שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן קלט
ב"ה ה' ויקהל תרס"ה ברעזאן. לכבוד הרב הג' החו"ב בנש"ק כו' מוה"ר יצחק
מרדכי פאדוואה שליט"א מו"צ דק"ק פרשיסחא ברוסיא [וכעת אב"ד דק"ק שטנא יצ"ו].
ע"ד שאלתו שנהגו שם לקבוע המזוזה שעושין טס רחבה עם נקבים לחברה למזוזות הפתח ועל הטס טבעת א' מלמעלה פתוח מעל"ע ובצד מטה טבעת עם שולים ונותנים המזוזה לשפופרת של זכוכית ותוחבין השפופרת לתוך טבעות הנ"ל והשולים שבהטבעות התחתונה מחזיקין שלא יפול השפופרת והמזוזה לארץ והשפופרת מתעגלת בהטבעת מסביב ורו"מ האריך לפסלן דדמי לתלאה בדלת במקל דמנחות ל"ב והביא מלקה"ק בשם ד"נ ועיקרי הד"ט סי' ל"א אות ב'. ובאמת שהמעיין בב"ח ימצא שהוכיח מהתוס' ב"מ ק"ב ורש"י דקביעות במסמרים אינו מעכב כלל ורק למצוה מהמובחר יקבענה במסמרים ולפ"ז הא דתלאה במקל פסולה היינו באופן שתפול למטה או שתלאה באויר ואני מצאתי באס"ז לב"מ שם בשם תלמיד הר"פ דהא דתלאה במקל פסולה היינו בתלאה מחוץ למקל שנראית המזוזה מבחוץ, אבל בנותנה תוך חלל הקנה והמקל ותולה הקנה והמקל ואין המזוזה נראית בחוץ כשר ע"ש ולפ"ז הא דפי"ז דכלים מט"ז ומקל שיש בו בית קבול מזוזה שהביא רו"מ י"ל דבכה"ג שיש בה ב"ק ואין המזוזה נראית בחוץ כשר ובפרט לפמ"ש התוי"ט שם שהי' מוליכין עמהם מזוזה בדרך הליכתן לשמירה בודאי אין ראיה ועכ"פ לפ"ד הב"ח יש לצדד להקל בנ"ד וזהו טעמו של ת' ד"נ חיו"ד סי' ט"ז שהעלה דכשמונחת על הסף אף שלא נתחברה כשר ומ"ש תלאה במקל חסולה היינו כשלא הניחה אמזוזות הפתח אלא תלאה באויר או במשקוף אבל מדברי רמב"ם שכ' דתלאה במקל פסול מפני שאין זה קביעה מוכח דהקביעות מעכב וגם מ"ש הב"ח ח ראי' מהירוש' והוכיח משם דביחוד לפי שעה א"צ קביעות יעו"ש בק"ע ופ"א שפי' ד' הירושלמי בענין אחר וע"ש בשמו"ק שדחה דברי הב"ח והוכיח דלא כפירושו. ומלשון הירושלמי סוף מגילה דאיתא בזה"ל תלאה בדלת סכנה שא"ב מצוה חקק בראש ה המקל והניחו במקום שאינו ראוי לו סכנה שא"ב מצום עכ"ל ומוכח דתלאה בדלת אינו דין חקק בראש המקל ובהא דחקק בראש המקל בהניחו במקום הראוי לו כשר ותלאה בדלת הוא שתלאה על הדלת הסובב ולא על המזוזה הימנית שתחת המשקוף אך בגמ' שלנו נקט תלאה במקל ולא סיים דהניחה במקום שאינו ראוי לו משמט דבכל גווני פסולה ושם בירושלמי אי' בתר הכי ר"ב בשם ר"י ואפי' לא סמרו והא תני והוא שסמרו אר"י והוא שיחדו לכן ובק"ע פי' ואפי' לא סמרו שלא קבעו במסמורת להמקל פסולה וביחדו לכך שתהי' מונחת תמיד במקל זה אז אם לא סמרו כשר אבל בלא יחדו אפי' בלא סמרו פסול וע"ש בפ"מ מ"ש בזה אבל מדברי רמב"ם וטור שכתבו דיקבע במסמרים נראה דמפרשי ד' הירושלמי דקאי על קביעת המזוזה עצמה וס"ל דהיכי דיחדו לכך לעולם סגי בלא קביעה במסמרים ויהי' איך שיהי' אחרי שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים הרי הוי סד"א ולא יתכן להקל בדאורייתא ובדע"ק הביא דברי הד"נ ופקפק עליהם ובגה"ק שם האריך לסתור דברי הד"נ ומ"ש רו"מ מדברי הטור שכ' תלאה במקל ולא קבעה כבר כתבתי שכ"ה ברמב"ם והטור כ"כ ע"פ ד' רמב"ם ובאשכול סימן כ"ד כ' דתלאה במקל פי' על הפתח פסולה דבעינן בשעריך נראה מזה ג"כ דהיינו מפני שאינו קבוע בשער ואחרי שהדבר מפורש בדע"ק וכן נראה דעת כמה ראשונים בודאי אין לזלזל במצוה של תורה. ומ"ש מדברי הגר"א דלא יכרוך בקלף והעיר מהא דמב"מ אינו חוצץ ותי' עפי"ד מוהרש"ק דהיכי דבעינן שיהי' עליו ממש גם מב"מ חוצץ. הנה בקו"א שבחיבורי דע"ת ליו"ד סי' כ"ח הבאתי ראיה להיפוך מש"ס דר"ה כ"ז ע"ב קדחו בזכרותו מב"מ א"ח והרי התם בעינן שלא יפסוק אויר כדמוכח בב"י סי' תקפ"ו ובט"ז סקי"ח גבי צפהו זהב ומוכח דגם בכה"ג מב"מ אינו חוצץ אבל באמת הרי קיי"ל כל לנאותו אינו חוצץ וה"נ הוי כד לנאותו ולכן גם בשאר מינים אינו חוצץ. ולדינא כבר כתבתי כי יפה כתב רו"מ שאסור להשתמש בהם ואף אם כבר חיברם צריך להסירן. ובגוף ד' הגר"א ע' ב"מ ק"ב בגובתא דקניא דמוכח דלא כהגר"א [א"ה ע"ע פט"ז דכלים מ"ז ובית המזוזה וכ"כ בת' ר"מ שי"ק דלא כהגר"א]:
ומה שהקשה ע"ד הספרי פ' נשא וישלחו מן המחנה וכו' ללמד שאעמ"הד והא סתם ספרי ר"ש והוא ס"ל בסנהדרין ע"ד דעונשין מה"ד הרי התוס' כ' שם דלא דמי לעמה"ד דעלמא ולפמ"ש הנו"ב מ"ת חו"מ סי' ס' לדידן דקיי"ל כאביי גם רשב"י מודה דאעמ"הד. ועוד דאף דסתם ספרי ר"ש מ"מ מצינו בכמ"ק ברייתא דאתיא דלא כר"ש. ותדע שהרי בפסחים ס"ז ע"א הובא מימרא דר"ש היפוך דברי ספרי הללו וע"ש באו"ח מהא דאעמ"ה ושם ע"ב פריך ור"י שפיר קאמר ר"ש. וע' בספרי פ' ראה דבעי למילף אמ"ה בק"ו מבב"ח ולמה לי קרא לאמ"ה וקשה הא אעמה"ד והי' מקום לומר דאתי' כר"ש דס"ל עמה"ד ובאמת שהרמב"ן בחי' למכות י"ז כ' דלא כהתוס' סנהדרין הנ"ל אלא דר"ש סובר בכ"מ דעמה"ד ולפי דבריו צ"ל דספרי דר"פ נשא הנ"ל אתיא דלא כר"ש וכמ"ש. אבל מ"ש רו"מ להוכיח משם דגם בכרת אעמה"ד יפה הקשה (שו"מ שהקשה כן בשעה"מ ה' ביאת מקדש פ"ג ונשאר בצ"ע) אבל י"ל דהא גם מלקות איכא ואעמה"ד וע' באוה"ח ר"פ חקת בפסוק הבא אל האהל שכ' בפשיטות דרק בב"ד של מטה אעמה"ד ע"ש וע' שו"ת ב"ש אה"ע סי' כ"ג ובהגה שם:
והנה מה שהבאתי מהספרי פ' ראה לתמוה מהא דאעמה"ד י"ל לפמ"ש הרא"מ ופלתי דבב"ח איכא משום ל"ת כל תועבה כיון שעבר ובישל אלא דאין לוקין דהוי לאו שבכללות ונודע מ"ש הה"מ דבדאיכא איסור עשה עונשין מה"ד לכן פריך שפיר אבל זה יונח רק בהא דפריך שם למ"ל לאו דבב"ח נילף בק"ו מנבלה אבל בהא דפריך שם למ"ל לאו דאמ"ה ניליף בק"ו מבב"ח שפיר קשה וצ"ל דאתיא כר"ש וכמש"ל והא דאמר רחב"ג ורשב"ג דניליף בב"ח מק"ו י"ל כמ"ש. ובהיותי בזה אזכיר מה דקשיא לי לשי' רש"י דטכ"ע מה"ת רק בב"ח ולא בשאר איסורים מה פריך נילוף בב"ח בק"ו מנבילה כי אצטריך קרא לטכ"ע וצ"ל דהנך תנאי ס"ל כר"ע דטכ"ע מה"ת בכל האיסורים [וכ"ה בסתו"א דסתם ספרי ר"ש ואליבא דר"ע]: