אור ברסלב

שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן כב

סימן כא

ב"ה ב' בא תרל"ח ג' שבט

להרב הה"ג וכו' מו"ה יחזקאל פרענקיל נ"י

רב בהוסיאטין. בדבר הדו"ד אשר בא לפניו שתבע הר' שמעון את מ' שאול עיסקא מסך י"ד מאות ר"כ ועולה קרוב לששה מאות ר"כ והרש"ק השיב שבשעה שהחזיר לו הקרן נתפשרו שלא יתבענו עוד הר"ש שום עיסקא וכי ביקש אז מר"ש שיתן לו כתב ע"ז והשיב הר"ש שבודאי יקיים דיבורו וכי הוא מפויס מאוד וא"צ שום כתב והר"ש טען כי שלא מרצונו הוכרח לקבל את הקרן לבד כי שמע מאנשים כי הרש"ק אינו בטוח וגם בן הרש"ק עצמו הגיד לו שחסר לאביו מן הקרן אשר הוא חייב לנושיו סך אלף ר"כ ולכן נהפייס אולם עתה נודע לו שיש לו לשלם וגם הי' לו אז וכי הטעוהו בזה לכן אינו רוצה לוותר בחנם ורו"מ הביא דברי מהרמ"ל שהובא בש"ך ח"מ סימן י"ב דפשרה שהבע"ד עושים בעצמם א"צ קנין מתובע לנתבע וא"כ אין להשגיח על מה שהי' בלב ר"ש כיון שבפיו אמר שהוא מרוצה ומה שטען שהטעוהו הרי בסוס"י כ"ה מבואר דדוקא בגילה דעתו כן בשעת פשר וגם מהסמ"ע סימן י"ב סקט"ו שכ' דלכן צריך קנין בפשרה שלא יאמר הדיינים הטעו אותו ומוכח דבפשרה שעושין הבע"ד עצמן אי"ל שהטעו אותו עכת"ד. והנה מ"ש דבפשרה שעושה בעצמו ל"ש לומר שהי' בטעות לכאורה נראה כדבריו בתשו' תשב"ץ ח"ב סימן ב' שהובא בשע"מ סוס"י כ"ה שהקשה בהא דמבואר שם דקנין בטעות חוזר דהא לשי' תוס' ורא"ש מחילה בטעות הוי מחילה ותי' דזה דוקא כשטועה בעצמו אבל הטעהו הדיין הוי מחילה ע"ש ואולם מדברי כל הראשונים נראה דבעלמא היכי דטועה בגוף המעשה ולא טעות בדין ל"ה מחילה ודוקא במכר דשלב"ל דניחא לי' דליקו בהימנותי' הוי מחילה וע' במהרי"ט ח"א סימן ק"ב באורך היטב בזה ובתשו' א' הבאתי מדברי רמב"ם וראב"ד פ"א מאיסורי מזבח דפליגי גבי הקדש בטעות בדין אי הוי הקדש ובתוס' ב"מ ס"ו מבואר דדין קנין בטעות ודין הקדש בטעות שוים וע' בבדה"ב סוס"י קנ"ד במ"ש ע"ד תשו' לגאון דס"ל דאם הדין הוא דין זר לאו כ"ע ד"ג והוי מחילה בטעות אפי' בטעות בדין אבל מד' הגאון וטור שם מוכח להיפוך ואכ"מ, וע' בחו"מ סימן רמ"א ס"ב בהג"ה בסופה דכ' בסתם דמחילה בטעות חוזר וע' בש"ס דב"ב מ"א דמוכח כן להדיא דגם בטעה בעצמו ל"ה מחילה וכ"מ עוד בכמה דוכתי וע' מהרשד"ם חו"מ סימן קט"ז דגם בדלא טען טענינן לי' דהי' בטעות אם נראה כן בכ"ד ובפרט די"ל דבנ"ד הו"ל ג"כ כהטעוהו אחרים שהרי הבן של נתבע הטעהו וגם אנשים אחרים ולכ"ע בטעות ל"ה מחילה, ומ"ש רו"מ מהא דבעינן גי"ד אם אמנם פשטות ל' הרמ"א נראה כדבריו אבל בשו"ת ב"א חחו"מ מ סימן ס' בהגהותיו לתשו' הרי"ף הוכיח שם דאם הזכיר רק ענין שבועה בשעת פשר אף שלא אמר בפירוש שבשביל כך מתפשר הו"ל גי"ד וא"כ ה"נ בודאי הי' דיבור מענין זה אם יש לו לרש"ק לפרוע הכל או לא והו"ל כגי"ד, ועוד דנראה דהא דבעינן גי"ד היינו רק בפשר שיש ספק זכות לזה כמו לזה ובכה"ג מיקרי פשר דיש צד ספק שמא מרויח מה בהפשר אבל היכי דאינו זוכה כלום בהפשר ומפסיד בבירור מכפי זכותו בדתה"ק בכה"ג ל"ה פשר רק מחילה ממש וכמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"ב חו"מ סימן צ"ח ובנה"מ סימן ר"ה להדיא ובנ"ד בשלמא אם הי' נותן לו קצת מהעיסקא כיון דהי' ביד נתבע לישבע שלא הרויח והי' פטור א"כ הרויח התובע מקצת ודמי לפשר אבל כיון דלא נתן לו כלום א"כ הרי לא הרויח מלוה כלום ומחל לו כל העיסקא וא"כ י"ל דבכה"ג כיון דמבואר במרדכי שהובא בסימן קע"ו סי"ב חזקה אין אדם מוחל חובו בחנם ולשי' הש"ך וט"ז שם אפי' במיגו א"נ וגם לפמ"ש השע"מ סימן ע"ה להוכיח דמהני מיגו והיכי דטען מחלת לי לכ"ע נאמן במיגו עכ"פ אבל בלא מיגו לכ"ע אינו נאמן דהוי טענה גרועה וא"כ איכא עכ"פ אומדנא דמוכח דלא מחל לו הכל רק לפי שהי' אז בדעתו שאין לו להלוה לפרוע לו ואם ל"ה מוחל לו העיסקא לא הי' פורע לו גם הקרן וא"כ בכה"ג א"צ גי"ד כלל כיון דאומדן הדעת מוכיח כן וגם י"ל דדינו כמחילה באונס וכמ"ש הרשב"א בתשו' הובא בב"י סימן י"ב דאם לא רצה לפרוע עד שימחול לו השאר ל"ה מחילה כלל, וגם בלא"ה יש לעיין כפי הלשון שכ' רי"מ שהתפשר עמו שלא יתבענו יותר י"ל דאין זה לשון מחילה כלל דנהי שהבטיח לו שלא יתבענו מ"מ גוף החיוב לא נמחל ולצי"ש חייב לשלם וא"כ שוב כיון דלא נקנה גוף החיוב לנתבע יוכל תובע לחזור ולתבעו וכיוצא בזה כ' בשו"ת מהר"ם אלשיך סימן פ' בדין אם א"ל הקונה לשותפו אם תקח חלק מה טוב ואם לאו ד' ירחם ולא אזמין אותך לדין ואח"כ הי' היזק וזה חוזר ותובעו והלה טוען שכבר מחל לו ופסק דלשון זה שלא אזמין אותך לדין ל"ה מחילה בגוף החוב וידעתי דיש לחלק בין לא אזמין אותך לדין ובין לשון לא אתבע אותך יותר ואולם יש להביא ראי' מדברי הכ"מ פ"ט מהל' שמיטה ויובל ה"ט בשם מהר"י קורקס עמ"ש הרמב"ם שם דהמלוה את חבירו והתנה עמו שלא יתבענו שביעית משמטתו אבל קבע לו זמן לי' שנים אין שביעית משמטתו וכ' הכ"מ הטעם דבקבע זמן אין שום חיוב עליו תוך הזמן אבל בהתנה שלא יתבענו החוב מוטל עליו והוא חייב לפרוע בכל עת לצי"ש ואם יתפוס המלוה משל לוה יכול ליקח אותו בחובו להכי קרי בי' לא יגוש ומבואר דלשון לא אתבעך איננה מחילה בגוף החוב, והן אמת דבתשו' מהר"ם ב"ב הישנות סימן תשי"ח מוכח להיפוך דמבואר שם בדין אם קבע זמן לחבירו שאם לא יזמינו לדין עד יום פ' שלא יזמינו עוד ועכב הזמן ופסק דאף דמחילה א"צ קנין זהו כשמוחל לו מיד מה שבידו אבל הכא שלא מחל מיד אלא שאמר אם אבוא קודם זמן פ' אזמינך ואי לא לא ובדעתו הי' לעשות כדבריו וכמו דפשרה צ"ק ה"נ מחילה כזו יעו"ש (ומזה מבואר כדעת הט"ז חו"מ סימן ר"ז סט"ז ובחיבורי שם הבאתי בשם תשו' מהר"ם ב"ב החדשות סימן של"א להיפוך ודברי מהר"ם עצמם נראים כסותרים זא"ז ואני לא ראיתי אז דברי מהר"ם ב"ב הישנות) ומבואר דס"ל דלשון לא אזמין אותך לדין הו"ל לשון מחילה ואם כי י"ל קצת דברי מהר"ם אלשיך דדוקא היכי דאמר ג"כ ד' ירחם מוכח דלא נתכוון למחול לגמרי אבל עכ"פ מד' רמב"ם וכ"מ הנ"ל מוכח להיפוך ואולי י"ל דכיון דאמר לשון הלואה שהלוה לו ע"מ שלא יתבעהו איכא אומדנא דלא מחל לגמרי דאל"כ הו"ל ליתן בלשון מתנה ולא בלשון הלואה אבל בעלמא י"ל דאם אמר לא אתבעך הו"ל לשון מחילה ועדיין צ"ע, וע' בנה"מ סימן ר"ט סק"ו שחידש דהא דמחילה אצ"ק דוקא בלשון מחילה אבל היכי דאמר לשון סילוק כגון דו"ד אין לי עליך צריך קנין ואני בחיבורי הוכחתי מד' מהרי"ט להיפוך ולפמ"ש הדבר צ"ע לדינא.

ונחזור לעניננו דאם כפי הענין המו"מ ודברי הבע"ד שעברו ביניהם קודם הפשר נראה דמה שמחל לו הי' יען שהלוה טען שאין לו לשלם ובפרט אם לא רצה ליתן לו הקרן ואשתמוטי אשתמיט עד שמחל לו העיסקא ונתברר עתה שהי' לו גם בשעה ההוא י"ל דהו"ל מחילה בטעות או מחילה באונס ול"ה מחילה ואף דמבואר בסמ"ע סימן רמ"א סק"י במ"ש מהטור סוס"י קנ"ד דבעינן שיהי' הוכחה הרי לפמ"ש אם הי' ענין המחילה באופן זה שפיר איכא הוכחה ומהגם דבתשו' שע"א סימן קל"א השיג בהמ"ח על הסמ"ע דהב"י בבד"ה שם חולק על הטור אך בשו"ת ז"י סימן ד' תי' ד' הסמ"ע דהבדה"ב חולק רק דס"ל דהתם הוי מוכחא מלתא אבל היכי דלא מוכחא לכ"ע ע ל"ה מחב"ט וע' פ"ת שם שמביאו ועכ"פ הכל תלוי כפי הענין ועי' בשו"ת גו"ר הספרדי חחו"מ כלל ג' סימן מ"ו שהביא שם ד' תשו' דרכי נועם ח"מ סימן ג' שהעלה דאם יש הוכחה שמחל מתוך כעס וכדומה ל"ה מחילה (וע' חו"מ סוס"י של"ג ותו"ח סנהדרין ק"י וח"ס חו"מ סימן ק"ל) והוא האריך להוכיח דבכל מחילה בסתם בעינן שיהי' הוכחה שהי' ברצון הטוב וכל זמן שאין לנו הוכחה תלינן דהי' באונס ול"ה מחילה יעו"ש וא"כ לפי דבריו בנ"ד בודאי ל"ה מחילה.

גם יש לחקור בנ"ד אם החזיר לו כתב העיסקא דאם לא החזירו לו י"ל דתליא בפלוגתת פוסקים אי בתפס שטרא מהני מחילה בלא קנין אך מלבד דהוי ספיקא דדינא והמוחזק י"ל קים לי הנה לפמ"ש בשו"ת באר יצחק חא"ע סימן ט"ז דדוקא בשטר גמור דהוי כגבוי בזה ס"ל לקצת פ' דל"מ מחילה וכמ"ש בכנה"ג הובא בקצה"ח סימן י"ב אבל כתי' דל"ה כגבוי כדאי' בגיטין ל"ח דבשטר שא"ב אחריות נכסים לכ"ע ל"ה כגבוי ולכן בכת"י שאינו גובה ממשעבדי מהני מחילה לכ"ע דל"ה כגבוי והובא בפ"ת סימן רמ"א ובזה נראה דגם בטראטען שבזה"ז דידוע דבדד"מ אינו גובה ממשועבדים שנמכרו כבר שוב ל"ה כגבוי ואף דבט"ז אה"ע סימן נ"ג מבואר דבממרני לכ"ע הוי כגבוי כבר כ' בשו"ת ב"א חחו"מ סימן ל' בשם הג' מליסא וגם הוא הסכים עמו דטראטען שלנו שצריך לעשות עליהם זיר"ע אינם דומים לממרני כלל יעו"ש א"כ שוב מהני מחילה לכ"ע אף שלא החזיר לו השטר.

ואמנם באם לא הי' באמת להלוה בשעת פשר ואח"כ השיגה ידו לכ"ע הוי מחילה וכמ"ש בשו"ת זכרון יוסף סימן ד' דלא אמרינן דהוי מחב"ט למפרע אך באם שלא רצה ליתן לו הקרן עד שימחול העיסקא הוי מחילה באונס וכמש"ל.

ומ"ש רו"מ דבנ"ד דמי לתלוהו וזבין כבר הבאתי מד' מהרי"ט ונה"מ סימן ר"ה דבכה"ג שלא הי' מסופק בדין אם יתחייב להפסיד בבירור מכפי זכותו בדתה"ק ולא הרויח כלום בהפשר הו"ל מחילה ממש, וגם מ"ש שטען שנתיירא מהברחה הרי לפ"ז הוי מחילה באונס, (א"ה מ"ש בענין לשון מחילה ובסתירת ד', מר"מ ב"ב והביא ד' הנתה"מ דרק לשון מחילה מועיל, הנה באמת בת' מהרמב"ב סימן תל"ה הביא בע"ש על חו"מ סימן ע"ג כתב ג"כ כד' הנתה"מ וז"ל דאם אמר לא אתבעך כיון דל"א לו מחול לך או הפטר או א' מלשון מחילה אין זה אלא פטומי מילי וכו' דמה שאמר לא אתבעך אין כאן מחילת ממון וכו' עכ"ד, ומ"ש בירו' סוף שביעית המלוה את חבירו ע"מ שלא לתבעו השביעית משמטתו הביא בשם ר"ח א"ז סל"ט דהירו' מיירי שנתן ת"כ או נדר שלא לתבעו ע"ש וגם בש"ס כתובות ק"ח ע"א הב"ע שלוה ע"מ שלא לפרוע וכו', כסיפיא מי ל"ל מוכח דל"ה מחילה וא"כ שוב יסתרו ד' מהרמב"ב וע"כ הנלענ"ד בזה דלכאורה ד' הנתה"מ נסתרו ממקורו שבתוס' סנהדרין ו' ד"ה צריכה שהביאו ראי' לדבריהם דמחילה אצ"ק מהא דהמחהו ומכתובות דשהתה כ"ה שנים ולא תבעה כתובתה מחלה הרי דאפי' שתיקה הוי מחילה ומכש"כ באמר בפיו אפי' שלא בלשון מחילה דמהני ובאמת ד"ז במחלוקת שנוי' אי מחילה בלב מהני דדעת המהרש"ל דמהני וראיתי מהא דכתובה אבל הנמק"י ב"ב פי"נ כתב דמקולי כתובה הוא וגם ברשב"ם שם כ"כ וכ"כ בש"ך סימן פ"א סק"ט אלא דבהגהות א"ב שם הביא מהמרדכי וט"ז אה"ע סוסימן ק"ו דל"מ כן וע' קצה"ח ונתה"מ ופ"ה סימן י"ב ולכאורה נראה כד' הנמק"י דרק בכתובה הקילו דאל"כ תיקשי לשי' הרבינו ישעי' ודעימי' דבתפס שטרא ל"מ מחילה ולפמ"ש הב"ח דטעם הר"י משום דס"ל דשטר העומד לגבות כגבוי דמי ואף דהש"ך תמה עליו כבר כתבו האחרונים ליישבו וע' בקצה"ח שם וא"כ לפמ"ש התוס' בסוטה כ"ה ע"ב דבכתובה ל"א כגבוי ניחא אבל י"ל דאחר מיתת הבעל דל"ה עוד ספק הוי כגבוי, ושו"ר בחמ"ח וב"ש אה"ע סימן ק"ה ס"ה שהביאו ראי' מהא דמבואר שם דמוחלת כתובתה אצ"ק דגם בנקט שטרא מהני מחילה אבל צ"ע דהב"ש סותר א"ע למ"ש בסימן ק"א סק"ז גבי שהתה כ"ה שנים דכתובה עדיפי דגם למ"ד דמהני מחילה בנקט שטרא בכתובה לא וצ"ל דהוא משום דלא מחלה בפירוש רק שתקה ולכן מדלא החזירה הכתובה מוכח דשתיקתה ל"ה משום שמחלה אבל היכי דמחלה בפירוש כהא דסימן ק"ה אין חילוק בין כתובה לשאר שטר אבל נראה דהעיקר תלי' כפי שנראה באומד הדעת אם באמת כוונתו הי' למחילה בלב שלם ומעתה היכי דאמר בלשון מחילה זה מוכח דלמחילה נתכוון זולת כשהי' דרך שחוק וכדומה כאה"ע סימן ק"ה שם משא"כ היכי שלא אמר בלשון מחילה תליא לפי הענין הנראה אם למחילה גמורה נתכוון או לא וכ"מ במהרי"ט חחו"מ סימן מ"ה וסימן קי"ב דהיכי דאיכא אומדנא דמוכח שמחל לו גם בלב מהני, הובא בשע"מ רס"י ס"ח ובד"ג וע' בהגהות דו"פ לסימן י"ב והטעם דמהני מחילה בכל לשון דבשלמא אם מחילה מהני בתורת הקנאה הי' צריך להיות בלשון המועיל אבל הרי מחילה היא מתורת סילוק כדמוכח מתוס' קידושין י"ט ע"א ד"ה אומר ומה"ט א"צ קנין דבשלמא ליתן צריך קנין משא"כ להסתלק באמירה לבד נשאר זכותו להאחר וכמו שחילקו האחרונים בהא דמהרמ"ל דפשרה שעושין בע"ד בעצמן א"צ קנין דה"ד מתובע לנתבע דמהני בתורת מחילה משא"כ מנתבע לתובע צ"ק וכמ"ש בנתה"מ שם ובעירובין ע"א גבי בישול רשות דאיסתלוקי רשותא היא ושרי בשבת וע' מג"א סוס"י ש"ו וסימן י"ג לענין מתנה בשבת ובזה י"ל הטעם דל"מ מחילה במה שהוא בעין כמ"ש בסימן רמ"א דבזה ל"מ סילוק דכל היכי דאיתא ברשות דמרא קמא איתא ולצאת מרשותו לרשות חבירו צריך קנין המועיל וכמ"ש ברמ"א סימן קפ"ט ומג"א סימן רמ"ה סק"ז (וצ"ע בב"ב קס"ט ע"א יעו"ש ואנן קיי"ל כחכמים שם וכמ"ש הרא"ש בחו"מ סימן רמ"ג ורמ"ה וע' מבי"ט ח"א סימן שי"ד ובמשפ"ש הביא המחבר ע"ז מת' הרא"ש ע"ש אלא דהריטב"א בקידושין ט"ו ס"ל דמחילה הוי הקנאה הובא בד"ג וי"ל דמטעם זה ס"ל דמחילה בלב ל"מ כמ"ש בב"מ ל"ד וגם ברמב"ם פ"י ממכירה מבואר דמחילה הוי מתנה ואם הוי הקנאה שוב י"ל דבעי' לשון מחילה דוקא אבל מפשטות הפוסקים ל"נ כן וכ"מ במהרי"ט שהביא המחבר בספרו משפ"ש סימן ר"ט, ולפי"ז לא יסתרו פסקי ת' מהרמב"ב דהתשובה הי' לפי ענין השאלה שהי' מורה אם כוונתו הי' באמת למחילה או לא.

והא דירו' ורמב"ם ה' שמיטה כיון דבתחלת ההלואה א"ל כן עכ"ח דרך תנאי הי' בדבר שהוא א"ר לתבעו אבל מעצמו יחויב לשלם לו וכהא דכתובות ק"ח ונדרים ל"ג ע"ב יעו"ש ברש"י ור"ן ולפי"ד הנוב"ק סימן ל"א גם בנשבע לו שלא יתבענו יכול למכור החוב לאחר והאחר יתבענו וע' בהגרע"א לחו"מ סימן רמ"א שהביא מת' מבי"ט דל' מחילת תביעה אפי' על חוב ושיעבוד לא יועיל כיון דאינו מוחל החוב והשיעבוד רק התביעה ולכאורה גם מש"ס כתובות פ"ג וכריתות כ"ד משמע דדין ודברים וכן כל הלשונות ל"מ אבל שם מיירי בשדה דבבעין ל"מ מחילה וע' רמב"ם פ"ז מעירוכין הט"ו ובהראב"ד ובה' מלוה פי"ט ה"ח ובהשגות שם וע' בצ"פ דס"ל להר"מ דדין ודברים ל"ה קנין רק סילוק בעלמא ול"ש ע"ז מה מכר ראשון לשני וכו' ושזהו כוונת הירו' כתובות פ"ט ה"א כל גרמי אמרה וכו' ועכ"ח דדו"ד ל"ה גדר מחילה רק שלא יוכל לתבעו ומ"מ השיעבוד מוטל עליו והביא הירו' דשמיטה הנ"ל ע"ש (וד' הנו"ב צע"ק ממהר"ח א"ז הנ"ל וע' ש"ך סימן רל"ב סק"ב).

וגם י"ל לפי"ד הט"ז סס"י ק"ו מהמרדכי דבדבר שהוא ברור שחייב לו מהני אפי' השתיקה כמחילה, וגם י"ל להיפוך דמחילת שיעבוד קיל וכמ"ש הב"י סימן קי"ח בשם ת' הרא"ש וע' ב"ש אה"ע סימן כ"ח סק"ל.

ומה שדן מצד דל"ה כגבוי בל"ז העסקא אינו מוכח בשטר דמי יימר שהרויח ובס' ל"א כגבוי כתוס' סוטה ובכנה"ג לסימן פ"ב כללי מיגו ומ"ש מצד מחילה בטעות כ"מ בסימן רמ"א בשם מהרי"ק וע' פת"ש סימן קע"ו שהביא ג"כ ד' המהר"ם אלשי"ך וע"ש והגאון המחבר גם כשחיבר ס' משפ"ש לא הי' לפניו החו"מ עם הפת"ש ולכן בכמ"ק הביא ד' הפוסקים שכבר מובאים בס' פ"ת.

ומ"ש מדין מחילה בטעות כ"מ גם ברשב"א שהביא בהגרע"א לחו"מ סימן י"ב דבסבור שאין לו בידו ונמצא שיש בידו מחילתו בטילה אא"כ כתב מרצונו יודע אני שיש בידך יותר וכו' ע"ש ות' זכר"י שהביא כן הובא ג"כ בפ"ת סימן רמ"א).

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה