אור ברסלב

שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן יט

סימן יח

להרב החריף מו"ה ברוך רייטלער נ"י

מק' בוזנאב הנ"ל. מכתבו הגיעני ובדבר הס"ת מבני הכפר שתובעי' היוצאי' את חלקם כבר השבתי להרב דקהלתכם כי לענ"ד אין הנשארי' צריכי' ליתן כולם להיוצאים והבאתי מתשו' מהרשד"ם חא"ח סימן ל"ו אחר שהעלה שם דאין ביד הקהל למחות ליחידים לצאת משם יען כי אין המקום טוב לפניהם לכוון בתפלתם כ' וז"ל וגם מה ששאל מה שנמצא מכלי הקודש בסתם נראה בעיני דבהא ודאי אין כח לר' להוציא ההקדשות ההם מאותו ב"ה להוליכם לב"ה אחר כיון שכבר זכו בהם באותו ב"ה כו' גם שהרא"מ כ' בתשובותיו שאין לנפרדים מן הקהל ליקח מחפצי הקהל שהוקדשו שם כו' ונראה בעיני שהדין דין אמת שכל ההקדשות זכו בהם כו' ואין כח ביד הנפרדים ליקח לא כולם ולא מקצתם עכ"ל, ונראה מזה כי אין חילוק בין אם הנפרדים הם רבים או מיעוט (אבל מתשו' אבקת רוכל הנ"ל מוכח דדוקא בנשארו רובן וצ"ע), ובפרט כפי מ"ש רו"מ כי בתחלת הענין הכריז הבעה"ב שהוא מקדיש הבית שלא יקחו משם הס"ת עד שיבנו להם קלויז הרי גבי שותפי' קיי"ל דשתיקה כהסכמה כמ"ש בחיבורי סימן קע"ו סעי' י' בשם כמה אחרונים וגם להסמ"ע שם דחולק ע"ז היינו היכא דשתק אחר שכבר נגמר המעשה וכמבואר למעיין שם אבל בנ"ד לכ"ע שתיקה כהסכמה וא"כ אין בידם לתבוע חלקם וגם אין חיוב על הנשארי' לשלם כלום, וע' בש"ך סימן קע"ו סקנ"א דמוכח דס"ל דגבי עניני שותפות אין לחלק בין רוב למיעוט ואין זה דומה להא דסימן קס"ג וכמה דוכתי כיון דאדעתא דהכי נכנסו שיושאר הס"ת כאן אין בידם לשנות והוו השותפי' שנשתתפו לזמן דאין בידם לחלוק א"ע תו"ז וגם לענין גא"א לשי' ר"י הלוי וסייעתו שהובא בש"ך רס"י קע"א ל"ש לומר כן בשותפין שנשתתפו לדעתן וע' תשו' מהרשד"ם יו"ד סימן קפ"ב שהאריך בדין אנשי ק' סולסיליא שהי' כמה שני' בבית א' ואח"כ נפרדו כת א' ובנו ב"ה לעצמן ואח"כ תבעו להנשארי' שיתנו להם חלק בב"ה וספרים וכלי קודש והביא ד' הפוסקים הנ"ל הסוברים דאין בשותפים דין גא"א כי אדעתא דהכי נשתתפו וגם הסוברי' דיש בזה דין גא"א מודו בנ"ד דהא קיי"ל מערבין בבית ישן מפני ד"ש ובתשו' מהרי"ק מבואר דאפי' יש טעם לשנות אין לשנות מקום ב"ה ממקומו א"כ יאמרו הנשארים איך תאמרו גא"א הרי אין אתם יכולים לומר לנו לשנות מקום מקדש אבותינו וגם לא יוכלו לומר עצי ואבני אני נוטל כיון שהם הולכים מעצמן ואם רוצים לישב עמהם הרשות בידם ולכן אין להנפרדים שום טענה על הנשארים עכ"ד שם וא"כ ה"נ בנ"ד וע' תשו' פרח מט"א ח"א סימן מ"ט שפסק ג"כ דהמעכבים י"ל קים לי כר"י הלוי דאין בשותפי' דין גא"א, ודברי המבי"ט שהביא מג"א סוס"י קנ"ד אין להם ענין לכאן דהתם מיירי שהוצרכו להפרד ע"י סיבה ואונס אשר הרס ולא חמל וב' הכתות נתחלקו והלכו שניהם כל א' למק"א ומשא"כ בנ"ד, ואמנם באשל אברהם הנדפס בגליון הש"ע סימן קנ"ג הביא בשם תשו' מ"ג דכשמיעוט הקהל תובעים חלקם בחפצי קודש ורצו לפרוש מהקהל חולקים למספר הגברים מבן י"ג ומעלה ואולי מיירי ג"כ כשגם הנשארים מרוצי' בחלוקה ורק שנסתפקו איך יהי' החלוקה ויהי' איך שיהי' הנה העיקר כד' רשד"ם ומהגם דעכ"פ תמוחזק יכול לומר קים לי, וגם קצת נראה סתירה באש"א שם למ"ש בתחילה בשם מהר"י באסן. ומה שהאריך רו"מ בענין אי נקרא שם המעשה על הגומר והביא מהא דאין המצוה נקראה אלא ע"ש מי שגומרה כדאי' בסוטה י"ג והנה בגוף הדבר יש להעיר בדברי הטו"ז סימן רע"א סק"ג לענין עיבוד שהביא ג"כ מזה ובש"ס דע"ז כ"ז גבי צפורה דאתחלא הוא ואתא איהו ואגמרה אבל י"ל בזה, ויש להעיר מהש"ס דב"ק וש"ע חו"מ סימן ת"י סט"ו גבי חופר בור דהגומר חייב בכל וע' בב"ק י' גבי ספסל וחו"מ סימן שפ"א וע"ש סימן שפ"ג ס"ד גבי הניח חבילות על הבהמה ועוד בכמה דוכתי, אבל אין מכ"ז ראי' כלל להפקיע זכות חבירו מכפי שיווי היריעות טרם נגמר הס"ת, וגם מ"ש רו"מ ראי' משבת ג' ותוס' שם דעל הראשון אין סברא בעושה מקצתה שיהא חייב רק על הב' שגומר המלאכה ס"ד דליחייב וקמ"ל קרא דבעשותה דפטור א"כ בעלמא דליכא קרא הכל תלוי בהגומר, אין מזה ראי' כלל לענין שיפקע עי"ז חלק הראשון וזכות ממונו ע"י שבא זה יגמר המעשה וע' בחו"מ סימן של"ג ס"ד גבי קבלן לארוג בגד וארג חצי' וחזר בו דשמין מה שעתיד לעשות אבל עכ"פ שקל נותן לו בעד מה שהתחיל לארוג וה"נ בזה יש להם עכ"פ חלק בהיריעות שכבר נגמרו כפי ערך שוים.

ומה שתמה רו"מ ע"ד השאג"א סימן ל"ד שהוכיח מנדרים ל"ח דלא סגי בכתיבת השירה ודחה ע"פ פי' הרא"ש שם דמוכח רק דניתנה תורה לישראל לקיים המצות אבל לענין כתיבה י"ל דבשירה סגי וע"ז תמה רו"מ לפמ"ש מהרש"א בח"א דודאי ניתנו מצות לישראל וכמ"ש כמ"פ צו את ב"י כו' וגם להס"ד כן הוא רק לענין לימוד מתוך הכתב קאמר דלא ניתנה אלא למשה והאריך בזה, ולענ"ד הש"א סובר כמ"ש בתשו' ח"ס יו"ד סימן רנ"ד דאותן פרשיות שיש בהן מצות ליכא ספיקא דהוי ק"ו משירה ורק על פ' שאין בהם שום מ' י"ל דא"צ לכתוב כלל וא"כ א"ש, ולדינא כבר כתבתי כי לענ"ד אין הנשארים צריכים ליתן כלום להנפרדים עד אשר יבנו להם יחד ביהכ"נ אז יהי' הכל בשותפות כולם.

ומ"ש עמ"ש בתשו' ראי' לד' השעה"מ פ"ו ממקואות מהש"ס נדרים י"ט ור"ן שם דלפמ"ש הרא"ש שם ורש"י פסחים ט"ז ממשנה דטהרות אין ראי' כבר הרגשתי בזה מעצמי תיכף אחר צאת תשובתי והגהתי כן אבל גם אין ראי' להיפוך, די"ל דהתם מתחלה נולד הספק אי נטמא דא"א לטמא אחרים עד שיוטמא בעצמו מקודם וצריכי' אנו לדון בתחלה על טומאת עצמו והו"ל כנולד הספק בדאורייתא ונתגלגל לדרבנן (אבל גם בד' הרי"ף ורא"ש פסחים מ' הנ"ל י"ל כן ואמאי היקל לענין התרעובות) ולכן מפרש המשנה דמיירי כל בבא בפ"ע אבל בהא דלאוכלין וכלים שפיר מפרש הרמב"ם בפיהמ"ש בגוונא שנולד הספק נגד בדאורייתא ובדרבנן ואפ"ה סד"ר להקל ומוכח דלא כהשה"מ וכמ"ש רו"מ דמסיפא יש ראי' לדברינו, ושוב מצאתי בשו"ה כלל י"א ושו"ת בי"צ סוס"י ס"ט שדברו בזה יעו"ש, ושוב מצאתי בשו"ת טור האבן סימן ב' ג"כ מזה ויעו"ש עוד בזה, וגדולה מזו מבואר בתוס' סוטה כ"א ע"א ד"ה שכן כו' דאי לאו קראי הו"א דלגבי בעלה דאיכא ספק חייבי מיתות ב"ד ע"י אסור ולגבי תרומה וכהונה דאיכא רק לאו אוקי אתתא אחזקתה מספק ע"ש ואף דנולד הספק ביחד לשניהם אפ"ה מקילין בזה ומחמירין בזה וה"נ בזה ואף דמבואר בזבחים ס' ע"א בהא דא"כ נשקלי' ונשפוך לי' אדוכתי' ודחי ודומה משום דבעינן מצוה מהמובחר ומוכח דכיון דצריך לעשות גוף המצוה מספיקא שוב צריך לעשות גם מהמובחר מספק י"ל דגם מצוה מהמובחר הוי מדאורייתא וע' מנחות ס"ד ושו"ת ח"צ סימן מ"ה וע' במהרש"א שבת ק"ד ואכ"מ, וע' בב"ש א"ע סימן ל"ה סקכ"ט דמוכח ג"כ דבנולדו הספיקות יחד בדאורייתא ודרבנן סד"ר להקל אף דמחמירי' בשל תורה ע"ש גבי שלח לקדש אשה כו' דהשניות מותרות, ואולם מד' נו"ב סימן נ"ב בטעמא דכתמי' דמשום דהבגד טמא א"א לטהר האשה מוכח להיפך וע' בחי' הר"ן לנדה (ועמש"ל לתמוה על הנו"ב בזה) וע' בכ"מ פ"ט ממעה"ק הל' י"ג דמוכח דגם בסד"א ונתגלגל לדרבנן אזלינן להקל.

ומה שהשיג עמ"ש שם להשיב עמ"ש רו"מ מיבמות ה' דמילה הוי עשה שיב"כ משום דגדול ענוש כרת לכן חמיר גם בקטנותו והבאתי מחולין קט"ו דבמה הצד פרכי' כ"ד וע"ז השיג דכיון דהוי צד חומרא הוי פירכא גמורה ולא כ"ד צדקו דבריו וכן מצאתי ברשב"א שבת קל"ב שהקשה בהא דיליף דפ"נ דוחה שבת ממילה דהא י"ל דשאני מילה דנכרתו עלי' י"ג בריתות א"נ משום דגדול ענוש כרת וכדפריך בריש יבמות ומוכח דס"ל דגם בקטנותו הוי עשה חמירא עי"ז וגם מייתא ראי' לזה מריש יבמות ומוכח כדברי רו"מ.

ומ"ש רו"מ עמ"ש שם בשם נו"ב דבכל רמ"ת יש ספק שמא מצדדים וכפי שביארתי דברי' דלפ"ז יש צד להקל ברמ"ת אם לא ראתה בתוך שיעור אותיום דאיכא ס"ס שמא מצדדים ושמא אח"כ ול"ה רמ"ת ועתו"ס נדה ט"ו ד"ה אמר רב דלא שכיח שתראה תיכף, והנה לפ"ז יהי' באמת ראי' דלא כהנו"ב דא"כ אמאי חייב אשם תלוי האיכא ס"ס ואף דמבואר בתוס' כריתות י"ז ע"ב דגם בס"ס מייתי א"ת כבר הוכיח השעה"מ סופ"ט מטו"מ שד' רמב"ם אינו כן וגם להתוס' דוקא למ"ד בעי' חתיכה מב' חתיכות אבל למ"ד חתיכה א' לכ"ע פטור בס"ס וא"כ הרי בנדה י"ד ב' דמ"ד דחייב אחר שיעור אתיום בא"ת היינו למ"ד חתיכה א' שנינו וע"ש ברש"י וא"כ תיקשי הרי איכא ס"ס אך די"ל דזה דוקא בראה פ"א דליכא ספק שמא מצדדים אבל בראתה ג"פ שייך סברת הנו"ב וכמ"ש בתשובתי שם אבל מ"מ הרי הדבר מבואר בש"ע ובב"י בשם סמ"ג וסמ"ק וסה"ת וטור דגם בשיעור דחיוב א"ת יש דין רמ"ת ומוכח דלא כהנו"ב, וע' בישוע"י שהעיר בקושי' רו"מ ותי' דהא איכא לברורי ע"י שפופרת והא דהסמ"ג התיר לבעל ב' משום ס"ס היינו משום דלא יבורר ספק ב' דשמא אין כל האצבעות שוות ובעינן שיבוררו ב' הספיקות (ועמש"ל סימן א' לפלפל עפי"ז בסוגי' דחולין ע"ט וכמה דוכתי) אבל בזה דיבוררו ב' הספיקות ל"ה ס"ס אבל בתשו' א' דחיתי ד' ישוע"י וגם לפמ"ש נו"ב סימן מ"ג שם אפשר לברר ב' הספיקות ע"י ג' שפופרת ובעכצ"ל טעמי' אחרים לשי' הסמ"ג ע' נו"ב שם וא"כ ה"נ בנ"ד, ולכן נראה דכיון דבפעם א' החזקנוה שהוא מהמקור שוב א"א להתיר בפעם ג', ואמנם מ"ש רו"מ דבנ"ד דאיכא ספיקא שמא ראתה בפעם ראשון היכי דנמצא הדם אחר התשמיש בשיעור דא"ת שפיר איכא ס"ס שלא לאסרה על בעלה דשמא הוא ד"ב ושמא לא ראתה בשעת תשמיש נראה נכון, ועתו"ס שבועות י"ח. ד"ה המשמש כו' דבפירש באבר מת כבר הוא אחר שיעור וסת וא"כ ע"פ רוב כן הוא.

ומ"ש בהא דעשה דכיבוד הוי לפה"ד כמ"ש מהרש"א יבמות ה' ומזה תמה ע"ד הרא"מ פ' קדושים ע' בדל"צ וכמה דוכתי בזה ומ"ש בתוס' יבמות ט'. ד"ה מה ע"ז כו' ומפר ברית והקשה מהרש"א דהא מפר ברית לכ"ע י"ב כרת וכ' רו"מ דר"ל מושך ערלתו וכמ"ש בפיהמ"ש להר"מ פ"ג דאבות דהיינו מפר ברית דנקט ר"א המודעי שם ולפ"ז מוכח מסנהדרין צ"ט דיש בו כרת והיינו לרבי שבועות י"ג וצ"ל הא דיבמות ע"ב דמשוך דרבנן היינו באינו מושך במתכוין אבל במתכוין חייב כרת לרבי והתוס' יבמות ע"ב שם לא ס"ל כפי' הר"מ הנ"ל ועכ"פ י"ל דהגליון בדף ט' ס"ל כהר"מ ומפר ברית דנקטו היינו מושך ערלתו עכ"ד לפום ריהטא נראה נכון.

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה