אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן קלח

סימן קלז

ב"ה יום ג' ויחי תרס"ט ברעזאן. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הג' החריף וכו' מ' חיים הלוי נ"י שטיינבערג בהרב הגאאבד"ק בראדי יצ"ו פינה יקרה בעיר פאדגורז וכל החבורה שומרי שבת יהי כבוד ד' חופף עליהם כל הימים.

יקרת מכתבו הגיעני ושמחתי בראותי כי ת"ל עוד נמצאים אנשי חיל החפצים לזכות את הרבים והנני מסכים בכל לב ונפש לכל אשר יעשו ולמה זה ישלח אלי המודעות יפיצם ויחלקם משם. לדעתי יוסיף באות ג' הערה ואזהרה רבה להנשים ההולכות בשערותיהן פרועי הראש שהיא איסור תורה ואסור להתפלל או לברך נגדם שום ברכה ומדינא אובדות נאמנות ויוצאות בלא כתובה ומנהג זה אותות גיהנם. ועוד יוסיף דברים חמים לבקשם בשם התוה"ק לחדול מזה. ואם כי הי' ראוי לייחד בשביל זה מודעה מיוחדת באריכות דברים אבל יען שידעתי שכבר נפרץ הגדר בגליל הזה ונתפשט מאוד וכמעט אבדה כל תקוה בלבי להועיל לזאת ידי עצורות אבל אם החרש נחריש בכו הענין יאמרו מדשתקי רבנן ש"מ וכו' לכן נכון לדעתי שיהיה עכ"פ נזכר בדרך אגב שיהי' עכ"פ מחאה מאתנו השומע ישמע והחדל יחדל, גם נכון הדבר לעשות הכל טבלא ארוכה שתהא כל המודעה מצד א' של הגליון. והנני ידידו מברכו שיגמור ד' בעדם לטובה וזכות הרבים יהי' תלוי בכם יברך ה' חילם ופועל ידם ירצה:

ומה ששאל בדבר השקאנטא הנהוג בין הסוחרים דהוי רבית גמור והביא משו"ת יד אלעזר להג' אבד"ק וויען שצועק ככרוכיא ע"ז והעולם אינן נזהרין ובשו"ת מהר"מ שי"ק יו"ד סימן קס"ד כתב תקנה שיאמר בפירוש בפני שני אנשים שאין דעתו לזכות רק כנועל עסקא ושכ"ע ע"ש ורו"מ כתב דלא ידע התועלת בזה כי בהפאקעורען נכתב בפירוש שנשלח הסחורה על אחריות הלוקח ול"ש בזה עסקא היכי דאחריות על הלוה. הנה ידעתי גודל המכשלה ואין חכמה ואין עצה ולא אדע שום תועלת אם ישמיטו תיבת שקאנטא וראיתי מאז דברי מהר"מ שיק ומי הוא העושה כן.

ומה ששאל בדבר שעושין היתר עסקא ע"י סרסור ובדבר הנהוג בין הסוחרים לכתוב בהפאקעורען בזה"ל בייא איבער שטייגונג דעס רטספיראס ווערדען 6 פראצענט פערצוגסר צינזען בערעכנעט והיינו באם לא ישלם לזמן המוגבל יתן 6 פראצ. והרי היא ריבית ועובר משום לא תשימון דמשעת כתיבה עביד לה שימה. ואף דבאמת אין לוקחין הרבית אח"כ שהיא רק להפחיד הקונה אעפ"כ כיון דכח ביד המוכר לתבוע הוי כשטר שי"ב ריבית ואח"כ מתנה הוא דיהיב לי' ואיסור דעביד עביד עכ"ד. והנה בגוף השאלה כבר נתבאר במהרש"ם ח"א סי' כ' די"ל דגם בעשה ה"ע עם הסירסור מהני מדין זכין לאדם שלב"פ והבאחי מכמ"ק בזה ורק בנתן משכון אין היתר בזה ע"ש טעמו. ובדין מכירת שט"ח בפחות יפה כתב דבנ"ד ל"ש ד"ז כי הלא הסרסור לא קיבל השט"ח לעצמו מתחלה אלא לצורך המלוה ואין בידו למכרו וגם כל ההלואה לא נעשה כלל מקודם עד אחר שנתן השט"ח להמלוה וכל הסברות שכתב להיפוך אין מתקבלין להלכה שהרי מתתלה כולם יודעים שאין הסרסור זוכה לעצמו בהשט"ח אלא לוקחו עבור מי שיתן המעות ולא נתכוין לזכות לעצמו כלל ועמח"א ה' שלוחין סימן ט"ז ובנ"ד לכ"ע זכה בו המלוה ולא שליח ומ"ש מדברי הא"ז הנה בהש"ס נדפס בקיצור ובא"ז הגדול ח"א סי' תש"ע שם נמצאים בביאור היטב יעו"ש וימצא שאין הכונה כמ"ש רו"מ וע' תשו' שו"מ רביעאה ח"ג סימן נ' מ"ש בדברי התוספתא וא"ז הנ"ל:

ומ"ש רו"מ בדין אונאה בשוגג ע"פ דברי הר"ן סנהדרין עיין בתוס' שבועות ג' סוע"א ד"ה מהן וכו' בסוה"ד וימצא להיפוך אבל בתוס' יבמות פ"ט סוע"א ד"ה לר' נתן וכו' מוכח דס"ל כהר"ן אבל נראה דבמה שנוגע בין אדם לחבירו אין הבדל בין שוגג למזיד כעין מ"ש התוס' גיטין ל"ה ע"א ד"ה לא הי' וכו' ע"ש בסוה"ד. ואולי יש לצדד קצת בדבר מנהג הפאקעורען הנ"ל ע"פ דברי בית הלל שהובא בתשו' שב"י ח א סימן ס"ד בהג"ה והגם שבשו"ת זית רענן ח"ב סימן י"ז בשם הג' ר"ח מלינטשיץ דאין המנהג כן אולי כיון דנתפשט כעת המנהג קבלו עליהם תקנת הארצות הנ"ל ופסידא דשוקא הם ששה פ' לכל הפחות וכיון שנמשך ממכירת סחורה דמי לפקדון שבסוסי' פ"א וע' בב"ח חו"מ סוסי' ל"ח ולא כתבתיו לסמוך ע"ז רק למצוא קצת זכות על העושים כן.

ומה שנסתפק אם כהן מותר להשקות אמו סוטה הנה ד"ז ש"ס ערוך בסנהדרין פ"ה ב' לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית וכו' וכ"פ הרמב"ם (וזה כמה שנים העירותי מדברי הילקוט ירמי' שהביא רו"מ אבל אין למדין מאגדה ובפרט שהוא רק משל ויש לפרש ג"כ באופן שאין ראי' משם) וכיון דהכהן המשקה הסוטה צריך לקללה והרי אסור לקלל אמו גם אם נתחייבה בזה ובפרט דאפשר על ידי כהן אחר:

א"ה וע' בט"ז יו"ד סי' רמ"א סק"ב בשם תשו' הגאונים]. סי'

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה