שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ד
ב"ה א' ב"ב ל"ו למב"י תרל"ג פאטק. לכבוד הרב המאה"ג מו"ה עזריאל שפירא אבד"ק דונאיאב. ומשנהו הרב החריף מוהר"ם פישלער מפרימישלאן.
ע"ד הדו"ד רו"ש שהיו שותפים בעסק א' ואחר גמר העסק הי' סכסוכים ביניהם והשתדל לוי אחי ש' עבורו ונעשה החשבון על ידו ונ"ח ראובן לש' איזו סך ומחמת שהי' ר' דחוק למעות לוה אצל לוי צ"ב ר"כ על עיסקא נגד טראטע ועתה בא ר' לסלק ללוי וניכה לו עשרים ר"כ היזק שהי' עוד בהמו"מ אחר החשבון וכיון שלוי הי' המשתדל עבור אחי ש' ע"כ הוא עומד במקומו ולוי טען שיתבע את ש' ולמה ישלם הוא עבור אחיו גם אין ברצון ר' לשלם העיסקא גם רוצה לנכות ב' ר"כ מהסך צ"ב ר"כ באמרו שכלל בהטראטע קרן וריבית ומהגם כי ע"י הטענה הנ"ל שהפסיד עוד עשרים ר"כ א"ר לשלם ג"כ עיסקא והדיין שאל את ר' אם עשה ה"ע והשיב שלא עשה שום ה"ע ונתווכחתם אם יש להורות כדעת הי"א שהובא בח"מ סי' נ"ב דבכלל הקרן עם הריבית דפטור מלשלם גם הקרן וי"ל דבנ"ד כיון דהמלוה מכחישו גם הי"א מודה דמשום לא שביק היתרא ואכיל איסורא נאמן המלוה לומר שלא נכלל בהשטר שום ריוח והלוה אינו נאמן דאאמע"ר, והספק יסוב עוד על ב' פנים אם הי' רשאי הדיין לשאלו אם עשה ה"ע כיון שלא טען כן מעצמו ומתוך דבריו למד לשקר ואם יוכל הדיין לדון על הקרן מה שלא עלה על לב הבע"ד לטעון כן כלל ובוודאי מחל מדלא טען זאת עכ"ד, והנה בגוף דין הש"ע יו"ד סוס"י קס"ט בטען הלוה שי"ב ריבית כבר הבאתי בחיבורי סי' קפ"ג דברי כמה פוסקים בזה אי אמרי' אאמע"ר לפטור א"ע ומהגם די"ל לפמ"ש תוס' ב"מ ד' גבי אמרו לו אכלת חלב דאם אמר מזיד הייתי נאמן דהא אאמע"ר ותי' דבא לעשות תשובה ובכה"ג נאמן א"כ בזה שטוען שהוא ריבית ועושה איסור בנתינת הריבית א"כ י"ל דבכה"ג מע"ר אך בבא להוציא מהמלוה שכבר פרע לו הריבית א"כ אינו מציל א"ע מעבירה כלל בזה ולכן אינו נאמן ואמנם היכי דהמלוה בא להוציא מן הלוה הרי מציל א"ע מעבירה ושפיר נאמן וע' בשו"ת תפ"צ חא"ע דיני עריות סי' ו', אבל היכי דהמלוה מכחיש שלא הי' ריבית בשטר כלל מבואר בסמ"ע וש"ך ח"מ סוס"י פ"ב ובש"ך יו"ד שם דא"צ המלוה לישבע וליטול רק הלוה ישביענו אחר פרעון, ומעתה אני דן דגם אי נימא דהמוחזק י"ל קים לי כהי"א דבכלל הקרן עם הריבית גם הקרן אינו גובה הרי בנ"ד כיון דהלוה אינו נאמן להשביע את המלוה כיון שהמלוה כופר ואומר להד"ם שאין כאן ריבית כלל בשטר אלא דלאחר פרעון יוכל להשביעו א"כ הרי אחר פרעון שוב הוי המלוה מוחזק ויכול לטעון קים לי כרוב הפוסקים דגובה הקרן עכ"פ וא"צ לישבע רק על הריבית ואם ירצה להחזיר לו ב' ר"כ ריבית ולא לישבע שוב אין לו עליו טענה על הקרן ואף דעכשיו קודם התשלומין הוי הלוה מוחזק וטוען קים לי הרי כיון דאנן אין מאמינים לו כלל ומחייבים אותו לשלם רק שיוכל לחזור ולתבוע את המלוה א"כ שוב הוי המלוה מוחזק, וראי' ברורה לזה מהש"ס דב"ב כ"ד ע"ב בהא דמרחיקין את האילן מן העיר דאם האילן קודם קוצץ ונותן דמים ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים ומפרש בש"ס טעמא דאילן הא למיקץ קאי ממ"נ א"כ ספיקו נמי אמרי' לי' קוץ ואי משום דמי אמרי' לי' זיל אייתי ראי' ושקול דהא אחר קציצה שוב הוי בני העיר מוחזקים וא"א להוציא ממון מספק ע"ש וע' כה"ג בתוס' כתובות צ"ו ב' ד"ה נכסי' כו' יעו"ש בסוה"ד ואף דיש לחלק קצת דהתם לכ"ע צריך לקצוץ קודם משא"כ בנ"ד לפי טענות הלוה א"צ לשלם רק דאנן אין מאמיני' לו מ"מ הרי לא גרע מחזר ותפס השני דיכול לומר קי"ל להיפוך (וע' בט"ז והגהות ח"צ סי' ק"ג, וע' בב"י ח"מ סי' ק"מ בשם תשו' הרשב"א גבי מקומות ביהכ"נ ותמצא ראי' להט"ז שם וגם משם ראי' לנ"ד יעו"ש ותבין), וא"כ ה"נ בנ"ד וכדברינו, וע' בט"ז ומג"א או"ח סוס"י קנ"ד, וכיוצא בזה כ' הר"ן בכתובות פ' הכותב בהא דפסק הרי"ף דבין ב' שטרות היוצאין ביום אחד בין בלוה ואח"כ קנה דיהבינן לבע"ח ולא לאשה משום דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להינשא והקשה הר"ן כיון שהדין נותן שיחלוקו איך גוזלין את האשה ונותני' לב"ח ותי' דכיון דבלוה ולוה אם קדם האחד וגבה מה שגבה גבה הלכך כיון שאם שאלו קדם ובא בע"ח לב"ד והגביהו ראשון מה שגבה גבה מן הדין אנו מגבין לב"ח תחלה משום טעמא דיותר ממה שהאיש כו' ולאחר גבייתו שוב זוכה בהם מן הדין כיון דקדם וגבה עכ"ד וה"נ בנ"ד הרי אנן לא מהימנינן לי' ומחייבין לשלם למלוה ואחר ששילם שוב הוי המלוה מוחזק וי"ל קים לי וכמ"ש, וע"ע כה"ג בש"ך ח"מ סי' קנ"ג סקי"א דכיון דחייב להחזיר רק דיכול להשביע אחר פרעון שוב ח"צ לישבע מספק כיון דאינו כנוטל בשבועתו יעוש"ה ותבין אבל האמת נראה דבזה א"א לטעון קים לי כהי"א כיון שהיא דיעה נדחית מכל הפוסקים ובנד"ד א"צ לזה וכמ"ש, והדבר ברור שצריך לשלם הקרן, שוב מצאתי בשו"ת גו"ר ח"מ כלל ג' סי' ל"ד שהאריך להוכיח דאין המוחזק י"ל קי"ל כדיעה זו וגם כיון דהוי רק קנס ולא מד"ת אין לחייב קנס מספק ומוקמי' אד"ת ועוד כמה טעמים ע"ש.
ומה שנסתפקו אם נימא דמדינא א"צ לשלם העיסקא אם הדיין רשאי לשאול אם עשה ה"ע, ואם רשאי לפסוק גם על הקרן, והנה אם רשאי לפסוק ע"מ שלא טען כבר נודע מה שהאריכו הריב"ש וסמ"ע וש"ך סוס"י י"ז מעובדא דרוניא וכאשר רמזו מעכ"ת במכתבם, והנה מ"ש הש"ך שם דהוי ספק אם מחל או לא ולכן א"א להוציא ממון ולדעתי יש לתמוה ע"ז לפמ"ש בתשו' תשב"ץ ח"א סי' צ"ה ובמהרי"ט ח"ב ח"מ סי' מ"ה להוכיח דמחילה בלב לא מהני דדברים שבלב אינם דברים רק היכי דהוי אומדנא דמוכח לכל העולם מהני דבכה"ג דש"ב הוי דברים כמ"ש התוס' קידושין ו' ועקצה"ח סימן י"ב שלא הביא דברי התשב"ץ הנ"ל, ומעתה בנ"ד הרי כיון דלדידן הוי ספיקא אם מחל מדלא טען או לא דשמא טעה בדין א"כ הרי לא הוי אומדנא דמוכח לכל העולם שהרי הדבר מסופק אצלינו א"כ שוב גם אי מחל ל"ה מחילה כלל דדברים שבלב אינם דברים והי' נ"ל דבאמת לאו ספיקא הוי רק דכל שחבירו מוחזק מסתמא מחל דאל"כ הו"ל לאתנויי ולומר שאפשר יש לי זכות יותר כפי הדין כן יקום וכה"ג מצינו בש"ס דב"מ ובטוש"ע ר"מ סימן של"ד גבי בעה"ב ופועלים דהמוציא עליו לאתנויי ולפ"ז גם אם הדיינים הוציאו כבר הוי מחילה והדין חוזר, ואמנם בנ"ד הרי הלוה מוחזק ובכה"ג ל"מ מחילה בלא קנין וא"כ אף שלא טען יוכלו לפסוק לו הדין דהמחילה אינה כלום, וע' בטוח"מ סימן קנ"ד בשם תשו' הרא"ש בדין ר' שהוציא בליטת עלייתו לחוץ ופתח חלון ברוחב הבליטה כו' ופסק הרא"ש דאינו חזקה וסיים בזה"ל ומצוה לומר לשמעון שאינו מחויב להרחיק דהשבת אבידה הוא כו' עכ"ל הרי מבואר דהיכי דפטור ע"פ הדין מצוה לומר לו משום השבת אבידה וע' בתשו' מהר"י אדרבי סימן רי"ז בשם מהרשד"ם ז"ל בזה והן אמת דהתם מיירי שהדיינים טעו ופסקו שצריך להרחיק וליכא סברת מחילה משא"כ היכי דלא טעו דאפשר שמחל ואמנם נראה ברור דהיינו בדין פשוט אבל מלתא דתליא בפלוגתא הרי קיי"ל דלאו כ"ע ד"ג וכמ"ש בחיבורי סימן קע"ו סעי' בשם התוס' וש"פ וכמה דוכתי דבמלתא דתליא בפלוגתא אמרי' לאו כ"ע ד"ג ע"ש א"כ בוודאי טעה בדין, ובפרט דבנ"ד דהמלוה בא להוציא ממנו א"כ ל"ש בזה מחילה מן הלוה למלוה דהא דמחילה חצ"ק הוא רק ממלוה ללוה וכנודע ואמנם כבר כתבתי דבנ"ד צריך לשלם הקרן וא"כ אין בזה נ"מ כלל, ואמנם אם הדיין רשאי לשאול אם עשה ה"ע לענ"ד בוודאי אין בזה איסור כלל דכבר כ' הט"ז ביו"ד סוס"י קס"ט דבזה"ז שרבו המתפרצים באיסור ריבית יש לדקדק הרבה אי שייך בזה חזקת לא שביק מיתרא כו' וכ"פ הבל"י שם וא"כ כיון דהוי לאפרושי מאיסורא ויש לחוש שמא הוא נכשל בזה ל"ש בזה דין עורכי הדיינים ודוקא בטענות שבממון ואינו נוגע לאיסורא אין לדיין לטעון שמא מתוכם ילמדו לשקר משא"כ בזה דנוגע למילתא דאיסורא וגדולה מזו מצינו בש"ס דכתובות נ"ב ב' דמשום מבשרך אל תתעלם ל"ש דין דעורכי הדיינים (וע' כה"ג בשו"ת מהרמ"פ סימן ס') ומכ"ש בזה ומהגם דכיון דכל ישראל ערבים זל"ז א"כ נוגע הדבר לעצמו וכה"ג כ' הפוסקים דבאיסורא מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דכ"ע בע"ד נינהו ובחו"מ סימן כ"ח דבכה"ג גם ת"ח צריך לבוא לב"ד וע' שבועות ל' ותוס' שם, וע' ריטב"א קידושין כ"ז ע"ב גבי גלגול שבועה דהכהן הוי בע"ד משום דכל ישראל ערבין זל"ז וע' בס' אור יקרות פ' נשא בזה וע' בשע"מ סימן ע"ג שחידש דגבי שבועה דכל ישראל ערבים אפי' אין בידו למחות אמרי' חטא בשביל שיזכה חבירך מה"ט.
(א"ה עי' ביד אלי' סימן ע"ח דאסור לעשות פשרה גבי ריבית וע' ע"ש יו"ד
אמר העורך. אולי חסרה כאן שורה.
ומה ששלח לי העתק מה שהשיב לו הרב הג' אבד"ק ראווא בדין השותפות שהשבתי לו בחורף העבר לא יסכים אתי הזמן לשום עיוני בדבריו ועברתי במרוצה והנה מה שהעיר מדברי הה"מ פ"א מאישות כבר כתבתי בזה בתשו' שם ובחיבורי סימן קפ"ג, וע' תשו' מהרי"א חיו"ד סימן רצ"ג בהג"ה שבאמצע התשו' ומ"ש ראי' מא"ח סימן תמ"ח בעכו"ם שהביא לו דורון ביו"ט אחרון דאמרי' איסורא לא ניחא לי' דליקני הרי דגם בדרבנן אמרי' הכי לק"מ דשא"ה דלא יגיע לו הפסד מזה ואדרבא אם יכוין לקנות יאסר גם אחה"פ. (וכ"ה בשו"ת נחלת שבעה סימן י"ד יעוש"ה) משא"כ אם אינו מכוין לקנות יהיה ראוי לו הדורון אחה"פ ובודאי לא שבק היתרא ואכל איסורא אבל בשותפין שאם לא יקנה יהי' שייך רק לשותפו ויפסיד הוא חלקו בזה י"ל דרוצה לעבור על איסור דרבנן ואמנם מדברי הה"מ י"ל דאין ראי' להתם דהתם בעינן שיהי' חזקה גמורה לכך קאמר דאיכא אינשי דלא זהירי בזה אבל גבי איסור חמץ שעעה"פ דגם מספיקא שרי שפיר סמכי' על סברת איסורא לא ניחא לי' דליקני ומ"ש מהא דבגז"ע לא מיחייבי בהשבה, וכמ"ש ביא"פ תקפ"ו ונוב"י יו"ד סימן פ"א. הנה השעה"מ פ"א מגזילה הוכיח להיפוך וגם אנכי הארכתי בזה בתשו' לק' טשערניליצא, והבאתי מתוספתא פ"י דב"ק דמפורש דגם בגז"ע חייב בהשבה וחמור מגזל ישראל מפני ח"ה, ומ"ש דבנ"ד מה שאינו נותן העצים אחר שקיבל המעות הוי רק כהפקע"ה ואינו אסור רק משום חה"ש ובנ"ד שאין השר יודע מהגניבה ליכא חה"ש והביא מדברי יש"ש ב"ק בהא דאבלע לי' זוזי, יעוין בש"ך ח"מ שמ"ח סק"ג שהביא בשם יש"ש דדרך מקח אינו בכלל הפקע"ה ולפע"ד ראי' לזה מהתוס' ב"ק קי"ב ע"א ד"ה אע"פ כו' יעו"ש ודו"ק ואם כי יש לחלק קצת אבל הרי היש"ש אומר כן והא דכתב באבלע לי' זוזי דכיון דקנה החפץ במשיכה הוי המעות עלי' הלואה שא"ה דקנה החפץ ונשאר עלי' חוב מעות הפרעון משא"כ היכי דקנה העכו"ם אצלו החפץ ואינו נותנו לו וז"פ מאוד, ומ"ש דבנ"ד הוי המקבל סחורה כשליש דהימני' אפי' אם יעשה גניבה לא ניתן להיאמר דבנ"ד הוי רק מורשה ואדעתא דהכי שיגנוב לא הימני' ולא דמי כלל לשליש לגירושין המבואר בגיטין ס"ו דהתם נתן בידו לשם שלישית משא"כ בנ"ד דעשאו רק שליח ומורשה ועוד דבעכו"ם סמך על דין ערכאות ובדיניהם אם יעשה גניבה ענוש יענש בפלילים כנודע ונשתקע הדבר ולא יהי' נאמר, גם מ"ש משו"ת רשד"ם סימן קמ"ח דגם סרסורית שייך לשותפות וה"נ בגניבה כדברי ס' יהושוע לא אדע מה דמיון ריוח כשר לריוח של גניבה שנעשה באיסור ואין לו ענין כלל לדברי ס' יושיע, גם מ"ש ראי' מסימן קפ"ג לדברי ספ"י כבר דיבר הספ"י עצמו מזה ואני דחיתי דבריו בחיבורי.