והוא מהש"ס דב"ק קט"ז שיירא שחנתה במדבר ועמד עלי' גייס לטרפה ופסקו עם הגייס ממון מחשבין לפי ממונם כו' ואף דאם הי' לוקח של א' מהם לא הי' מחויב השני לשלם לו וע' בתשו' ח"צ סימן קל"ב באורך בזה ע"ד מהרש"ל ביש"ש, ומ"מ אם נתפשרו כיון דאפשר הי' לוקח משל זה ואפשר משל זה צריך כל א' ליתן חלקו לפי ממון וה"נ בנ"ד, ואף דלא דמי לנ"ד דהתם אפשר שהי' לוקח הכל וגם אינו בא בשביל א' יותר מבשביל השני משא"כ בנ"ד ומה"ט נמי אין ראי' מהא דמבואר בחו"מ סוס"י קס"ג בהג"ה בשם מהרי"ק דאם בא גזירה על עיר א' כל הקהלות אשר גם עליהם יש לחוש שיעבור צריכי' ליתן לזה וע' בתשו' שב"י ח"ב סימן קנ"ה, אבל מ"מ עכ"פ כיון דאם יעשה חלוקה אפשר שיפסיד יותר א"כ שוב מוקמי' לה אדינא כפי שהוא לפנינו דיש לבכור ב' שלישי' שכבר זכה בהם ולפשוט שליש א' ואם בא גזלן ליקח שליש אף שהוא בא עבור הבכור כיון דכל מה שיקח יהי' של שניהם ואין אדם נתפס ע"ח וחייב לשלם יופטר הבכור מלהחזיר לזה חלקו שוב גם עכשי' אין חיוב על הבכור רק ליתן ב' חלקי' והפשוט חלק א'.
ולכאורה י"ל דנ"ד לא דמי כלל להא דאין אדם נתפס כו' דהתם היינו בעלילה אבל בנ"ד הוי כדין לפמ"ש בשו"ת פני משה הספרדי דאין חיוב על הבנות לחתום לאחיהם כתב פיטורין על חלק ירושתם והביא מהר"ן פ' השולח דאף דכתי' לא תסגיר עבד כו' מ"מ אין כופין את רבו לכתוב גט שחרור וה"נ בזה ע"ש וא"כ מה שיתנו לאחותם אינו בעלילה כלל וא"כ כיון דלהפשוט א"צ צעסיט שלה כלל דגם בדיניהם יתנו לו שליש ורק מחלק הבכור יש חלק א"כ מדוע יתן הפשוט חלק בזה, ואף דהש"ך בסימן קכ"ח סק"י כתב דגם אם חבירו חייב להם א"צ לשלם כלום למי שנתפס עבורו ורמז שם לד' הרשב"א שהובא בב"י סימן קס"ג בדין אנשי' שעשו שחוק בפורי' בבית הסמוך להגמון והטיל עונש על הקהל וכ' דגם אם הי' עושי' דבר שיתחייבו עלי' מן הדין א"א נתפס על חבירו וחייב לשלם כו' יעו"ש ולזה רמז המג"א סימן ש"ז סקכ"ב וע' ח"צ סימן ס"ח שהובא בחיבורי סימן קע"ו סמ"ח בש' שהטעה השר בסוסים ותפס את ר' ע"ש ותבין, אבל היינו אם כבר נתפס אבל אם באים בתחלה להתפשר ונמלכי' בב"ד על מי חל התשלומין בודאי מהראוי לפסוק שיתן זה שנתחייב כיון שהוא כדין אם הוא מבקש צעסיע והפשוט אינו נחוץ לו ולא יפסיד גם מבלעדה א"כ מהראוי שיתן הבכור מחלקו דמי פיצוי אחותם, ועמ"ש בחיבורי סימן קפ"ד מכמה מקומות להוכיח דע"פ דין מחויבת לחתום צעסיע כיון דליכא בי' זילותא כלל אבל מלבד דאפשר יכולה האשה לומר קים לי גם י"ל דבאמת גם אם הוא שלא כדין מ"מ כיון דהשתא רק עבור חלק הבכור נחוץ ליקח צעסיע וכיון שעדיין לא נתפס על חבירו ונמלכי' בב"ד על מי חל חיוב פיצוי של האנס יש מקום לומר דמהראוי לפסוק שיתן מי שהאנס בא עבורו ואמנם כיון שאין ביד הפשוט לכוף את הבכור בזה דיוכל לומר שאינו רוצה בהצעסיע כלל ואם יתגולל אח"כ עלילה ותקח האשה חלקה יופטר הוא מלשלם להפשוט חלקו וכמ"ש לעיל וגם אם האשה רשאית לעכב הצעסיע וכדברי הפ"מ הנ"ל מ"מ הרי אין ביד הפשוט לכוף את הבכור לזה ליקח צעסיע ולפצותה וא"כ שוב יש לדון אחר סופו ואם תבא האשה ותקח חלקה יהי' ההיזק לשניהם חלק כחלק וה"נ בענין התשלומין.
והנה במש"ל מענין החלוקה דיוכל הפשוט לכופו לחלוק ביניהם לכאורה י"ל מהא דחו"מ רס"י קע"ה דאם חלקו ביניהם אם בא אח"כ ב"ח של אביהם וגבה חלקו מאפותיקי שנפלה לחלק א' מהם דבטלה החלוקה וכן אם בא אח א' ממדה"י וכדומה אבל ז"א דשא"ה דזה בא לגבות כדין מחוב שהי' לו על אביהם ודאי דאדעתא דהכי נכנסו בהחלוקה ועתוס' ב"ק ט' במ"ש לחלק בין אם אפשר לגבות רק מאחד דאז לכ"ע בטלה חלוקה אבל אם יכול לגבות מכל א' אז י"ל דויתר דאדעתא דהכי נכנסו אבל לדידן דלא קיי"ל כמ"ד ויתר אין חילוק בזה כלל יעוש"ה ותבין, אבל בנ"ד שבא אנס וגזלן שלא כדין בכח נימוסיהם הרי אפי' אם האחין כלקוחות הן וכקיבל עלי' אחריות הרי מבואר בסימן רכ"ה דגם במוכר ממש אם בא ב"ח וגבה בדייניהם המוכר פטור ועמ"ש בחיבורי שם מדברי הכ"מ בזה וה"נ בזה.
ואמנם מה שטען הבכור דכיון דבא האנס על שניהם יתן כל א' מחצה אינו טענה כמו שהבאתי מהא דסימן רע"ב דשיירא שבא עלי' גייס משלמים לפי ממון והא דחו"מ סימן ק"ד סעי' י' גבי שטרות שזמנם שוה דאין גובין לפי ממון שאני כמבואר בתוס' כתובות צ"ג ע"ב בהא דבכור נוטל פ"ש בשבח ובשט"ח גם אליבא דרבי יעו"ש ותבין. גם מ"ש רו"מ מהא דטמטום דסימן רע"ח, ליתא דהתם ודאי שהטמטום בא לגבות ע"פ שורת הדין גזיה"כ הוא שאינו ממעט בחלק בכורה רק בחלק הפשוטי' דבעינן וילדו לו כמבואר בש"ס שם אבל כאן שהבת אינה יורשת והיא באה בגזילה ואלמות לגבות משלהם וגם בחלק הפשוט אין לה שום זכות א"כ מאי חזית דדמא דידי' סומק טפי כו' ובמה איפוא נעדיף זכות הבכור נגד גזילה יותר מחלק הפשוט כיון שמדינא אין לה זכות גם בחלק הפשוט ואדרבא היא באה רק על חלק הבכור לגבות באלמות ומדוע יפסיד הפשוט יותר ממנו ולכן נלע"ד הדין כמ"ש שיתן הבכור ב"ח והפשוט חלק א', והנלע"ד כתבתי.