אור ברסלב

שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ט

סימן ח

להסופר המופלג מוהר"י, מזלאטשוב. בדבר מה ששאל בדין ס"ת שכתב השם הקדוש בן ד' אותיות ועפ"י הנהוג לכתוב אות ה' בתחלה תמונת יו"ד ואח"כ מושכין הה"א וכאשר כתב היו"ד הראשונה טעה ומשך ממנה הגג וכתב הה"א ואח"כ הוא"ו ואח"כ הה"א השני' וכאשר סיים כל היריעה ראה ששכח לכתוב יו"ד הראשונה של השם וחזר וכתב היו"ד הראשונה ועתה שאל אם צריך לסלק היריעה כיון שכתב השם שלא כסדרן וגם הפסיק באמצע השם בכתיבת שאר היריעה, והנה מכח ההפסק כבר כ' הב"י והש"ך ביו"ד סימן רע"ו דהשם לא נפסל ולענ"ד ראי' מהא דנחלקו רש"ש ושאר תנאי אי תולין מקצת השם ועסימן רע"ו ס"ו והא בלא"ה פסול כיון דפסק באמצע וכתב לאחרי' והבן ועמ"ש לקמן רק שנסתפק מכח החשש דהוי שלכ"ס ודבר זה כבר אמור עם הספר שו"ת גו"ר סימן יו"ד י"א והובא באחרוני' דגבי שם פסול שלכ"ס גם בס"ת ותוכן ראיתי מהש"ס דשבועות ל"ה דהנטפלין לשם מלפניהם נמחקים ולאחריהן אין נמחקין שכבר קדשו השם ואי שלכ"ס כשר בשם א"כ משכח"ל גם לפניהם שלא יהא נמחק כגון שכ' למפרע השם ואח"כ כתב הנטפל מלפני' וכבר קדשו השם ומזה הוכיח דשלכ"ס פסול בשם גם בס"ת, ואמנם באמת אין זה הוכחה כלל דבכה"ג שכ' השם למפרע שוב הוי הנטפל מלפניו כמו מלאחריו והוי בכלל מלאחריו ותדע דהא גם לפי דבריו אכתי משכח"ל כשלא כתב הנטפל עד אחר שכתב השם כסדרן באמת וא"כ קדשו ג"כ השם א"ו כמ"ש, ועוד די"ל דהנטפל לפנים גם בכה"ג אין קדושת השם נמשך עליו כיון דהוא נקרא תמיד לפני השם וגם מקומו בתורה קודם השם, וכבר ראיתי בשו"ת סת"ם בסופו שהביא בשם ח"א ראי' מהירושלמי דמגלה פ"א דגם בכה"ג מיקרי נטפל מלפניו רק שלא ביאר יפה ואני אבאר הראי' הוטב דמבואר שם בפ"א הל' ט' כל האותיות הכתובים עם השם מלפניו הרי אלו חול ונמחקין כגון לד' כו' שכן מצינו בציץ שהוא מובדל ממנו קודש למ"ד מלמטה והשם מלמעלה עכ"ל ובע"כ כוונת הראי' הוא דאם הנטפל ג"כ קודש הו"ל למיכתב גם הלמ"ד של השם מלמעלה ואי נימא דבכה"ג כשכתב השם מקודם גם הנטפל מלפניו קודש א"כ אכתי הו"ל למכתב את השם מקודם ואח"כ הלמ"ד שלפני השם והו"מ למכתב גם הלמ"ד למעלה א"ו דבכה"ג הוי דינו ג"כ כנטפל מלפניו, אבל אם כי הוא הערה נכונה א"א לבנות יסוד ע"ז די"ל דבציץ דקדוש יותר מתפילין וכמ"ש התוס' ביומא ח' דהא דיליף היסה"ד בתפילין ק"ו מציץ אינו ק"ו גמור רק מדרבנן ע"ש א"כ כמו דבתפילין פסול שלכ"ס כן ה"נ בציץ פסול שלכ"ס אבל יש לפקפק דהא קדושת ס"ת חמור מתפילין כמ"ש הב"י בא"ח סימן ל"ב ואפ"ה כשר שלכ"ס אבל מ"מ י"ל דנהי דכשר בדיעבד מ"מ כתבו לכתחלה כסדרן מפני כבוד השם שלא יהא נראה כנכתב הל' מקודם ועומד בשיטה א' עם השם ולכן כתבו למטה הלמ"ד והשם מלמעלה (והן אמת דהנ"ב מ"ק סימן ע"ד רצה להוכיח דקדושת תפילין חמור מס"ת מדפסול שלכ"ס אבל צ"ע דמזוזה פסול שלכ"ס וקיל לכ"ע מס"ת ע' שבת ע"ט והעירני לזה ח"א ובפרט לפמ"ש רדב"ז ח"א סימן ש"י דגם בה"ת יש ליזהר לכתחלה בשלכ"ס ומה שהותר בס"ת משום דכמעט א"א דומי' דט' דחוי' בצבור וכ"ה בגו"ר הספרדי כלל ב' סימן ד' ומע"ר פ"ב מה"ת) והנה מהירושלמי הנ"ל נ"ל להוכיח דנטפל להשם קדוש מן התורה ודלא כתשו' עה"ג סימן צ"ה שהבאתי לעיל ח"א סימן ט"ו דאי נימא דקדוש רק מדרבנן א"כ מנ"ל להירושלמי להוכיח מציץ דנטפל לפניו אינו קדוש הרי י"ל דקדוש ג"כ מדרבנן כמו מלאחריו דלפניו ולאחריו שוים לגמרי והא דבציץ הי' כתוב קודש ל' מלמטה היינו משום דמן התורה הלמ"ד חול ולא הי' אז שום קדושה להלמ"ד דלא נגזר אז שום איסור דרבנן וגם אם הי' קדוש מדרבנן עכ"פ אינו דומה לקדושת תורה ולכן נכתבה הלמ"ד למטה להבדיל בין קדושת תורה לקדושה דרבנן ובפרט שלא הי' אז עדיין שום קדושה על הנטפל בזמן התורה ולכן לא נכתב בשיטה א' ובע"כ מוכח מזה דס"ל להירושלמי דנטפל לאחריו קדוש מן התורה ומזה הוכיח לחלק בין לפניו ללאחריו דלפניו חול דאל"כ למה נכתב הלמ"ד למטה וזהו ראי' ברורה לפענ"ד בעזה"י, והראוני באה"ח פ' ראה בפסוק ולא תעשון כן שכ' דנטפלין מה"ת אלא שאין לוקה עלי', ומצאתי גם בפ' בחקותי אות ל"ו שכ"כ דרך אפשר:

ובמ"ש לעיל מדברי ב"י ונו"ב אי קדושת ס"ת חמור יעוין בר"ן פ"ד דגיטין מפורש כהב"י.

ובגוף הדין אי בעי כסדרן לכאורה הי' נראה להביא ראי' מהש"ס דשבת ע"ט גבי ס"ת שבלה דאין עושין מזוזה משום דאין מורידין מקדושה חמורה כו' הא מורידין עושין ודייק מינה דכשר על דוכסוסטוס והדר דחי לה ע"ש ולכאורה ק' לפי המבואר ביו"ד סימן ח"י ס"ד גבי סכין מסוכסכת דאפי' אמר ברי לי שלא עשיתי רק הולכה אפ"ה טרפה בלא ידע שהוא מסוכסכת דמלתא דלא רמיא עלי' לאו אדעתי' ע"ש, וכה"ג מבואר בכמה מקומות, וא"כ כיון דבס"ת כשר שלכ"ס א"כ הוי מלתא דלא רמיא עלי' ואיך עושין ממנה מזוזות הא במזוזה פסול שלכ"ס ואפי' באומר שלא כתב בהס"ת שלכ"ס לא יהא נאמן כלל דמלתא דלא רמיא עלי' לאו אדעתי', כ' והן אמת שהנו"ב מ"ת חיו"ד סימן ט"ז העלה דאפי' אין היכר בכף עד כמה תחב רק שאומר כמה תחב נאמן דל"ש בזה הא דלא רמיא עלי' כיון שיודע דלפעמים יש נ"מ בזה יודע הוא איך עושה ודוקא בשוחט שלא למד ה"ש דלא ידע אם יש קפידא לפעמים בדרסה אינו נאמן ע"ש א"כ י"ל דה"נ בנ"ד אבל מלבד מה די"ל דלא אסיק אדעתי' מה שיהי' אחר שבלה הס"ת הנה גם בלא"ה כבר השיגו האחרונים על הנו"ב הנ"ל מדין מסוכסכת הנ"ל והפמ"ג באו"ח הנהגת או"ה פקפק ג"כ בדין תחיבת הכף הנ"ל, ומזה הי' נראה להוכיח דבשם גם בס"ת בעינן כסדרן א"כ שוב גם בס"ת הוי עכ"פ מלתא דרמיא עלי' לענין שם עכ"פ ובכה"ג י"ל דלכ"ע נאמן. ואולם נראה דאין ראי' עפ"מ שמצאתי בירושלמי פ"א דמגלה הל' ט' תולין בס"ת ואין תולין בתו"מ (ופי' בק"ע ופ"מ משום דהוי שלכ"ס) ספרים שכתבן כתפלין ומזוזות, (בכתב אשורית ובדף א') אין תולין בהם (ופי' הפ"מ דשמא יהי' בלה הס"ת ויצטרך לו לעשות ממנה תפלין או מזוזה ולכן צריך ליזהר שלא יכתוב רק כסדרן) הרי מבואר דצריך לדקדק באמת בהס"ת ג"כ בכה"ג שלא יכתוב רק כסדרן וא"כ שפיר עושין והן אמת כי פי' הפ"מ תמוה מאד דהא אין עושין מהס"ת שבלה תו"מ דאין מורידין והי' נראה להוכיח מזה כדעת הנו"ב מ"ת חיו"ד סימן קע"ד דקדושת תפלין כקדושת ס"ת ודלא כהב"י א"ח סימן ל"ב ודוקא מזוזה אין עושין ולכן בכה"ג אין תולין דשמא יעשה ממנה תפלין כשיהי' בלה (והפ"מ שכ' גם מזוזה הוא שלא בדקדוק) ובגליון הירושלמי שם ציין לתשו' הר"ן סימן ל"ט ואינו ת"י כעת, ועכ"פ אין ראי' מהש"ס הנ"ל, וע' ח"ס א"ח סימן ח' מ"ש בד' ירושלמי הנ"ל ובד' תשו' הר"ן וע' תשו' רח"כ סימן מ"ג מ"ח מבואר ג"כ להקל וגם בחי' רע"א ליו"ד סימן רע"ו סי"א חולק וסיים דבשם אלקים לכ"ע יש להקל וא"צ כסדרן וע' שו"ת ב"ש סימן קנ"ב ועוד בכמה סימנים שפסק ג"כ דלא כהגו"ר.

עוד הי' נראה ראי' מהמשנה דמגילה דף ח' אין בין ספרים לתו"מ אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותו"מ אין נכתבים אלא אשורית, ובתוס' שבת ע"ט הקשו אמאי לא קחשיב דס"ת נכתב על הגויל משא"כ תו"מ ותי' דתו"מ לא מיפסלי בגויל מחד טעמא רק משום דזה דינו בקלף וזה בדוכסוסטוס ולכן לא קחשיב לי' משא"כ הא דנכתבים באשורית הוא מחד טעמא משום דכתיב והי' בהוויתן יהי' ולכן קתני לי' ע"ש וא"כ קשה אמאי לא קחשיב הא דס"ת א"צ שיהי' כסדרן משא"כ בתו"מ דהוא מחד טעמא משום דכתיב והי' ומזה הי' נראה להוכיח דגם בס"ת בעינן שיהי' השמות כסדרן א"כ י"ל דמה"ט לא קחשיב לי' כיון דאינו בכל הס"ת דהא השמות גם בס"ת צריך שיהי' כסדרן ולכן לא קחשיב לה אבל בהא דאשורית גם השמות מותר לכתוב בשאר לשון בס"ת, שו"ר שכבר העיר בקושי' זו בראשון לציון מגלה שם ותפי"ש על משניות ובס' מלא"ש בשם הגהת רע"א ות' רע"א סימן רי"ג, ולכאורה י"ל דתני ושייר ויתיישב בזה קושי' התוס' בשבת שם שהקשו אמאי לא קחשיב הא דנייר שאינו מחוק דמותר לכתוב ס"ת ולא תו"מ והניחו בקושי' והיינו משום דא"א לתרץ דתנא ושייר דמאי שייר דהאי שייר אבל לפמ"ש ניחא דשייר שלא כסדרן ויהי' מוכח מזה להיפוך דגם בשמות שלכ"ס כשר דאל"כ הדק"ל מאי שייר כו' אבל עיינתי בירושלמי מגלה שם ומצאתי דפריך שם אמאי לא תני יש בספרים מה שאין בתו"מ שהספרים נכתבין בשני דפין ותו"מ אין נכתבים אלא בדף א' וריב"ח פריך דליתני שהספרים נכתבין בשני עורות משא"כ תו"מ נכתבין בעור א' ובתר הכי מייתי מהא דתולין בספרים ואין תולין בתו"מ משום דהוי שלכ"ס, הרי דהירושלמי מקשה אמאי לא קחשיב להנך מילי וכפי הנראה מזה מוכח דשלכ"ס כשר גם בשם וכמ"ש, ואם כי יש לפקפק קצת מ"מ כיון שלא מצינו ראי' מוכרחת לפסול מנ"ל לחדש דבר נגד מה שלא הוזכר בפוסקים הראשונים, וראיתי בשו"ת ס' יהושע סימן נ"ו שהביא ראי' דכשר שלכ"ס מהא דיומא דף ל"ח ב' גבי בן קמצר שהי' כותב השם בין ד' אצבעותי' בד' קולמסין ביחד והקשה דהא א"א לצמצם ודלמא הקדים אות חאחרון להקודם לו ובע"כ דכשר, ולפע"ד מלבד מאי דפשי' לי' דא"א לצמצם הרי לשי' כמ"פ בידי אדם אפשר לצמצם וע' בתב"ש ופמ"ג יו"ד סימן כ"ג באורך וע' בטור א"ח סימן תרמ"ח שנחלקו בזה הר' יחיאל והראב"ד ותמהני על התב"ש ופמ"ג שלא הזכירו מזה וע' בפמ"ג בשער התערובות וע"ע ברש"י ב"ק צ"ו ואמנם גם בלא"ה י"ל לפמ"ש התוס' בעירובין ד' בשם הר' שמעי' דאי פרוץ כעומד שרי שוב ל"ש בזה לחוש משום דא"א לצמצם דאיכא ב' צדדין לקולא דלמא עומד מרובה ושמא פרוץ כעומד אבל אי פרוץ כעומד אסור איכא ב' צדדים לאיסור יעו"ש היטב, וה"נ בזה כיון דאם נכתב ביחד כשר ואם כתב מקודם אות הראשון ג"כ כשר א"כ אפי' אי נימא דא"א לצמצם אפ"ה איכא ב' צדדים לקולא ולכן כתב שפיר השם בין אצבעותי' ביחד וז"ב, גם מ"ש שם ראי' מדברי ב"י ורמ"א א"ח סוס"י ל"ב דיש לעשות השי"ן קודם הדל"ת שיהי' כסדרן ומוכח דבשם בעי כסדרן מלבד די"ל דלכתחלה בוודאי יש לדקדק בזה אבל מנ"ל לפסול בדיעבד גם י"ל דבתפילין דבעינן כסדרן ולכן ס"ל דגם בהשם שעושין ע"ג הבתים יש לדקדק בזה כיון דס"ל דהוי הלמ"מ כל הג' אותיות וכמ"ש התוס' בשבת כ"ח הוי ג"כ בכלל והי' אבל בס"ת דכשר שלכ"ס י"ל דגם השמות כשרים, וכן מוכח מדברי המג"א סימן ל"ב ס"ק נ"ז שכ' דאסור להדפיס תפילין אבל ספרים מותר והטעם משום דבדפוס יהי' שלכ"ס ע"ש ומוכח דבספרים גם השמות כשרים שלכ"ס, ע"כ לפע"ד יש להכשיר היריעה הנ"ל וא"צ לגנזה ולא לקדר השם, ע"ע ת' בנין ציון ח"א סימן צ"ו שפסק ג"כ להקל והביא שכ"ה ברדב"ז שני אלפים קס"א ולא נמצא שם וע' שו"מ מה"ק ח"ג סימן ר"ד ג"כ להקל דלא כהגו"ר וע' שו"ת ר"מ שי"ק יו"ד סימן רס"ח שחולק ג"כ על הגו"ר ע"ש בזה, וגם בשו"ת ד"ח יו"ד סימן קכ"א האריך לדחות דבריו והביא מ"ת רדב"ז ח"א סימן תמ"ו דמוכח להיפוך מדעת גו"ר וע' בשו"ת הרשב"א סימן תרי"א שהוכיח דס"ת חסר פסול לקרות בו בציבור מדלא תני במשנה דמגילה אין בין ספרים לתו"מ כו' ואמאי לא תני דאיכא נ"מ לענין חסר דבס"ת כשר ובתו"מ פסול וע' בשו"ת חו"י סימן רל"ה שתי' דלא תני אלא פסולי דלכתחלה ולפמש"ל אין ראי', וע' רמב"ן מלחמות פ"א דסוכה שהקשה והסוברי' דתפילין א"צ עיבוד לשמה אמאי ל"ת במתני' דאין בין כו' וע' ריטב"א פ"ק דמגילה ובט"ז יו"ד סימן רפ"ח סק"ב בשם הכ"מ ותי' עפ"ד התוס' מנחות יעו"ש.

ובעיקר הדבר שכ' לעיל דתני ושייר יש לעיין לפמ"ש הנו"ב מהד"ת יו"ד סימן ר"ו דל"ש לשייר יותר ממה ששנה במשנה וה"נ בזה, והנה מש"ל ראי' מהא דפליגי אי תולין מקצת שם אף די"ל דמיירי בסוף השם וסוף שיטה או כ' אחריו שם אבל הוא דוחק, והנה מ"ש הגו"ר ראי' מזוהר פ' ויקרא י"ל דפגום הוי אבל לא פסול וכדאשכחן כה"ג יבמות מ"ט ואה"ע סימן ד' בבא על הנדה דפגום לכהונה אבל כשר יעו"ש וה"נ בזה, ובעיקר הדין יש להביא קצת ראי' דשם בעי כסדרן מש"ס דמגילה י"ז דיליף דקורא למפרע לא יצא מדכתי' יהי שם ד' מבורך וברש"י ד"ה יהי כהוייתו יהא הלול השם וכו' אבל י"ל דהיינו שלא יכתוב באותיות ה' קודם ליו"ד וכדומה שו"ר בשו"ת ר"מ שי"ק יו"ד סימן רס"ח מזה. (א"ה מ"ש בשם ח"א ראי' מירו' מגילה ובביאורו לא אבין דהרי כוונת הירו' אינו משום דהנטפל לא נתקדש ל"ה יכולין לכתבו עם השם דאז הי' נכון הערתו אכן ז"א דהכא הי' הקפידא רק מאחר דשני שיטין הי' אין להקדים שאר אותיות למעלה מן השם וכמ"ש רש"י בשבת ס"ג ע"ב אבל אם הי' נכתב בשיטה אחת אין בזה בזיון להשם במה שנכתב אותיות או תיבות של חול קודם להשם וכמ"ש בגמרא שם אמר ראב"י אני ראיתיו בעיר רומי וכתוב קודש לד' בשיטה אחת ומשנה שלימה הוא בסוף מס' ידים שאתם כותבין את המושל מלמעלן ואת השם מלמטן שנא' ויאמר פרעה מי ד' וגו' ובפיה"מ ותוי"ט שם דאין זה גרעון לשמו ית' כיון דלפי סדר המאמר צריך לכתוב כך וע' תוס' מגילה ט' ע"א ד"ה אלקים דהיונים הי' יודעין שלעולם יש להזכיר הבורא בתחלה וא"ל דדוקא בס"ת אין קפידא משום דשם א"א בע"א דהרי גם בשטרות הי' מקדימין המושל להשם וכמ"ש התוס' ב"ב דקס"ב ד"ה וצריך ורק הכא בציץ כיון של"ה רק ב' תיבות והמצוה הי' שיכתב בב' שיטין ובכה"ג שאפשר שלא להיות השם למטה הקדימו להיות למעלה דהרי גם הגורל איתא בירו' יומא שם דהי' נכתב אחד למטה והשם למעלה וגם י"ל דגבי ציץ הוי בזיון יותר כיון שמגולה תמיד וכעין שכתבו התוס' יומא ריש דף ח' וע' תוס' מנחות ל"ב, ע"ב ד"ה הא וכיון ששינו הסדר וכתבו השם למעלה להיות נקרא מלמטה למעלה וע' תוס' סוכה ריש ד"ה לכבוד השם אם הי' נכתב גם הלמ"ד מלמעלה הי' טועין לומר דגם הל' קדוש כקדושת השם ולזה כתבו הל' במכוון למטה מובדל מהשם להורות שאין הנטפל שוה לקדושת השם וע' שדה יהושע על הירו' שם, ומעתה גם אם הי' כותבין השם מקודם לא הי' ידעו מזה אבל במקום שלא שינו הסדר הראוי בכוונה לכתוב השם מלמעלה והחול מלמטה רק נכתב כדרך הכתיבה והקריאה כמו בס"ת וכדומה שפיר שפרה לכתוב הנטפל שהוא חול בשוה עם השם ורק אם הנטפל תי' קודש ל"ה רשאין להפרידו מהשם וע' נוב"ק חיו"ד סימן ע"ו ומזה שהבדילו הל' מהשם הוכיח בירו' דהנטפל אינו קדוש ובאמת בירו' יומא רפ"ד איתא קודש מלמטן ושם מלמעלן כמלך שהוא יושב על קתדרין שלו ועבתוס' סוכה הנ"ל ובחי' הרשב"א לשבת בשם ר"ת בא"א וע' בשי"ק על הירו' וברמב"ם פ"ט מפהמ"ק כתב קודש לד' מלמטה לד' מלמעלה ובגליון רש"י שבת שם הביא מהרמב"ם בלשון אחר וע' שלום ירושלים ליומא אבל לפנינו הגי' ברמב"ם כנ"ל ועכ"פ מהרמב"ם משמע ג"כ דאין גרעון לשמו ית' לכתוב הל' הנטפל עם השם גם גבי ציץ ומה שר"ל לדחות הראי' משום דבציץ בעי כסדרן ל"נ לענ"ד דמה יענה להא דאיתא כן בירו' גם גבי גורל כמש"ל דבשלמא ציץ הוי קודש וע' בתוספתא פ"א דחלה דנשבע בציץ משא"כ הגורל דאפי' גוף ההגרלה לאו עבודה היא.)

ומ"ש ראי' משבת ע"ט וכ"ה במנחות ל"ב הרי הקו' בשבת הא מורידין עושין קאי רק אתפילין וגם קושיתם במנחות הא בעי שירטוט עכ"ח קאי רק אתפילין כמ"ש בא"ז ה' תפילין דקאי רק אתפילין דס"ת בעי ג"כ שירטוט וכמ"ש התוס' שם והא דלא קאמר משום דהוי שלכ"ס משום דקאי אשניהם אתפילין וס"ת וגם נפ"מ אם יתערב פ' זו באחרת דמטעם שלכ"ס שוב הוי ס"ס שמא נכתבה כסדרן ושמא לא זו הוא דכשר כמ"ש בת' תורת חסד סימן ס"ג וע' ח"ס יו"ד סימן רע"ז). ובגוף דבריו כבר דיברו מזה בט"ז ונקה"כ יו"ד סימן ר"ץ ובנקה"כ כתב בחד תי' דברייתא זו לא ס"ל כהמכילתא ומ"ש בט"ז שם דבב' פרשיות ל"ה שלכ"ס לד' התוס' באמת כ"כ בפסקי תוס' שם אכן בתוס' מנחות ד"ה דלמא מוכח דלרש"י גם בחד פ' כשר שלכ"ס וכמ"ש בת' גו"ו כלל ב' סימן ד' וכ"כ בת' עמק הלכה ס"ט דלשי' רש"י מ"ש במכילתא כתבן שלכ"ס פסול ר"ל קריאתן הוי שלכ"ס אבל אסדר כתיבתן לא קפיד אבל הוא נגד ההלכה שבש"ע סימן ל"ב סכ"ג וע' בת' משיבת נפש ס"ב שהשיג ג"כ על הט"ז.

ומה שהקשה דלחשוב גבי אין בין וכו' גם הא דשלכ"ס הנה המעיין בכן שהעתיקו דבריו הח"ס ובס' בי"צ על מגילה שם יראה כי מ"ש בירו' תולין בספרים וכו' הוא דרך קושיא כלומר איך אמר שאין בין אלא וכו' הרי יש חילוק ג"כ לענין תולין ותי' הירו' דבאמת אין חילוק וגם נראה מדבריו דהירו' לא מיירי דהתלי' נכתב שלכ"ס אלא דהקפידא משום דהתלי' נקרא שלכ"ס אבל הכתיבה הי' כסדרן ואם הקריאה שלכ"ס גם בנכתב כסדרן פסול וכ"כ בד"ק סימן ל"ב סכ"ג וכבר הבאתי לעיל דלשי' רש"י רק על קריאתן שלכ"ס קפדינן ואף דלא קיי"ל הכי מ"מ נראה דקריאתן שלכ"ס ג"כ פסול ומה שתי' בירו' ספרים שכתבן כתו"מ אין תולין הכוונה דהרי הא דאין תולין בתו"מ לא משום חומר תו"מ רק מתוך שכתיבת תו"מ דקה ואין ריוח הרבה בין שיטה לשיטה גנאי הוא לכתוב בין השיטין משא"כ בס"ת דנכתב בכתיבה גסה ויש הרבה ריוח בין השיטין אינו נוי לתלות ולפיכך ספרים שכתבן כתו"מ בכתיבה דקה ג"כ אין תולין עיי"ש וע' שע"ת סימן ל"ב סקי"ג, וצ"ע לפי הטעם דאין תולין משום דאינון נוי לפמ"ש התוס' במנחות ל"ב דתפילין לא בעי שירטוט משום שמכוסין ל"ש בהו נוי וכה"ג במג"א קמ"ז סק"ד וע' מדות פ"ד מ"א ובכורים פ"ג מ"ג ויש לדחות, דהרי חזינן דכתובה מאושרת בעי בתפילין משום נוי כמ"ש בטוב"י רס"י ל"ב ועכ"ח דגוף הכתב בעי נוי אלא דמ"מ צ"ע לפי"ד הט"ז סימן ע"ר סק"ב דהא דאין מורידין הוא דרבנן וע' ת' מהרי"א אסאד חיו"ד סימן רצ"ד דצ"ל דילפותא דמגילה כו' היא אסמכתא אבל בפנ"י שם כתב דהוי מה"ת וגם בפמ"ג סוס"י מ"ב כ"כ אלא דבסימן קנ"ג כ' דהוי דרבנן ולפ"ד דהוי דרבנן א"כ יותר הו"ל לגמרא לומר הטעם משום שלכ"ס דזה הוי דאורייתא, אך י"ל דהגמרא שם ס"ל דהוי דאורייתא דאם ל"ה רק דרבנן הי' רשאין לשנותו כיון שא"ר עוד לקדושה חמורה כמ"ש כמ"ש הט"ז סימן קנ"ד סק"ז ובבכ"ש למגילה חולק עליו וגם בגוא"י סימן כ"ח הקשה עליו מברייתא זו דס"ת שבלה אבל לענ"ד נראה דהט"ז לשי' דהורדה הוי רק דרבנן ולענין איסור דרבנן מועיל להקל מטעם דל"ח עוד לקדושה חמורה ולא העמידו דבריהם בכה"ג דבכ"מ שיש לתקן שלא יבוא לידי גניזה עדיף וכמ"ש בנט"ש כ"ה, ומעתה י"ל לפמ"ש הפמ"ג סימן קנ"ג להוכיח מהא דיומא י"ב גבי פלוגתא דר"ד ורבי דהורדה הוי דרבנן ולפמ"ש במהרש"ם ח"א סימן י' י"ל דלרבי הוי מה"ת ולפ"ז י"ל דהברייתא דס"ת שבלה אתיא כמ"ד דהוי מה"ת ומיישב קצת קו' הגוא"י והבכ"ש וכבר נודע סתירת רש"י מגילה כ"ו למנחות צ"ט כמו שעמד הרי"פ והפנ"י שם ובמק"א ישבתי וגם הבאתי ראי' להט"ז מתמורה רפ"ה במשנה דכיצד מערימין ואם נקיבה זבחי שלמים ובהרב ובתוי"ט שם דאף דבעלמא אין משנין מקדושה לקדושה הכא דלמיתה אזלי משנין ואף דשם עדיין לא קדשו כמ"ש הרע"ב דבהויתן הן קדושים מ"מ הוי הורדה מקדושה וכמ"ש התו' בבכורות ט"ו ע"ב ד"ה מה וכמ"ש גם בתפא"י משניות שם וע"ע תוס' תמורה ל"א ע"ב ד"ה ולדן וע' פסקי תוס' תמורה ר"פ כיצד והרי הא דמשנה מקל"ק עובר בלאו כמ"ש הר"מ פ"ד דתמורה וע"ש בהראב"ד וכבר תמהו עליו וע' מהרש"ם ח"א סימן י' וע"ע תוס' מעילה ו' ע"ב ד"ה לא נהנין ושם דט"ו ע"ב מוכח דרק בדרבנן וע' תוס' ריש מעילה דקדשין שמתו דכיון דהולכין לאיבוד לאו קדשי ד' קרינן בי' ועוד י"ל ראי' להט"ז מסוכה נ"א במשנה מבלאי מכנסי וכו' וקשה דהרי הוי הורדה וכאשר באמת הקשו התוס' שבת כ"א דהרי מועיל בהן ותי' דהיו צורך קרבן ותירוצם מספיק רק לענין דל"ה מועל אבל מ"מ קשה דהוי הורדה דכש"כ הוא מהא דיומא י"ב דמכה"ג לכה"ד הוי הורדה ומוכח כהט"ז ולפמ"ש המל"מ פ"ח ה"ו מכהמ"ק בכוונת התוס' משום דלב ב"ד מתנה אין ראי', וע"ע מנחות נ"ד וירו' פ"ג דערלה וגם ברמב"ם פי"ב ה"ה דתרומות ומגיהין שם דצ"ל שהוא כחול מוכח דבהולך לאיבוד פקעה ממנו קדושת התרומה וע' סופ"ק דפסחים וע' ב"ק קט"ו ע"ב גבי כדי יין המשתברות וחולין קל"ט ובמש"ל בטעם דתליות פסול ע' בשע"ת שהביא בשם גו"ר דתליות בתו"מ אסור משום מנומר ולא הבינותי דא"כ גם בס"ת יופסל מטעם זה (ואולי דבס"ת דהכתיבה גסה לא מיחזי כ"כ כמנומר אבל דוחק) וע' בבדה"ב יו"ד רס"י רע"ו בשם רשב"ץ דמוכח דמקילין משום טעם מנומר אך הטעם הפשוט כמ"ש הגו"ר שם משום דא"א בס"ת לכתוב כולו בכל החומרות לכן הקילו בו ובשדה יהושע על הירו' מגילה פ"י הטעם דאין תולין בתו"מ משום שלכ"ס אלא דהביא מהסמ"ג ומרדכי דגם חול אין לתלות דמוכח דלא ס"ל משום טעם שלכ"ס וקושית המחבר מה דלא חשיב ג"כ החילוק מן שלכ"ס כבר תי' בח"ס דכיון דנקט במשנה הא דנכתבין אלא אשורית גם שלכ"ס בכלל דשניהן בחד קרא נלמד והי' בהויתן יהא והיא קצת דוחק).

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה