שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן קכד
ב"ה ד' ויקרא תרס"ד ברעזאן שוכ"ט לכבוד ידי"נ הרב הגדול החו"ב מו"ה זאב שאול עטטינגער נ"י דומ"צ דק' העליטש וכעת בק' פאדגורזע.
מכתבו הגיעני ובד"ש בגט שאחי האשה שילם להסופר ונודע חומרת התו"ג שהביא הפת"ש ובשו"ת חא"ש סי' צ"ד צידד עפ"ד הרא"ש והטו"ז או"ח סי' תל"ד דמן הסתם הקנה לו במתנה יש לדון בזה מד' הט"ז סי' י"ד סק"ה ומג"א סי' תרנ"ח סק"ג ואכמ"ל אך מד' חא"ש שם נראה דדוקא אם נתן אבי הבעל או ריעו מהני אבל בנ"ד שנתן אחי האשה ל"מ אבל בתשו' ספ"י סי' צ"ה ביאר היטב דכיון דהקנה מקודם הנייר וכלי הכתיבה לבעל והבעל עשאו לשליח לכתוב הגט והוא כותבו בשליחותו וחוזר ומוסר הגט ליד הבעל הרי נקנה הכל להבעל ורק האחר פורע חובו בעד הבעל ולכ"ע אין הסופר קונהו בשבח הכתיבה שהרי אינו שוה כלום לאחר ועוד האריך בדברי טעם וכ"כ בשו"ת שע"ד סי' קכ"ט והביא מהא דנדרי' פ"ה כה"ג דתרומה דל"ח אלא לכהנים אי אסרינן עלי' כעפרא בעלמא שוינהו והיא כסברא הנ"ל גם בתשו' צ"צ החדש סי' ק"נ צידד כן להקל מכמה טעמים אבל מ"ש הספ"י שם עוד דהכתב דמי לצבע דא"ב ממש יש לפקפק מד' הב"י יו"ד סי' קצ"ח בד"ה צבוע דכתב עדיף מצבע אך מ"מ לדינא צדקו דבריו מטעמים האמורים שם ועוד דודאי אין אומן קונה בשבח כלי אא"כ מתכון לקנות דלא עדיף משינוי דל"ק בלא כונה כמ"ש התוס' בע"ז ז' ע"א ותוס' ב"מ נ"ג ע"ב ד"ה משלם ובנ"ד ששילמו לו בעד הכתיבה לא נתכון לזכות בו לעצמו וגם להקנות השבח לאחי האשה ג"כ לא נתכון ואפי' נתכון בלבו הוי דברים שבלב הסותרים דיבורו שהרי אומר בפירוש שכותב לשם הבעל לגרש בו אשתו ובכה"ג שהמחשבה סותר דיבור לכ"ע דברי' שבלב א"ד ולכן הדבר פשוט שהגט כשר וע"ע בט"ג בסה"ג שבסופו סקי"ז ועמ"ש בזה הג' רב"פ בהגהותיו על הפ"י גיטין כ' [א"ה אגב אעתיק בזה מ"ש עה"ג אה"ע שלו בדין אם שכח המגרש לחזור וליתן להסופר כלי כתיבה אחר הגט ואח"כ כתב בהם גט אחר ע' מח"א ה' זכי' ומתנה סי' כ"ו להקל דהוי יאוש וש"ר וע' ירו' פ"ד ה"ג בענין תשלומי הגט וע' בשי"ק ומרה"פ
ועד"ש בענין המקוה שכפי הנראה יש בהמעיין שיעור מ"ס ורק שמגביה המים בשאובין בודאי יש להקל וכמ"ש בת' מהרי"א שהביא רו"מ וכ"כ בת' כ"ס סי' צ"ט והביא ראיה ממשנה מפורשת ע"ש וכ"ה בת' ב"ש יו"ד ח"ב סי' ס"ג וגם בת' משיב כהלכה סי' ט"ז האריך בזה וסיים שהיא היתר ברור כשמש (וכ"ז בממשיך למק"א אבל במגביהם באותו מקום בודאי אין חשש לכ"ע וז"פ):
ומ"ש בפתיחת הברזא אי הוי הויתו ע"י דהמק"ט הנה הסרת מונע אינו בכלל הוי' כמ"ש הח"ס סי' רע"ד באמצע התשו' ד"ה ומאי. ובדין הכשר בחול פחות מג"ט ע' ת' מהרי"א הלוי ח"א סי' ל"ה וד"ח ח"ב יו"ד סי' צ"א ובמק"א העירותי דטעם ג"ט שלא יהא לבוד כמ"ש בב"י ובדאיכא דבר ממשיי מפסיק ל"ש לבוד כמ"ש הח"צ סי' נ"ט ומג"א תרכ"ו סק"ו. ובדבר הכשר ע"י דם גורמין סירוח להמים. ובהכשר ע"י חלב במעין כבר העיר הצ"צ החדש וע' ת' ב"ש להג' מס חלא אבל י"ל דאנו באים להכשיר השאובין שבהם והשאובין אינו מעין וברשב"א מבואר דהא דמעיין אינו נפסל בשי"מ תליא בדין אם נפסלין בשאובין א"כ ממ"נ כשר וע' שו"מ מה"ק ח"ג סי' ס"ט. וכשמכשירין ע"י חול אין להוציא החול עד אחר שיהי' מ"ס בהמקוה דבשעה שמוציאין החול עם מים נופל מן המים לחזרה למקוה ויש חשש שאובין.
ובדבר אם יש להתיר הכלי אחר מעל"ע בדבר סכנה בדע"ת סי' ס' סק"י בסופו הנחתי בצ"ע ובהוספות הבאתי מד' התפל"מ כדברי אבל בס' ב"י ושבו"י מוכח להיפוך אבל בדגים עם בשר שהמג"א צידד דליכא בזה"ז סכנה וגם אמרתי לרו"מ בשם ס' הקנה דאחר אלף החמישי בטלה הסכנה אבל לא ראיתיו בעצמי רק ח"א אמר לי כן א"כ יש להקל בהגעלה ג"פ ואחר מעל"ע. ומ"ש בדין ס"ס עפ"ד הרמב"ן עמ"ש בדע"ת בפתיחה אות ד' ובגוף דין ס"ס בסכנה מצאתי בתשו' אבקת רוכל להב"י סוסי רי"ג שהביא תשו' הרדב"ז שהחליטו דל"מ שום ס"ס ובמק"א העירותי שהרי בכל המצות נאמר שמירה ושמרתם את חקותי וגו' ועוד בכמ"ק ולא יועיל רוב וס"ס וגם בשבת כתי' כמ"פ שמירה ואיך סמכי' על ס"ס ורוב ובע"כ דליתא ולבטל ביו"ט כבר אמרתי לו בע"פ כי יפה הורה לאסור [א"ה וכמ"ש המג"א סי' שכ"ג: