אור ברסלב

שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ח

סימן ז

הנה נשאלתי בדבר שנהגו בברכת אירוסין ונשואין לברך על כוסות ונותנין להחתן לטעום, ורב א' פקפק בדבר חדא דהא הפנ"י בקו"א לכתובות פקפק בכוס של אירוסין שאינו חובה ומהראוי שיהי' דינו כברכת הנהנין בעלמא שאין א' מוציא חבירו ועוד דעכ"פ מהראוי שישתה החתן מלא לוגמיו כשיעור כוס ולכן הנהיג לשתות בעצמו וכשיעור כוס.

והשבתי דלא יפה עשה לשנות מנהג ישראל וגם הפ"י אם כי תמה בזה אבל בכ"ז נדחק שם ליישב והניח בצ"ע אבל לא מלא לבו לשנות המנהג (ובאו"ח סימן שנ"א שנ"ב מבואר דכוס של אירוסין ונשואין שותין המברך והחתן והכלה וגם מצאתי בתשב"ץ ח"ג סימן ע"ט וח"ד טוה"ש סימן ל"ב שהביא ג"כ מנהג זה ואף דהוי ברכת נהנין כיון שהמצוה נעשה בשבילם הם ראוים יותר לטעום מאחרים ע"ש וגם בסימן ס"ה האריך בזה וכ' דאף שאין חיוב בברכת אירוסין ונשואין בכוס והו"ל כברכת נהנין מ"מ הרי פורס אדם לב"ב כדי לחנכם במצות וה"נ בחו"כ ועדיף מחינוך קטן וגם במילה אם מטעימו לקטן הנימול סגי וקטן שיודע לאכול כזית צלי שוחטין הפסח עליו כסוכה מ"ב (א"ה צ"ע בר"ן נדרים ל"ו שכתב דקטנים א"ר להמנות על הפסח וע' ברמב"ם פ"ב מה' פסח ה"ג וה"ד ופ"ט ה"ז ובהשגות שם דמוכח קצת דראוין להמנות וע' תוס' פסחים פ"ח ומג"א סימן שמ"ג וי"ל דכוונת הר"ן דא"צ להמנות אבל יכולין להמנות) ואם לא הספיק להטעימו לנימול מטעים לקטן אחר וא"צ המוהל לטעום עכ"ד) ולדעתי יש בזה חשש לעז על כל הגדולים שלא נהגו כן עד עתה ואם כי בת' ראנ"ח ח"ב סימן י"א כ' דל"ש לעז רק בדבר אישות הנה לפענ"ד ראי' מהכ"מ פ"א מתרומות בדין לקוח בתרומה ומעשר דשייך בי' לעז וגם מד' הט"ז באו"ח סימן תרי"ד סק"א מבואר דגם בלבישת מנעלים ביו"כ שייך לעז ולשי' כמ"פ שאר עינוים רק דרבנן ואפ"ה שייך בזה לעז וה"נ בנ"ד הרי לשי' כמ"פ בברכה לבטלה איכא איסור תורה וע' בש"ס פ"ק דתמורה דעובר בעשה וע' בבר"י חו"מ סימן ל"ד באורך וע' מג"א סוס"י רט"ו וגדולה מזו מצאתי בט"ז או"ח סימן קס"א סק"ו דגם בנט"י דרבנן איכא חשש לעז וה"נ בזה, ובעיקר הדין לענ"ד במחכ"ה של הפ"י נעלם ממנו דברי הב"י ביו"ד סימן רס"ה בהא דכ' שם הטור דנהגו להסדיר ברכת אשר קידש על הכוס והביא בשם הכלבו דסומכין שלא לטעום המוהל אבל משגרין לאם התינוק וכ' הב"י דטעימת התינוק ל"מ כלל דלאו בר חיובא הוא כלל (ובשו"ת תשב"ץ שם כ' דגם טעימת התינוק מהני) אבל טעימת האם אם שמעה הברכה ולא הפסיקה י"ל דנפקא שפיר בברכתו ואע"ג דברכת הנהנין הוא כיון דנתקנה ברכה זו על הכוס הו"ל ככסא דקידושא ואבדלתא דמוציא אחרים גם בברכת היין ע"ש והדבר מוכרח מד' כל הפוסקי' שהביא בב"י שם אח"כ דתשתה היולדות או תינוק שלא תהי' ברכה לבטלה והרי הב"י הביא שם מקודם דמנהג זה שכ' הטור לברך על הכוס לא נמצא לו מקור רק שמוכח מד' המפורשים שכן הי' המנהג פשוט, ומש"ש בשם המרדכי משום דא"א שירה אלא על היין וע' רשב"ם פסחים ק"ו ע"א ד"ה אר"י וכו' בשם שאילתות דר"א ות' רשב"א ח"ד סימן רצ"ה בטעם קידוש על היין משום דא"א שירה אלא על היין גם מהא דעירוכין י"ב ע"א או אי אשתי' לחוד אמרי' שירה וע' רמב"ם פ"ו מתו"מ) הנה גם בברכת אירוסין י"ל כן אבל באמת הוא רק סמך בעלמא שהרי מבואר בתו' עירוכין י"א ע"ב דקרבן יחיד אומרים שירה בלא יין נסכים ודוקא ק"צ טעון שירה על היין וגם מבואר בתוס' פסחים ס"ד דדוקא בשעת הקרבת קרבן א"א שירה בלא יין אבל בלא שעת הקרבה אומרים שירה בלא יין (וע' צל"ח שם דדוקא בשיר שהי' הלוים אומרים אבל בשאר שירים לכ"ע שרי לומר בלא יין) ומה"ט אמרו הלוים הלל בלא יין בשעת שחיטת הפסח ואת"ל דמילת תינוק נחשב כקרבן כמ"ש בזוה"ק פ' לך וע' בב"י ובדה"ב סוס"י רס"ה דדמי לקטרת ועולה אבל הוא רק דברי אגדה וגם הברכה אינה בשעת מילה רק אחר המילה וא"כ אומרים שירה בלא יין וכמ"ש התוס' הנ"ל וע"ע בתוס' ברכות ל"ה וגם נסכים הם על מזבח ולא לשתות היין ולכן ברכת מילה על הכוס הוא רק מנהג ולא נזכר בש"ס אבל ברכת אירוסין דצריך כוס נמצא בירושלמי פ"ח דסוטה וע' בביו"ק שם ועכ"פ לא גרע מכוס של מילה, וא"כ הדבר מבואר דכיון דכבר הוקבע המנהג כן הוי כחובה ויכול להוציא אחר בברכת פה"ג וגם ראי' מהא דאו"ח סוס"י רצ"ז וע"ש בב"י וט"ז ומג"א מהא דסימן תפ"ד ע"ש ותבין שהוא ראי' ברורה, וע' פסחים נ"ד ע"ב חוזרן ומסדרן על הכוס להוציא ב"ב וצ"ע על המחברים שם שלא הביאו מזה ואכ"מ, וי"ל דבעצמו הריח ג"כ שנית, וגם מה שפקפק שאין שותין רק מעט הנה בחי' א"ש שעל המרדכי יומא הביא בשם ר"י להדיא דגם בכוס מילה בעינן מלא לוגמיו וכ"ה במרדכי סופ"ג דעירובין בשם תשו' ריב"ן וראב"י החולק עליו היינו דס"ל דגם בקידוש א"צ רק שיעור גרונו כמ"ש הב"י סימן רע"ב בשמו וא"כ לדידן בעינן מלא לוגמיו במילה וה"ה בברכת נישואין, ואמנם הנה בכנה"ג א"ע סימן ל"ד ובבאה"ט שם הביא בשם ב"ש שיזהר החתן לשתות מלא לוגמיו והכנה"ג כ' עליו שאין נוהגין כן בשום מקום בזה"ז ובטעימה בעלמא סגי וכ"מ בב"י יו"ד הנ"ל שכ' בשם הרשב"א וז"ל ששאלת כמה שיעור טעימה (גבי כוס מילה) גבי מקדש בעינן מלא לוגמיו הכא גבי שאר ברכות לא בעינן מלא לוגמיו עכ"ל הרי מפורש כמנהגינו (וע' בט"ז שם סק"י שהביא ג"כ ד"ז וכ' הטעם משום דאין בו חיוב מדינא דהש"ס אך לפ"ז בכוס של ברכת נישואין צריך לשתות מלא לוגמיו) (אבל יעוין בחמ"ח סימן ס"ב סק"א וב"ש שם דמבואר דגם כוס נישואין אין לו מקור בש"ס א"כ דמי לכוס של מילה הנ"ל) ע"כ לא יאבו ולא ישמעו דברי הרב המפקפק הנ"ל ומנהגן של ישראל תורה הוא, ולענ"ד אם יטעום החתן מלא לוגמיו מכוס אירוסין ולפעמים הוא משקה משכר ויש חשש על הקידושין דמה"ט נהגו להתענות ע' מג"א סימן תקע"ג וא"כ תקנתו הוא קלקולו רק אם הרב בעצמו ישתה אבל העיקר כפי המנהג בלא פקפוק וכמ"ש, שו"מ בשו"ת בי"צ חא"ח סוס"י י"ד ג"כ אריכות בזה (א"ה מצאתי מקור לברכת אירוסין ונישואין על הכוס בירושלמי סוטה פ"ח ה"ה דאיתא שם יין מגיתו וכו' מקדשין בו את הכלה, ושו"ר בתוי"ר שהביא מזה).

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה