שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כד
ב"ה אור ליום ו' ויחי תרל"ח. להרב המופלג בתורה ויראה מו"ה אברהם
עביר עדילשטיין נ"י מו"צ דק' פוסטין. ע"ד השאלה בדבר המקוה שעשו אנשי כפר קאסמאניש במקור מים חיים בין אבנים גדולים ולא יוכלו לחפור כ"כ בעומק שיעלה המעיין בכדי שיעור טבילה המשיכו מים ממעיין שע"ג הארץ לתוך המקוה בכדי שיעור טבילה ואח"כ סתמו האעיין ועשו להם תיבה לתוך המקוה בנקב בשולי' כמו טפח ומחצה ואם כי מי המעיין עלו בגובה יותר משיעור מ"ס אבל מ"מ לא הגיע לשיעור טבילה זרת למעלה מטיבורה וחסר לשיעור זה ערך ז' או ח' אצבעות (שקורין צאהל) וכששופכים לתוכו מים להשלים השיעור לא הי' התיבה מחזיק המים בתוכו מחמת הנקב וציוה כת"ר לסתום הנקב בצרורות אבנים וטיט וגם ליתן אבן א' גדולה בתוך הטיט ולהדקו היטב בב' חתיכות עץ בראשי האבן בכדי שלא יוגבה ע"י חוזק המעיין ועי"ז עומדים המים הנשפכים לתוכו ולא נחסרו במהרה כ"כ כמקדם באופן שאין נראה לעין שום זחילה כלל ומ"מ ז' צאהל מים שבגובה הולכים וחסר בערך ז' או ח' שעות, גם צוה לעשות נקב כשפ"ה ולסתמו בברזא ולפותחו בשעת טבילה ורו"מ צידד מאז להקל דכיון דהוי מעיין אינו נפסל בזחילה ובפרט דהזחילה למעלה משיעור מ"ס דהא תמיד נשאר שיעור מ"ס ולא יחסר המזג ולשי' כמ"פ בסימן ר"א ס"נ יש להקל גם בלא מעיין ומכ"ש במעיין בודאי אינו פוסל וכעת מצא בס' ד"ח ח"ב סימן צ' שהוא פוסל בפשי' מקוה כזו ולכן נסוג אחור ואם כי כבר נהגו לטבול בה איזו זמן יען כי הוא שעה"ד גדול ובאים לידי מכשולות ח"י בכ"ז כעת חשש לנפשו וצוה כעת לבל יטבלו בה וביקש מעמדי להודיעהו חוו"ד בזה, והנה הספר הנ"ל אינו ת"י כלל ולא אדע מאיזו טעם החמיר שם, ונחזי אנן והנה מ"ש רו"מ מהא דרק למעלה משיעור מ"ס הוא זוחל יש לפקפק דהתם מיירי שהזחילה היא רק למעלה בשפת המקוה למעלה דלשי' הר"ש פסול וע"ז חלקו הפוסקים (וכ"ה להדיא בתשב"ץ ח"א סימן י"ז ע"ש) אבל כאן שהזחילה היא דרך הנקב התחתון כשפותחין אותו א"כ גם למטה יש מחילה ואף דהוי מעיין הרי לשי' הש"ך החולק על מהרי"ק היכי דנפסק מן המעיין שוב אין לו דין מעיין ואם כי קצת אחרונים דחו ד' הש"ך הנה כבר האריך בשו"ת ח"ס יו"ד סימן ר"ט והוכיח דתליא בפלוגתת רמב"ם וראב"ד וקשה להקל לכתחלה ובפרט לשי' מהרי"ק שורש קט"ו ותה"ד איסור זוחלין הוי מדאורייתא ואף דהב"י כ' בשם מרדכי דהוי רק מדרבנן הרי בד"מ דחה דבריו אבל הנה הפ"י בשבת דף ס"ה הוכיח מהתוס' דס"ל דהוי רק דרבנן וע' בח"ס סימן ר"ב שהוכיח כן ד' מהר"ם שבמרדכי ורשב"א ורא"ש ור"ן דהוי רק דרבנן אבל מד' הרשב"א שהבאתי לקמן בשם תשב"ץ מוכח להדיא דס"ל דזוחלין מה"ת פסול) וע' תשו' מהרי"א יו"ד סוס"י רי"א שהוכיח דרש"י חולין ל"א סובר דהוי רק דרבנן ותוס' שם חלקו עליו וס"ל דהוי מה"ת וכ"מ ד' הרמב"ם פ"ט דמקואות ה"ז וריש ה' מקואות וע"ש סימן רל"ג שהוכיח מד' הראב"ד דסובר דמע"מ כשר והובא בש"ך סק"י והש"ך תמה דהא נוטפין מדאורייתא פסול אבל אי נימא דאיסור זוחלין רק דרבנן א"ש וע"ש סימן רל"ד עוד בזה ואמנם לפמ"ש התוס' בכורות נ"ו דבמחובר לנהר ל"ה דאורייתא א"כ בלא"ה לק"מ וכמ"ש בנח"א שבס' האשכול סימן נ"ג בשם שו"ת גי"ט, ובתשו' א' הארכתי לפלפל בזה ואכ"מ ועכ"פ כיון דהוי סד"ד א"כ י"ל דהוי ס"ס בדאורייתא וס"א בדרבנן דמהני כמ"ש הש"ך ביו"ר סימן ס"ו וסימן פ"ג וכמה דוכתי. אבל העיקר נראה דבכה"ג דאין הזחילה ניכרת אף דהוא הולך וחסר אינו בכלל זחילה כלל וכמ"ש הרשב"א הובא בש"ע סנ"א ואם כי הח"ס סימן רי"א נדחק בזה מנ"ל להרשב"א דבר זה דגם בנקב הוי כן וכ' שחידש ד"ז מסברא וע"ע ת' מהרי"א יו"ד סוס"י רי"ד וסימן רכ"ח אבל לענ"ד הרשב"א למד ד"ז ממשנה פ"ה דמקואות מ"ו בש"א מטבולין בחרדלית ובה"א אין מטבילין ומודים שגודר כלים וטובל בהם וכבר כ' הרא"ש בנדה שהובא גם בב"י דסתם גודר בכלים א"א להדק כ"כ שלא יצאו מים בין כלי לכלי ולא הוזכר במשנה שיהא צריך לטוחן בטיט וא"כ גם למטה יוצאים מעט מים דרך סדקים שבין כלי לכלי א"כ מוכח מזה כד' הרשב"א ואף דהרא"ש שם מיירי רק לענין להתיר מה שזוחל למעלה משיעור מ"ס מ"מ ממילא נשמע מינה דגם בזוחל קצת למטה כשר וכ"ה ברא"ש שם להדיא דל"ה זחילה רק כעין מעיין שכולו זוחל והולך (עוד י"ל ראי' מתוס' שהובא בר"ש פ"ב דמקואות מ"ד וקשה מהא דפ"ה מ"ה ור"ש שם וצ"ל דכאן אין ניכר זחילתן דהזחילה למטה וזהו בכלל אין ניכר זחילתן ודו"ק כי קצרתי, וי"ל דהתם פסול באמת משום שגודר בדבר המקב"ט שלא יהי' זוחלין ודמי לשאוב אבל אינו מטעם שאוב) וגם בפי' הראב"ד לעדיות פ"ה מ"ב כ' וז"ל ומודים שהוא גודר כלומר עושה גדר של כלים בפני המים ואע"פ שהמים יורדים בין כלי לכלי אין בכך כלום כו' עכ"ל, ובמשנה הנ"ל א"א לתרץ דמיירי במעיין דהא הרמב"ם בפיהמ"ש והראב"ד וש"פ העתיקו מהתוספתא דמפורש דמיירי במקוה של גשמים ואם אינו גודר פסול משום זוחלין ואפ"ה בגודר בכלים כשר ובס' האשכול ה' מקואות סימן ס' הוכיח ג"כ ממשנה הנ"ל דאם מי המקוה זוחלין מעט לא מיקרי זחילה כל שאינו זוחל כמעיין וכדברי הרא"ש וסיים דאפי' נימא דהכלים דבוקים זב"ז בדוחק עד שאין מים יוצאים כלל אכתי ק' דבתוספתא שנינו דאם יש עיגול לפני' ממ"ס אע"ג דהחרדלית היורד מן ההר עובר דרך שם נכנס בצד זה ויוצא בצד זה טובלין בו ובע"כ משום דנשארין מ"ס שם כשר ע"ש ולשי' הר"ש ומרדכי המחמירים גם בזוחלין למעלה ממ"ס בעכצ"ל דמיירי שיוצאין מעט מים בין כלי לכלי ואינו מתמלא יותר מגובה הכלים בדרך ירידת החרדלית מן ההר לבקעה שיהי' זוחל למעלה בחוזק ובכה"ג שאין הזחילה ניכר ל"ה זוחלין, וא"כ אם באנו לחוש להמחמירים הנ"ל בודאי בעכצ"ל דזחילה שאינה ניכרת כשר אבל גם להמקילים בודאי דוחק לאוקמי שטח בטיט מה שאין לזה רמז במשנה כלל ועוד נראה דיש להוכיח דלא מיירי בטח בטיט דא"כ אמאי קאמר התם דהכלים הם בטומאתן הרי כופת שאור שיחדו לישיבה כו' בעשה שינוי מעשה יצא מטומאתו וכן בכל הכלים עתו"ס ב"ב דף י"ט ע"ב ד"ה ותיפוק לי' וה"נ אם טח בטיט למטה וביניהם בחוזק עד שיסתום כל סדק שלא יצאו שום מים למטה וביניהם הוי כבנין גמור ויצאו מטומאתן ועכ"פ כיון שהדבר מבואר בדברי הראב"ד והרשב"א והאשכול והרא"ש דגם אם יוצאים הרבה מים רק שאינו זוחל כדרך מעיין אינו בכלל זוחלין מי יבא אחריהם ולפקפק ח"ו בהוראתם גם בלא ראי' ומכ"ש שהדבר מוכרח מפשטות המשנה (וע"ע ראי' מהא דא"ח סימן קנ"ט ס"ז דאם ניקב דלא שרי לטבול ידים והא זוחלין פסול ודוחק לומר דהנהר מעיין וצ"ל דסותם הצינור אבל הרי ע"י הנקב שמאחורי' הוי זוחלין וצ"ל דבכה"ג ל"ה זחילה ניכרת אבל בפרישה שם כתב דהצינור מושך והולך וצ"ע שלא העיר מהנ"ל ומצאתי בתשב"ץ ח"א סימן י"ז בדין מקוה שנשחתו כותלי' והמים יוצאים דרך סדקין וצריכים להוסיף תמיד מים ע"י המשכה וכ' דכשר כל שי"ב מ"ס גם בלא המשכה וכמ"ש הרשב"א דדוקא בנקב רוב הוי כזוחל אבל בנסדק או נקב מעט עד שלא יכיל המים ונוטף מעט מעט אינו בכלל זוחל דהא בפ' חומר בקדש ארעא מחלחלא ונבלעין המים ואפ"ה כשר וה"נ בזה, גם הביא התשב"ץ שם בשם רשב"א ראי' ממקוה שנמצא חסר דכל טהרות דלמפרע טמאות הא נמצא בו מ"ס אף שחסר ממדתו כשר והא הו"ל לחוש שמא נשבר למטה וזוחל דסד"א הוא א"ו דמשום טפטוף מעט שאין ניכר לעין אף שהמים הלוך וחסור ל"ה זוחל וסיים התשב"ץ שהם דברי טעם וראוים לסמוך עליהם הלכה למעשה ע"ש ובת' ח"ס סימן רי"א הביא בעצמו ראי' הנ"ל ממקוה שנמצא חסר וע' ת' מהרי"א יו"ד סימן קכ"ח שנדחק ג"כ לחפש סמוכין לד' הרשב"א ולפענד"נ פשוט דמקור ד' הרשב"א הוא ממשנה הנ"ל וכמ"ש כל שאר הראשונים הנ"ל, ובפרט שנשאר כאן תמיד מ"ס ואף דאין לטבול לכתחילה עד שיהי' זרת למעלה מהטבור הרי מדינא אפשר לטבול להשתטח על פני' וכמ"ש בסימן ר"א סימן ס"ו בהג"ה ועי' בל"ש בחי' דיני' שבסופו וע' בשו"ת אמרי אש סימן ע"ח שדיבר מזה עם הג' ח"ס ז"ל ולא הי' הדבר חמור בעיניו כ"כ, ועכ"פ כיון דאפשר בכך שוב אין פסול במה שזוחלים המים שלמעלה משיעור זה אבל כבר כ' דבנ"ד כפי הנראה זוחלים דרך הנקב שלמטה אבל הרי למטה אין ניכר כלל הזחילה כיון דאין המים מתחסרים ורק למעלה מתחסרים א"כ אפי' נימא דבכה"ג מיקרי זחילה ניכרת הרי הו"ל למעלה מהשיעור, אבל העיקר דבכה"ג לא מיקרי זחילה דומיא דמעיין כלל (ועתו"ס ב"ב דף ע"ד ב' ד"ה ארבע כו' במ"ש דכיון דאין רדופין מחמת שמתערבין באגמים אין חיותן חיות גמור כו' אבל י"ל דהיינו היכי דבעי' מים חיים דוקא אבל מ"מ מיקרי זוחלין כמעיין וגדולה מזו מצינו ברש"י זבחים כ"ה ב' ד"ה מים כו' דלגבי מי חטאת דבעי' מים חיים אפי' הקילוח שהגיע נגד אויר הכלי ה"ז כמונח ופסק חיותי' וגבי מעיין הרי למהרי"ק אפי' כבר נפסק המעין וזוחל תוך כלי מיקרי מעיין מכח החיות וכשר בזוחלין ובע"כ כמ"ש ועוד יש כמה ראיות וקצרתי), ולכן נלע"ד דיש להקל בעובדא דידי' ובפרט שהוא שעה"ד גדול, (ועי' בשו"ת שו"מ מ"ג ח"ב סימן כ"ז ובמהד"ת ח"ד סימן קע"ח שהאריך להקל אבל במח"כ אין שום יסוד לדבריו) ועי' שו"ת שם ארי' סימן ע' ע"א ע"ב ותשו' ב"ש מ"ת סימן נ"א נ"ב מ"ש בענין זה והנלענ"ד כתבתי (אז לא ראה עדיין ד' הגר"א שחולק על דינא דהרשב"א דכ' לשיטתן דס"ל בפי' הר"י שברמ"א ס"נ אבל לשיטת הרא"ש והש"ע שם דכשר בכה"ג אין ראי' להקל בזה ובתשובותיו ח"א וח"ב סימן נ"ט ובמפתחות שם כבר הביאו וע"ש שהאריך בזה וראית האשכול מחרדלית כבר הביאו הרא"ש וב"י ראי' זו.)