שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כא
להנ"ל. ומה ששאל בדין שתבע מוהר"ש את ר"צ איך שמזג בלא רשותו י"ש כמה שנים ופסק חיותי' וצועק לשעבר שהפסיד מחייתו שהוא משלם שכר הראנדע ור"צ מוזג בחנם ומבקש להבא, ור"צ טען באשר שכבר קבל עליו בערכאות וקנסו פ"א את ר"צ ליתן קנס שלשים רו"כ למקום הערכאות כנהוג והוא עשה רעקורז ללבוב ופעם ב' יצא זכאי יען שלא הי' לר"ש עדים כראוי ושוב אינו מחויב לירד עמו לדין והר"ש טען שהוא בעצמו לא קבל עלי' בעש"ג רק האדון קבל עליו אלא ששלח אותו בעת בוא הקאמיסיאן ומה שזכה ר"צ בפעם ב' הי' ע"י שוחדים וע"ז כ' רו"מ דאף דמבואר בסימן כ"ו דהא תבעו תחלה בערכאות ונתחייב תובע שוב אין נזקקים לו בד"י הרי בנ"ד לא תבעו גרם ההיזק דזה שייך למקום המשפט (הנקרא געריכט) והוא להבעצירקס אמט (הנקרא פאליטיש) והם דנים רק דיני קנסות וגם בזה אטו פסקו הם לזכות את הר"צ שמותר לו למזוג הרי אדרבא קנסוהו רק לפי שלא הי"ל עדים לברר נפטר הר"צ מהקנס וא"כ שפיר יוכל לתבוע גרם היזקו ובפרט שהרי תובעו עוד איזו טו"ת שהשאילו כלי כסף והלוה לו מעות מזומן וחובות מי"ש ואטו כיון שהלך בערכאות על טענה א' שוב לא יטעון שום תביעה אחרת ולכן פסק שמחויבים להזדקק לו על כל טו"ת עכ"ד, הנה יפה דן ויפה הורה, ואני מוסיף דהא בגוף הדין דסימן כ"ו הנ"ל האריך התומים לפקפק מאוד והניחו בצ"ע וסיים דגם לפ"ד הרמ"א דוקא אם יצא חייב בדין צדק ע"פ הנימוסים אשר חקק המלך אבל אם עוותו הדין ע"פ שחדים לכ"ע נזקקים לו ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד הרי הלה טען שהי' ע"פ שחדים ומהגם שהרי לא תבעו במקום המשפט רק ד"ק וכמ"ש רו"מ אך לכאורה יוכל זה לתבוע הסך קנס אשר הפסידו והוצאות ואף דדמ"ד י"ל דהיינו בחיוב ממון ולא בקנס ותדע דהא מבואר בסנהדרין דף נ"ו דקנסות אינם בכלל דינים שב"נ מצוה עליהם וא"כ י"ל דל"א בזה דד"ד ולא מבעיא אי נימא כשי' הב"ש באה"ע רס"י כ"ח דהא דדמ"ד הוי רק מדרבנן פשי' די"ל דהבו דלא לוסיף עלה וכמ"ש בשו"ת מהרי"ן ל"ב ח"ג סימן ק"י דהא דדמ"ד חידוש הוא והבו דלא לוסיף וגם לשי' האב"מ סימן כ"ח סק"ב שם דס"ל דהוי מה"ת מ"מ י"ל דהיינו משום דב"נ מצוים על הדינים אבל בקנסות שאינם בכלל דינים לכ"ע ל"א בזה דדמ"ד, אבל מצאתי בתשו' מבי"ט ח"ב שאלות השניות סימן קנ"ח שכ' בפשי' דגם הקנס הוי בכלל דדמ"ד וגם בשו"ת ח"צ סימן ע"ב מבואר בפשי' דאם הקנס יש לו קצבה הוי בכלל דדמ"ד ובנ"ד כמדומה שאין לו קצבה ידועה והכל לפי ראות עיני השופט א"כ פשי' דל"א בזה דדמ"ד וע' בב"י חו"מ סוס"י קכ"ח בשם מ"כ כ דמה שפוסקים בנימוסיהם דאם צד א' אינו בא להשיב בזמנו לצד שכנגדו אזי שכנגדו זוכה בדין ונוצח נגדו וזה שלא בא אבד כל זכותו (הנקרא קאנטראמאץ בלשונם) אין זה דינא אלא גזילה ולא אמרי' בזה דדמ"ד והמ"כ הנ"ל הוא תשו' מהרי"ל ורמז אליו הש"ך שם סק"ו בקיצור יעו"ש, ומבואר דגבי קנסא ל"ה דדמ"ד, ואף דבנ"ד כפי דברי ר"ש הלך רק בשליחות השר הרי אין שליחות לעכו"ם והשליח חייב ובפרט דבודאי לא תבע השר בעצמו רק בשליחות הרינדאר כי הוא נוגע רק להיזק הרינדאר כידוע ובערמא נעשה מה שנקרא על שם השר וא"כ כיון דהרינדאר בעצמו הלך הוי כל המעשה ע"י הישראל ולכן לענ"ד יוכל זה לתבוע ממנו הקנס והוצאות, ואמנם מה שגרם לו היזק בהמזיגה יוכל ר"ש לתבוע מר"צ וכבר כתבתי בחיבורי לחו"מ בקונטרס ת"ע לסימן רל"ז אות י"ב דאף די"ל דהוי רק מבטל כיסו ש"ח מ"מ היכי דזה נהנה לכ"ע חייב גם במבטל כיסו והבאתי שם דברי הנימוק"י ב"ק וגם מדברי הט"ז יו"ד סימן כ"ח סק"ח מוכח כן וע' בב"מ אה"ע סימן צ"ג ג"כ בזה ואח"כ שמתי אל לבי מדברי המג"א סימן רמ"ד ד סקי"ח דמוכח דהיזק אוראנדע הוי הפסד ממש ולא מניעת הריוח בלבד, ויש לעיין קצת כיון דהרינדאר הוי רק בא מכח עכו"ם ולגריעותא כעכו"ם דייני' לי' א"כ י"ל דכיון דבדד"מ א"א לחייב את המוזג שלא ברשות רק מה שיכולים לברר בעדים א"כ אולי גם בדינינו יש לשפוט כן אך לענ"ד מסברא כיון דגם בדיניהם חייב לשלם רק בלא בירור א"א לחייב שבועה כי אינו נאמן אצלם אבל עכ"פ הוי גזל גם בדיניהם שפיר מהראוי לדון לפי דינינו כיון דחיובא באמת רמי עלי' וכלפי שמיא גליא ואצלינו הוא נאמן בשבועה יש לדונו כדינינו ועדיין צ"ע למעשה, ועכ"פ שאר תביעות בודאי יוכל לתבעו לכ"ע וגם עכ"פ נזקקין לו גם על טענת גרם היזק הראנדע וכמ"ש רו"מ.