אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן קלה

סימן קלד

ב"ה יום א' פ' תזריע תרס"ח ברעזאן. שוכ"ט לכבוד ידי"נ הרב הה"ג החריף ובקי יו"ש כש"ת מוה' שמעי' שט"ב ני' אבד"ק פרעמישלאן.

זה ימים הגיעני קונטריסו בין המון חבילות מכתבים ואז ישב בביתי רב א' ממדינת פולין גדול וספר ומנה המכתבים הבאים ובמשך ח' ימים נקבצו ובאו במספר מאה וחמשה עשר מכתבים מכל קצוי ארץ ולא הי' באפשרי להשיב עד היום:

והנה ע"ד שאנתו שסידר ג"פ ועד א' הי' צעיר לימים כבן י"ט שנים ולא הי"ל זקן העליון ואמר שיש לו שערות הרבה בזקן התחתון וגם העד הב' אמר שהוא כן וסידר הגט, ולמחרתו עלה בלבו ספק ובדקוהו ונמצא מרובה בשערות גדולות וארוכות רו"מ האריך הרחיב בפילפולו היקר ושמחתי בו. ולדינא הדבר פשוט שהגט כשר ואין זה נוגע כלל למחלוקת הרא"ש והרמב"ן בדין בדקוהו ונמצא גדול אי כשר העדות למפרע שבחו"מ סי' ו"ה דהא ודאי החוש מעיד שביום א' לא יגדלו שערות רבות לארוכות וע' באו"ח סי' ר"ס בדין גילוח ביום ה' וזה לא כביר דנתי בתשו' לק' לאדז דבנמצא בבן י"ג ויום א' שערות גדולות יש לחוש שהי' גם קודם י"ג וא"כ שומא הן ומיגרע גרע וצ"ל שכך קים להו לחז"ל כי ע"י טבע הגדלות המתהוה ביום זה גורם יציאת השערות גם גדולות וארוכות ואין לחוש שמא הי' גם בימי קטנותו אבל בנ"ד שהוא כבן י"ט ולא נעשה עתה גדול יותר מבכמה שנים הקודמים מבן י"ג והלאה א"כ אין לחוש למיעוטא דמיעוטא שהוא נגד החוש המעיד יותר מאלף ראיות כמ"ש בתשו' חת"ס יו"ד סי' מ"ה וא"א שיצמחו שערות גדולות וארוכות ביום א' (וע' בתשו' בי"ש א"ע סי' קנ"ג באמצע התשו' שדיבר מהערה הנ"ל והיא כדברינו) לכן הדבר ברור שהגט כשר:

וע"ד הגט במי ששמו לתורה חיים פסח ונקרא בפ"כ פישא בודאי אם המבטא בשי"ן יש לכתוב פישא כמ"ש רו"מ ואם המבטא בסמ"ך לענ"ד יש לכתוב פיסא בהכינוי דאף דבשה"ק יקרא בצירי בלא יו"ד מ"מ הכינוי יש לכתוב כן שלא יטעו לומר שהוא לשון פסי וכדומה או פסי והרי בשרה שארקה יש לכתוב אלף במקום קמץ בהכינוי וכן עוד בכמ"ק. וגם ביו"ד בסופו לא סגי כי היא אינה נרגשת במובטא. ומ"ש רו"מ בשם ש"ע לא מצאתיו ואם כתב כן לא סבירא לי כוותי'. אבל כפי שכותב רו"מ שהמובטא בשי"ן בודאי יש לכתוב פישא וכנ"ל:

ומה שתמה עמ"ש בשו"ת מהרש"ם סי' א' ראי' מפ"ג דביכורים מ"א דשא"ה דסגי בקריאת שם לבד אבל בלולב בעינין שיקח ביד. אם כי יפה העיר אבל לענ"ד בכל זה כיון דגם בביכורים נאמר לשון לקיחה ושייך גם במחובר א"כ כיון דמלשון לקיחה א"א לדייק מידי שוב מנ"ל לחדש דגבי לולב בעינין תלוש וזהו הלכה בפ"ע דבעינין שיקח ביד וגם בביכורים אף דחל הקדושה בקרה"ש מ"מ לשון לקיחה לא נפיק ממשמעותי' דצריך שיקחנו ויוליכנו ויביאנו לירושלים וע' רשב"ם ב"ב פ"א סוע"ב ד"ה ולקחת דמבואר דלקיחה היינו בצירה ובתוס' שם פ"ב א' חלקו וכתבו דלקיחה משמע לקיחה מתוך הבית אלא דקרה"ש היא תחילת הלקיחה דע"י שחלה הקדושה ויקרא ביכורים הוא לוקחו מהבית להביאו לירושלים וגם בעודו מחובר הוי התחלת לקיחה

ומה שתמה עמ"ש בשו"ת מהרש"ם סי' ס' דא"א שלא יחיל אסור הקדש על חלב דא"כ לא יאסור משום חלב דאינו ראוי לגבוה ותמה דמ"מ חזי להקרבה והאריך בזה ולענ"ד נראה דכבר כתב הפנ"י קידושין ס"ה ב' דבקידושין כיון דהוא משום הקדש לגבוה אם אין הקידושין חלין לאסרה לשאר אנשים אין קידושין לחצאין ואין חלין כלל ועתוסי"ש יומא ס"ט א' גבי מעילה דל"ש לומר לב ב"ד מתנה דאין הקדש לחצאין וע' רש"י גיטין פ"ב ב' ד"ה ואין אני קורא וכו' ע"ש בסוה"ד דקידושי שמעון לא מהני מידי וכו' שהרי אסורה ועומדת על הכל חוץ מראובן עכ"ל הרי כמ"ש וכבר הבאתי מהפ"י דטעמא משום דקידושין משום הקדש א"כ ה"נ בזה:

ועד"ש שהסופר כתב בפ' בראשית אשר יבאו בני האלהים, ואח"כ ראה ששכח לכתוב מקודם שורה שלימה. אם מותר למחוק תיבות אשר יבאו בני כו' ולהשלים מה שחסר מקודם. ורו"מ הביא מ"ש בבנ"י סי' רע"ו בכתב והייתם כאלקים דאפילו בספק אם קידש הסופר אין למחוק אע"ג דמסתמא הוא חול כיון שיש בו שני פירושים א"כ לפימ"ש בקס"ה ועוד מחברים דשם של בני האלקים הנ"ל הוא ספק קודש א"כ אסור למחוק ומצדד רו"מ אי מותר למחוק ע"י קטן. הנה בס' גיה"ק שנדמ"ח הבטא מכמ"ק וסיים להקל לצו"ג והביא בשם לבוש האורה שכ' דגם לפי' ב' דרש"י דהוא השרים ההולכים בשליחותו של מקום הכונה במ"ש בני האלקים ר"ל בני דעת ושררה ובזכרוני דאי' במדרש דכשאמר נ"נ ורביעאה דמי לבר אלקין יצאה ב"ק כלום יש בן להש"י והא דבבריך שמי' ולא על בר אלקין י"ל ג"כ כדברי לבוש הנ"ל וכן באיוב א' ב' דתרגומו מלאכים ג"כ אינו לשון בני אלא בעלי שררה ודעת לכן אם ירצה רו"מ להקל ע"י קטן יש לו ע"מ שיסמוך:

וע"ד שאלתו בריאה שהי' סרכא לשומן והי' אודם בהסרכא ובהשומן במקום הדבוק להסרכא וגם להלאה ממקום דביקת הסרכא להשומן הי' צרירות דם הרבה ונסתפק אם יש לתלות כה"ג דהאודם בהסרכא בא מהשומן ולא מהריאה והביא מתשו' הרי"ם יו"ד סי' ג' ושו"ת טוטו"ד מ"ת סי' ס"א. ומתשו' היא"פ שכ' לפרש מ"ש הט"ז בסי' ל"ז שהי' סרכא דבוקה לכיס דרבותא אשמועינין דלא תלינין בריעותא שבכיס. הנה בתשו' הרי"ם מדבר משורייקי סומקי ובצירוף מה שנתלבן ע"ש ובד"ז כבר ביארתי בס' דע"ת דכשרואים גיד דק נמשך מתוך השורייקי הנמשכין מסביב ע"ג הריאה שיש לקלוף הקרום העליון וכמ"ש שם בדע"ת רק אם בחנו כמ"פ ונקלף וסרו השורייקי עם הקרום העליון סומכין השו"ב על בקיאותן והכרתם ומקילין אבל אני התרתי רק בצירוף הקליפה וכמ"פ בחנתי ונסיתי ו ועלה יפהע"כ אם השו"ב רואין השורייקי וסומכין על הכרתם איני מוחה בידם וצריך הכרה ובקיאות גדול להבחין איך הוא כי כבר נתבאר סוס"ק ס"ט דלפעמים השורייקי הולכין בעומק. אמנם בנ"ד לא הי' משורייקי הנ"ל. אבל בנ"ד כיון שרואים צרירות דם גם להלאה ממקום דביקות הסרכא לשומן אין לחוש שמא מן הריאה נמשך לשם ויהי' שם בשומן צ"ד הרבה ובהריאה אין כלום ודוקא בכיס דהוי שלכס"ד לכ"ע והוא בחז"א מחמירין גם כהנ"י משא"כ לשומן דלשי' כמ"פ מקילין וע' בדע"ק סי' ל"ט ס"ק פ"א שצידד לעשות ס"ס שמא הדם מעור העליון של הריאה ואף שהחמיר דהוי ס"ס מש"א ובנ"ד שיש ספק שמא כהסוברים דסרכא לשומן כשר וכבר כתב בתשו' מהר"י לבית לוי דבספק פלוגתא הוי מתיר יותר וכתבתי בזה במק"א ושמא הדם מהשומן ושמא מעור העליון. וגם מסתבר יותר דבמקום שיש צ"ד הרבה משם נמשך הדם להסרכא ובפרט כפי הנראה ממכתבו שהי' רק אודם ולא דם גמור בהסרכא לכן לע"ד יש מקום להתיר בהפ"מ אבל אחרי שרו"מ הורה להחמיר יש מקום להוראתו:

ובדבר מה שתמה על הגהתי לס' אורח"ח סי' תנ"ז בדין נתערבו קצת מצות שכבר הופרש מהם חלה ברוב מצות שלא נטלו עדין מהם חלה שצדדתי להקל וע"ז העיר דכ"ז שייך במצות בזה"ז דאינן נמכרין במנין אבל לא במצות שמורות והוי כמ"ש בתשו' הרא"ש שממנו מקור הדין בש"ע יו"ד סימן שכ"ד סעי' י"ב לא אדע מה שמתמה ובאמת במצות שמורות צדקו דברי מעכ"ת ומ"מ יוכלו לשברם ומבטלם ויועיל הפרשת החלה ובזה"ז דאוכל והולך ואח"כ מפריש שפיר יוכלו לאכול ולשייר פרוסה מכל א' ואח"כ יפריש מא' על כולן. ומה שהעיר בישוב קו' תוס' פסחים כ"ט על רש"י דהיכי משכחת חמץ של אחרים שלא יהי' שלו דממ"נ אם גזל נתחייב באחריותו עפימ"ש הקצוה"ח בסי' שמ"ח בשם השט"מ דבגוזל ע"מ לשלם אינו חייב באחריות אונסין א"כ לשיטת רש"י דא"ע על ב"י רק אם מחויב באחריות אונסין א"כ משכחת לי' כה"ג ולרש"י לשיטתי' א"ש דבריו נכונים ולמ"ש בצל"ח שם גם בישראל משכחת כה"ג וע' בתשו' ביא"פ או"ח סי' ל"ז מה שמפלפל בדברי הצל"ח ע"ש ובאו"ח בכמ"ק. וע"ד א' שכתב לו ס"ת ונתנה לביהכ"נ ועשה עצי החיים להס"ת מנחושת ומחמת רוב כבדם נתיישב אח"כ באיזו זמן ולקח העצי החיים הנ"ל מהס"ת ועשה במקומם עצי החיים של עץ. והשאלה כעת מה שיעשה עם עצי החיים של נחושת הנ"ל.

והנה בגוף השאלה כבר האריך בתשו' מהר"י אשכנזי חאו"ח סי' ט"ו והעלה לעשות מן הנחושת של הע"ח מנורה לביהכ"נ אבל בגוף דברי המג"א סי' קנ"ג סקי"ד שכ' דתשמישי קדושה אין ביד זט"ה למוכרם ולהוציאם מקדושתם ע' תשובת פרשת מרדכי חאו"ח סי' י' שחולק עליו וע' ג"כ בשו"ת חו"י שי' קס"ב ואנכי בתשו' אחת הבאתי ראי' מלשון תשו' הרא"ש שהובא בקיצור בבדה"ב שבב"י רסי' קנ"ג שכ' דרבא קאי על כל מה שהזכיר לעיל א"כ הרי גם כלי קודש הוזכר לעיל ומוכח דגם בזה יכולין זט"ה למכור ומ"מ מהנכון כמ"ש רו"מ ליתן הדמים על ת"ת ואם אפשר שיעשו ממנם מנורה של נחושת כמ"ש מהרי"א הנ"ל מה טוב.

וע"ד שאלתו. גביר א' יש לו בהגוט שלו סמוך להגיראלניא שלו מקוה לצורך טבילה ונמשך קנה מהגיראלניא לתוך המקוה בנמוך בתוך מי המקוה שעי"ז נתחממה המקוה והמים שבקנה הנ"ל הולכים בד"ז שהקנים שהיי"ש הולך שמה יש הילוך ממים קרים שהולכים ע"ג הטעליר לקרר הקנים כדי לקרר היי"ש והמים קרים תיכף נתחממו ג"כ והמים נוגעים בגופי הקנים שהיי"ש הולך בהם ואלו המים הולכים דרך הקנה הנמשך להמקוה שמהם נתחמם המקוה ומחמת שב"ב חלושים רוצה לחמם המקוה גם בפסח ולטבול שמה ומסתפק בזה ורו"מ הביא מש"ע סוסי' ת"נ ומקו"ח שם והגהות דע"ק בא"א סי' תס"ז סעי' י"ג והגהות הג' רב"פ ז"ל והביא תשו' בי"ש או"ח סי' צ"ח ומצדד להתיר עפי"ד דכל עיקר החומרא במים הראוים לשתי' מחמת גזירה שלא יבא לשתות. ולפ"ז בנ"ד אף שהמים ההולכים מהקנה להמקוה זכים וצלולים המה אעפ"כ כיון שהקנה נמוך בתוך המקוה ותיכף כשבאים המים מהקנה מתערבים עם מי המקוה ואף שמי המקוה ג"כ זכים אעפ"כ אינם ראוים לשתי' מחמת מיאוס א"כ א"צ לחוש בזה. הנה בס' מגן האלף סימן ת"נ כ' כדברי רו"מ דבמים העומדים לרחיצה סתמן מאיסי לשתי' ול"ש חשש שמא ישתה לכן יש להקל לרחוץ וגם י"ל דהרחיצה והטבילה במקוה מצוה אף דא"ל בזה מלל"נ כדמוכח בש"ס גבי טובל מ"מ אין לגזור שמא ישתה ויעשה מצוה הבאה בעבירה כמ"ש המרדכי לענין שופר והובא בב"י סי' תקפ"ו דאין לגזור שמא יאמר להביא שלא יעשה מצוה בעבירה והגם דהתם בגוף המצוה משא"כ בנ"ד מ"מ יש לצרף לסניף ובצירוף דברי הבי" סוסי' תמ"ח בכל חשש היי"ש שהעלה הרבה להקל ע"ש. וליתר שאת יטבלו תמיד רק שנים יחד דגבי מצוה אין לגזור בשנים כמו לענין קורין לאור הנר:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה