אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן קל

סימן קכט

ד' ב"ב למב"י תרס"ו. שוכט"ס לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה דוד צבי אויערבאך נ"י דומ"ץ דק' אבערטין וכעת אבד"ק סאקאלאב.

ע"ד שאלתו באיש א' ושמו איסר ב"ר אברהם הכהן מזאבליטוב שזה כ"ד שנים נשא אשה ושמה גאלדא בת ר' יעקב ולא הי"ל שום ולד עד היום ובמשך הזמן הי' כמה קטטות ומריבות ביניהם שרצה הבעל לגרשה ולא עלתה בידו וזהו איזו שנים שהיא חולנית ובעלה הוציא רכושו על רפואתה וזה איזה זמן שאינם דרים יחד וע"י שמכרה חצי הבית שהי' על שמה הוכרח גם הבעל למכור חלקו והוא נע ונד ואין לו מקום מנוחה והזמין אותה כמ"פ בפני הב"ד דק' זאבליטאב ואחר כמה הזמנות שסירבה מלבא לב"ד נתנו הב"ד בחת"י ג' דיינים כתב סירוב עלי' והבעל לא קיים עוד פו"ר ובפרט שהוא נע ונד ודופק על פתחי ב"ד לחלצו ממיצר. והנה רו"מ האריך למעניתו בדברי האחרונים ובאמת שבד"ז נחלקו הראשונים ובתשובת הרשב"א ח"ג סי' תמ"ו מפורש דבשהה י"ש ולא ילדה לא תיקן ר"ג כיון שמחויב לישא אחרת לקיים פו"ר ולתשובה זו רמז הב"י בא"ט סי' א' ובהגהת מהרל"ח חפש ולא מצא תשובה זו וכתב שהיא תשובת ר"ש ב"ר אברהם ובתשובת רמ"פ סי' ח' רמז ג"כ לתשובה זו ובסי' י"ד הביא ד"ז בשם תשובת רשב"א סי' ר"פ ולא נמצא שם. אך דלכאורה יש סתירה לזה מתשובת הרשב"א ח"א סי' אלף ר"ה שכתב וז"ל ואשר אמרת אם יש תקנה בינינו וכו' ושלא ישא איש אשה אחרת על אשתו וכו' ומכבר החרים רגמ"ה וכו' ושנים ושלשה הי' בארצות האלו שנשאו אשה על אשתו מחמת שלא הי' להם תולדות מן הראשונה ועכ"ז לא עשו אלא לאחר כמה פיוסים ועכ"ז לא ראינו באחד מהם שעלה זיוגם יפה וכו' עכ"ל ומוכח דגם בכה"ג שלא הי"ל תולדות מראשונה אין להתיר והא דכתב רק שלא עלה זיוגם יפה היינו מפני שבמקומו לא נתקבל חדר"ג כמ"ש בעצמו בח"ג הנ"ל אלא שמעצמם נהגו כן אבל י"ל דהתם לא שהו עוד י"ש עם הראשונה. והנה מצאתי בשו"ת ר"י בן הרא"ש סי' פ"ט וז"ל לרבינו גרשום זצ"ל אשה ששהתה י"ש אצל בעלה ולא ילדה נהי שאין כופין אותה שתטול כתובתה וגיטה מתירין לו שישא אחרת דאדעתא דהכי לא גזר ר"ג ז"ל עכ"ל והגם דמ"ש בתחלת התשובה שהיא תשובה לר"ג לאו דוקא דמלשון התשובה מוכח שאינה מר"ג בעצמו מ"מ עכ"פ מפורש דבכה"ג אין לגרשה בע"כ אבל מתירין לו לישא אחרת וכל האחרונים שפלפלו ונחלקו בענין זה אם חמור יותר להתיר לישא אחרת מלהתיר לגרש בע"כ או להיפך לא ידעו מתשובה ז דמפורש דקל יותר להתיר לישא אחרת מלהתיר לגרש בע"כו וזהו כדעת הנו"ב ומצאתי בתשובת הרדב"ז ח"א סוסי' תמ"ה שכתב וז"ל אני אומר בכל אשה ששהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה והוא רוצה לקיים פו"ר זורק לה גיטה וישאר עליו הכתובה חוב וכזה ראוי לדין דבמקום דאיכא איסורא לא תקינו רבנן עכ"ל. וכל תשובתו שם היא להשמיענו דגם אם אין בידו לשלם הכתובה יוכל לגרשה אבל י"ל דמודה להתיר לישא אחרת אם נותן לה כתובתה ואינה רוצית לקבל גט ואף דקצת אחרונים כתבו דלפמ"ש הר"ן ביומא בסוגיא דאחזו בולמס דריבוי לאוין חמיר מאיסור כרת שעובר פ"א יש להקל יותר לגרש בע"כ שעובר רק פ"א מלהתיר לישא אחרת שעובר בכל רגע כמ"ש בשד"ח מער' אישות סי' ב' אות ג' בשם מעין גנים ושאר מחברים. אך לפמ"ש בתשובת ח"ס חח"מ סי' ר"ג וחלק ששי סי' ע' אינו כן דגם החדר"ג שלא לגרש בע"כ חל עליו כל ימיו וע"ש בשד"ח מער' גירושין סי' ב' אות ה' בזה. ולפענ"ד בלא"ה לק"מ דדוקא התם שיש איסור אלא שנדחה או שהותר בשביל פ"נ צדקו דברי הר"ן אבל בנ"ד טעם המקילין משום ד דבכה"ג לא גזר ר"ג כלל ומעולם לא נאסר בכה"ג א"כ מה לי לגרש בע"כ או לישא אחרת וכן לשיטת הסוברים דבגירש בע"כ גם בדיעבד אינו גט עיין בב"ש סי' קי"ט סקי"ב וג"פ סקכ"ד ופת"ש סק"ז וכן היא בתשו' באר שבע סוסי' ס"ג א"כ הוי איסור עולמית ומה לי איסור לגרש בע"כ או לישא אחרת ולפמ"ש בפת"ש סי' קנ"ד סקכ"ט בשם תשובת ושב הכהן ובמקום שיש קטטה ביניהם אין כופין אותה לקבל גט דיש לחוש שמא יגרש ולא ישא אחרת בת בנים וע"ש בשד"ח אות י"א בשם שם ארי' דאף דיש לפקפק בזה דמסתמא ירצה לקיים מצות פו"ר אבל היכי שכבר עבר זמן רב ולא חשש עד עתה גם הוא מודה ע"ש א"כ בנ"ד שעברו כבר כ"ד שנים ועברו קטטות ביניהם יש לחוש לזה ולכן לכ"ע עדיף להתיר לישא אחרת בת בנים מלגרש בע"כ וע"ש בשד"ח אות ה' בשם תשובת מהרח"ש סי' ל"ג דלמדין בהתקנות זמ"ז ובתשובה לק' בעלז כתבתי דאף דמבואר פ"ג דידים דאין דנים ד"ס מד"ס ומבואר בתשובת הרא"ש כלל נ"ד ס"א דגם בק"ו ומה מצינו אין דנים וכ"ה בתשובת רדב"ז ח"א סי' תל"א ובתשובת לחם רב סי' ל"ג היינו דוקא אם באנו ללמוד עיקר התקנה אבל במה שכבר תקנו ואנו מסופקים באיזה פרט שפיר יש ללמוד זמ"ז והבאתי ראי' מש"ס דב"ב קל"א ב' בהא דדרש ראב"ע הבנים ירשו והבנות יזונו מה הבנים אין יורשים אלא אחר מיתת אביהם כו' ה"נ הבנות ופריך אא"ב בחד ב"ד איתקן היינו דילפינן תקנה מתקנה אלא אי אמרת וכו' לעולם בתרי ב"ד איתקן וב"ד בתרא תקנו כב"ד קמא ופי' רשב"ם דלא לימרו מ"ש תקנה מתקנה וגם הבאתי ראי' מתשובת מהרי"ט ח"א סי' נ"ט ומצאתי בתשובת גו"ר הספרדי חו"מ כלל ג' סי' ד' בשם מהר"ם בן חביב שכתב להדיא כה"ג ועפ"ז יש לי לדין בהא דמבואר באה"ע סוסי' ע"ט דאם יש לה חולי ארוך והבעל רוצה לגרשה וליתן כתובתה יכול לעשות כן מדינא ובח"מ בשם רא"ע ובב"ש שם דגם לאחר תקנת ר"ג דינא הכי דיכול לגרשה בע"כ אם רוצה שיתירו לו לישא אחרת ולהניח כתובתה ג"כ יש להקל דילפינן תקנה מתקנה ומצאתי בש"ע הרב ז"ל ליור"ד סוסי' קפ"ז באשה שא"י לטבול מפני פצעים ומכות דמבואר בש"ע דתצא מבעלה וכתב הרב דה"ה שמותר לו לישא אחרת ע"ש והנה בלחה"פ שם הביא בשם בה"י דאין לגרשה בע"כ אבל כבר כתב בהגהת יד אברהם דהוא סובר כהרש"ל שבא"ע סימן ע"ט גבי לקתה בחולי ארוך אבל לשיטת החמ"ח וב"ש בשם רא"מ גם הכא יכול לגרשה בע"כ ומבואר דשני הדינים שוים זל"ז וכיון שהרב ז"ל התיר גם לישא אחרת אם כן ה"נ בחולי ארוך ולכן הגם שיש לפקפק במה שכתבתי לעיל דיש ללמוד תקנה מתקנה דהכא הרי אינם שוים לכל דבר שהרי לשיטת כמ"פ לא נתקנה תקנת ב' נשים אלא עד סוף אלף החמישי וגם לא בכל המדינות והגם שי"ל דאדרבא יש ללמוד בק"ו מ"מ אין הדבר ברור אבל לפמ"ש מהא דסוסי' קפ"ז הרי הדבר מפורש וע"ע בשד"ח מער' גירושין סי' ב' אות י"ג נ"פ בזה. ולכן הגם שהנו"ב ושאר מחברים העידו שאין המל ל להתיר חדר"ג לישא אחרת גם בשהה י"ש מ"מ בנ"ד שנחלית מכמה שנים יש להתיר לישא אחרת בצירוף ששהו כ"ד שנים ולא ילדה וגם בצירוף שהיא מסרבת מלציית ד"ת ועיין תשובת ספר יהושע סוסי' צ"ח ותשובת ח"ס ח"ב א"ע סי' קס"ז מבואר שהתיר במסרבת ומורדת לישא אחרת אך דהתם בצירוף שהיא מורדת ועכ"פ בנ"ד נראה להקל באופן שיסכימו ק"ר מג"א וישליש נדוניתה וכתובתה וחייב לגרשה לכשתתרצה באופן המועיל ועיין תשובת הרי"מ חא"ע סי' ל"ו ושו"ת משיבת נפש סי' ס"ט ותשובת מים חיים סי' א':

וע"ד שאלתו שמצאו דם בכלי חלב א' בשולי'. ונתברר שפרה א' חולבת דם מדד א' או ב' ולא מכל הדדים והחלב נתערב עם חלב של הרבה פרות גדול בכלים הרבה והנה רו"מ האריך לפלפל מהא דלא קיי"ל כמ"ד דם נעכר וכו' כבר האריכו בזה בשו"ת מהר"ם שי"ק סי' צ"ו ושו"ת טטו"ד מהד"ק סימן קי"ח קי"ט ובמק"א הבאתי מהמג"א סי' תצ"ד סק"ו ובפמ"ג א"א תמה גם כן בזה וכבר העלה בתשובת נו"ב מ"ת סימן ל"ה דכמ"פ ס"ל כן. ועיין בתשובת מהר"ם שי"ק בשם הג' ח"ס בזה ובגוף הדין לכאורה אם ספק אם יש ס' הוי סד"א וגם לשיטת הסוברים דדם שבשלו דרבנן וכן דם מעורב במים וה"ה בחלב דלא חזי להקרבה מ"מ הרי איכא משום דם מן החי כמ"ש הרמ"ש שם וכ"ה בשו"ת שם ארי' סי' ס"ט אבל מ"מ בכה"ג שיש דם רב מן דד א' או ב' ומשאר דדים אין יוצא דם יש להתיר החלב משאר הדדים כמ"ש בד"ח ח"ב יו"ד סי' ל"ח ואף שבספר חוקי דעת כתב להיפך כבר דחיתי דבריו בתשובה לק' פיטשאיוב וגם העליתי שם דלשיטת הרשב"א חולין קי"ב דלח בלח אין בו משום כבוש ט"כ כאן דבטבע הדם נופל למטה אין החלב נאסר גם בכבוש מעל"ע ורק הדם עצמו אסור אבל הבאתי מכמה ראשונים דלא ס"ל כן ועמ"ש בחיבורי ג"ד סי' ס' סק"ח בזה ומ"מ בודאי שכיח טפי שיש ס' בתערובות חלב מכמה בהמות וכבר פסק בטטו"ד שם דאם נראה שיש ס' יש להקל. ועמש"ל בתשובה לק"ק יולנינא וגם בשו"ת עזרת יהודא סימן כ"ד העלה להקל אבל לא העיר מדין דם מן החי. ועכ"פ יפה הורה רו"מ להתיר שאר החלב והכלים ורק הכלי שנראה בה דם בשולים יש לאוסרה. ויען כי מונחים עוד כמה מכתבים לפני וכבר כתבתי היום תשובה א' להרב אבד"ק קארטשין וכוחי חלוש ואני עוסק ברפואות לכן אקצר:

ומה ששאל בענין מניקת אין רצוני להזדקק כמבואר בסו"ס תפל"מ ובעיקר האריכות שהאריך רו"מ בפלפלא חריפתא אם יש לגזור גזירה יעיין בשאלתות פ' וירא דמפורש היפוך דברי התוס' אלא גזרינן בזה גזירה וגם בתשובת רח"כ לא ידע מזה וגם לא אדע איך נתברר לרו"מ שבלא רצונה ודעתה גומלתו המניקת ולא מפיה אנו חיים בדבר כזה:

ועוד שאלתו בדין הכחל הנה בנ"ד שכבר נקרע שהרי הי' רק חתיכת כחל בודאי יש להקל במליחה שהרי לשיטת ר"ח וסייעתו סגי בקריעה קצת גם לשאר בשר בדיעבד ומכ"ש במליחה דס"ל להרא"ש דל"מ כח המלח למה שהוא כחס תוך הכחל א"כ אף שהי' עוד בשר ושומן דבוק בכחל יש להקל ויפה הורה רו"מ אבל בגוף דינו של הרמ"א עיין בעקרי הד"ט בשם תשובת בעי חיי דאם מלחה ולא נקרע יש לאסור הכל עיי"ש. ושאלה ב' שנפל תוך מי הדחה כבר הוריתי כן כמ"פ עפ"ד הנו"ב והלא גם בפת"ש סוסי' ע' מביאו. ומ"ש ע"ד שפ"ד צ"א סק"ב כבר כתבתי כן בגליון מכמה שנים דצ"ל ס"ק פ"ט. ומ"ש ע"ד שפ"ד סי' ק"ב מהא דסיכה משהו בעלמא הנה ד' הפמ"ג הם גם בשער התערובות ובהגהת מהרש"ק שם העיר בזה וע' בטו"ז סוסי' צ"ד סקי"ג וש"ך סקכ"ט בענין סיכה משהו אם דוקא בדאיכא ס' ועיין בבעה"מ סופ"ח דחולין בהא שמחליק פניו בשומן חזיר וע' רשב"א חולין דף ח' ודו"ק

ועד"ש בעצם גלגלת הדבר פשוט דבעצם גלגלת של עוף שהוא נשוך מהעופות שדינו כקוץ ואם ניקב אפי' כ"ש העצם טרפה וא"צ שיהיה חסרון כשיעור סלע אם כן בנ"ד שאחר הצרורות דם הי' נקב כ"ש טרפה וד"ז פשוט למעיין בפוסקים וזהו כוונת רמ"א סימן ל' שם ואין להאריך בדברים גלוים לכל באי בשערי הש"ע. ומ"ש כי השו"ב מערער ומבקש להקל ראוי לגעור בו בנזיפה. ובדבר הטבילה בנהרות ידוע דבדא"א בע"א יש להקל אבל בכפרים אם יתנו יד להקל יבוא אחר ואחר ומי יגדור הפרצה כיון שאין שם רב לכן אין דעתי נוטה להתיר והרב אשר הכפר תחת דגלו כטוב בעיניו יעשה לפי ראות עיניו ומה לנו להתערב בזה. ובדבר בני הכפרים הדבר פשוט כי חלילה להכפרים הסמוכים לעיר ויכולים לבא בלא עירוב לעשות מנין בפ"ע ואין דומה תפלת הרבים למועטים ועיין בתו"כ ורש"י פ' בחקותי:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה