שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן קיט
נשאלתי בדין עירוי חלב רותח לתוך קדרה ישנה של חלב של מתכות והי' רק קצת יותר מחצי קדירה וחזרו ושפכוה ממנה ואחר שעבר לינת לילה תוך מעל"ע בשלו בה בשר והי' רק כחצי קדירה עם בשר ורוטב בשעת בישול ונשתמשו עם כמה כלים ובפרטות שלקחו כף שערבו את הבשר ונשתמשו בשאר קדרות של רוטב ובשר ול"ה ס' נגדו. ולכאורה הי' נראה דאף דנאסר ע"י עירוי רק כ"ק וסתם כלי יש ס' נגד הקליפה אבל היינו בקדרה מלאה אבל כיון שהי' רק כחצי קדרה אין בה ס' נגד כל הקליפה ואנן בעי' ס' גם נגד הקליפה שלמעלה מן התבשיל כמ"ש הש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ד. ואולם הנה הדג"מ שם פקפק ע"ד הש"ך דהא קיי"ל דח"מ לא ח"כ ולא ס"ל לחלק בין אם הכלי חם או לא וע' במש"ז רס"י צ"ד שהביא כל השיטות בזה מכמה דוכתי וע' בח"ד סי' צ"ב סקט"ז מה שהשיג ע"ד מג"א וע' בינ"א סי' נ"ט וסי' ס"ב שהאריך לקיים ד' מג"א ויש לתמוה על הדג"מ שלא הזכיר מזה כלל ועכ"פ לשי' כמ"פ לא אמח"כ בכה"ג ובדג"מ מה"ק כ' דהש"ך החמיר משום דיש לחוש שמא שכשך ונגע גם למעלה א"כ הוא רק חומרא בעלמא ואף די"ל דמ"מ ע"י הזיעה נבלע בכל הקדירה בנ"ד הרי מבואר בתשו' ב"ח החדשות סי' כ"ד דזיעה מבליע רק כנגדו למעלה ולא מן הצדדים שהרי כ' שם בהא דבשר שחוטה ונבלה שצלאם יחד דאין לחוש לריח וזיעה משום דמונחים זא"ז ולא זעג"ז ע"ש ומבואר דאף שאינו במקום מגולה שיוכל להתפשט לצדדים אפ"ה אין הזיעה אוסר מן הצד וע' ח"ס סוס"י פ"ב דהמנהג שאצ"ס נגד כל הכף שתחב לקדרה אף שהזיעה עולה ודלא כפמ"ג סי' צ"ד ע"ש ובפרט דהוי רק זיעה מן עירוי ולא מכ"ר ובכה"ג י"ל דלכ"ע אין כח בזיעה להבליע אפי' כ"ק דעירוי גופי' ספק אי מבשל ובנפסק הקינוח רק מבליע כ"ק א"כ מאן יימר דהזיעה מזה יוכל עוד להבליע וא"כ י"ל דא"צ ס' רק נגד כ"ק של המקום שנשפך בתחלה קילוח העירוי והוא עפמ"ש האו"ה והש"ך סי' צ"ה סקי"ח דאין עירוי אוסר רק במקום הקילוח ולא במקום שנשפך משם ואף שלא נפסק הקינוח וע' בח"ד שם שביאר דעכ"פ אינו מפליט ומבליע כאחד ע"ש וכן מצאתי בס' כנפ"י סי' צ"ה שם וכ' עוד דהיכי דיש עוד דיעה להקל סמכי' לומר דבכה"ג ל"ה עירוי ע"ש. והנה המש"ז סוסי' צ"ג הביא בשם ח"א דבכלי ישן דשבע מלבלוע ורק ע"י שפולט חוזר ומבליע כמ"ש הט"ז שם א"כ במליחה דאין מפליט שוב אין מבליע והוא דחה ד"ז אבל בס' יד יוסף לב"מ דף מ' החזיק בדבר זה במליחה וכן בעירוי וגם בשו"ת ספר יהושע בפו"כ סי' רע"ט פסק כן ע"ש וא"כ ל"מ לשי' אחרונים הנ"ל ודאי דיש להקל וא"צ ס' כלל דבנ"ד דהכלי ישן אין עירוי כזו מפליט ומבליע כאחד מכלי לפ"מ שצידד הש"ך סי' צ"ה שם סק"כ וגם אי גם בכלי עירוי מומ"ב היינו רק במקום עיקר הקילוח הראשון אבל מה שנתמלא הכלי מצדדיו אח"כ הרי הקילוח הלך על החלב של קילוח הראשון שכבר אין לו כח להפליט ולהבליע אם כן נגד קליפת מקום קילוח ראשון לבד ודאי דיש ס' וגם לפמ"ש הח"ד סוסי' צ"ג דמ"מ טעם יכול להבליע מ"מ כיון שלא הפליט הטעם שבתוך קליפת הכלי א"כ שוב יש בו גם בליעה שאב"י ושוב א"צ אח"כ ס' נגד כל הקליפה כיון שי"ב גם בליעה של אב"י ולא נעשה נבלה בעודה היתר ואח"כ כשמבשלין בו נעשה מקושר עם תבשיל שבפני' כמ"ש התה"ד הובא בכר"ו ופמ"ג וח"ד סימן צ"ב וכמה דוכתי ואף דלא נודע לנו כמה נבלע מבליעה החדשה הרי עכ"פ הוי ספק ושוב בצירוף ד' הפוסקים דלינת לילה פוגם הוי ס"ס ושרי אבל באמת גם בלא"ה הו"ל ס"ס דשמא הלכה כהאחרונים הנ"ל דאינו מפליט ומבליע ושמא לינה פוגם ועוד יש לדון ולצרף דאחר שעירה קצת לתוך הכלי ודין החלב שכבר נתערה לתוכו כמו כלי שני ושוב גם מה שחזר ועירה כבר נצטנן ע"י החלב הקודמת וע' ביא"פ סי' ע"ו ותבין: