שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן קיד
לכבוד מחו' הרב הנגיד המופלג בתוי"ר מ'
יונה א"ב נ"י בבוטשאטש:
מכתבו הגיעני וע"ד אשר דרש ממני לחוו"ד בדבר המקוה הנמשכת מנהר ע"י צינור עץ ובכל פעם מתקלקלת ע"י שנראה הזחילה מבין דופני המקוה עד שלפעמים יוצאים כמעט כל המים דרך הדפנות וכעת רוצים לעשות מקוה חדשה ורוצי' לעשותה עגולה כחבית ולחזק הדפנות סביב בחשוקי' של ברזל חדשי' (שקורין רייפין) ובזה תתחזק ולא תזחול עוד ורבי' מעררים דהוי כמהוה בדבר המקבל טומאה דהחשוקי' הם המעמידי' כל המקוה וגם אין רוצים לעשותה עגולה רק מרובעת כמ"ש בס' לחם ושמלה קצת סמך לזה בסי' ר"א סק"ג עפ"ד הגר"א עכת"ד. והנה מאי דפשי' להו דחשוקין הם דבר המק"ט לענ"ד יש לעיין בי' טובא דהנה הרמב"ם בפ"ט מה' כלי' ה"ג בדין נזם עשוי כאשכול ונפרק דטהור כ' הטעם לפי שאין לכל גרגיר שם בפ"ע והראב"ד כ' וז"ל א"א כל מ"ש משום שי"ל שם בפ"ע או שאין לו שם בפ"ע אני איני תולה אותו בשם אלא הטהורים משום שאין משמשי' בפ"ע כלום אלא ע"י חיבורם עם השאר והטמאים מפני שמשמשים בפ"ע עכ"ל ומבואר שי' הראב"ד דהיכי דאינו משמש בפ"ע אלא ע"י חיבורו לד"א אינו מק"ט וא"כ ה"נ בחשוקי' של ברזל שכל תשמישן רק אחר שיתחברו לד"א אינם מק"ט אבל לשי' רמב"ם כיון די"ל שם בפ"ע שפיר מק"ט וצ"ל דלהראב"ד הא דבנגר ומנעול המבואר בפי"א דכלי' מ"ב והובא ברמב"ם שם ה"א לא הוצרכו לטעמא דנעשו לשמש הקרקע או העץ היינו משום שהם אינם מחוברים בתשמישן דאף שהמנעול מחובר מ"מ המפתח אינו מחובר והו"ל להיטמא אבל בפותה ושאר דברים דנקט שם א"א לומר כן [וצע"ק בזה דמל' המשנה משמע דמיירי במנעול גופי'] גם י"ל דלאו דוקא משום דמשמשין קרקע רק משום דנעשו לשמש בחיבור לדבר אחר דוקא רק דקושטא דמלתא נקט דהתם נעשו לשמש קרקע והנה הח"ס בתשו' סוסי' רי"ח בפלפולו בדין ברזא העלה שם דגם להרמב"ם דוקא בהוי כלי תשמיש בפ"ע יעש"ה ובס' לו"ש סי' ר"א סק"צ השיג מל' פיהמ"ש להר"מ סופי"א דכלי' דמשמע דאם י"ל שם בפ"ע גם באינו ראוי לתשמיש בפ"ע טמא ויש לדחות למעיין אבל לענ"ד הדבר מוכרח מפיהמ"ש להר"מ שם מ"ב הנ"ל שכ' דטעמא משום דמחובר לקרקע כקרקע וכ"ה ברע"ב שם ולשי' ראב"ד הרי בלא"ה כיון דא"ר לתשמיש בלא חיבור לד"א טהור ובע"כ דלהרמב"ם גם בכה"ג טמא ותליא רק בשם בפ"ע ובעיקר ד' ראב"ד צע"ק מה יענה להא דטסין של ברזל המבואר ברשב"ם שם ה"ב דבע"כ טעמא משום דא"ל שם בפ"ע ולהראב"ד לא תליא כלל בשם בפ"ע] וע' בר"ש שם בשם ספרי זוטא ובפי' הרא"ש ביאר פירושו וצ"ל דלהראב"ד שא"ה דאף דתשמישן לד"א מ"מ אינו מחובר ולכאורה הי' נראה דגם להרמב"ם י"ל דבנ"ד אינן מק"ט דהא כ' הרמב"ם שם ה"א דאם עשוי לשמש העץ גם כ"מ שי"ל שם בפ"ע אינו מק"ט ובהי"א שם דכלי שאינו מק"ט כגון כ"ע הבאי' במדה אונקלי של מתכות שלו טהור וביותר מבואר בפי"ג דכלי' מ"ו דכל כלי מתכות המשמש את העץ טהור וע' שבת נ"ט ורמב"ם פ"ד מכלי' הל' ה' וא"כ ה"נ בזה וע' ח"ס סי' רי"ח היטב בענין זה אך דבזה תליא אי הכל הולך אחר המעמיד והנה הרא"ש בשילהי ע"ז נסתפק בדבר וע' בב"י וש"ע יו"ד סי' ק"כ דלענין טב"כ בכלי עץ שיש לו חשוקי' של ברזל יטבול ולא יברך אבל התם איכא נמי טעמא דתשמישו בפנים ומצאתי בתשו' ח"ס סי' ר"ו באמצע התשו' שהאריך בזה והעלה דבמעמיד כזה קיי"ל להלכה דהולכין אחר עיקר הכלי ולא אחר המעמיד (אבל בסוסי' ר"א וסוסי' רי"ד מחמיר בעצמו בכה"ג) וסיים דהעיקר דחשוקי' של ברזל אין עושי' הכלי לכלי מתכות דלא קיי"ל כרבנן בתראי יעו"ש אבל מ"מ לדינא דבריו צ"ע דהא אנן קיי"ל ביו"ד סי' ק"כ הנ"ל דבכה"ג צריכי' טבילה מספק אף דהתם איכא נמי טעמא דתשמישו בפנים א"כ איך נוכל להקל לענין טבילת נשים (ויל"ע מהא דפ"ו דאהלות מ"ב דמוכח דהכל תלוי במעמיד) ועכ"פ לאו מלתא דפשיטא הוא ולשי' רמב"ם גופי' העלה הח"ס להקל וא"כ י"ל דהוי ס"ס להקל וע' ת' מהר"י אסא"ד יו"ד סי' ר"ז וסי' רי"ב שהעלה ג"כ כהח"ס וע' ת' ב"ס סי' ק"א שפקפק בזה ומ"מ מסיק להקל בכה"ג ע"ש היטב:
ואמנם גם אי נימא דמק"ט מ"מ הרי מבואר בש"ע סעי' מ"ח דבסילונות של מתכות כיון דמחוברי' לקרקע בטלי אגב קרקע ואינם מק"ט וה"נ בזה דכל המקוה עם החשוקי' מחוברי' בקרקע וגם לפמ"ש הדג"מ דדוקא בנעשו מתחלה ע"מ לקבען בקרקע הרי גם בנ"ד יעשו כן אך דבאמת דין זה צ"ע דהנה הב"מ הקשה מהא דקבעו ולבסוף חקקו דמבואר בש"ס דב"ב ס"ו דבדאורייתא ל"מ והא התם בודאי נעשה החקיקה לשמש עם הקרקע והניח בצ"ע. ולפע"ד יש להוכיח ד"ז מש"ס ערוך בחגיגה כ"ז דלרבנן דר"א מזבח הנחשת מק"ט אי נימא דציפויו לא בטל לגבי מזבח יעו"ש בסוגי' ותבין והרי התם המזבח מחובר לקרקע כמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' ביהב"ח הי"ג דהמזבח צ"ל מחובר באדמה ומקורו מש"ס דזבחי' וגם נעשה מתחלה ע"ד לחברו בקרקע שהרי נעשה לשם מזבח לחברו בקרקע ואפ"ה מק"ט ובע"כ דגם בכה"ג ל"מ בדאורייתא שו' בספר א' שנדפס מחדש ושמו שו"ת שע"ד סי' ס"ח שהעיר קצת בש"ס דחגיגה מהא דמחובר לקרקע כקרקע ולשי' ו"ב דל"מ בדאורייתא לק"מ אך לפמש"ל הרי בנעשה מתחלה ע"מ לשמש לכ"ע מהני גם בשל תורה א"כ הדק"ל ובע"כ כדברי ב"מ דבזה לא עדיף מקבעו ולבסוף חקקו דל"מ בדאורייתא והא דפסקו הרמב"ם ורשב"א ורא"ש דגם בשל תורה מהני כבר כ' בשו"ת גי"ט סי' ו' דמהירו' פ"ט דשבת ה"א מוכח דגם בשל תורה מהני ופסקו כהירושלמי בזה ע"ש ות"ל קיימתי' מדנפשאי זה כמה שנים וכעת נדפס בהגהת י"ש ג"כ בזה. ועכ"פ הש"ס דילן לא ס"ל כן כדאי' בב"ב ס"ו הנ"ל ולכן קאמר הש"ס שפיר בחגיגה שם דאי לא בטיל הציפוי שפיר מטמא ובזה א"ש ד' הירו' חגיגה שם דקאמר טעמיי' דרבנן משום דהכתוב קראו למזבח דבר המטלטל והקשה השי"ק שם דהא טעמא קאמרי משום דמצופה ולפמ"ש ניחא דהירושלמי לשי' דגם בשל תורה קבעו ולבסוף חקקו מהני א"כ גם בנעשה ע"מ לשמש עה"ק דמי לזה וטהור ולכן הוצרך למילף מקרא וש"ס דילן לשי' אזיל וא"ש והא דהש"ס בחגיגה שם מפרש טעמי' דר"א משום דהכתוב קראו אדמה ולכאורה הא לר"א לשי' כל מחובר לקרקע כו' י"ל דהש"ס שם ס"ל כהס"ד בב"ב ס"ו שם דר"א לא קאמר רק בדרבנן וכה"ג מצינו בתוס' פסחים כ"ט ב' ד"ה הדר דהש"ס חולין אזיל לפי הס"ד דפסחי' ואף דהתם בחולין קאמר נמי סברוה אבל מצינו בתוס' נזיר נ"ח ד"ה והא תנא כו' ותוס' מעילה ת' ד"ה לאבא שאול כו' שכ' כה"ג ממש ע"ש והנה לפמ"ש בתוס"ח פ"ו דמקואות לחלק בענין נעשה לשמש בקרקע דלענין קב"ט אינו כתלוש ומ"מ לא נפיק מתורת כלי וע' ח"ס סי' קצ"ח אות י"ג יש לדון קצת בהא דחגיגה כ"ו הנ"ל דהמזבח הוי כלי קיבול אבל ז"א ואכמ"ל):
אך דלפ"ז תיקשי בהא דפי"א דכלים מ"ב דנגר ומנעול ופותה כו' דמשום דנעשו לשמש הקרקע טהורים וכן בהא דפ"ח מ"ט גבי פוריא דמבואר בתוס' שם ורע"ב ותוי"ט דטעמא דטהורה משום דנעשו לשמש הקרקע והרי התם הוי בדאורייתא ואפ"ה מהני ולפמ"ש הח"ס סי' רי"ח דדוקא היכי דצורתו מוכחת עליו דעשוי רק לשמש הקרקע אז אינו מק"ט משא"כ היכי דאין צורתו מוכחת עליו יעי"ש י"ל קו' הב"מ הנ"ל מהא דקבעו ולבסוף חקקו דשא"ה דאין צורתו מוכחת עליו דגם היכי דאינו משמש קרקע נעשה צורה זו והא דסילונות המבואר ברא"ש וש"ע היינו ג"כ בצורתם מוכחת עלי' ולפ"ז בנ"ד אין היתר כלל לגבי החשוקין שהרי אין צורתו מוכחת דגם בחביות גדולות עושין חשוקים כאלו האמנם בש"ס דחגיגה הנ"ל לא יונח גם בזה דציפוי המזבח צורתו מוכחת ואחר החיפוש מצאתי בתשו' נו"ב מ"ת סימן ק"ט שהעיר ג"כ בקושי' הב"מ הנ"ל ותי' דדוקא היכי דהקרקע מסייע ג"כ לתשמישו וכהא דדלת ונגר בזה מהני מה שנעשה לשמש משא"כ בדף של נחתומין אין הקרקע מסייע כלל דמלאכת הנחתומין אין הקרקע מסייע כלל יעו"ש והי' נראה לפ"ז דגם במזבח אין הקרקע מסייע כלל אבל מלבד דהמזבח הי' מלא אדמה אף גם הרי לפ"ז תיקשי בהא דכתב בנו"ב מ"ת סי' קל"ז ודג"מ הנ"ל בדין הסילוני' דמהני מה שנעשה לשמש הרי התם אין הקרקע מסייע כלל והיה נ"ל לדין ע"פ הש"ס דב"ב פ"ט ע"ב כדרך שאמרו לענין איסורן כך אמרו לענין טומאתן כו' ופי' רשב"ם דאם אין עשוין כך אין מקבלין טומאה דלא חשיבי כלי כיון דאסור לשקול בהם ע"ש [ובחולין קי"ח פירות שלא הוכשרו כתנור שלא נגמר מלאכתן דמי כו'] וה"נ בסילונות העשוין לצורך המקוה כיון דאינם כשרים למלאכתן בלא הקרקע דהא מק"ט אי לאו דהקרקע מבטלן א"כ הו"ל שפיר כקרקע מסייע בתשמישן. וע' כה"ג בשבת פ' גבי חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד ופריך אטו חול מעלי לסיד הא תניא לא יסוד אא"כ מערב בו חול כו' ומשני קלקולו זהו תיקונו ופירש"י כיון דאסור לסוד בלא החול שוב הו"ל מעליותא לגבי' וע' בר"ן פ' המצניע גבי מת וככר שכ' דכיון דאסור לטלטל המת בלא הככר הו"ל המת טפל לגבי ככר ופטור על ההוצאה כדין מטה הטפל למת ע"ש ומבואר דכמו דמטה הוי טפל כיון דהוי צורך המת ה"נ היכי דמדינא אסור מבלעדי זאת הרי צריך לו [א"ה, כה"ג במשנה פרה פי"ד מ"ט ובהרע"ב ופיה"מ להר"מ שם ודוק] ובסברא זאת ישבתי ד' הש"ס חולין ב' סוע"ב בטמא במוקדשין דפריך דאיטמי במאי אילימא במת חרב הרי הוא כחלל כו' ונשאלתי לפמ"ש הר"ש פכ"ט דכלי' בשם תוס' דיד הסכין טפח ומבואר שם דהיכי דהיד ארוך משיעורו אין היד מק"ט ועמג"א סי' תרכ"נ סקי"ב בזה א"כ הול"ל דשחט בסכין שי"ל יד ארוך יותר משיעורו ושוב לא מקבל ט' ואמרתי דהא עיקר טעמא דיד ארוך יותר משיעורו אינו מק"ט משום דאין צורך בו ול"ה בכלל יד אבל בזה דאסור לשחוט כן בהסכין ואי נימא דביד כזה שרי א"כ שוב הו"ל צורך ושוב מטמא ושוב אסור לשחוט גם בזה והבן. אך לפ"ז שוב גם בהא דחגיגה הנ"ל הרי הקרקע הוי צורך ובעכצ"ל כמש"ל דלהש"ס דילן ל"מ בדאורייתא סברא זו. אך ארוחנא בזה דבכה"ג דסילונות וכן בנ"ד הו"ל כקרקע מסייע ושפיר מהני החיבור לקרקע בנעשה ע"מ כן והבן. דגבי סילונות י"ל דהקרקע מסייע שהרי מונחים ע"ג קרקע וע"ע בר"ש פי"ב דכלי' מ"ג בהא דאונקלי שבכתלי' ובשם תוס' בגולת חנוני ובע"ב כו' וע"ש מ"ד ומ"ה ומ"ו בשם תוס' כמה גווני דמבואר ג"כ דלכ"ע בנעשה לשמש בקרקע טהורים וצ"ל ג"כ או משום דצורתו מוכחת או דהקרקע מסייע בתשמישן [ובמ"ש הר"ש מ"ו בשם תוס' לא נחלקו על מגרדות כו' ע' הגהת הגר"א דכצ"ל על תלוי של מגרדות כו'] וע' בפיה"מ להר"מ ורע"ב פ"ה דכלים מי"א בתנור של מתכות המחובר לקרקע דטהור וצ"ל ג"כ דמיירי שנעשה לחברו בקרקע [ובעיקר דין קבעו ולבסוף חקקו אי מהני בשל תורה מצאתי בתוס' רי"ד לשבת ט"ז שכ' להדיא דבשל תורה ל"מ גם בקבעו ולבסוף חקקו והביא ראי' מהש"ס דב"ב ס"ו הנ"ל ע"ש] ויש להפליא בדברי התוס' שהובא בר"ש סופ"ג דעוקצין גבי כוורת דבורים שנחלקו ר"א וחכמים אי הוי כקרקע ומבואר שם דאם היתה מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר והא לרבנן דר"א מחובר לאו כקרקע הוא וצ"ל דהתם בנעשה ע"מ לחבר בקרקע וע' בתוס' שבת י"א ב' ד"ה אלא לאו כו' שכ' בפשי' דאם הגת מחובר לקרקע לאו כלי הוא ובחי' מהרי"ט לשבת שם תמה ע"ז והביא מהא דפ"כ דכלי' דקבעו ולא בנה עליו טמא וע"ש מ"ש ליישבו דהוי עכ"פ עשוי לנחת עי"ז ע"ש שרמז לד' התוס' ולפ"ז בכלי מתכות ל"מ זה אך לפמ"ש התוס' בחגיגה כ"ו ע"ב דאם הי' מתחלה מטלטל אף שאח"כ נעשה לנחת לא יצאה מדין קב"ט רק היכי דגם בתחלה ל"ה מטלטל רק בהדי כלי' אחרי' ע"ש נדחו ד' מהרי"ט הנ"ל [ויל"ע בד' הרמב"ם סופי"א דכלים הכ"ד בדין מינקת של מתכת וראב"ד וכ"מ שם בזה] וע' בנקה"כ יו"ד סי' שע"א שהעלה ג"כ דבנעשה לשמש עם הקרקע טהור וע' תשו' הר המור סוסי' כ"ו ג"כ בזה וע' בתשו' הרמ"ז סי' י"ז י"ח י"ט שהאריך לדחות ד' הט"ז סי' שע"א שם והסכימו עמו כמה גדולים עוד יש לדון בזה עפמ"ש בתשו' מהרמ"פ סי' ל"א דגם היכי דהוי כלי ומק"ט מה"ת דלא מהני החיבור לבד להוציאו מטומאתו מ"מ אם קבעו וגם בנה עליו לכ"ע טהור והביא מפ"כ דכלי' מ"ה בכופת שקבעו בנדבך דקבעו ובנה עליו טהור ובט"ז סי' קצ"ח השיג ע"ד רמ"פ וכבר השיג עליו בחי' הגרשוני ובסד"ט שם וע' תשו' מהרי"א חיו"ד סי' רכ"ה שהאריך ג"כ לחזק הדבר וסיים שנעשה מעשה בהסכמת כמה גדולי' להתיר לעשות המקוה בציפוי של מתכות יעיש"ה וה"נ בנ"ד יוכלו לבנות ע"ג הכותלי' של המקוה סביב בטיט ואבנים איזו שורות של בנין ולכ"ע מהני גם בשל תורה אך דהתם צירף גם מה שהציפוין בטלין אבל גם בתשו' פמ"א התיר מטעם דנעשה לשמש בקרקע כמ"ש הסד"ט שם בשמו יעו"ש והנה התוי"ט פ"כ דכלי' שם העלה בד' רמב"ם דקבעו דוקא במסמורים אבל לענ"ד מכ"ש במחובר בטיט ועפר כדמוכח בש"ס דב"ב ס"ט דחיבור בטיט עדיף מחיבור במסמורים וע' בח"מ סי' רי"ד וע"ע רמב"ם פכ"ב מטו"מ ה"ח הי' ב' נסרים עד שימרח כו' במסמורים כו' א"צ למרח כו' ועוד נ"ל דבכלי' הבאי' במדה דבלא"ה עשוים לנחת בודאי מיקרי קביעות עכ"פ גם בלא מסמורי' וטיט וכשבנה עלי' שוב הו"ל קבעו ובנה עליו והנה המהרמ"פ שם צידד דמה שהמים צפי' הו"ל כבנין ע"ש ויש לפקפק קצת לפי המבואר בירו' פ"ב דחלה ה"א דמים א"ב ממש אך אנן לא קיי"ל כן וע"ש בירו' דמסיק שם טעמא אחרינא עוד יש לדון ע"פ המבואר בפי"ט דכלי' מ"ט גבי תיבה אף דבפתחה מצדה טמאה מדרס וטמא מת מ"מ בנפחתה למטה ר"מ מטמא וחכמי' מטהרין מפני שבטל העיקר דהוא מה שראוי לקבל בטל נמי הטפל דהוא טומאת מדרס אף דאכתי חי"א לישיבה וכן במשנה י' שם גבי משפלת שנפחתה מלקבל רימונים אף שראוי עוד לישיבה מטהרין וכן בפ"כ דכלי' מ"א וע"ש פכ"ב מ"ז ורמב"ם פכ"ד מה' כלי' הי"א ומל"מ שם וע' תוס"ח סופי"ט ורפ"כ בזה ומהגם דהא משנה ערוכה בריש פי"א דכלי' דכלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאים נשברו טהרו וא"כ ה"נ אם יעשו החשוקין על הדפנות טרם שינקבו המקוה בתחתיתה הרי אף דנימא דהכל הולך אחר המעמיד לא עדיף מאלו הי' כל הדפנות של כלי מתכות הרי אם נשברו וניקבה בתחתיתה ונפחת בית קיבול שלה שוב נתטהרה לגמרי מטומאתה ואם כן בנ"ד דמנקבי אח"כ המקוה שוב טהרה לגמרי מטומאתה וא"כ יש להתיר בפשי' בנ"ד ועתוס' פסחים ק"ט ורש"י שבת ט"ז דבכלי מתכות שניקב כמוציא רימון טהור ולפי"ז יש לעשות הנקב כמ"ר דוקא וע' בש"ע הרב ז"ל וכל זה הוא לשיט' הסוברים דאסור לסתום הסדק בדבר המק"ט אבל באמת הרי ד' הרא"ש שהובא בש"ע סעי' נ' דמותר לסתום בדבר המק"ט ואם כי בש"ע כ' דיעה א' בסתם היינו לפי שבב"י הביא רק ד' הרא"ש ור"י בשם הגאונים להקל אבל ד' הר"ש ומרדכי ואגור דיש להחמיר וע' בד"מ וגם בתשו' מהרשד"ם סי' קצ"ח כ' דיש לחוש לד' הר"ש אפי' בשעה"ד אבל באמת רבו דיעות הראשונים בזה להקל דהנה כבר תמה התוי"ט סופ"ה דמקואות ע"ד הר"ש מהא דמודי' דגודר בכלים וטובל בהם והוכיח כחילוק הרא"ש ואכתי תיקשי לד' הר"ש ומרדכי ובעכצ"ל דס"ל כהרע"ב שם דהכונה דמודים ב"ש לב"ה שהגודר כלים וטבל בהם כלי' לא הוטבלו ואסיפא קאי ע"ש אבל מצאתי בפי' הראב"ד לעדיות פ"ה מ"ב שפי' דמודים שגודר בכלים כפשיטות ל' המשנה ומוכח דס"ל כהרא"ש והנה ד' הרמב"ם היא דלא בעי' הוייתו בטהרה רק בזב וע' תשו' הרא"ש כלל ל"א דין ג' שרצה ג"כ לחדש כן ובזה א"ש מה שהקשה בישוע"י שם ס"ק ל"ג מדברי הרמב"ם פ"ט דמקואות הי"ג שכ'. דמקיף במפץ עד שיקוו המים והרי מפץ מקבל ט' כמ"ש בפ"א דמקואות ה"ב ומהוה בדבר המק"ט וע' הגהת י"ש שהעיר ג"כ בזה וכבר קדמו בישוע"י בזה אבל באמת לק"מ דהרמב"ם לשי' דא"צ הוי' בטהרה רק בזב א"כ גם ד' רמב"ם להקל וכן מצאתי בהגהת א"ש על המרדכי שבועות שהביא בשם השע"ד שכ' דפסק המרדכי צ"ע ובהגהת מהר"ם שבהגמ"ר שם הביא בשם ראב"י שכ' ג"כ להקל וגם בהגמ"ר שבועות שם הוכיח מהא דגודר בכלים דסתמא כר"י ומחלוקת ואח"כ סתם הל' כסתם והניח ד' מרדכי בצ"ע. והן אמת די"ל דשא"ה דר' יוסי נימוקו עמו והל' כר"י גם בכה"ג וכדמוכח בש"ס דע"ז כ"א דפסק שמואל הל' כר"י אף דסתמא בתר הכי כר"מ ע"ש בגמ' ותבין וכ"פ הרא"ש וש"ע ועתוס' שם דף ז' אבל מד' הרא"ש וש"פ מוכח דקיי"ל הכי ובעכצ"ל דשא"ה דר"י נימוקו עמו וכמ"ש אבל י"ל דאדרבא מדהוצרך שמואל לפסוק כותי' דר"י מוכח דבעלמא הוי כסתם וכבר כ' הרא"ש בפ"ק דב"ב דאמורא יכול לפסוק כיחיד נגד רבים וכן מצאתי בספר האשכול ה' מקואות סי' ס' שפסק כדעת הרא"ש והביא ג"כ מהא דגודר בכלים ע"ש וכ"פ בברכ"י סי' ר"א בשם מהר"ם מזרחי ומורו הרב להקל עכ"פ בשכבר נעשה ואיכא טורח וצער לנקות ע"ש וכבר נודע דהיכי דא"א בענין אחר גם לכתחלה הוי כדיעבד כמ"ש התוס' בב"ק נ"ז ב' ותוס' סוכה מ"א ריש ע"א וע' תשו' רמ"ע מפאנו סי' ס' שהביא מכמה מקומות בזה וע' בט"ז י"ד סי' קכ"ב וש"ך סי' ל"ג וסי' ע"ו סק"ט וב"ש א"ע סי' ל"ו סק' וסי' קס"ט בפי' ס"ח סעי' ס"ד ועוד בכמה דוכתי וא"כ ה"נ בנ"ד דא"א לתקן בענין אחר כדאי הם הרמב"ם והראב"ד והאשכול והרא"ש וראב"י ור"י בשם הגאונים ושע"ד והגמ"ר ומהר"מ מזרחי וברכ"י בשם מורו לסמוך עליהם ומהגם דסברת הרא"ש דבכה"ג דהוי רק מונע לא מיקרי הוי' נראית נכונה וכמ"ש בישוע"י דמצינו כה"ג גבי חזקת קרקע בש"ס דב"ב וחו"מ סי' קצ"ב וע"ע כה"ג במג"א רסי' שי"ג בשם תשו' ר"י הלוי דבמונע שלא תבא הטומאה ל"ה מתקן וע' בש"ס דשבועות ט"ז דאף דאסור להתרפאות בד"ת מ"מ להגן שרי ועוד בכמה דוכתי.
ועוד יש לדון בזה דהא בסמ"ט שם הביא בש"ע ב' דיעות אי בממשיך ממקוה בדבר המק"ט כשר דהו"ל כמחובר להמקוה ולשי' הש"ך גם אחר שנפסק הקילוח שרי מדינא והנה הרא"ש הביא ראי' ממשנה פ"ו דמקואות דמטהרין את המקואות העליון מן התחתון ומביא סילון של אבר והרשב"א דחה דהתם מיירי במחובר לקרקע וק' הא אנן קיי"ל כרבנן דלאו כקרקע דמי וצ"ל דנעשה לשמש עם הקרקע וא"כ בממ"נ יש להקל בנ"ד דהא ממשיך המים ממקום שיש שם מ"ס ולש' הרא"ש הו"ל כמחובר ובפרט לפמ"ש בישוע"י ס"ק כ"ט להוכיח דכל איסור מעכב שלא יצאו המים לחוץ ע"י דבר מק"ט הוא רק דרבנן גזירה אטו ממשיך מים בדבר המק"ט א"כ א"א להחמיר יותר מבממשיך כמובן ואי ניחוש לשיטת הרשב"א דחולק וכ"ה דעת ראב"ן הובא בנח"א סי' נ"ו וע"ש בדברי האשכול בזה הרי לפ"ז מוכרחין לומר דבנעשה לשמש קרקע עכ"פ שרי דאל"כ תיקשי מתני' וא"כ שוב ממ"נ בנ"ד לכ"ע שרי. אך לפמ"ש הר"ש שם בתי' ב' דמיירי בשאובין דרבנן י"ל דבשל תורה ל"מ גם בנעשה לשמש בקרקע וכמ"ש בזה [וע' בנח"א שם שהעלה דגם הרשב"א לא החמיר אלא בנפסק החיבור אבל בעודו מחובר גם הוא מודה] אך לתי' א' של הר"ש מוכח כדברינו וא"כ כיון דדיעה א' שבסעי' נ' הוא ד' הר"ש ולדידי' הדבר מוכרח להתיר בכה"ג בממ"נ שוב יש להקל בפשי' ועוד דלפ"ד ישוע"י הנ"ל הוי רק מדרבנן ושוב מהני החיבור לקרקע בדרבנן וכמ"ש ומהגם די"ל דבנ"ד דהחשוקין מבחוץ ומעמידים הכלי והכלי הוא המעמיד בפני המים לכ"ע לא הוי כמכוה בדבר המק"ט וכה"ג כ' הש"ך ס"ק קכ"ג בסופו ע"ש וע' נו"ב סי' קל"ז שרמז לד' המג"א סי' תרכ"ט סק"ט כעין זה וכ' דיש לחלק]. ומהגם דעיקר פסול זוחלין לשי' כמ"פ הוא רק מדרבנן כמ"ש הפ"י בשבת ס"ה ובתשו' ח"ס סי' ר"ב ובמק"א פלפלתי בזה בישוב קו' מהרי"ק] וא"כ כדאי הם המקילים לסמוך עליהם ובפרט דעכ"פ בזה מהני לכ"ע מה שחברו לקרקע ונעשה לשמש בקרקע דדמי לקבעו ולבסוף חקקו וכמש"ל. אבל בס' לו"ש סק"ז האריך להוכיח דזוחלין מה"ת וכדעת הב"י ורמ"א והביא מהריטב"א לנדרי' שכ"כ להדיא וכ"ה בתשב"ץ ח"א סימן י"ז בשם הרשב"א גופי' ודלא כהח"ס שהעלה בשי' רשב"א להיפוך ולכן קשה לצרף ד"ז ובפרט דבנ"ד יוצאים המים לגמרי מבלעדי החשוקין כפי הצעת השאלה:
סוף דבר שנלע"ד להקל בנ"ד מחמת ששה טעמים. א) מכח שי' ראב"ד פ"ט מכלי' בצירוף שיטת הסוברים דלא אזלי' בתר מעמיד. ב) מכח דמחובר לקרקע ונעשה מתחלה לכך וזהו עיקר יסוד ההיתר וגם בבולט חוץ לקרקע שרי מה"ט כמ"ש הב"י אבל צריך ליזהר שלא לחבר החשוקין על ידי שרויפין כמ"ש בשו"ת גי"ט סי' ט"ו כיון דיכול הדיוט לפרקה והביא מש"ס שבת דף מ"ד מהא דפח"י דכלי' וע' תשו' מהרי"א סי' ר"ז בזה. ג.) מכח ד' מהרמ"פ דקבעו ובנה עליו לכ"ע טהור וכן יש לעשות בנ"ד. ד.) ע"פ היתרא דבטל העיקר בטל הטפל ה.) עפ"י שיטת רוב פוסקים דמניעת הזחילה אינו בכלל מהוה בדבר המק"ט. ו.) כיון דממשיך ממקוה הו"ל כמחובר ולכן יש להתיר ד"ז בפשי' לענ"ד. ואמנם אם מותר לעשותה עגולה ד' ס' לו"ש סי' ר"א סק"ג לא נתנו להיאמר כלל דודאי א"צ שיהי' אע"א מרובעת והדבר מבואר בפיהמ"ש להר"מ פ"ג דאהלות מ"ז להדיא דבכל תמונה כשר במקוה ע"ש אבל פוק חזי מה עמא דבר שנהגו בכל תפוצות ישראל לעשות מקוה מרובעת והדבר מבואר בשל"ה שער האותיות אות ק' בדיני טבילת עש"ק דתמונת המקוה הוא כמו מ' סתומה וכ' שם בשם מהרמ"ק הטעם עפ"י הקבלה ע"ש וע' בתיקונים תיקון י"ח ג"כ בזה ע"ש בסופו וע"ש תיקון י"ט מבואר יותר וכ"ה בר"ח שער האהבה פי"א ובדבר הנוגע לטהרות נפשות ישראל בודאי מהראוי לתקן שיהי' נכון גם ע"פ הקבלה אם כי לא נודע לנו שורש בנגלה ועמג"א סי' כ"ה בשם רדב"ז ומ"מ בדא"א בע"א אינו מעכב והועד לפני פה"ק בהיות פה הגה"ק מבוטשאטש לרב הי' בכאן מקוה עגולה והנלע"ד כתבתי. והנה בעיקר קו' הג"מ ונ"ב מהא דקבעו ולבסוף חקקו דלא גרע מנעשה לשמש הקרקע נ"ל דלק"מ דהא בנעשה לשמש גם בחקקו ולבסוף קבעו אינו פוסל המקוה ובע"כ דהך ברייתא דב"ב ס"ה דמפליג בין חקקו ולבסוף קבעו ובין קבעו ולבסוף חקקו בע"כ דמיירי בנעשה רק לפי שעה ויוציאנו אח"כ מאותו מקום א"כ לכך ל"מ גם בקבעו ולבסוף חקקו וז"פ.
שוב ראיתי בתשו' ב"ש שנדפס מחדש מ"ת סוסי' ס"ד שכתב בענין זה ואין פנאי כעת לעיין בדבריו וע"ש סי' פ"ג שפסק להקל בזה ואין מקום לחוש בזה שום חשש ומ"מ לא מלאו לבו להקל רק אם יכול להתקיים לע"ע גם בלא החגורה ע"פ ולפענד"נ כמ"ש וע' תשו' ד"ש סי' ש"י בדין מקוה שקבעו בחתימתה טס נחשת כדי לחמם המים בהיסק אש תחתי' וכ' דכיון דקבעו בקרקע ונעשה לשמש עם הקרקע מותר וכהא דסי' ר"א סמ"ח והוא מפי"ד דכלי' מ"ב ומכ"ש בטס ברזל שלא נקרא עלי' שם כלי מעולם אפי' פשוטי כ"מ בתלוש אלא נעשה וירקעו אותו כגולם לקבעו ע"י מסמרי' או סיד ואבני' וזכר לדבר מן הים שעשה שלמה דבנקוב שרי וע' ירו' פ"ג דיומא ומכ"ש בטס בעלמא עכת"ד:
[א"ה ע"ע בזה במהרש"ם ח"ב במפתחות לסי' ק"ב]. סי'