שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן כ
ב"ה ה' משפטים תרל"ח. להרב מו"ה יעקב שמשון הלוי העליר
אבד"ק בוזנאב: ברגע זו הגיעני מכתבו וע"ד הדו"ד שבא לפניו בבני כפר א' שלא הי"ל מקום להתפלל והקדיש א' מהם ב' חדרים בביתו לביהכ"נ קבוע עד אשר יבנו ביהכ"נ ונתרצו כל בני הכפר לזה וברבות הימים קבצו על יד הנדרים ונדבות וכדומה והתחילו לכתוב להם ס"ת ובאמצע הכתיבה נעשה ביניהם פירוד לבבות ונתפרדו מחצה מהם והלכו להתפלל במק"א ונשארו היריעות הכתובים מונחים בקרן זויות זמן רב עד אשר חזרו הצד הא' ולוו מעות וגמרו הס"ת ועתה תובעי' צד ב' שיצאו משם שיתנו להם חלקם בהס"ת אם שישתמשו בהס"ת זמנים מחולפים פעם במקום זה ופעם במקום ב' או שיתנו להם חלקם במעות וכי חלק נדבותיהם עלה יותר משל צד א' כי הם בעלי כיסים והצד א' טוענים שכבר החזיק בזה שיתפללו בביתו ואם הם מסרבים ויוצאים אין רצונם ליתן להם שום חלק בס"ת למקום אחר עכת"ד.
והנה לענין יציאתם משם כבר הביא רו"מ מסימן קנ"ג סי"ז ומג"א סקמ"א בשם ראב"ח דאף דאין לשנותו מ"מ יש רשות למקצתן לצאת למק"א כיון שגם בביתו מתפללים קצת ומד' מג"א סוס"י קנ"ד מבואר דדוקא באין מקום א' מכילן אבל אם מכילה אותם אסורים ליפרד אבל האחרונים כ' בשם רדב"ז דבמקום מחלוקה אין להכריחם להתפלל יחד עכ"ד והנה ד' הרדב"ז הם בח"ג סימן תע"ב ושם נאמר בדין קצת אנשים שרוצים ליפרד מקהל שלהם להתפלל במק"א וכבר החזיקו הם ואבותיהם להתפלל בקהל זה והשיב דרבים שיש להם איבה זע"ז אין תפלתם רצוי' וכשם שאמרו א"א לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ כן א"א מתפלל וכו' ואמרו בספרי החכמה דבהיות האדם מתכוין אל רבו ונותן אליו לבו תתקשר נפשו בנפשו ויחול מהשפע עליו וזהו סוד עיבור וכן בתפלה אם יביט האדם אל אוהביו או למי שדעתו נוחה הימנו תתעורר נפשו להכונה השלימה וההפך הפך ואף דברוב עם הדרת מלך אם אין לבם שוה זע"ז אין קילוסן עולה יפה וכו' הא למדת שהיחיד יכול לילך להתפלל במק"א אפי' הי' אביו רגיל להתפלל כאן ואמנם אם הסכימו הקהל מפני תקנת ענינם שלא יצא שום א' מהם להתפלל במק"א הכל כפי הסכמתם דרשאים בה"ע להסיע כו' אבל בלא הסכמה מותר להם להפרד, ואל תטעה בדברי לומר שהחלוקה טובה ח"ו דודאי צריך להשתדל שיהי' לב א' לאביהם שבשמים ואם א"א אלא מתקוטטי' תמיד והם במחלוקת אזי טוב לדחות הרע במיעוטו וע"ש שהעלה דאותם שעשו ההסכמה אינם רשאים לדון שהם נוגעים בדבר דניחא להו שיה' רבים בבה"כ שלהם (ועי' בחו"מ סוס"י ל"ז ותשו' רמ"א סימן נ"ב ושב יעקב סימן ד' וח"צ סימן קל"א שפסקו דבזה"ז דנים בדייני אותה העיר אף דהוו נוגעים בכל ענייני הקהל ועי"ש) עכת"ד ומבואר דגם בדאיכא מחלוקת מחויבים להתאמץ כפי האפשר לעשות שלום ורע רע יאמר עליהם אלא דיש לבחור הרע במיעוטו בדא"א בענין אחר, וע' בשו"ת ח"ס חא"ח סימן ר"ג במ"ש בשם כנה"ג ולא הביא ד' רדב"ז הנ"ל, אבל מדברי הח"צ סימן ל"ח מבואר דבלא הסכמה רשות ביד קצתן ליפרד ולילך למק"א יעו"ש וימצא כדברי, וכן מצאתי בתשו' מהרשד"ם חא"ח סימן ל"ו שכ' דפשוט יותר מביעתא בכותחא שאין כח לשום קהל למחות ביד יחידים שלא ילך להתפלל במק"א אשר לבם חפץ בו וכמ"ש א"א לומד תורה אלא כו' ומכ"ש להתפלל בכוונה ולעבוד את ד' יעו"ש אך דהתם מיירי שהיחיד טען שיש כאן דברים המבטלים כונתו ומצר עצמו ואין דעתו מיושבת עליו, אבל כיון שהדבר תלוי בלבו ש"א אין בידינו למחות בידו וכל א' יאמר שמכוין לש"ש כמובן, ומהגם שהרי מד' הריב"ש שהביא מג"א מבואר דיכולי' להפרד ובאמת מ"ש מג"א בשם ריב"ש סימן רל"א הוא ט"ס וצ"ל שלא וע' ברמ"א חו"מ סימן קס"ב שמביאו ג"כ ומבואר בריב"ש שם דאפי' אם הקהל המוחי' נותנים טעם לדבריהם שלא תחרב הביהכ"נ עושים תקנה לקיים שניהם ומבואר דאף שביהכ"נ הא' מכילה אותם וע"י הקטנה תחרב הגדולה אפי"ה התיר להיפרד ויתקיימו שניהם והרא"ם חולק ע"ז וכיון דיש ב' דיעות עכ"פ אין בידינו למחות בידם כיון שלא הי' בזה הסכמה שלא להפרד ועי' תשו' מהרי"א חא"ח סימן כ"ז ובפרט בנ"ד שכבר נתפרדו ושתקו צד א' וע' בשע"ת רס"י ק"נ שהביא ג"כ מהריב"ש וצ"ע שלא הזכיר כלל מד' מג"א סימן קנ"ד הנ"ל ועפמ"ג סוס"י קנ"ב באש"א שם.
ואמנם בנ"ד אין נ"מ בכ"ז דעיקר הדין לא על החלוקה ויציאה רק אם יוכלו לתבוע חלק מהס"ת והנה בדבר זה כבר נשאלתי מק' זבאריב זה איזו שנים בנדון כזה והשבתי בפשי' דאין הנשארים צריכים ליתן להיוצאים כלום והבאתי ראי' מהא דסוס"י קנ"ד בבני כרך שקנו ס ת והתנו שאם יצא א' מהם יחזירו לו חלקו כו' ובט"ז שם סקי"ב ביאר דבלא תנאי הי' נשאר הס"ת לנשארים וא"צ ליתן לזה שהולך כלום דהא קנו אותה אדעתא שתשאר פה וממילא הוי הס"ת לנשארים אלא שהתנאי גורם שיתנו לו דמים והם אומרים אייתי ראי' כמה מגיע לך ושקול יעוש"ה, וע"ע בט"ז ח"מ סוס"י קע"ו סעי' מ"ח ומבואר דבלא שום תנאי א"צ ליתן שום חלק בס"ת ולא מעות וא"כ מה לי אם יחיד יוצא או כמה יחידים כיון דקנו אדעתא שתשאר כאן ואפי' אם רובן אומרים שלא כדין הרי אמרו במשנה פ"ד דפאה אפי' צ"ט אומרי' לבוז וא' אומר לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה וה"נ בזה, וכן מצאתי בתשו' מהרשד"ם סוס"י ל"ו הנ"ל שהביא בשם תשו' הרא"ם דאין לנפרדים מן הקהל ליקח מחפצי הקהל שהוקדשו שם וכבר זכו בהם באותו ביהכ"נ ואין בידם ליקח לביהכ"נ אחר יעו"ש ונידון המבי"ט שהביא מג"א שם מבואר למעיין שנפרדו זמ"ז ברצון הטוב ע"י אונס וסיבה שאירע ובכה"ג כ' שיחלקו ביניהם ומשא"כ בזה, ואחר כמה שנים בא לידי פת"ש חו"מ שנדפס מחדש ומצאתי בסימן קס"ב בשם ת' באר יצחק חא"ח סימן כ"ד שפסק ג"כ דגם אם נפרדים ע"י פירוד לבבות אין בידם לתבוע חלקם כלל מכמה טעמים יעו"ש אבל התם מיירי בנשארו רובן וכן י"ל בהא דסס"י קנ"ד הנ"ל אבל מד' מהרשד"ם הנ"ל נראה דאין חילוק בזה.
אבל מ"ש רו"מ דכיון דנעשו שותפין עד שיגמרו הס"ת לא הי' ביד צד ב' לסלק א"ע באמצע הזמן כמ"ש בחו"מ סימן קע"ו סט"ו וא"כ כיון שעברו ע"ז הי' ביד הראשונים לסלקם מהשותפות וא"כ לא הי' היריעות הראשונים שוים כלום אלמלא גמרו צד א' הס"ת והל"ל כהפסידו בעצמם מה שכתבו מקודם וצד א' הצילו לעצמם הוא תמוה דגם אי לא גמרו שאר הס"ת בודאי הי' יריעות הראשונים שוים איזו סך למכירה ושייך לכל א' חלקו וגם מ"ש דהוזל עתה הרבה מ"מ עכ"פ יש להם חלק כפי שהוזל, וגם מ"ש דכיון דנתקבץ נו"נ לאחדים מסתמא בעלי כיסים נתנו מקודם נדבותיהם והם שלמו מן הנו"נ גם להש"ץ ושאר הוצאות ומן הנשאר עשו ס"ת ואף דבחו"מ סימן רצ"ב במעות מעורבין החסרון לפי כולם היינו בהי' כל הסך ת"י הגזבר אבל כאן שהי' חלקם לבד בתחלה בידו א"כ משלהם עשו שאר הוצאות ומהמעות של העניים הנגבה לבסוף נעשה הס"ת ואין להם שום חלק בהס"ת, הוא תמוה דא"א להוציא מחזקת מ"ק ע"י ספק כזה ולפעמי' בעלי כיסים משמיטים יותר מעניים וגם נראה דאם מתחלה שלמו משלהם להש"ץ כיון דהי' מוטל על כולם הו"ל רק כנתנו בהקפה משלהם וכששילמו האחרים הו"ל כפרעו להם והוי הס"ת של כולם יחד ואטו בשותפין אם יתן א' מעותיו תחלה לכיס שותפות ויקנה סחורה ואח"כ יתן הב' ויקנה סחורה אחרת יוכל אח"כ כל א' לומר זו כולה שלי אתמהה, וע' בט"ז או"ח סוס"י שצ"ה במ"ש לענין גביית הקמח והעירוב ראי' מתמידין שהי' המותר לקיץ המזבח אבל התם מיירי ג"כ בנתערבו כולם יחד תחלה וע' תוס' וח"י ד"ה חזר ובתשו' ח"ס חיו"ד סימן רל"ז באמצע התשו' וצ"ע שלא הביא מהט"ז הנ"ל, וע' תוס' פסחים צ': ד"ה עד שיכלו כו' במ"ש דגבי מעות ל"ש ברירה דאנן סהדי שנתערבו אבל צ"ע שלא הביאו מהש"ס עירובין ל"ז דפריך קושי' זו וע' תשו' מהרי"א או"ח סימן ע', ועכ"פ לדינא יפה כוון רו"מ דא"צ ליתן להיוצאים כלום, שוב מצאתי בשו"ת אבקת רוכל סימן קכ"ב תשו' רי"ן צייאת וב"י ומבי"ט בנדון שרצו יחידים להפרד מביהכ"נ ותבעו חלק בכלי קודש והוכיח ג"כ מהא דסימן קנ"ד הנ"ל דבלא תנאי א"י לתבוע והביאו ג"כ תשו' רא"מ סימן נ"ג דהכלים ישארו בביהכ"נ שקנו יחד ורוב הקהל נשאר שם ואפילו יצאו כולם וקנו להם ביהכ"נ אחר תמורת הראשון כיון שנשארו רובן אין ביד הנפרדים לתבוע שום חלק ע"ש ומשמע ג"כ דדוקא בנשארו רובן, (ועמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"ג סימן קס"ח).