אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן קכ

סימן קיט

ב"ה ד' קרח תרנ"ג ברעזן. שוי"ר לכבוד ידי"נ הרב המאה"ג וכו' מוה' שבתי איש ליפשיץ נ"י מו"צ דק' יולניצא.

לתשו' מכתבו מיום ד' שלח הנני כי זה יותר משני ירחים אשר בעוה"ר אני עצור בחדר המטה וכוחי חלוש ולא אוכל להשיב בד"ת ובכ"ז נתאמצתי להשיבו בקצרה בדבר החלב שנמצא אחר איזו ימים בהשומן הנקלט מראה אדמומית וחוטי דם והנה זה כמה העליתי דאם הדם נפרד בפ"ע אפי' אין ס' לנגדו יש לדון לפמ"ש הרשב"א חולין קי"ב ור"ן שם ובב"י סי' ע"ו בדין לח אם בולע מן לח ולשי' הר"ן דאינו בולע ה"נ בזה ובראש יוסף חולין קי"א כ' בפשיטות דלא קיי"ל כהר"ן והבאתי ראיה מהא דהלוקח יין מבין הכותים דמיירי בע"ש ביהש"מ והא כל היין נאסר בכבוש וכמו שתמה בדג"מ סי' שכ"ד במהדורא קמא ולשי' הר"ן ניחא אבל מהתוס' יומא דל"ו מוכח להיפוך ועכ"פ איכא פלוגתא וא"כ בדאיכא ספק שמא יש ס' ול"ה חסרי"ד י"ל דהוי ס"ס ובתשו' עז"י העלה דדם זה ל"ח לכפרה ולכ"ע רק אסד"ר וסד"ר להקל ע"ש סי' כ"ד ובתשו' שם אריה העלה דאף דדם שבישלו דרבנן מ"מ דם מן החי אסור מה"ת ולפמ"ש העז"י הנ"ל ליתא. והיכי דלא ניכר אדמומית אין להחזיק ריעותא שיש דם ואפי' בדאיכא לברורי אין לחוש וכמ"ש הש"ך סי' פ"ג סקי"א ועוד דמסתבר דודאי איכא ס' עכ"פ והובחן בטבע כי אחר עמידת החלב חצי יום יורד הדם למטה כי הדם כבד מחלב ורו"מ הביא מחולין לענין דם ושומן וי"ל דשא"ה דטבע שומן עולה למעלה מכל משקין [אמר השואל בס' יד אברהם סי' פ"ז הביא ראי' שגם חלב הוי איסור שמן והביא מכתובות קי"ב ע"א וי"ל] אבל גם בחלב בחון בטבע שכן הוא וכן שמעתי מחכם בטבע ולכן שאר החלב ודאי מותר רק אותה קדירה שנמצא האודם אם צרחה שיש ס' ג"כ יש להקל כמ"ש בטטו"ד מהד"ק סימן קי"ח וקי"ט וע' הש"מ סי' ל"ח ואף שהד"ק סי' נ"א מחמיר מ"מ כדאי הגדולים הנ"ל לסמוך עליהם (א"ה ע' בפת"ש החדש בשם ת' בנין עולם ג"כ להקל וע"ש עוד בזה] ואי ליכא ס' קשה להתיר אותה קדירה ואין בזה תרתי דסתרי דכאן יש דם ושאר קדירות א"ב דם:

ומ"ש עמ"ש בדע"ת סי' ב' לענין מחלל שבת דכופר בעיקר ורו"מ השיג ע' במג"א סי' ש"ו סקכ"ט דמ"ש רש"י דחמיר מע"ז צ"ע אבל הוי כע"ז ובפמ"ג רמז למהרש"א ומהרמ"ל וע' פמ"א ח"ב שהגיה ברש"י שם. ומ"ש בדין חיה שנולדה תוך ח' ימים הנה מ"ש דכיון דאינה יולדת למקוטעין י"ל דליכא חשש לא אדע מהו שהרי בתב"ש ביאר דגם בבהמה למ"ד דאינה יולדת למקוטעין צריך שיהי' ז"י אבל למ"ד דלקרבן דוקא ודאי דל"ש דין זה בחיה כמ"ש רו"מ מכמ"ק אבל הרי לקרבן גם בכלו חדשיו בעי' ז"י אבל לדידן בחולין דתלוי בחשש נפל לא אדע מקום לחלק ומד' מד"ר אמור שהבאתי בחיבורי שם נראה ג"כ דדוקא בחזי להקרבה אבל היינו ג"כ מדאורייתא ולקרבן אבל להדיוט מחשש נפל אפס מקום לחלק:

ומה שנסתפק בדין נולד מהול וצריך להטיף ד"ב והוא ביום ח' אדום או ירוק אם מותר להטיף ד"ב אם אמנם אין הדבר מפורש אבל כיון דכמ"פ פסקו דא"צ להטיף כלל א"כ נהי דנהגינן להטיף מ"מ ודאי דבכל חולשה צריך להמתין עד שיבריא ונודע דרביעית דם היא חיותו של אדם כדאי' בסוטה ה' ע"א ורש"י ותוס' שם ואם אולי ע"י שיטיף טפת דם יתמעט מחיותו וגם ברא"ש וטור גבי ספק ערלה כבושה כתבו להמתין לו הרבה ואין חוששין לשמיני זהו מה שנלענ"ד. ומה שתמה על האבן עזרא הלא ידוע שבכמה מקומות נד מדרשת חז"ל א"ה ע' אוה"ח תזריע בפ' שער צהוב אולם בדבר אגדה רשות לדרוש שלא כדרשת חז"ל אם אינו מתנגד להלכה כמ"ש האוה"ח פ' האזינו וכ"כ התוי"ט נזיר פ"ה מ"ה] ולכן אין דרכי לעיין בו ובפרט לייגע א"ע ליישב דבריו ובפרט שאני טרוד מאד וכמה מכתבים נחוצים הקיפוני:

וע"ד שאלתו לא אוכל להשיב כי הלא נודע שיש בדא"ה עונש בזה על העושה ועל המתיר לעשות ואיך אערב בנפשי להשיב מה וד"ל. וגם המעיין בשאי"ע שסיים אח"כ מד' זוה"ק ר"פ שמות וחזר בו מלצדד היתר והמעיין בזה"ק ימצא חומר הדבר למאוד וחלילה לי שיצא מאתי היתר.

ומה שהעיר בהא דא"ח תקפ"ב ס"ה אם לא אמר זכרנו אין מחזירין הלא לא הזכיר עוד הדין דצריך לומר ובאמת שכבר מוזכר ד"ז בסי' קי"ג בדין הכריעות והט"ז רמז לזה ואחרי כי שם הזכיר הדין לענין הכריעות ה"נ הזכיר ד"ז אחר שהזכיר דין הכריעות וע' רמב"ם סוף פ"ב דתפלה דנראה דלא בכל המקומות נהגו לומר זכרינו ומי כמוך וי"ל דמה"ט לא כתבו בש"ע בסתם אלא דעכ"פ אין מחזירין:

ומה שהקשה בסי' תקפ"ט דיברכו האנשים ויאמר בשכמל"ו הנה כבר הביא בתשו' ח"צ סי' כ"ב בשם רמ"ע דבתפילין וכוסות דלדידן מכוין שלא לצאת בברכת ש"י על ש"ר ליכא חשש ברכה לבטלה והרמ"ע סובר דגם משום גורם ברכה שא"צ ליכא ואנן לא קיי"ל כן כמ"ש המג"א סי' רט"ו ועתב"ש סי' י"ט סקי"ז וסקכ"ז אבל נגד זה שוב מהני אמירת בשכמל"ו אבל הכא דהוי ספק ברכה ממש אין להקל באמירת בשכמל"ו וע' בשו"ת אמרי אש חאו"ח סי' ה' שלא הביא ד' הח"צ ותב"ש הנ"ל. והא דנשים מברכות הנה מצינו כמ"פ דהוקבע הלכה כדעת מ"ד לברך ע"פ מנהג שנהגו כדיעה זו והכא נמי כיון שנהגו הנשים לברך ליכא בזה משום חשש ברכה לבטלה וכן הובא בתוספות עירובין דף ע"ב וביתר ביאור ברבינו יהונתן על הרי"ף שם פ"ו גבי מתני' דבעה"ב שהי' שותף לשכניו וכו' ותי' דקמ"ל דאע"ג דרבים פליגי על ר"מ מ"מ ליכא ברכה לבטלה וע' כה"ג בתוס' חולין קל"ו ע"ב ד"ה כר"א יעו"ש בסוה"ד במ"ש וי"מ וכו' היו מחמירים לטבול ומוכח דהיו מברכים ועי' תשו' רדב"ז ח"א סי' רכ"ט בזה ובת' ח"ס חיו"ד סי' קצ"א וסי' ר"ז שלא הביא מזה ובזה מצאתי חיל לישב כמה מנהגי ישראל הקדושים ועכ"פ הנשים שנהגו נהגו אבל אין לנו להנהיג אנשים שיברכו עבורם:

ומ"ש בד' רמ"א סי' תרפ"ז כבר ישב על מדוכה זו בישו"יעק א"ח שם שהעיר מדברי הא"ח וב"י תרפ"ז וכ' דתליא בפלוגתת הפוסקים ובאמת שגם הוא נעלם ממנו ד' הב"ח שהעיר בזה ובאמת שגם הא"ר שם חולק על רמ"א והביא מד' הא"ח הנ"ל וגם מד' הגמ"נ וסיים שנ"ל להחמיר בעומ"נ אם לא שהן חלושות מאוד ע"ש. ולפענ"ד הי' נראה דהא דצריכין לפרוע יום אחר הוא רק בתענית אסתר שהרי הובא בטוב"י בשם מ"ס דנהגו בג' תעניות בחדש אדר ולכן אם לא התענה קודם פורים יכולין לפרוע אחר פורים שהרי עדיין שייך לתענית זה וכמו שנהגו הקדמונים אבל בשאר צומות אם עבר זמנו פטורין שאין עוד שייכות לתענית זה בימים אחרים אבל אחרי שהמי"ט וא"ר כתבו כן בסי' תק"נ וס"ל דהרמ"א נקט בסי' תרפ"ו וה"ה שם בשאר תעניות מי יבא אחריהם:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה