שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן יז
אמר העורך. סימן יז מופיע לפני סימן טז, והטעות בכר נמצאת במקור בספר המודפס, ולא רצינו לשנות מהמודפס.
בש"ס דביצה כ': ומנחות ק': אר"ה לדברי האומר נו"נ א"ק ביו"ט ל"ת מדאורייתא מחזי ורבנן גזרו כו' דהא שתי הלחם כו' וע"ש ברש"י והנה בישוע"י סימן תצ"ה הקשה לפמ"ש רש"י ותוס' פסחים מ"ז. בהא דפריך אמאי אין שתה"ל דוחה יו"ט למ"ד צרכי שבת נעשין ביו"ט וכ' רש"י דלמ"ד אין נעשין ורק משום הואיל דאורחי' גבי שתה"ל דלא חזי באותה שעה עד שישחט הזבח ל"ש הואיל כיון דאין חסרון בגופם ומ"מ לא חזי באותה שעה ע"ש ולפ"ז איך דייק משתה"ל לכו"נ דלמא שאני נו"נ דהוי או"נ ואיכא הואיל משא"כ בשתה"ל דלא חזי בההוא שעתא, ונראה ליישב דכבר הבאתי במק"א קושי' כר"ו סימן ק"ח דלמאי דקיי"ל ממלאת אשה תנור פת אע"פ שא"צ אלא לפת א' א"כ שפיר יאפו שתה"ל עם פת אחר שלצורך יו"ט כדי שימלא התנור ותי' דשאר פת נאסר מריח אותו פת ול"מ ביטול דהוי דשיל"מ דאפשר ע"י פדיון ולכאורה ק' דהא התוס' פסחים מ"ו: הקשו דאפיית שתה"ל יהא מותר משום הואיל וא"ב פריק ותי' דלא שכיח א"כ שוב ממ"נ מותר לאפות עם פת אחר כיון דאמרינן דהוי דשיל"מ ע"י פדיון איך נימא להיפוך תרתי דסתרי דלענין הואיל לא שכיח אבל לק"מ דכבר כ' הצל"ח דהא דלא שכיח משום דעומד להקרבה אבל שאר פת חולין שפיר עומד לפדות ואי דיפדנו באמת י"ל דאין דאין פודין ביו"ט וכמ"ש רש"י ביצה כ"ז ומ"מ הוי דשיל"מ דחזי לפדותו אחר יו"ט, אך קשה דיאפה פת חולין של מין אחר דבא"מ גם דשיל"מ בטל כנודע אך לפמ"ש בהגהת מהר"מ על הר"ן פג"ה דבריח גם מא"מ הוי מינו א"ש, אך לכאורה תי' הפלתי תמוה דהא בזמץ מקדש פודי' לכתחלה בשויו ולא בפרוטה ובעלי' מוסיפים חומש א"כ ל"ה דשיל"מ בפדיון יותר משויו כמ"ש בתשו' מהרי"ל ואב"מ בתשו' סימן ז' ובהקדש כ"ע כבעלי' כדאיתא כה"ג בזבחים ד' ופסחים ס' דליכא שינוי בעלים דכ"ע בעלים ע"ש, אבל י"ל דיוכלו לאפות עם פת של יחיד והוי דשיל"מ לאחר ועמג"א רסימן שי"ח בשם רמב"ם ור"ש דביכורים וע' כר"ו סימן ק"ב וח"ס יו"ד סימן רכ"ג הא א"צ לפדות רק שיוי הריח הנכנס בפת וא"כ שפיר הוי דשיל"מ ולא בטל, וע' תשו' אב"מ הנ"ל שכ' בשם מהרי"ל ג"כ כן דיוכל לפדות ע"י ממון אחר ולא יצטרך ליתן חומש יותר, מיהו נראה דהא ממונא לא בטל וא"כ הריח של הקדש ציבור דהיינו שתה"ל כ"ע כבעלי' דמי שהרי בא מתרומה הלשכה מקופת ציבור ושפיר מוסיף חומש ול"ה דשיל"מ ובפרט לפמ"ש הר"ש פ"ב דמע"ש דבדבר שאינו בעין ל"מ פדיון וכבר דברתי מזה לעיל ונדחה תי' הפלתי, והעיקר בזה כמ"ש השעה"מ פ"ג מיו"ט לפע"ש התוס' ביצה כ"א דהא דעיסה חצי' של נכרי אסור לאפות משום דל"ש בי' הואיל ועי' בפ"י שם דגם מתוך ל"ש משום דלכם ולא לנכרים אבל בפת דעלמא דשייך הואיל ומתוך שפיר ממלאת תנור פת, וא"כ ה"ה בשתה"ל דלכם ולא לגבוה ול"ש בי' מתוך אסור למלא תנור פת וגם לא חזי שתה"ל לאכול והתם דוקא משום דכל חד חזיא למיכל וכמ"ש התוס' שם וב' הטעמים ל"ש בנ"ד יעוש"ה ותבין, וא"כ א"ש קו' ישוע"י הנ"ל דהש"ס דייק שפיר דמדאורייתא אין נו"נ קרבים ביו"ט והיינו משום דדרשי' לכם ולא לגבוה ול"ש בי' מתוך כיון דהוי ממון גבוה ומשלחן גבוה קזכו וצורך הדיוט בטל לגבי צורך גבוה ועתו' ביצה שם י"ב, וע' תשו' אב"מ סימן ב' דאי נימא רק מדרבנן והיינו משום דאמרי' מתוך גם בשל גבוה א"כ שוב יהי' מותר לאפות תנור פת עם שתה"ל כיון דשייך בי' מתוך גם בשל גבוה והדק"ל אמאי אין דוחין יו"ט, וא"ש ודו"ק, מיהו יש לפקפק דהא בפסחים מ"ז שם להס"ד דהש"ס לא ידע מהא דלכם ולא לגבוה ואפ"ה הוי ס"ל לרש"י דל"ש לומר הואיל משום דלא חזי השתא קודם שישחטו כבשי' עליהם וא"כ הדק"ל מה ראי' משתה"ל דהא בשתה"ל לא חזי לאפות עם פת חולין כיון דבשתה"ל ל"ש הואיל משום דלא חזי השתא.
ואולם י"ל דרב הונא מרי' דשמעתין לשי' אזיל במנחות מ"ה סוע"ב דמשני דברי ר"ע קנאו השם ונתנו לכהן וע"ש בתוס' (ובע"כ דס"ל כר"ע מדמפרש טעמי' וכמ"ש כה"ג התוס' ברכות כ' סוע"ב ועוד בכמה דוכתי), וא"כ אין הכבשים מעכבים הלחם ואם אבדו כבשים קרב הלחם, וקודם שחיטה לא הוזקקו זל"ז ע' מנחות מ"ו שם א"כ שפיר חזו גם קודם שחיטה היכא דנאבדו כבשים ושוב י"ל מתוך והואיל אבל בפסחים מ"ז קאי להלכתא דלא קיי"ל כר"ע כמ"ש הראב"ד פ"ח מתו"מ וע"ש בכ"מ וכ' רש"י שפיר, ועוד דלהס"ד עכ"פ למ"ד משום הואיל הוי מוקמינן להך מתני' דלא כר"ע ולמסקנא בלא"ה אתי שפיר, אבל יש לדחות דהא שתה"ל הבאי' בפ"ע קיי"ל דאזלי לשרפה כדאי' במנחות מ"ו: א"כ לא חזי לאכילה כלל.
וע"ד פלפול נ"ל ליישב דהנה בביצה י"ח פריך הש"ס לרבא דאמר מי איכא דבשבת שרי וביו"כ אסור מהא דאמר רבא בהא דהחושש בשיני' לא יגמע חומץ אבל מטבל כדרכו כו' אבל מגמע ובולע דדוקא קודם טיבול אבל אחר טיבול ואכילה דמוכח מלתא דלא בעי למיטעם אלא לרפואה אסור ואם אי' איך מקצת שבת אסור ומקצתו מותר נימא הואיל וקודם אכילה שרי גם אחר אכילה שרי דאין חילוק בשיעור שבת ומשני הדר בי' רבא מההיא וגם אחר טיבול שרי ע"ש ולכאורה לפ"ז איך כ' רש"י דבשתה"ל קודם שחיטה הואיל ול"ח השתא ל"ש בי' הואיל וחזי לאורחי' הרי כיון דאחר שחיטת כבשי' חזי נימא נמי דהשתא ג"כ שייך בי' הואיל, דהא משקרמו פני' שוחטין הכבשים כדאיתא במעילה ח' ובודאי גם פת שקרמו פני' אסור לאפות בשבת דלא עדיף מנתבשל כמב"ד עסימן שי"ח ואפי' נתבשל כ"צ ומוי"ל אסור בשבת אך דיהי' מותר (להס"ד דלא ידע מלכם ולא לגבוה) משום הואיל א"כ גם מקודם שחיטה מהראוי להיות מותר אך דבאמת כבר הקשו ע"ד תוס' שתי' דסמוך לחשכה ל"ש הואיל ג"כ מהנ"ל ותי' דדוקא בדרבנן אמרי' כן שלא גזרו חכמים בכה"ג אבל בדאורייתא מצינו יום שמקצתו מותר בו ע' פסחים ב' ומלחמות ריש ביצה דמבואר כן מדבריהם שם וה"נ יש לחלק לענין הואיל, וא"כ גם בנ"ד י"ל כן אך לכאורה הרי גם בזה הוי רק איסור דרבנן דהא לשי' רש"י ביצה י"ב גם בלא צורך כלל אמרי מתוך שהותרה כו' מדאורייתא ורק מדרבנן אסור ורק דבשל גבוה ל"א מתוך אבל להס"ד דחמרי' מתוך א"כ אף דהשתא לא חזי ול"ה בכלל צורך קצת כלל מ"מ הוי רק איסור דרבנן ושוב נוכל לומר מי איכא מידי דאחר שחיטה שרי וקודם שחיטה לא, ומהגם דהא לשי' הראב"ד אין הלחם מעכב הכבשים וא"כ אי אין דוחין שבת מותר לשחוט הכבשים כיון דהוי כליכא לחם ושוב אח"כ יהי' מותר לאפות הלחם משום הואיל וא"כ שוב גם מקודם מותר דמי איכא מידי כו' וכיוצא בזה כ' הרמב"ן הובא בר"ן ס"פ כלל גדול גבי תלישת נוצה ביו"ט דגם קודם. שחיטה מותר לתלוש כיון דאחר שחיטה מותר ועתיד לתלוש דאז יהי' מותר משום או"נ גם מקודם שרי והרמב"ם אוסר (ובאמת יל"ע דנימא מתוך כו' כיון דאיכא צורך קצת לצורך שחיטה אך דכיון דהוי רק מכשירי או"נ ואפשר לעשות מע"ש לכן אסור) ועכ"פ כיון דהוי רק איסור דרבנן לפי הנ"ל מהראוי לומר מי איכא מידי כו', אמנם הרי בביצה י"ב סובר רבה דנ"א מתוך כו' וא"כ איכא איסור תורה ובפסחים מ"ז מ"ד דאמרי' הואיל הוא רבה ולשיטתו שפיר כ' רש"י, אבל לדידן דקיי"ל מתוך שפיר דייק הש"ס דאמרי' לכם ולא לגבוה דאל"כ גם בשל גבוה שייך מתוך ושוב באיסור דרבנן מהראוי להתיר גם קודם שחיטת כבשים כיון דלפי הך ס"ד דשייך מתוך בשל גבוה מהראוי להתיר גם קודם שחיטה, וא"ש ואם כי לא נסדרו הדברי' כהוגן אבל בכ"ז תמצית הדברי' מובנים להמעיין.
אך במ"ש מד' הרמב"ן ור"ן פכ"ג י"ל דכאן אם ישחוט כבשי' ויזרוק דמן קודם שקרם הלחם הרי אין הכבשים מתירי' הלחם וכדאי' במעילה ט'. ולמ"ד אין לחם מעכב כבשים עכ"פ כבשים מעכבי' לחם, וא"כ שוב גם אחר שחיטה וזריקה לא יוכל לאפות הלחם כיון דלא יהי' לו מתירים, וגם במ"ש ש לעיל דכיון דהאפי' שאחר קרם פנים שרי שוב גם מקודם יש להתיר כמו קודם טיבול ואחר טיבול י"ל דכאן הרי אם אנן אוסרים לי תחלת האפי' ממילא לא יגיע לגמר האפי' אבל י"ל דהא היכי דאפה מעיו"ט עד שקרמו פני' והוציא מתנור ושחטו וזרקו אחר קרימת פנים מותר אח"כ לגמור האפי' אף דבעלמא אסור שלא לצורך או"נ א"כ שוב גם תחלת האפיי' שרי לעשות גם קודם שחיטת כבשים גם י"ל דאחר שחיטה י"ל הואיל וא"ב פריק לפמ"ש צל"ח ד' מ"ז דהא דל"א כן דלא שכיח היינו בעומדין להקרבה.