שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן לג
ב"ה ג' ואתחנן תרל"ז יאזלוויטץ. להרב המופלג בתורה מו"ה שמואל מאיר
מאזר הלוי נ"י מיאגאלניצא. ע"ד שאלתו בדבר שיש בקהלתכם כמה עכו"ם הדרים בבתיהם בתוך העירוב ויש מהם הרבה אשר בתיהם חוץ לרחוב רק שהגדרים של חצרותיהם נפתחים בשערים לתוך הרחוב ונסתפק אי נימא כיון דליכא פרצה עשר אמות סגי בלחיים והוי סילוק דיורין וי"ל דאין אוסרים כלל על היהודים והביא מדברי מג"א שס"ג סקכ"ז ומדברי ב"י ושע"ת סימן שצ"א אי נימא דדריסת הרגל שלהם דרך הרחוב אוסר והנה הדבר פשוט דדריסת הרגל שיש להם דרך הרחוב והשערים פתוחים לרחוב והם שותפים ברחוב פשי' דאוסרים על הישראלים והדבר מבואר בב"י סימן שס"ג בד"ה ומ"ש אם עשו באמצע צ"פ כו' בשם ריב"ש דאפי' צוה"פ אינו מונע על הרבים מלאסור כמו חצרות הפתוחות למבוי שאוסרות על המבוי והב"י שם חילק בין חצרות הפתוחות למבוי ובין עשו צה"פ באמצע החצרות החיצונים לפנימיים משום דהתם איכא דרהר"ג לבעלי חצרות על המבוי ולכן אפי' דלתות ל"מ כלל ומשא"כ בחיצונים ופנימים יעו"ש ומפורש דבכה"ג שהחצרות פתוחים למבוי אפי' דלתות ל"מ לסלק הדיורין שלא יאסרו על בני המבוי שהרי תשמיש הילוך המבוי הוא לחצרות הפתוחים לתוכה (וע' שו"ת ב"ש חא"ח סימן נ"ד שהאריך להוכיח דהיכי דיש להם דרך אחר אין דרה"ר שלהם אוסר אף דלא צייתו דינא כיון דמדינא דוחין אותם לשם ועס"י שפ"ה ומג"א סימן שפ"ו סק"ב ותו"ש שם ע"ש ואין פנאי כעת לעמוד על דבריו וע' נו"ב מ"ת א"ח סימן ל"ט ומ"ש שם עליו בזה), ודברי מג"א שהביא רו"מ צ"ל דמיירי שאין להעכו"ם דרהר"ג דרך רחוב הישראלים ודברי פמ"ג שם צ"ע וגם אי נימא דברחוב של ישראל המובדלת מרחוב עכו"ם ועשו ביניהם צה"פ לסלק הדיורין מהני גם ביש להם דרהר"ג מ"מ בכה"ג שהרחוב הוא המבוי של החצרות הפתוחים לתוכה ויש חצרות של עכו"ם לא יעלה על הדעת כלל לומר שהפתחים של החצרות הוי הפסק וסילוק דיורין ולכן הדבר פשוט שצריך שכירות רשות מן העכו"ם, ומ"ש רו"מ אם נכון לשכור מן הקאמיסר של שר העיר הדבר פשוט שבזה"ז שאין השר גובה שום מס ואין לו שום זכות בבתי העיר ל"מ השכירות ממנו כמבואר מדברי הב"י סימן שצ"א בשם הראשונים וכ"ה בשו"ת נודע בשערים מ"ת סימן ו', ואולם המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל לשכור רשות מן הבורגערמייסטיר שיש לו רשות להעמיד אנשי חיל דמלכותא בבתי העיר ואף דלא שכיח במדינתינו שיהי' אנשי חיל בעיירות הקטנות זולת בשעת מלחמה מ"מ הרי הוא ממונה לגבות מס המלך ולהעמיד אנשי חיל המלך וכיון שביד המלך לעשות מלחמה או להעמיד אנשי חילו בכל מקום ובכל עת שירצה הרי שכירו ולקיטו שוכרין ג"כ ממנו וגם מן הפאליצייא יוכלו לשכור דגם שכירו דשכירו שוכרים ממנו כמ"ש בש"ע וע' בב"י שם בשם תשו' הר"י קארו וע' באה"ע סוס"י ק"ד וב"ש שם בשם ריב"ש דמסתמא מי שנתמנה ע"פ המלך עושה ע"פ שלוחו ג"כ והוי כעשה בעצמו ע"ש ובנ"ד אף דאין ביד בירגערמייסטער להעמיד שום דבר רק חיל של המלך מ"מ גם בזה מהני כיון דביד המלך להעמיד והו"ל איהו כשכירו ולקיטו שהרי הוא ממונה ע"ז בפקודת המלך וכמ"ש בשו"ת מהרי"ט ח"א סימן צ"ד, ואם אמנם כי בשו"ת ח"צ סימן ו' פקפק בהיתר שכירות מן הבורגערמייסטר הנה לפי דברינו הנ"ל סרו כל פקפוקיו יעו"ש ותבין וכן מצאתי בשו"ת גו"ר חא"ח כלל ג' סימן כ"ב להקל בזה, ופוק חזי מה עמא דבר, וכן נוהגין בכמה מקומות וכן אני נוהג ובכל עת שבוררין בורגערמייסטר חדש צריך לחזור ולשכור מחדש, ושמעתי מזקן א' שהי' משובתי שבת אצל הגה"ק אבדק"ק בוטשאטש ז"ל ובעת סעודת שחרית בא א' מבני העיר וסיפר לפ"ת שמת הבורגערמייסטיר וציוה תיכף להכריז בעיר שאסור לטלטל והיינו ג"כ משום דכל היתר הטלטול רק ע"י שכירות מהנ"ל, וע' בשו"ת ספ"י סימן ז' באורך בזה ואינו תי' כעת אבל בזכרוני שצידד ג"כ להתיר שכירות מהבורגערמייסטר, (עמ"ש המחבר בהגהותיו לאר"ח מהברכ"י בשם רדב"ז בתשו' כת"י דאם השכירות נפל לכיס המלך או לכיס העיר א"צ לשכור מחדש).