אור ברסלב

שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן יב

סימן יא

להרב הגדול מ' משה דוד שפירא אבדק"ק

גאלאץ נ"י

בדבר החלוצה מ' זיסל שהביאה לפני מכתב ממעכת"ה שמת בעלה מ' פישל בלא בנים ובזה כ' מעכת"ה שתוכל לקבל חלוצה מאחי המת, באמת נעלם מרו"מ דברי הב"מ באהע"ז סימן קס"ט שם שבא לפניו עובדא כזו וחשש שם אולי נתנה האשה אשת המת את הכתב שבידה מן הב"ד לאשה אחרת וה"נ בנ"ד ואמנם לפענ"ד דברי הב"מ תמוהי דהא חזינן דבעדות זה אפ' אשה וקרוב נאמנים ובע"כ משום דסמכי' על חזקה דא"א חוטא ולא לו וגדולה מזו כ' התוס' בב"ק ע ט בהא דאין מגדלין בהמה דקה בא"י דהא דמבואר בפ"ק דב"מ דרועה בהמות אחרות כשר משום דאא"ח ולא לו דיש מפרשי' דמותר למסור לאשתו כמו שמותר לרועה דאא"ח ולא לו ולכך היתה מנטרא לי' חובה והתוס' דחו דדוקא בגסה יש חילוק בין שלו לשל אחרים אבל בדקה אין לחלק וגם של אחרים אסור ע"ש ומוכח דגם באשתו שייך לומר דאאחו"ל האמנם לענ"ד דבריהם צע"ג מהש"ס דבכורות ל"ה ע"ב והלכתא כרשב"ג דנאמן על של חבירו ודוקא בנו ובתו אבל אשתו כגופו ומבואר דל"ש באשתו טעמא דאאחו"ל דכגופו דמיא, אבל עכ"פ באחר אפי' קרובו י"ל שפיר דאאחו"ל וא"כ אמאי ניחוש בנ"ד דשמא נתנה הכתב לאשה אחרת ליסע למרחוק לחלוץ עבורה, ואם באנו לחוש דלמא נתנה לה שכר בעד זה הרי לפ"ז ניחוש בכל עד הבא להעיד והרי מבואר בש"ס דגיטין ס"ז ע"א אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב כו' כשר ולא תעשה כן בישראל משום דחיישי' שמא תשכור עדים ופריך ומי חיישי' והא תניא עדים החתומים על המקח כו' ומשני מעשה לא עבדו דיבורא קאמרו ובתוס' שם הקשו מהא דמיאנה בפני' או חלצה דנאמנים ותי' דדיבור שיגמר עי"ז היתר נישואין לשוק מיקרי מעשה וא"כ הרי בדיבור שמעיד שזה אחי בעלה עדיין לא נגמר ההיתר עד שנתחלץ ואפ"ה נאמן ול"ח שמא תשכור עדים ודוקא בע"א קטטה חשש הרמב"ם לזה כמ"ש באהע"ז סימן י"ז יע"ש בט"ז בזה דהוי רק דיבור ולא מעשה ע"ש טעמו אבל בעלמא לא חיישי' לזה דהוי על"ג ואשה דייקא ומדוע ניחוש כאן שנתברר מיתת בעלה רק דניחוש משום טרחת נסיעתה תעשה איסור כזה ותשכור עדים והא מעשה בוודאי לא עבדו ועוד דהא מבואר בתשו' הרשב"א הובא בב"י יו"ד סימן קי"ט דגם במומר לתיאבון אפי' אי איכא טורח הליכה אמרי' דלא שביק התירא ואכיל איסורא וכדמוכח מהא דחמצן של עוברי עבירה דמותר מיד מפני שהם מחליפין ע"ש וה"נ בנ"ד ונהי דלאו כל טורח שוה וכדמוכח מהא דבדיקת הסכין דחיישי' דלמא לא ירצה לטרוח וה"נ י"ל דבנסיעה בדרך רחוק הוי טורח גדול וכמ"ש רש"י ר"פ לך דממעט ג' דברים (וע' רש"י מנחות ז' דמשמע דהילוך הוי טירחא ע"ש גבי אבימי וע' גיטין דף ע' דרך מכחיש הגוף דכתיב ענה בדרך כחי) ואם אמנם י"ל דבזה"ז שנתפשט מרכבת הברזל רחוקים נעשו קרובים וכמ"ש כה"ג בשו"ת ח"ש שבסוף שו"ת הר המור סימן י"ג לענין אבילות בדין רחוק עשר פרסאות ע"ש בזה. (א"ה לענ"ד ל"ד לשם דמקום קרוב דאבילות הטעם משום דראוי היא לדעת בו ביום כמ"ש רש"י חולין נ' ע"א ומש"ה יש להקל עכשיו ע"י מסה"ב דעכ"פ ראוי לדעת משא"כ הכא, דתליא בטירחא בכ"ז י"ל דמיקרי טורח גדול וחיישי' שפיר ואמנם כבר כתבתי דאין לחוש לחשדא דאחר רק אם נוטל שכר וא"כ הרי מבואר בש"ס דפסחים דף יו"ד ע"ב ככר בפי נחש צריך חבר להוציא או לא בגופי' אטרחוה רבנן בממונו לא אטרחוהו או דאין חילוק עיי"ש הרי דס"ל להש"ס דטירחא דממונא קשה טפי על האדם מטירחא דגופא א"כ ה"נ בנ"ד איך ניחוש דלמא שכרה האשה בממון בכדי שלא תטריח א"ע בגופה, וע' בש"ס דבכורות כ"ט ע"א בהא דאילא רואה בכורות דהי' נוטל שכרו ביבנה ד' איסרין לדקה וששה לגסה ומפרש מ"ט משום דהוא נפיש טירחי' ולהכי נוטל גם בהם משום דאל"כ אתו למיחשדי' דהאי בע"מ מ תם הוא רק משום אגרא קשרי לי' ופריך א"כ תם נמי אמרו בע"מ הוא והאי דלא שרי לי' כי היכי דלישקול זימנא אחריתא ומשני תרי זימני לא תקינו לי' רבנן דלישקול אגרא והקשו בתוס' דאכתי אמרו תם הוא והאי דשרי לי' כי היכא דלא יצטרך לטרוח פעם אחרת ותי' דלא יחשדוהו להתיר את האסור בשביל טירחא דידי' שיטריח א"ע שנית ע"ש הרי דאפי' חשדא דאינשי ליכא בכה"ג ומכ"ש ש דאין לחוש לדינא לחשוד מי שמוחזק בכשרות שיעשה איסור גדול בחנם בשביל שלא יטריח א"ע ואף דגם בזה יש לחלק בין טירחא זוטא לטירחא רבה וגם מצינו לפעמים דצער הגוף חמור מהפסד ממון ע' ברכות נ"ב גדולה תענית מן הצדקה כו' וע' רא"ש פ"א דתענית וע' רש"י יבמות קי"ז גבי עדות צרה שכ' כה"ג הנה יש לחלק בין צער לטורח בעלמא וע' בתוס' פסחים כ"ה ע"ב דאי איכא טורח הוי לא אפשר וקמכוין וע' תב"ש סימן א' סק"ג בזה דלפי דבריו אין ראי' מש"ס דפסחים דף י' הנ"ל מ מ גם הרשב"א א דקחשיב לבדיקת סכין טירחא היינו במומר לתיאבון אבל לא במוחזק בכשרות ובפרט במלתא דעל"ג וע' בתוס' יבמות צ"ג ע"ב דגם היכי דליכא חומר אפ"ה כיון דשאר נשי' מזדקקות גם זו מזדקקת וה"נ בנ"ד אף דגבי יבמה לשוק ל"ש החומר בסופה מ"מ י"ל דמזדקקת, כלל הדבר כי לפענ"ד דברי הב"מ הם רק חומרא בעלמא וכפי הנראה מתשו' הגאון מבערלין שהביא בעצמו שם דעתו להקל ואין לחוש לחומרא שהחמיר שם לשהות ל' יום, ובגוף הדבר דקרי לי' ועני איכא פלוגתא בש"ס דב"ב אי בעינן ל' יום וע' בחו"מ סימן מ"ט וע' בב"י אה"ע סימן ק"כ דפסק להחמיר וע' בג"פ למהרמב"ח שם ג"כ בזה. ואין להאריך יותר והנלע"ד כתבתי.

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה